קובץ יסודות וחקירות/הואיל
הגדרה
[עריכה]בדינים מסויימים דנים על פי האפשרות שיכולה לקרות, גם אם לא קרתה בפועל (הסוגיא בפסחים מו:, האריך מאוד בסוגיא זו המידות לחקר ההלכה כ).
לדוגמא, האופה מיום טוב לחול אינו לוקה, הואיל ויכולים להגיע אליו אורחים שיהיו צריכים את פת זו היום, נחשב כאוכל נפש (פסחים מו: ורש"י שם ד"ה הואיל).
החולקים בדין זה הם רבה ורב חסדא: לרבה אומרים הואיל, ולרב חסדא לא (לכן לרב חסדא האופה מיום טוב לחול כן לוקה) (פסחים מו:).
דינים דומים
[עריכה]יש דינים נוספים שדומים לדין הואיל, אך יש ביניהם חילוקים:
מתוך – היתר מטעם מסויים מועיל גם כשהטעם אינו (כגון מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה גם שלא לצורך), ובדין זה נחלקו תנאים – לבית הלל אומרים מתוך ולבית שמאי לא (ביצה יב.). ונחלקו הראשונים האם יש קשר בין דין מתוך לדין הואיל:
א) יש אומרים שאין שום קשר ביניהם – גם הדעה שאומרים מתוך יכולה לא לומר הואיל, משום שמתוך מותר רק בדבר שיש בו צורך היום קצת, והואיל מותר גם בדבר שאין בו צורך היום כלל. וגם הדעה שלא אומרים מתוך יכולה לומר הואיל, משום שהואיל הוא בדבר אחד (צורך אוכל נפש), ומתוך הוא מדבר לדבר (גם כשאין צורך בהוצאה) (מהר"ם חלאווה פסחים מו: ד"ה איתמר. וכן כתבו תוס' פסחים מז: (ד"ה אהבערה) שמאן דאמר הואיל הוא אפילו לדעה שלא אומרים מתוך).
ב) ויש אומרים שלדעה שלא אומרים מתוך – כל שכן שלא אומרים הואיל (רשב"א שבת לט: ד"ה הא).
כל העומד – דין זה דומה להואיל, ששניהם מבוססים על המושג בכח, אך יש ביניהם כמה חילוקים (המידות לחקר ההלכה כ-א):
א) כל העומד הוא רק כאשר הדבר עומד לכך (נועד לכך), כגון העומד ליזרק – שיש מצווה בזריקה, אך הואיל הוא גם כשאינו עומד לכך, אלא די בזה שיש אפשרות שיקרה, כגון אורחים (באפיה ביום טוב), שאפשר שיגיעו.
ב) בכל העומד אנו מחשיבים את הדבר כאילו הוא עשוי (כאילו הוא זרוק), ובהואיל איננו אומרים שכאילו באו אורחים, אלא די לנו בזה שהם ראויים לבוא.
ג) בכל העומד התוצאה היא חיובית, שכזרוק דמי מביא להכשרת הקרבן, אך בהואיל התוצאה היא רק שלילית, כגון באורחים, שהתוצאה רק שאינו לוקה.
מקור וטעם
[עריכה]טעמו הוא שאנו דנים על הבכח ולא על הבפועל, שאע"פ שבפועל לא באו אורחים, בכח היו יכולים לבוא (המידות לחקר ההלכה כ-א בתחילתו. ושם יח-א הוסיף שהמושג בכח הוא יסוד הגיוני).
דינו אינו היתר (למשל, אין היתר לכתחילה לאפות מיום טוב לחול), אלא שאינו לוקה (מהר"ם חלאווה פסחים מו: ד"ה רבה). ובמקום הפסד ממון מותר אפילו לכתחילה (תוס' פסחים מו: ד"ה בשלמא).
בדינים שונים
[עריכה]בחילול שבת לא אומרים שהמחלל לא יענש הואיל ומותר לצורך חולה שיש בו סכנה. ובטעם לזה יש שתי דעות:
א) תוס' (פסחים מו: סוף ד"ה רבה) כתבו שהוא משום שחולה שיש בו סכנה אינו שכיח כלל.
ב) המידות לחקר ההלכה (כ-ב,ד) ייסד שדין הואיל (וכן שאר הדינים שבהם אנו פוסקים ע"פ הבכח ולא ע"פ הבפועל) נאמר רק להסיר עיכוב שמעכב את החלות, אך לא להחיל חלות. ולכן לגבי אוכל נפש ביום טוב אומרים הואיל, משום שתמיד יש את היתר אוכל נפש, אלא שהכוונה להכין לחול היא עיכוב שמעכב את ההיתר, ודין הואיל יכול להסיר את עיכוב זה. אך לגבי חילול שבת לא אומרים הואיל, משום שתמיד יש את איסור מלאכת שבת, ודין פיקוח נפש הוא סיבה להתירו, ודין הואיל לא יכול להחיל סיבה (ובדומה לזה כתב המהר"ם חלאווה (פסחים מו: ד"ה רבה) שמלאכת יום טוב לצורך אוכל נפש נעשית בהיתר, אך במלאכת שבת לצורך חולה שיש בו סכנה האיסור עדיין קיים, וההיתר מתחדש על פיקוח נפש, ולכן לא אומרים בזה הואיל).