לדלג לתוכן

קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (קרבן)

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הגדרה

[עריכה]

אסור להקריב קרבן בעל מום (הסוגיות בבכורות פרק ו).
לדוגמא, נפגמה אוזנו מן הסחוס (בכורות לז. במשנה).

מקור וטעם

[עריכה]

מקורו מכמה וכמה פסוקים "כל אשר מום בו לא תקריבו וגו'. לא תקריבו אלה לה' ואישה לא תתנו מהם על המזבח. ומייד בן נכר לא תקריבו וגו'" (ויקרא כב-כ,כב,כה). "לא תזבח לה' אלקיך וגו'" (דברים יז-א).
טעמו הוא שמטרת ההקרבה היא לעורר את מחשבת האדם, ומחשבותיו יתעוררו יותר במין חשוב מאשר במין פחות (חינוך רפו ד"ה שורש).
מהותו אינה בפעולת האדם שהטיל את המום, אלא בתוצאה שיש בו מום, שהרי גם אם נופל בו מום מאליו הוא נחשב בעל מום (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) כד-ה אות ד).
במניין המצוות ישנם כמה וכמה איסורים בזה:
א) לא להקדיש למזבח בעל מום (חינוך רפה, רמב"ם לאווין צא, סמ"ג שי).
ב) לא לזרוק על המזבח דם בעל מום (חינוך רפח, רמב"ם לאווין צג, סמ"ג לאווין שיב).
ג) לא לשחוט קרבן בעל מום (חינוך רפט, רמב"ם לאווין צב, סמ"ג לאווין שיא).
ד) לא להקטיר אימורי בעל מום (חינוך רצ, רמב"ם לאווין צד, סמ"ג לאווין שיג).
ה) לא להקריב בעל מום קבוע מייד הגויים (חינוך רצב).
ו) לא להקריב בעל מום עובר (חינוך תצד, רמב"ם לאווין צה). והרמב"ן והסמ"ג כללו את מום קבוע ומום עובר בלאו אחד (סמ"ג לאווין שיג).

פרטי הדין

[עריכה]

זמן איסורו – כתב הגר"א וסרמן שנאסר בכל רגע ורגע משום פסולו, ולא שנאסר מתחילתו לעולם. ולכן אם עבר מומו כשר, וזה הטעם שוולד של בעל מום כשר (ואינו כוולד של נרבע וכד' שפסול), שהרי גם הבעל מום עצמו אם עבר מומו הריהו כשר (קובץ שיעורים בבא קמא יב, והוסיף שאתנן זונה נאסר מתחילתו לעולם, וכן נרבע נאסר מתחילתו לעולם (קובץ שיעורים פסחים קכ)).
בעל מום לא חלה עליו קדושת הגוף (אלא רק קדושת דמים). וחקר הגר"ח האם הוא משום שאינו ראוי למזבח, או משום שאפשר לפדותו (וקדושת הגוף חלה רק על דבר שא"א לפדותו) (הגר"ח על הרמב"ם איסורי מזבח ג-י ד"ה ונראה).
צורם אוזן פר לאחר שחיטה ואח"כ קיבל את דמו פסול. וחקר הגר"ח האם הוא מדין בעל מום, או דין נפרד מהפסוק "הפר" – שהיה כבר (הגר"ח סטנסיל רנ, רנא).
מחוסר אבר בעופות פסול מדין פסול בעל מום, שהוא כבעל מום בבהמה (מקדש דוד קודשים לד-ב).
פרה אדומה בעלת מום פסולה. והסתפק המנחת חינוך האם המקדישה, שוחטה או זורק את דמה עוברים בלאו (רפה-א [ג]).
טומטום ואנדרוגינוס (בין באדם ובין בבהמה) – מהגמרא נראה שטומטום אינו מום, ובאנדרוגינוס נחלקו. וברמב"ם יש בזה סתירה (מנחת חינוך רעה-א [ד]).

ערכים קרובים

[עריכה]

ערכים קרובים: קרבנות.