קובץ יסודות וחקירות/בל תאחר

הגדרה

המתחייב קרבן - אסור לו לאחר את הבאתו יותר משלושה רגלים (הסוגיא בראש השנה ד. והלאה. האריך בסוגיא זו בקונטרסי שיעורים נדרים י).
בדיני דברים שקדושתם חלה ע"י דיבור (אור שמח נזירות ז-יד), כגון קרבנות.
לדוגמא, הנודר "הרי עלי עולה", ועברו שלושה רגלים ולא הביאה – עובר בבל תאחר.

מקור וטעם

מקורו מארבעה פסוקים:
א) לא תעשה – "כי תידור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו וגו'" (דברים כג-כב).
ב) עשה ולא תעשה – "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך" (דברים כג-כד). מוצא שפתיך – זהו עשה, תשמור – זהו לא תעשה.
ג) עשה – "ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל-ג).
ד) עשה – "ובאת שמה. והבאתם שמה" (דברים יב-ה,ו). ועל עשה זה עובר מייד לאחר רגל אחד (ראש השנה ו. ורש"י שם ד"ה עובר בעשה).
במהותו חקר הקונטרסי שיעורים (נדרים י-ט ד"ה ובתוס') בין ארבעה צדדים:
א) הוא איסור על האדם שאיחר את התחייבותו (פעולה, חפצא).
ב) הוא איסור שהקרבן לא הובא בזמן (תוצאה, חפצא).
ג) יש בו שני איסורים שעובר על כל אחד מהם בנפרד (גם אם עבר רק על אחד מהם): על האדם, ועל הקרבן.
ד) יש בו איסור בשניהם יחד (רק אם עבר על שניהם): על האדם ועל הקרבן.
בגדר שלושת הרגלים חקרו האם תוך שלושת הרגלים הוא זמנו ולא היה איחור כלל, או שגם בתוך הזמן הזה הוא איחור, ושלושה רגלים הוא שיעור שהתורה לא אסרה לאחר בו (קונטרסי שיעורים נדרים י-ד ד"ה ומכיון).
בטעמו חילק הקונטרסי שיעורים (נדרים י-ה) שבל תאחר לאחר שלושה רגלים הוא מחמת הנדר, אך העשה שלאחר רגל אחד הוא מחמת הרגל. ונפק"מ, שבבל תאחר לאחר שלושה רגלים עובר בכל יום ויום, אך בעשה של רגל אחד עובר פעם אחת בלבד.
במניין העשין נחלקו הראשונים: לרמב"ם (ספר המצוות עשה צד) "מוצא שפתיך" ו"ככל היוצא מפיו" הם עשה אחד. ולרמב"ן (בהשגותיו שם) הם שני עשין נפרדים: "מוצא שפתיך" – בנדרי גבוה, "ככל היוצא" – בנדרים ושבועות של ביטוי.

בדינים שונים

המצוות שעליהן עובר בבל תאחר הן: האומר דמי עלי, ערכין, חרמי גבוה, הקדשות, חטאות, אשמות, עולות, שלמים, צדקות, מעשרות, בכור, מעשר בהמה, פסח, לקט שכחה ופאה (ראש השנה ד. ורש"י שם), נדרים ונזירות (נדרים ג.).
בצדקה מפורש בגמרא (ראש השנה ו.) שעובר מייד, ואין בה דין של שלושה רגלים, משום שמייד ישנם עניים שיכול לתת להם. ונחלקו הראשונים מה החילוק בין האיסור שעובר מייד לבין האיסור לאחר שלושה רגלים, ויש בזה שלוש דעות:
א) תוס': מייד עובר רק אם יש עניים, ולאחר שלושה רגלים צריך גם לחזר אחר עניים (תוס' ראש השנה ד. ד"ה צדקות).
ב) רשב"א: מייד עובר רק על עשה (אפילו שיש עניים), ולאחר שלושה רגלים עובר גם על הלאו של בל תאחר.
ג) ר"ן: אין חילוק בין מייד לשלושה רגלים – אם יש עניים עובר מייד, ואם אין עניים לא עובר גם לאחר שלושה רגלים, ואין צריך לחזר אחריהם (ר"ן ראש השנה א: בדפי הרי"ף ד"ה וצדקה, והביא גם את התוס' והרשב"א. דן בזה גם מנחת חינוך תקעה-א [א] אות יב ד"ה והנה לדעת).
מילה, בפשטות לא שייך בה בל תאחר. אמנם הירושלמי (ראש השנה א-א [ד:]) הקשה מדוע אין בה בל תאחר, ותירץ שהוא משום שלשון הפסוק היא "לא תאחר לשלמו" (דברים כג-כב) – דבר שהוא ניתן לתשלומין, יצא זה שאינו ניתן לתשלומין.
בפירוש דרשת הירושלמי נחלקו מפרשי הירושלמי: הפני משה (ד"ה א"ל, וכן האור שמח נזירות ז-יד) פירש "תשלומין" – דבר שאם משלימו ביום אחר הוא כאילו הביאו ביום שהתחייב בו (כגון קרבנות), יצאה מילה שאם מל לאחר היום השמיני לא יצא ידי חובת היום השמיני. וקרבן העדה (שם ד"ה דבר שהוא ניתן לתשלומין) פירש "תשלומין" – דבר שמתחייב בו ע"י שמקדישו (כגון קרבנות), יצאה מילה שמחוייב ועומד בה.
האחרונים הקשו על הירושלמי מה ההו"א שיהיה שייך במילה בל תאחר, והרי היא לא דבר שקדושתו חלה ע"י דיבור (אור שמח נזירות ז-יד, ותירץ שם), ועוד, שלכל דין שיש בו בל תאחר יש פסוק או דרשא, ומילה, שאין עליה שום פסוק או דרשא – מניין ההו"א שיהיה בה בל תאחר (קונטרסי שיעורים נדרים י-א ד"ה ומחומר, ותירץ שם).
נזיר עולם אינו עובר בבל תאחר, כדרשת הירושלמי (ראש השנה א-א [ד:]) לגבי מילה "לא תאחר לשלמו" (דברים כג-כב) – דבר שהוא ניתן לתשלומין, יצא זה שאינו ניתן לתשלומין (שאם מל לאחר היום השמיני לא יצא ידי חובת היום השמיני), וכן נזיר עולם אין לו תשלומין (אור שמח נזירות ז-יד).
חרמים – תוס' כתבו שיש בל תאחר גם על חרמי בדק הבית וגם על חרמי כהנים (ראש השנה ד. ד"ה והחרמין), אך מרש"י משמע שיש בל תאחר רק על חרמי בדק הבית (שם ד"ה והחרמין. דן במחלוקתם הקונטרסי שיעורים נדרים ג-ב ד"ה ובגמרא).

פרטי הדין

בזמן המצווה נחלקו המפרשים: המנחת חינוך כתב שעשה זה נוהג רק בזמן הבית לכו"ע, אך המשנה למלך סובר שזו מחלוקת ראשונים: לחינוך רק בזמן הבית, ולרמב"ם גם בזמן הזה (מנחת חינוך תקעה-א [ג], והביא גם את המשנה למלך).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: קרבנות.