קובץ יסודות וחקירות/ביאה במקצת

הגדרה

טמא שהכניס לבית המקדש את מקצת גופו, דנו האם שמה ביאה כאילו נכנס כולו וחייב (הסוגיא בזבחים לב:).
לדוגמא, הכניס רק את בהונותיו (זבחים לב:).

מקור וטעם

במקורה ובדינה נחלקו, ויש בזה ארבע דעות (בגמרא הן שלוש דעות, אלא שנחלקו המפרשים בדעת מ"ד לא שמה ביאה, כדלקמן):
א) שמה ביאה ודינה כביאה גמורה שחייב כרת, שנאמר "בכל קודש לא תיגע ואל המקדש לא תבוא" (ויקרא יב-ד) – מה נגיעה במקצת שמה נגיעה אף ביאה במקצת שמה ביאה (עולא אמר ריש לקיש בזבחים לב:).
ב) שמה ביאה לעניין מלקות אך לא לעניין כרת (רבינא בזבחים לג:).
ג) לא שמה ביאה (רבין אמר רבי אבהו בזבחים לג: ורש"י ד"ה לטמא), אך אסור מדרבנן (רמב"ם ביאת מקדש ג-יח וכסף משנה שם).
ד) לא שמה ביאה (רבין אמר רבי אבהו בזבחים לג: ורש"י ד"ה לטמא) ואין אפילו איסור דרבנן (משנה למלך ביאת מקדש ג-יט סוף ד"ה ודע שזה, בדעת התוס').
בטעמה חקרו האם צריך רק את מקצת הביאה, או שכשיש את מקצתה נחשב כאילו יש את כולה (קובץ הערות יט-א,ב, ותלה זאת במחלוקת בין תירוצי תוס').

בדינים שונים

בבית המנוגע שהכניס לתוכו ידיו – לכו"ע לא שמה ביאה, שהדרשא נאמרה רק לגבי ביאה למקדש (תוס' חולין לג: ד"ה דכולי).
באוהל המת אפילו הכניס ראשי אצבעותיו – טמא, ואינו כבית המנוגע, משום שאוהל המת כמאן דמלי טומאה, וכאשר הכניס אצבעו – כאילו נגע (קובץ שיעורים פסחים קפז).

פרטי הדין

ביאת רובו שמה ביאה וחייב לכו"ע, שרובו ככולו (מנחת חינוך שסג-א [יג]).
מקצת מן הכלי שאין בו שיעור לקבלת טומאה – אין איסור דאורייתא להכניסו (מנחת חינוך שסג-א [ו]), כגון להכניס פחות משלוש על שלוש ממעיל שנטמא (זבחים צה: ורש"י ד"ה בפחות), ואפילו למ"ד שמה ביאה – בבגד אין שמה ביאה משום שיכול לחותכו (תוס' שם ד"ה מכניסו).
ביאת כולו חמורה יותר מביאה במקצת, ואפילו למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה, כיוון שביאת כולו מפורשת בכתוב וביאה במקצת נלמדת מדרשא (תוס' יבמות ז: ד"ה ואמר, אמנם כתבו שם תירוץ נוסף).
כמה ביאות – גם למ"ד שמה ביאה, שנחשב כאילו בא כולו, לא אומרים שכל מקצת היא ביאה בפני עצמה ונחשב כאילו בא כמה פעמים (קובץ הערות לט-ג).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ביתהמקדש, טומאה.