קובץ יסודות וחקירות/ברכות המצוות

הגדרה

ברכה שמברכים על מצוות (הסוגיא בפסחים ז.).
לדוגמא, ברכת על נטילת ידיים, להניח תפילין, להדליק נר של חנוכה.

מקור וטעם

במקור החיוב לברכן מצאנו שלושה מקורות:
א) בבבלי מפורש שהוא מדרבנן (ברכות טו. לגבי ברכה על תרומה).
ב) לגבי דין הזכרת שם השם בברכה סמכו לכך את הפסוק בפרשיית וידוי מעשרות "לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי" (דברים כו-יג) – שלא שכחתי לברך "להפריש תרומה ומעשר" (ברכות מ: ורש"י שם ד"ה מלברכך).
ג) והירושלמי (ברכות ו-א [מא:]) הביא לכך היקש – "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה" (שמות כד-יב), מקיש תורה למצוות, מה תורה טעונה ברכה אף מצוות טעונות ברכה . אך יש מי שכתב שגם לירושלמי היא אסמכתא (פרי מגדים פתיחה כוללת לברכות טו. דן בזה מנחת אשר דברים נ-א).
בטעם שצריך לברך על מצוות חידש הלקח טוב (יא ד"ה עי"ל) שהוא מדין ברכות הנהנין, שכשם שאסור להנות מהעולם הזה בלא ברכת הנהנין, כך אסור להנות מהמצווה בלא ברכת המצוות.
במהות חיוב הברכה חקר העיון בלומדות (ב) האם הוא דין אחד על כל המצוות, או דין נפרד על כל מצווה.

פרטי הדין

ברכות המצוות, השבח וההודאה – בבבלי מצינו כמה חילוקים ביניהן, ובירושלמי לא מחלק ביניהן (אמרי במערבא שיטות הירושלמי והבבלי ט).

כללים

בסעיף זה נדון בכללים על אלו מצוות מברכים. יש מצוות שאין מברכין עליהן, ואלו הן (שו"ת הרשב"א ח"א יח): א) מצווה שאין בה מעשה, כגון השמטת כספים.
ב) מצווה שאינה תלויה רק בעושה אלא גם באדם אחר, כגון מתנות עניים (שתלויות בעניים), וכן דבר שמסור לבית דין כגון עשיית דין .
ג) מצווה שבאה מתוך עבירה, כגון השבת גזילה והשבת ריבית.
ד) מצווה שאין הקב"ה חפץ בה, כגון מיתות בית דין.
ה) מצווה שאינה משלו, כגון מתנות כהונה, שאינן שלו אלא משולחן גבוה זכו.
ו) מצווה שמטרתה אינה המצווה, כגון יבום וחליצה, שמטרתן לפריה ורביה.
מצוות שבין אדם לחבירו, כגון כיבוד אב ואם, צדקה וביקור חולים – בפשטות אין מברכים עליהן. ויש מהראשונים שכתב שכן מברכים (כתבי רבינו אליהו מלונדריש, הובא במנחת אשר דברים נ-ו).
מצוות לא תעשה אין מברכים עליהן (פרי מגדים יו"ד משבצות זהב א ד"ה ודע, האריך בזה שדי חמד ח"א ב-מ עמוד 330).
חשד – נחלקו הפוסקים האם מברכים על דין שאינו מצווה בפני עצמה אלא רק מפני החשד. כגון אכסנאי שמשתתף בנר חנוכה עם בעל הבית, אך יש לו פתח פתוח לעצמו, שצריך להדליק בפתח זה רק משום החשד (מגן אברהם או"ח תרעז-ד: אין צריך לברך, פרי מגדים אשל אברהם תרעז-ד: מברך).
הכשר מצווה, הירושלמי חידש שמברכים גם עליו, כגון העושה סוכה מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה", העושה לולב מברך "לעשות לולב", וכן מזוזה, תפילין וציצית (ירושלמי ברכות ט-ג [סו.]).
מנהג, כגון הלל בימים שקוראים אותו בדילוג – לר"ת מברכים עליו, ולמחזור ויטרי לא (תוס' ברכות יד. ד"ה ימים).
אפשר לברך כל זמן שהמצווה קיימת, למשל, יכול לברך על הציצית כל זמן שהוא מעוטף. ובטעם לזה יש לחקור האם הוא תיקון למפרע (כאילו בירך כבר מההתחלה), או רק מכאן ואילך (חידושי ר' שמואל פסחים עמוד מ).
ברכה אחת על כמה מעשים (כגון לשחוט כמה בהמות יחד) – חקרו האם כל מעשה מחייב ברכה נפרדת, ורק אם בירך על כולם ברכה אחת הוציא את כולם, או שכיוון שכולם לפניו ועושה הכל בהמשך אחד, נחשבים כולם למעשה אחד, וחייבים רק בברכה אחת (וזאת הברכה בירור הלכה לא ד"ה ונראה לבאר).
הברכה אינה מעכבת את המצווה, דהיינו שאם לא בירך אעפ"כ יצא ידי המצווה. וחידש הלקח טוב (יא ד"ה וי"ל דז"פ) שכל זה רק במצווה דאורייתא, שכיוון שהברכה דרבנן אינה יכולה לעכב את המצווה דאורייתא. אך במצווה דרבנן הברכה כן מעכבת את המצווה.
מצוות קיומיות ולא חיוביות , כגון מזוזה ומעקה (שאין חובה עליהן, אלא רק אם בונה בית) – גם עליהן מברכים (רמב"ם ברכות יא-ב).

ברכות שונות

בסעיף זה נדון לגבי מצוות שונות האם מברכים עליהן.
סיפור יציאת מצריים אין מברכים עליו, ובטעם לזה יש שתי דעות:
א) לא תיקנו ברכה על מצווה שיוצא בה ידי חובה בהרהור (שו"ת הרא"ש כד-ב).
ב) לא תיקנו ברכה כיוון שמצווה זו נכללת בלימוד תורה (שדי חמד ח"ב ז-יג ד"ה עוד עמוד 351, והביא שם גם את שו"ת הרא"ש).
עשיית מעקה – הרמב"ם (ברכות יא-ב) כתב שמברכים עליה, אך הרוקח (תחילת שסו) כתב שאין מברכים משום שגם עכו"ם הוזהרו עליה, והברכה היא "וציוונו" ולא את העכו"ם (דן בזה גם השדי חמד ח"ה מערכת ברכות טז עמוד 249, ושם יא (ד"ה ועיקר) עמוד 344).
ברכת ביעור חמץ מברך גם אם לא ימצא חמץ – וחקר ר' שמואל האם הוא משום שהמצווה היא הבדיקה עצמה (ולא הביעור), או שהמצווה היא הביעור, אך תיקנו ברכה גם על מה שמתעסק במצווה אפילו אם לא יקיימה (חידושי ר' שמואל פסחים עמוד מג).
קידוש השם – הנהרג על קידוש השם מברך קודם שיהרגוהו "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקדש שמו ברבים", שהרי היא מצוות עשה (שו"ת שיח יצחק קה-ג).
ברכת השחיטה – כתב הט"ז שאינה ברכת המצוות אלא ברכת השבח (הביאו חידושי ר' שמואל פסחים עמוד קמח ודן בדבריו).
ברכת האירוסין – חקרו האם היא ברכת המצוות או ברכת השבח (חידושי ר' שמואל יבמות וכתובות עמוד מז, מנחת אשר בראשית כח-א ד"ה ונראה).
ברכת תפילין – לרש"י מברך ברכה אחת על שתיהן (אם לא סח בין של יד לשל ראש), לר"ת מברך על כל אחת מהן (ברכות ס: ד"ה אשר).
טבילה והגעלה – על טבילה מברכים, משום שהיא מצוות עשה לטבול. אך על הגעלה אין מברכים, משום שהיא מצוות לא תעשה – שלא לאכול נבילות (וכמו שאין מברכים על ניקוד הגיד והחלב) (איסור והיתר הארוך נח-קד).
טבילת כלים הניקחים מגוי – נחלקו הראשונים האם מברכים עליה (תוס' עבודה זרה עה: ד"ה אי) או לא (ריטב"א עבודה זרה עה: (סוף ד"ה הווה) בדעת הרמב"ם).
נר שבת – תוס' הביא דעה שאין מברכים עליו, ודחאה (שבת כה: ד"ה חובה. ספר הישר תשובות מז-ו ומח-ו: אין צריך לברך. הגהות מיימוניות שבת ה-א הביא ירושלמי שמברכים).
לדעה שאין צריך לברך נאמרו שלושה טעמים:
א) הדלקת הנר היא חובה ולא מצווה.
ב) המצווה בתוצאה, שאם היה הנר דולק מערב שבת אין צריך לכבותו ולהדליקו (שני הטעמים הללו הובאו בתוס' שבת כה: ד"ה חובה).
ג) גמר המצווה אינו ההדלקה אלא האכילה לאור הנר (ספר הישר תשובות מז-ו ומח-ו).
ובית הלוי (ח"א יא) חילק שיש בנר שבת שני דינים – כבוד שבת ועונג שבת. הדלקת נר בכלל היא כבוד שבת, ועליה מברכים, אך הדלקת נר נוסף במקום סעודה היא עונג שבת, ועליה אין מברכים, שאינו עדיף מכל מה שמכין לעונג שבת .
משלוח מנות – אין מברכים עליו. ויש לזה ארבעה טעמים (שרידי אש מגילה ט):
א) שמא חבירו לא ירצה לקבל .
ב) כיוון שהמצווה אינה תלויה רק בנותן אלא גם במקבל (ולכן גם אם ברור שהמקבל רוצה, וגם לדעות שיוצא ידי חובה גם כשהמקבל לא רוצה – כיוון שאינה תלויה רק בנותן – אין מברכים).
ג) טעם משלוח מנות הוא להרבות שלום ורעות , ולכן טוב יותר שיתן מרצונו ולא ע"י ציווי, ולכן אין מברכים על הציווי.
ד) משלוח מנות היא מצווה תמידית כל השנה, אלא שבפורים נצטווינו לקיימה בפועל כדי שנזכור אותה כל השנה (כמו קריאת זכור). ועל מצווה תמידית אין מברכים.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ברכות הנהנין, ברכת התורה (ושם בסעיף "מקור וטעם" (בד"ה במהותה) דנו האם היא ברכת המצוות), ספקברכות, עובר לעשייתן, תפילה.