קובץ יסודות וחקירות/ברכת התורה
הגדרה
[עריכה]ברכה שמברכים לפני לימוד תורה (הסוגיא בברכות יא:).
מקור וטעם
[עריכה]במקורה הגמרא הביאה שני מקורות:
א) הפסוק (דברים לב-ג) "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" (ברכות כא.).
ב) ק"ו מברכת המזון – על חיי שעה מברך, על חיי עולם לא כל שכן (ברכות מח:, וכן בירושלמי ברכות ז-א [נב:]).
מקור הדין – לרוב הראשונים היא דאורייתא (רמב"ן, רשב"א, חינוך, שאגת אריה כד (באריכות). הובאו במשנה ברורה מז-א) ובדעת הרמב"ם נחלקו האחרונים האם היא דאורייתא או דרבנן (פרי מגדים פתיחה לברכות השחר בתחילתו: דרבנן, קריית ספר: דאורייתא, האריך בזה במנחת אשר דברים סב-א ד"ה והנה הרמב"ם).
אך יש שני פרטים שהם בוודאי דרבנן:
א) נוסח הברכה. שגם לדעות שמן התורה יש חובה לברך, אין מצווה בנוסח מסויים (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא).
ב) ברכת התורה בציבור (בקורא בתורה). שהרי מדאורייתא יצא בזה שבירך בשחרית, אלא היא דרבנן משום כבוד הציבור (משנה ברורה מז-א).
במהותה חקרו בין ארבעה צדדים:
א) ברכת השבח – על נתינת התורה (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא).
ב) ברכת המצוות – על החיוב ללמוד תורה (דבר אברהם ח"א טז-א וחידושי ר' שמואל פסחים עמוד קמז חקרו האם היא ברכת השבח או ברכת המצוות. ומעין זה חקרו ביכורי ארץ (ברכות ח"א א-סא) ומנחת אשר (דברים סב-א בתחילתו) האם ברכת התורה היא ברכת המצוות או ברכת ההודאה).
ג) ברכת הנהנין – על שמחת הלב בלימוד (קהילות יעקב ברכות כד (ד"ה ועוד) כתב שהיא גם ברכת הנהנין).
ד) גזירת הכתוב לברך קודם הלימוד (קהילות יעקב ברכות כב, והביא שם גם את הצד של ברכת השבח וברכת הנהנין).
אופן חיובה הוא מצווה קיומית, ואינה חיובית . דהיינו, אין חיוב לברך, אלא שאם רצה ללמוד חלה עליו מצווה לברך (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא).
במניין המצוות יש שלוש דעות (מנחת אשר דברים סב-א ד"ה והנה הרמב"ם):
א) הרמב"ן מנאה (בהוספותיו למצוות עשה טו).
ב) הרמב"ם לא מנאה, וביארו בדעתו הרבה אחרונים שסובר שהיא דרבנן (פרי מגדים פתיחה לברכות השחר בתחילתו).
ג) ויש מי שביאר בדעת הרמב"ם שהיא דאורייתא, ולא מנאה משום שסובר שאינה מצווה בפני עצמה אלא חלק ממצוות תלמוד תורה (קריית ספר).
מספרן
[עריכה]במספר הברכות נחלקו הראשונים האם הן שלוש – "לעסוק", "הערב", "בחר בנו" (רמב"ם תפילה ז-יא), או שתיים – ש"לעסוק" ו"הערב" הן ברכה אחת (תוס' ברכות מו. ד"ה כל).
ונפק"מ לנוסח של ברכת "הערב", שאם היא ברכה נפרדת גורסים "הערב", וכן גרס הרמב"ם, ואם היא המשך של "לעסוק" גורסים "והערב", וכן גרסו התוס' (ב"י או"ח מז-ו). אמנם בהוצאות הישנות גירסת הרמב"ם היא "והערב", אע"פ שהוא סובר שהן שלוש ברכות, ורק בהוצאת פרנקל גירסתו היא "הערב" (ובשינויי נוסחאות שם העירו שיש כתבי יד שגרסו "והערב").
בטעם שתיקנו כמה ברכות ולא די בברכה אחת, ישנן ארבע שיטות (שלושת הטעמים הראשונים הם לדעה שהן שתי ברכות, והטעם הרביעי הוא לדעה שהן שלוש ברכות):
א) ברכה אחת לתורה שבכתב ואחת לתורה שבע"פ (תלמידי רבינו יונה ברכות יא: סוף ד"ה והא).
ב) לכל אחת משתי הברכות יש מעלה: בראשונה יש בקשה – "הערב נא", והאחרונה היא המעולה שבברכות (כלשון הגמרא שם) (הראב"ד בהשגותיו על בעל המאור ברכות יא:).
ג) "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה" היא ברכת המצוות, ו"אשר בחר בנו" היא ברכת ההודאה (אגרות משה או"ח ח"ב ג) .
ד) שלוש הברכות הן כנגד תורה משנה ומדרש (בעל המאור ברכות יא:).
פרטי הדין
[עריכה]אין ברכה לאחר הלימוד. ובטעם לזה ישנם שני הסברים:
א) זו ברכת המצוות, ואין מברכים לאחר המצוות (ורק לאחר קריאת התורה בבית הכנסת מברכים משום שהיא תקנת משה ועזרא, ועל תקנות מברכים גם לאחריהן) (שו"ת הרשב"א ח"ז תקמ) .
ב) זמנו של לימוד תורה הוא כל היום וכל הלילה, ואין שעה שפטור מלעסוק בה, ולכן אין שייך לברך אחריה (ב"י או"ח מז-ו בסופו, והביא שם גם את שו"ת הרשב"א) .
הרהור בדברי תורה, נחלקו הפוסקים האם לברך עליו, ויש בזה כמה צדדים:
א) אין צריך לברך עליו (שו"ע או"ח מז-ד) משום שהרהור לאו כדיבור (ט"ז ומג"א שם).
ב) צריך לברך עליו משום שיש בו מצווה, שנאמר (יהושע א-ח) "והגית בו" (ביאור הגר"א שם נשאר על השו"ע בצ"ע), אע"פ שלאו כדיבור.
ג) צריך לברך עליו משום שבתורה הרהור כן כדיבור ויש בו מצוות "והגית בו" (ביאור הלכה שם דן בדעת הגר"א האם בתורה הרהור כדיבור או לא).
ד) אין צריך לברך עליו אע"פ שיש בו מצווה, משום שהרהור אינו נחשב לפעולה, ותיקנו ברכה רק על פעולה, וכמו שאין מברכים על ביטול חמץ כיוון שגם הוא בלב (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה עיין, קונטרסי שיעורים נדרים א-טו).
הכותב דברי תורה צריך לברך (שו"ע או"ח מז-ג). ונחלקו האחרונים בטעם לכך, האם הוא משום שכתיבה היא מעשה, או משום שדרך הכותבים להוציא תיבות מפיהם בזמן הכתיבה (משנה ברורה מז-ד).
שומע כעונה – הסתפק השערי תשובה האם השומע דברי תורה נחשב כלומד תורה, ונפק"מ האם צריך לברך ברכות התורה על השמיעה (שערי תשובה מז-ב. והמחזיק ברכה מז-ד כתב שצריך לברך, מדין שומע כעונה, כדין שופר ומגילה. הובא בשדי חמד ח"ח מערכת ר"ה ב-יט ד"ה והנה עמוד 310).
הפסיק מלימודו במשך היום וחזר ללימודו, אין צריך לברך שוב, שנפטר בברכה בשחרית. ובטעם לזה כתבו התוס' (ברכות יא: ד"ה שכבר) שאינו מייאש דעתו מהתורה, שבכל שעה אדם מחוייב ללמוד. והרא"ש (ברכות פ"א סי' יג) כתב כדבריהם, אך הוסיף שזהו בבני אדם שרגילים תמיד לעסוק בתורה ותמיד דעתם על לימודם ודעתם טרודה בו.