קובץ יסודות וחקירות/בל תוסיף
הגדרה
[עריכה]אסור להוסיף על מצוות התורה (הסוגיא בראש השנה כח:).
לדוגמא, אין מוסיפין על מספר המינים שבלולב ועל מספר הציציות שבטלית (ספרי ראה יג-א).
מקור וטעם
[עריכה]מקורו מפורש בפסוקים: "את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו" (דברים יג-א).
בדינים שונים
[עריכה]בלא תעשה שהוסיף עליו, דהיינו שגזרו בית דין על דבר המותר מן התורה (כגון עוף בחלב) ואמרו שהוא אסור מן התורה, נחלקו הראשונים האם עוברים בבל תוסיף:
א) הרמב"ם (ממרים ב-ט) כתב שעוברים. בטעם לזה ביאר הכסף משנה שהרי הוא מוסיף גם בלא תעשה (שם, ומסברא זו הקשה על הראב"ד החולק וכתב שלא ידע את טעמו). והרדב"ז (שם) אף הביא לזה מקור, שהרי בתחילת הפרשה נאמר "החוקים והמשפטים" (דברים יא-לב, יב-א), ומשמע שהיא עוסקת גם בלא תעשה.
ב) הראב"ד (שם) כתב שאין בל תוסיף בלא תעשה אלא רק במצוות עשה. וכן כתב הרמ"ך בהגהותיו (שם, וסיים בצ"ע). והחינוך (תנד ד"ה ורובי המפרשים) כתב שזו דעת רוב המפרשים. בטעם לזה ביאר המנחת חינוך (תנד-א [א] ד"ה והראב"ד) שכיוון שהתורה ציוותה "ושמרתם את משמרתי" שחז"ל יוסיפו סייגים וגדרים – זו מצווה מהתורה, ולא שייך בזה בל תוסיף.
הוספות שונות
[עריכה]עשה מצווה אחת כמה פעמים, כגון שתקע כמה פעמים בראש השנה – אינו עובר (מנחת חינוך תנד-א [ג]).
הוסיף עוד יום, כגון שישב ביום שמיני בסוכה – עובר (מנחת חינוך תנד-א [ו] ד"ה והמוסיף).
הוסיף עוד מאותו החפץ, כגון שהוסיף כמה ערבות – נחלקו בתוס' האם עובר (תוס' ראש השנה כח: ד"ה ומנא, דן בזה מנחת חינוך תנד-א [ד]).
פרטי הדין
[עריכה]המצווה שהוסיף עליה נפסלה. וחקר הברכת אברהם (סוכה ליקוטים עמוד רעז אות יז) האם יש בבל תוסיף שני דינים – גם עבירה וגם פוסל את המצווה, או שיש בו רק עבירה, והעבירה היא זו שפוסלת את המצווה.
צריך לעשות את המצווה כהלכתה כדי לעבור בבל תוסיף. כגון מי שאכל מצה כשרה שלא בזמנה וכיוון לשם מצווה – עובר בבל תוסיף, אך אם היא היתה פסולה – אינו עובר. והסתפק הקובץ שיעורים (פסחים קסו) האם כדי לעבור בבל תוסיף צריך לעשות את מעשה המצווה כהלכתה, או שצריך שיוכל לצאת ידי חובה אילו היה בזמנה. ונפק"מ למצווה הבאה בעבירה, כגון שאכל מצה של טבל שלא בזמנה וכיוון לשם מצווה, שאת מעשה המצווה עשה כהלכתה (שהרי היא מצה כשרה), אלא שלא היה יוצא בה ידי חובה אילו היה בזמנה (שהרי היא מצווה הבאה בעבירה) (והוסיף הקובץ שיעורים שם ששאל גם את הגר"ח מבריסק ולא הכריע).
נשים שמקיימות מצוות עשה שהזמן גרמן, כגון שתוקעות בשופר, נחלקו בהן הראשונים: רש"י כתב שעוברות בבל תוסיף (ראש השנה לג. ד"ה הא נשים, וכן מז"ה שהובא בשלטי הגיבורים ראש השנה פרק ד), ותוס' חלקו עליו וכתבו שאינן עוברות (עירובין צו. ד"ה מיכל (בשם ר"י), וכן ריא"ז ראש השנה פרק ד, והוסיף שהוא כמו איש המניח תפילין ברגלו, וכן המהרש"א (על רש"י שם) כתב שבל תוסיף שייך רק כשמקיים את המצווה ומוסיף עליה, אך כאן, שלא מקיימה כלל – לא עובר).
בביאור מחלוקתם נחלקו האחרונים לשתי שיטות:
א) הקובץ שיעורים (בבא בתרא נד ברבע האחרון) ביאר שנחלקו בגדר מצוות עשה שהזמן גרמא לנשים, שלרש"י נחשב מעשה מצווה, ולכן יש בזה בל תוסיף, אך לחולקים אין בזה כלל מעשה מצווה, וכמו המניח תפילין ברגלו (ונפק"מ גם אם אשה תברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, שאם היא מעשה מצווה – תברך, כדעת ר"ת, ואם לא – לא תברך, כדעת הרמב"ם). ואם כן לדבריו אילו לא היה מעשה מצווה כלל – לכו"ע אין בל תוסיף.
ב) הר"ז סנדר (על טורי אבן ראש השנה טז., מובא בקונטרס מלואת אבן שבסוף טורי אבן המפואר) ביאר שנחלקו בגדר בל תוסיף, שלרש"י בל תוסיף נאמר גם כשאינו מקיים את המצווה כלל, ולכן יש בזה בל תוסיף, אך לתוס' אין בל תוסיף כשאינו מקיים את המצווה כלל, אלא רק כשמקיימה ומוסיף עליה (ולפי זה תלה את מחלוקתם במחלוקת הרשב"א והטורי אבן שם במבטל מצווה לגמרי, שלרשב"א עובר בבל תגרע ולטורי אבן לא עובר אלא רק כשמקיימה וגורע ממנה. וכתב שרש"י כרשב"א והתוס' כטורי אבן).