קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן
הגדרה
[עריכה]איסור לגלח את הזקן בתער (הסוגיא במכות כא.).
מקור וטעם
[עריכה]מקורה מפורש בתורה – "ולא תשחית את פאת זקנך" (ויקרא יט-כז).
בטעמה נחלקו המפרשים:
א) הרמב"ם (עבודה זרה יב-ז, ספר המצוות לאווין מד) והחינוך (רנב ד"ה משרשי המצווה) כתבו שכך היה קישוט כומרי עבודה זרה. וכן הרמב"ם הביא את הלכות אלו בהלכות עבודה זרה (יב-ז והלאה).
ב) והטור (יו"ד קפא בתחילתו) כתב על כך שטעם זה אינו מפורש, ואין אנו צריכים לבקש טעם למצוות .
במניין המצוות היא נמנית כלאו אחד (ספר המצוות לרמב"ם לאווין מד, חינוך רנב, סמ"ג לאווין נח, סמ"ק ע). אמנם בה"ג מנה אותן כשתי מצוות, שהוסיף גם את "ופאת זקנם לא יגלחו" (ויקרא כא-ה) שנאמר על כהנים (הגרי"פ פערלא על הרס"ג לא תעשה כו כז כח ד"ה והנה הבה"ג).
פרטי הדין
[עריכה]המשחית את זקנו של חבירו – שניהם חייבים, כמו בהקפת הראש (תוס' שבועות ג. ד"ה ועל).
גילח במספריים – פטור, שנאמר (ויקרא יט-כז) "לא תשחית", ומספריים הוא גילוח שאין בו השחתה (מכות כא.). ונחלקו המפרשים בדעת הרמב"ם (עבודה זרה יב-ז): החינוך (רנב ד"ה דיני) סובר שפטור אבל אסור, והכסף משנה (שם ד"ה ואינו) והמנחת חינוך (רנב-א [ב]) סוברים שמותר אף לכתחילה.
עבד כנעני נאסר בהשחתת זקן, אע"פ שאשה פטורה מגזיה"כ (ועבד נלמד מאשה בגזירה שווה), ויש לזה שלושה טעמים (הביאם מנחת חינוך א-ג [יט] ד"ה והנה הא. וכן דנו לגבי פרו ורבו, שאשה פטורה ממנה ואעפ"כ בעבד נחלקו התוס' האם חייב (חגיגה ב: ד"ה לא וגיטין מא: ד"ה לא)):
א) הגזירה שווה נאמרה רק על מצוות עשה שהזמן גרמן, אך לגבי מצוות עשה שלא הזמן גרמן ומצוות לא תעשה – אין את הגזירה שווה (משנה למלך מלכים י-ז ד"ה והכלל).
ב) נשים עצמן אינן פטורות ממצוות אלו, אלא שאין דרכן לכבוש (ולכן פטורות מפרו ורבו) ואין דרכן לגדל זקן, אך עבד שדרכו בכך – כן חייב (פני יהושע).
ג) כיוון שגם הגויים נצטוו בפרו ורבו, אלא שבמתן תורה נפטרו ממצווה זו – עבד, שנתווספה בו קדושה – חוזר להתחייב (טורי אבן, וכמובן שתירוץ זה לא מסביר את איסור השחתת הזקן).