קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח

הגדרה

אדם שעשה מעשה, וברור לכולם שאילו היה יודע דבר מסויים לא היה עושה את המעשה - המעשה לא חל (בבא בתרא קמו:, בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים קידושין כא).
בערך זה נדון במקרה של אומדנא, שבו דברים שבלב הם כן דברים. לגבי דברים שבלב כשאין אומדנא, שדינם הוא שאינם דברים – ע"ע דברים שבלב אינם דברים.
בדיני כל הדינים התלויים בדיבור – קניינים, קידושין, נדרים, שבועות.
לדוגמא, אדם שמכר את נכסיו על דעת שיעלה לארץ ישראל, ושכניו ידעו שבדעתו לעלות לארץ ישראל, ונאנס ולא עלה לארץ – המכירה לא חלה כיוון שהיתה אומדנא שלא מכר על דעת להישאר בחו"ל, אע"פ שלא אמר זאת בפירוש.
נקרא גם אנן סהדי דאדעתא דהכי עביד (תוס' קידושין מט: ד"ה דברים), דברים שבליבו ובלב כל אדם (ריטב"א בבא בתרא קמו: ד"ה אומדנא דמוכח). וכן נקרא סתם "אומדנא", וכך נקטנו בתוך ערך זה.
החולק על דין זה הוא התוס' רי"ד, שסובר שגם באומדנא דברים שבלב אינם דברים (קידושין מט: ד"ה אמר. והוסיף שבמקרה שאין אומדנא דמוכח פשיטא שאינו נאמן לומר מה היה בליבו, וע"כ הגמרא דנה במקרה שיש אומדנא, שידעו שכניו שהיה בדעתו לעלות לארץ ישראל. אמנם הקונטרסי שיעורים קידושין כא-ט (ד"ה והנה) דחה את הבנה זו בדעת התוס' רי"ד, והסביר שגם לתוס' רי"ד אומדנא דמוכח מועילה. וכן כתב הגר"א חו"מ רז-יד שלדעת היש אומרים ברמ"א (שם) אין חילוק בין אומדנא לשאר דברים שבלב: במתנה מועילים אפילו דברים שבלב, ובמכר לא מועילה אפילו אומדנא). אמנם הרבה אחרונים נקטו בפשטות שהווי דברים (קצוה"ח יב-א הביא מהרי"ט חו"מ מה ומרדכי כתובות רנד וסובר כמותם, אחיעזר ח"ג כו-ב, וכן דעת ר"ח המובא בתוס' רי"ד שם, והקונטרסי שיעורים קידושין כא-ד כתב שכך מבואר בש"ס בראשונים ובאחרונים) .

מקור וטעם

סוגי האומדנא הם שלושה (קונטרסי שיעורים קידושין כא-ה, נדרים יט-ה):
א) חיסרון ידיעה – האדם לא ידע את האמת, ואילו היה יודע לא היה עושה את המעשה. לדוגמא, הקונה לא ידע שהקרקע זיבורית, ואילו היה יודע זאת לא היה קונה אותה.
ב) תנאים – האדם ידע את האמת, אלא שהתכוון לעשות את המעשה על דעת תנאים מסויימים, ולא פירט אותם. ולכן אם לא נתקיימו התנאים הללו המעשה לא חל. לדוגמא, מכר את נכסיו על דעת שיעלה לארץ ישראל ולא הצליח לעלות, ולכן המכר בטל.
ג) אומדנא שנולדה לאחר זמן – לאחר המעשה קרה מקרה, שאילו האדם היה יודע אותו מתחילה לא היה עושה את המעשה. לדוגמא, מכר קרקע בשביל להשיג כסף, ולאחר זמן התברר לו שאינו צריך את המעות (ויש חילוקים בין שני הסוגים הראשונים לבין הסוג השלישי, כדלקמן).
בטעם שאומדנא מועילה לבטל מקח וכד' נחלקו המפרשים, ויש חילוק בין סוגי האומדנות השונות:
א) מדין תנאי – שנחשב שהאדם התנה שעושה את המעשה (מוכר, מקדש וכו') על תנאי שהדבר כמו שהוא חושב ורוצה, ולכן אם התברר שטעה או שלא התקיימו התנאים שחשב עליהם – המעשה לא חל (שו"ת רעק"א מהדורא תנינא קו ואור שמח אישות י-ב). וביאר הקונטרסי שיעורים (קידושין כא-ח ד"ה ובעיקר) שלשיטה זו כל שלושת סוגי האומדנות הם מדין תנאי.
ב) מדין טעות – שני סוגי האומדנות הראשונים (חיסרון ידיעה ותנאים) הם מדין טעות, כמו במכר לחבירו יין ונמצא מים שהמכר בטל מדין טעות (ולא צריך את דין תנאי). ורק סוג האומדנא השלישי (אומדנא שנולדה לאחר זמן) הוא מדין תנאי (קונטרסי שיעורים קידושין כא-ח (ד"ה ונלענ"ד) בדעת המהר"ם מרוטנבורג והדרכי משה).

בדינים שונים

מכר – לבטל את המכר – כל שלושת סוגי האומדנות מועילות (קונטרסי שיעורים קידושין כא-ה, נדרים יט-ה).
נדרים ושבועות – לבטל את הנדר בלי התרת חכם – שני סוגי האומדנות הראשונות מועילות, ולגבי הסוג השלישי (אומדנא שנולדה לאחר זמן) נחלקו המפרשים: לרשב"א ולב"י גם הוא מבטל את הנדר, אך למהר"ם מרוטנבורג ולדרכי משה אינו מבטל את הנדר (קונטרסי שיעורים קידושין כא-ז). וביאר הקונטרסי שיעורים (שם אות ח ד"ה ונלענ"ד) שלדעתם תנאי שאינו מפורש אלא הוא רק מחמת אומדנא לא מועיל בנדרים ושבועות, ולדעתם אומדנא שנולדה לאחר זמן היא מדין תנאי (שלא כאומדנא של חיסרון ידיעה או תנאים שהן מדין טעות), ולכן היא לא מועילה בנדרים ושבועות.
נדרים, שבועות ונזירות – להחיל אותם במחשבה – כיוון שכתוב בהם "לבטא בשפתיו" אפילו אומדנא לא תועיל, שאע"פ שאינו דברים שבלב (כיוון שהוא מוכח), עדיין אינו "לבטא בשפתיים" (אחיעזר ח"ב יט-ג בשם ר"ן ורא"ש. והקצוה"ח (יב-א) כתב רק שנדר צריך דיבור ממש, ולא פירט).
הפרשת פאה וצדקה – במתנות הצריכות הפרשה – צריך להיות בדיבור דווקא, ולא מספיקה אומדנא, כשם שבנדרים צריך דווקא דיבור (הגר"ש שקאפ נדרים ו בתחילתו, בלשון "אפשר לומר").
תנאי כפול – כאשר יש אומדנא, יש דברים שלא צריכים תנאי כפול אך צריכים תנאי פשוט (אמנם רוב הדברים אינם צריכים תנאי כלל כשיש אומדנא) (תוס' קידושין מט: ד"ה דברים).

פרטי הדין

בספק האם זו אומדנא – דינו כאילו אינה אומדנא, ולא הווי דברים (אחיעזר ח"ג כו-ב).
דיבור מפורש, כגון האומר לאשה "הרי את מקודשת לי", אעפ"כ אין אומדנא דמוכח ואנן סהדי שכוונתו לקדשה, אלא שכיוון שדיבר במפורש – מועיל ואין צריך אומדנא דמוכח (הגר"ש שקאפ נדרים ו: ד"ה ועל, בלשון "אפשר").

ערכים קרובים

ערכים קרובים: דברים שבלב אינם דברים, דיבור כתיבה ודעת, דעת (בכל הדינים הצריכים דעת –מצוות, עבירות, קניינים ועוד), מחשבה והתרצות.