קובץ יסודות וחקירות/אתנן זונה ומחיר כלב

הגדרה

אסור להקריב דבר שניתן לזונה באתננה או דבר שניתן תמורת כלב (הסוגיות בתמורה כט. והלאה).
לדוגמא, האומר לזונה (שהיא ערווה עליו או מחייבי לאווין) "הא לך טלה זה בשכרך" (משנה תמורה כט., רמב"ם איסורי מזבח ד-ח), האומר לחבירו "הא לך טלה זה תחת כלב" (משנה תמורה ל.).

מקור וטעם

מקורו מפורש בפסוק: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך" (דברים כג-יט).
טעמו – החינוך כתב שהוא שמא יחשוב בעת קרבנו בעניינים אלו (חינוך תקעא ד"ה משרשי), והרמב"ם כתב שהוא כדי שלא יזלזל בקרבן (מורה נבוכים ח"ג מו בסוף החמישית הראשונה).
במהותו כתב הגר"א וסרמן שנאסר מתחילתו לעולם, ולא שנאסר בכל רגע ורגע משום פסולו (קובץ שיעורים בבא קמא יב, וכן נרבע נאסר מתחילתו לעולם (קובץ שיעורים פסחים קכ), והוסיף שבעל מום נאסר בכל רגע).
במניין המצוות נחלקו האם אתנן זונה ומחיר כלב נמנים כלאו אחד (רמב"ם לאווים ק, חינוך תקעא, בה"ג) או כשני לאווים (רמב"ן, רס"ג לאווים רח רט. דנו בזה מנחת חינוך תקעא בתחילתו והגרי"פ פערלא לאו רז רח רט).

בדינים שונים

בעגלה ערופה הסתפק המנחת חינוך האם יש פסול של אתנן ומחיר (תקעא-א [ו] ד"ה עיין).
בית הכנסת – גם אליו אסור להביא אתנן ומחיר, אך הוא רק מדרבנן (שו"ע או"ח קנג-כא, מגן אברהם שם מו, מנחת חינוך תקעא-א [ג] בסופו).

פרטי הדין

העבודות האסורות הן ההקרבה השחיטה הזריקה וההקטרה, אך בהקדשה אין איסור (מנחת חינוך תקעא-א [ב]).
בגדר הביאה הפוסלת את האתנן כתב הגר"ח שאינה דווקא ביאת איסור, אלא ביאת זנות גם אם אינה אסורה (הגר"ח סטנסיל קפג).
אתנן שהאדון קיבל בשביל שפחתו יש לו דין אתנן. וחקר הגר"ח האם הוא מועיל מדין ערב (שקיבל בשבילה), או שהאדון בעצמו נחשב לזונה מפני שהוא הבעלים למוסרה לביאה (הגר"ח סטנסיל קעג).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: קרבנות.