קובץ יסודות וחקירות/העוסק במצווה פטור מן המצווה

הגדרה

המקיים מצווה אחת ונזדמנה לו מצווה אחרת - פטור מלקיים את השניה (הסוגיא בסוכה כה.).
לדוגמא, ההולך ללמוד תורה, להקביל פני רבו או לפדות שבויים, פטור מן הסוכה (סוכה כה. במשנה ורש"י ד"ה שלוחי מצווה).
החולק על דין זה הוא רבי שילא שסובר שהעוסק במצווה אינו פטור מן המצווה (רש"י סוכה כו. ד"ה משום רבי שילא), אמנם תוס' כתבו שלכו"ע פטור מן המצווה (שם ד"ה חתן). וכן להלכה פטור.

מקור וטעם

מקורו משני פסוקים (סוכה כה., ושם בע"ב הגמרא הסבירה את הצריכותא):
א) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" (דברים ו-ז) – פרט לעוסק במצווה ולחתן.
ב) "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא" (במדבר ט-ו) – עוסקים במת מצווה היו.
במהותו חקרו האחרונים האם הוא פטור לגמרי או שנחשב כאנוס (קובץ שיעורים בבא בתרא מח, קהילות יעקב ברכות כה, עיון בלומדות טז, ברכת אברהם סוכה כה. סי' "עוסק במצווה" ו, מנחת אשר דברים יא-א).
דין העוסק במצווה נחלק לשלושה חלקים – המצווה הפוטרת, המצווה הנפטרת, והקשר בין שתי המצוות הללו. ונחלקם לשלושה סעיפים:

המצוה הפוטרת

העוסק במצווה שפטור ממנה, כגון זקן ואינה לפי כבודו שפטור מהשבת אבידה ואעפ"כ משיב אותה, לנתיה"מ אינו פטור ממצווה אחרת (רצא-ג), ולר' שמואל מסלנט כן פטור (הובא בשו"ת הר צבי או"ח ח"ב קג, והר צבי עצמו הסתפק בזה שם) .
העוסק בספק מצווה, לשאגת אריה אינו פטור ממצווה אחרת (לז), והאמרי בינה הוסיף שאפילו לדעה שספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא אינו פטור, שאין ספק מוציא מידי ודאי (או"ח יג, הובא בשו"ת הר צבי או"ח ח"ב קד ד"ה אח"כ). אך הר צבי סובר שכן פטור, שהרי עכ"פ חייב לקיים גם ספק מצווה (שם ד"ה בשו"ת וד"ה והנני. והקובץ שיעורים ח"ב לב הסתפק בדין זה).
העוסק במצווה דרבנן פטור אפילו ממצווה דאורייתא (שדי חמד ח"ד ע-מה ד"ה ועוסק עמוד 436), אך הקובץ שיעורים הסתפק בזה (ח"ב לב).
ההולך לדבר מצווה גם הוא נחשב עוסק במצווה ופטור מן המצווה, ורק לדעת הרשב"ש אינו פטור (שדי חמד ח"ד ע-מה ד"ה ומי שהולך עמוד 435).
אפילו אם מקבל שכר על המצווה הראשונה פטור מלקיים את השניה, ולכן סוחרי תפילין פטורים מקריאת שמע (שדי חמד ח"ד ע-מה (ד"ה ואם) עמוד 435), אך אם עיקר כוונתו לשכר חייב לקיים את השניה (משנה ברורה לח-כד).

המצוה הנפטרת

כשקיים את המצווה השניה, אע"פ שפטור, יצא ידי חובה, שאינו פטור ממש אלא שהוא עסוק במצווה הראשונה. כגון העוסק בצורכי רבים – נחשב למצווה ופטור מקריאת שמע, אך אם פסק וקרא קריאת שמע יצא ידי חובה (משנה ברורה ע-יח).
אינו פטור ממצוות לא תעשה ואפילו אם היא בשב ואל תעשה, ולכן העוסק במצווה אינו פטור מאיסור בל יראה, וחייב לבער את חמצו (שדי חמד ח"ד ע-סז עמוד 441).

הקשר ביניהן

בסעיף זה נדון בקשר בין המצווה הפוטרת למצווה הנפטרת.
כשיכול לקיים את שתי המצוות נחלקו הראשונים: לתוס' (סוכה כה. ד"ה שלוחי) ולרא"ש (סוכה פ"ב סי' ו) אינו פטור מהמצווה השניה, אך לר"ן ולשאר פוסקים פטור גם במקרה זה (דן בזה שאגת אריה לז ד"ה ואע"פ שהתוס').
מצווה שבין אדם למקום, יש מי שכתב שאינה פוטרת ממצווה שבין אדם לחבירו , משום שפטור רק ממצווה שדומה למצווה שעוסק בה (שם אריה יו"ד סד, שדי חמד ח"ד ע-מה ד"ה ומי שעוסק עמוד 435). אך מוכח מהמאירי (מועד קטן ט:) שהוא חולק על כך (יביע אומר ח"ד יו"ד יט-ד בסופו).

פרטי הדין

העוסק בלווית המת וקבורתו פטור מן המצווה (ברכות יז:). לרש"י (שם ד"ה מי) הוא מדין העוסק במצווה, ותוס' (שם ד"ה פטור) הביאו מהירושלמי שהוא משום "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצריים כל ימי חייך" (דברים טז-ג) – ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אונן (במצוות) (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעם פטורו ממצוות) הבאנו שדנו האם הוא מדין עוסק במצווה), אין מעבירין על המצוות, אין עושין מצוות חבילות חבילות, שומר אבידה (ושם בסעיף "מקור וטעם" בד"ה בדינו הבאנו שלהלכה דינו כעוסק במצווה).