קובץ יסודות וחקירות/היתר

הגדרה

מעשים שאין איסור לעשותם לא מדאורייתא ולא מדרבנן.
לדוגמא, לעשות מלאכה ביום חול, לאכול בשר בהמה שחוטה.

מקור וטעם

במהותו של היתר, כלומר דבר שמותר לעשותו, ייסדו האחרונים שאינו מציאות בפני עצמה, אלא רק שלילת האיסור, כלומר שהתורה לא התירה אותו אלא רק לא אסרה אותו (שערי יושר ג-כה ד"ה ונלענ"ד בביאור (באמצע הדיבור), המידות לחקר ההלכה ב-כב, בית האוצר יח, קובץ הערות סז-א, קובץ ביאורים סוף בכורות). ונביא חמש נפק"מ מיסוד זה (אמנם מהמחלוקות בנפק"מ דלקמן אפשר להבין שיש חולקים על יסוד זה):
א) חזקת היתר – כתבו הרמב"ן והרשב"א (קידושין סה:) שחזקה מועילה רק לאסור, אך לא להתיר. וביאר את טעמם הקובץ הערות (סז-א), שרק איסור הוא מציאות, אך היתר הוא העדר, וחזקה נאמרה רק על מציאות (אמנם נראה שר"ת שם חולק עליהם, משום שאת הקושיא שתירצו ע"פ יסודם, תירץ הוא באופן אחר, ואפשר שהוא חולק על יסוד זה).
ב) היתר שנתערב באיסור – נחלקו המפרשים האם הוא בטל, או שדין ביטול ברוב נאמר רק להיפך – שאיסור בטל בהיתר (דן בזה ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) לח-יד). וביארו האחרונים שהטעם שהיתר לא יתבטל הוא משום שרק איסור הוא מציאות, ודין ביטול רק שולל מציאות, אך לא מחיל מציאות חדשה (קובץ ביאורים סוף בכורות, המידות לחקר ההלכה ב-כב. ובדעת החולקים אפשר לומר שסוברים שגם היתר הוא מציאות).
ג) ספיקא דאורייתא לדעות שמדאורייתא לקולא ורק מדרבנן לחומרא – הסביר המידות לחקר ההלכה (ב-כ) את טעמם שמספק מעמידים כל דבר על השלילה, דהיינו חוסר מעשה (מעין שב ואל תעשה), ולכן כשיש ספק האם לאסור או לא – לא אוסרים, וממילא נשאר מותר, שהיתר הוא רק שלילת איסור.
ד) ספיקא דאורייתא לחומרא (בין לדעות שהוא מדאורייתא ובין לדעות שהוא מדרבנן ) – הסביר שיח השדה שהטעם הוא שספק הוא גם דין איסור וגם דין היתר בכל החפץ, וע"כ צריך לבטל את אחד מהדינים הללו, ולכן בדאורייתא מחמירים (שיח השדה כלל יא דף עב ע"ב בדפיו ד"ה ונשוב, מובא במפענח צפונות יא-יא), ומכך שלדבריו אפשר שיהיה גם איסור וגם היתר יחד מוכח שגם היתר הוא מציאות, שאם היתר היה רק שלילת האיסור – כשיש איסור ממילא אין היתר.
ה) זה וזה גורם – ביאר השערי יושר (ג-כה ד"ה ונלענ"ד בביאור) את הדעה שמתירה, שכיוון שאנו דנים על דבר שרק נגרם מאיסור, ולא על האיסור בעצמו, הוא חיסרון בצד האסור, ולכן הוא נחשב כמיעוט לגבי הצד המותר. אך בצד המותר לא שייך לומר שיש חיסרון, משום שהיתר הוא שלילה, ובשלילה אין חיסרון (אמנם האבני מילואים ביאר באופן אחד את הטעם שזה וזה גורם מותר , וכן דעת רבי אליעזר (פסחים כו:) שזה וזה גורם אסור, ואפשר לומר שהם סוברים שגם היתר הוא מציאות).

בדינים שונים

לאסור מדרבנן את המפורש בתורה שמותר – כתבו המפרשים שכל מה שחכמים יכולים לאסור דבר המותר מדאורייתא, הוא רק אם הוא לא נזכר בתורה כלל. אך דבר שמפורש בתורה שמותר, חכמים לא יכולים לאוסרו (כסף משנה מלכים ג-ז, ט"ז חו"מ ב-ב. אך מתוס' יבמות סו. (ד"ה אלא, לדעת הספרים דגרסי) מוכח שחכמים יכולים לאסור גם את המפורש).
היתר שנתערב בהיתר נחלקו הראשונים האם בטל ברוב: לריטב"א לא בטל (עבודה זרה עג: ד"ה איתמר), ולר"ן בטל (בשו"ת נז ונט. דן בזה ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) נח-א).

פטור והיתר

בדינם של היתרים שונים נחלקו האם הם היתרים אפילו לכתחילה או שיש איסור ורק פטורים מעונש: א) אונס (אתוון דאורייתא יג. וכן נחלקו האם מותר להכניס את עצמו לאונס: קובץ שיעורים כתובות יב).
ב) שבועה באונס (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה שבועה אונס בשבועה).
ג) מתעסק (שו"ת רעק"א מהדורא קמא ח: בשבת – מותר, בשאר התורה – פטור. אגלי טל קוצר סוף כד – מותר. ברכת אברהם בבא קמא כו: ד"ה לעניין, קובץ ביאורים בציונים לבבא קמא עמוד סד בדפיו, חלקת יואב ח"א או"ח ז).
ד) חרש ושוטה (חלקת יואב א).
ה) קטן (אחיעזר ח"ג פא-יא ד"ה יש: מותר, שערי יושר א-ג: לא ניחא לרחמנא, חלקת יואב א (וכן חקר שם לגבי חרש ושוטה), קובץ שיעורים קידושין פא: אינו כאנוס אלא אינו בר חיוב כלל, קובץ שיעורים בבא בתרא תיג, צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קטן. ובקובץ הערות עה-ב כתב שהקטן אינו מצווה אך יש בו את סיבת האיסור, וכן בקהילות יעקב יבמות טז-ו כתב שהקטן אינו מצווה אך המעשה שנאוי לקב"ה. והקונטרסי שיעורים קידושין יב (ד"ה וסברא) הוסיף עוד שאינו בר חיוב, שהתורה לא חייבתו כלל (פטור שלילי), ולא כסומא (לדעת רבי יהודה שפטור מהמצוות) שכיוון שהוא גדול ובר דעת הוא בר חיוב אלא שהתורה פטרתו (פטור חיובי)).
ו) טועה בדבר מצווה (אחיעזר ח"ג פג-ג ד"ה אולם: טעם המלך – היתר, דעת עצמו – פטור מקרבן).
ז) אין איסור חל על איסור (קובץ הערות ל-ז. הגר"ש שקאפ נדרים יג ד"ה ובס': אין איסור כלל, פרי מגדים ושו"ת אבני מילואים יב המובאים בו: יש איסור).
ח) לאו הניתק לעשה (שאגת אריה פא ד"ה ועוד, לחם משנה גזילה ואבידה יד-ו, מראה המקום מכות טו. ד"ה גמרא א"ל).
ט) עוסק במצווה פטור מן המצווה (קובץ שיעורים בבא בתרא מח, קהילות יעקב ברכות כה, עיון בלומדות טז, ברכת אברהם סוכה כה. סי' "עוסק במצווה" ו).
י) טמא פטור מראייה (משנת יעבץ או"ח מב).
יא) חולה פטור מתענית (הגר"ח סטנסיל מה).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: איסורים, הואיל ואשתרי אשתרי.