קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו

הגדרה

אדם שהקדיש דבר שאינו שלו, אינו קדוש (הסוגיא בבבא קמא סח:).
לדוגמא, הגוזל בהמה מאחר והקדישה, אינה קדושה (בבא קמא סח:).
דינים דומים: ישנם שלושה דינים שהחיסרון בהם הוא שהנכס אינו בידיו:
א) דבר שלא בא לעולם – שהנכס לא קיים כלל.
ב) דבר שאינו ברשותו – שהנכס קיים, אך בזמן הקניין הוא נמצא בידי אחרים.
ג) דבר שאינו שלו – שהנכס שייך לאדם אחר. ומקרה זה נחלק לשני דינים: [א] אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ועל כך נדון בערך זה. [ב] אין אדם אוסר דבר שאינו שלו .

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה'" (ויקרא כז-יד) – מה ביתו שלו אף כל שלו (בבא קמא סח:).
הקובץ שיעורים (קידושין מב) חילק בין קדושת הגוף לקדושת דמים, שבקדושת הגוף האדם מחיל את הקדושה והקדושה גורמת לקניין, אך בקדושת דמים, האדם מחיל את הקניין (כעין מכירה) והקניין גורם לקדושה. ולפי זה חידש שאת הפסוק "ואיש כי יקדיש" צריך דווקא בקדושת הגוף, שבה האדם מחיל את הקדושה (ורק הקדושה גורמת לקניין), והיתה הו"א שאפשר להחיל את הקדושה גם על דבר שאינו שלו. אך בקדושת דמים, שבה האדם מחיל את הקניין (ורק הקניין גורם לקדושה), פשוט מסברא שאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו, כשם שאינו יכול למכור דבר שאינו שלו (וסיים בצ"ע) .
במהותו חקר הגרמ"א עמיאל (המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו, דרכי משה דרכי הקניינים ו-ז) האם כדי להקדיש חפץ צריך שהוא יהיה שלו, או שאי אפשר להקדיש חפץ שאינו שלו. ונפק"מ האם אפשר להקדיש חפץ של הפקר .

פרטי הדין

במעשה, דהיינו שעשה מעשה לייחד את הדבר להקדש, אעפ"כ אינו קדוש. ואינו דומה לאיסורין שאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה (לחלק מהדעות) (עונג יו"ט פב ד"ה ואכתי).
הפקר, כתבו הראשונים שאי אפשר להקדישו, אך הרש"ל (בבא מציעא מט.) כתב שאפשר (במחלוקתם דן המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו) .
להחרים דבר שאינו שלו אינו יכול, כשם שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו (שו"ת ריב"ש קעא באמצעו).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, בעלות, דבר שאינו ברשותו, דבר שלא בא לעולם.