קובץ יסודות וחקירות/בעל חוב קונה משכון
הגדרה
[עריכה]מלווה שקיבל משכון מהלווה, קונה אותו לכל ימי ההלוואה (פסחים לא: וש"נ, ורש"י שם ד"ה קונה).
הסובר את דין זה הוא רבי יצחק (פסחים לא:), וכן הלכה (רמב"ם שכירות י-א).
מקור וטעם
[עריכה]מקורו מהפסוק "השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך, ולך תהיה צדקה" (דברים כד-יג). ולך תהיה צדקה – מכאן שבעל חוב קונה משכון, שאם אינו קונה צדקה מניין (קידושין ח:, ותוס' שם (ד"ה צדקה) דנו באופן הלימוד).
טעמו משום שדבר תורה מעות קונות , וקונה את המשכון תמורת מעות ההלוואה (שו"ת הרא"ש (לה-ב ד"ה אלה) בשם ה"ר אביגדור כהן צדק. גם ר"י הלוי (הובא באבני מילואים כט-י ובגר"ש שקאפ קידושין יז) כתב את טעם זה, אך הוסיף שכל זה שייך במשכנו בשעת הלוואתו, אך במשכנו שלא בשעת הלוואתו קונה רק מגזירת הכתוב "ולך תהיה צדקה", כדלעיל , שקונה את המשכון כאשר בא לידיו בגוביינא דבי דינא).
בטעם החולקים וסוברים שבעל חוב לא קונה משכון מצאנו שלוש שיטות באחרונים:
א) הטעם שמשכון נקנה במעות שייך רק לרבי יוחנן שסובר שדבר תורה מעות קונות, אך לריש לקיש שסובר שמעות לא קונות מטלטלין אפילו מדאורייתא (בבא מציעא מז:), הבעל חוב לא יכול לקנותו (גליוני הש"ס קידושין ח: ד"ה התם. והקשה מדוע לא יקנה גם לריש לקיש ע"י משיכת המשכון בקניין משיכה).
ב) הטעם שמשכון נקנה במעות שייך רק לשיטה ששכירות מטלטלין נקנית בכסף, משום שלא שייך בה הטעם של נשרפו חיטיך בעלייה (בית אפרים חו"מ כא ד"ה אך), אך לשיטה ששכירות מטלטלין לא נקנית בכסף (המחלוקת בזה הובאה באור שמח מכירה ג-ג ד"ה והנה הפוסקים), שוב, הבעל חוב לא יכול לקנותו.
ג) שורש מחלוקתם ביחס בין פריעת החוב ע"י תשלום לפריעתו ע"י המשכון: ר' יצחק סובר שהמשכון הוא פירעון החוב, ורק אם יהיה לו כסף ישלם במקום המשכון. אך החולקים עליו סוברים שהלווה התחייב לשלם כסף, ורק אם לא ישלם יפרע את המשכון במקום הכסף (המידות לחקר ההלכה יח-פח).
בדין הקניין נחלקו הראשונים: לרש"י הוא להתחייב באונסין, ולתוס' הוא להתחייב בגניבה ואבידה (תוס' קידושין ח: ד"ה מנין).
במהות הקניין כתב הר"י מיגש (שבועות מד) שאינו קניין ממש אלא זכות בעלמא. וביאר בדבריו הגר"א וסרמן (קובץ שיעורים פסחים יח ד"ה ובאופן) שהוא בעלים על שיווי החפץ ולא על גופו של החפץ .