קובץ יסודות וחקירות/ברכת המזון
הגדרה
[עריכה]ברכה שמברכים לאחר הסעודה (הסוגיות בברכות מח:-מט:).
מקור וטעם
[עריכה]מקורה מדאורייתא, מהפסוק (דברים ח-י) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך" (ברכות כא.). ואע"פ שהיא מדאורייתא (שהברכה הראשונה בברכת המזון בוודאי דאורייתא), יש כמה פרטי דינים שהם דרבנן:
א) הברכה השניה והשלישית – נחלקו בהן הראשונים לשלוש דעות: [א] שלוש הברכות דאורייתא (תוס' ברכות טז. ד"ה וחותם), [ב] מדאורייתא אין חובה לברך שלוש ברכות אך יש חובה להזכיר את שלושת העניינים – מזון, ארץ, וירושלים (רש"י ע"פ מגן אברהם או"ח קצא-א), [ג] מדאורייתא צריך רק להודות על המזון כל אחד בלשונו (רמב"ן ע"פ כסף משנה ברכות ב-א. אמנם מנחת אשר דברים יד-א כתב שאפשר שגם הרמב"ן סובר כשיטת התוס'. וכן הביא שם שנחלקו המפרשים בדעת הרמב"ם).
ב) הברכה הרביעית – נחלקו בגמרא (ברכות מו.) האם היא דאורייתא או דרבנן, ולהלכה דרבנן.
ג) הנוסח – בוודאי מדרבנן. שמדאורייתא חובה לברך, אך לא בנוסח מסויים (מנחת חינוך תל-א [ג]).
ד) השיעור – מדאורייתא רק בכדי שביעה, שנאמר (דברים ח-י) "ואכלת ושבעת וברכת", ומדרבנן בכזית (ברכות כ:).
ה) ברכה מעין שלוש (על שבעת המינים) – לרוב הראשונים היא דאורייתא (רמב"ן ברכות מט: בסופו, רשב"א ברכות לה. ד"ה הכי, רא"ש ברכות פ"ו סי' טז, טור או"ח רט בסופו), ולרמב"ם היא דרבנן (ברכות ח-יב).
בטעמה חקר האפיקי ים האם היא על הנאת גרונו או על הנאת מעיו (אפיקי ים ח"ב א).
מניין המצוות – הגרי"פ פערלא (על הרס"ג עשה ל ד"ה והנה) הביא פסיקתא שחידשה שיש בברכת המזון גם לאו – "השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך" (דברים ח-יא). אך חידוש זה לא הוזכר בשום מקום, ויש שכתבו שהוא אסמכתא (מנחת אשר דברים יד-א בסופו).
פרטי הדין
[עריכה]שלוש הברכות (חוץ מהאחרונה) מעכבות זו את זו (פתח הדביר קצד-א בדעת הרמב"ם).
אכל דבר איסור, בין אם הוא איסור דאורייתא ובין אם הוא דרבנן, בין בשוגג ובין במזיד – לרמב"ם אין מברך עליו (ברכות א-ט), ולראב"ד מברך (בהשגות שם).
כדי אכילת פרס – בברכת המזון נחלקו האחרונים:
א) גם בשהה יותר מכדי אכילת פרס מצטרף לחיוב ברכת המזון (כנסת הגדולה, הובא במגן אברהם או"ח רי-א).
ב) צריך לאכול בכדי אכילת פרס, ואפילו אם אכל כדי שביעה, ובמקרה זה צריך שכל שיעור השביעה (ולא רק כזית) יהיה בתוך כדי אכילת פרס (מנחת חינוך שיג-ב [ב] ד"ה ובעיקר).
ג) יש חילוק בין אכילת כזית לאכילת כדי שביעה: האוכל כזית צריך כדי אכילת פרס, שהוא מדיני אכילה כשאר אכילות, אך האוכל כדי שביעה חייב בברכת המזון מדאורייתא מדין הנאת מעיו, ולכן מצטרף גם בשהה יותר מכדי אכילת פרס (פרי מגדים אשל אברהם רי-א, מוצל מאש ח"א טז).
בשיעור שביעה דאורייתא (ברכות כ:) נחלקו האחרונים לשלוש דעות (מנחת אשר דברים יד-ה):
א) צריך שישבע מן הפת בלבד (פרי מגדים קפד).
ב) דבר העשוי ללפת את הפת מצטרף, כיוון שטפל לפת (ביאור הלכה קפד).
ג) כל שאר המאכלים מצטרפים (הלכות קטנות ח"ב רכז).