קובץ יסודות וחקירות/אבלות

הגדרה

חובה על האדם להתאבל על קרוביו שמתו (הסוגיות במועד קטן פרק שלישי).

מקור וטעם

במקורה נחלקו הראשונים (דן בזה מנחת חינוך רסד-א [כז]):
א) שלושים יום מדאורייתא, שנאמר (ויקרא י-ו) "ראשיכם אל תפרעו", ונלמד בגזירה שווה פרע פרע מנזיר, כסתם נזירות שהיא שלושים יום (ראב"ד אבל ו-א).
ב) שבעה ימים מדאורייתא, מהפסוק (בראשית נ-י) "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" (חלק מהראשונים שהובאו ברי"ף ברכות פ"ב, סוף דף ט: בדפי הרי"ף).
ג) יום ראשון (יום מיתה וקבורה) מדאורייתא, מהפסוק (ויקרא י-יט) "ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'" (רמב"ם אבל א-א, וכן דעת הרי"ף עצמו ברכות פ"ב סוף דף ט: בדפיו).
ד) יום ראשון (יום מיתה וקבורה) מדאורייתא, מהפסוק (ויקרא כא-ב) "כי אם לשארו הקרוב אליו וגו' לה יטמא" (ספר המצוות לרמב"ם עשה לז, חינוך רסד).
ה) כל דין אבלות הוא מדרבנן, ורק אנינות מדאורייתא (רבינו יונה ברכות סוף פרק ב, סמ"ג עשין ב, רבותינו הצרפתים).

טעם חיוב אבלות הוא משום הצער, ולכן מי שאינו יודע שמת קרובו – אין חיוב לומר לו זאת, שכל זמן שאינו יודע אינו מצטער, וממילא לא חל עליו חיוב אבלות (קובץ שיעורים בבא בתרא סוף תכד).
במהותה חקר הרוגאצ'ובר האם צריך לנהוג אבלות ולכן אסור לעשות את הדברים שאבל אסור בהם, או שאסור לעשות את הדברים הללו וממילא נוהג אבלות (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה אבלות מקצת היום ככולו).
במהות היום הראשון, לדעה שהוא דאורייתא, חקר ר' שמואל האם היום הראשון נעשה יום אבל, או שרק האדם צריך לנהוג בו אבלות (גברא) (חידושי ר' שמואל יבמות וכתובות עמוד לא).

פרטי הדין

בזמן האבלות חקר הרוגאצ'ובר האם שבעת הימים הם מצווה אחת, או שהם שבע מצוות נפרדות (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה אבלות בקטן שהגדיל).

אנשים

קטן, נחלקו האחרונים האם חייב להתאבל: הט"ז מחייבו מדין חינוך (ט"ז יו"ד שמ-טו), ונקודות הכסף פוטר (שם).
מי שהיה קטן בשעת קבורת קרובו, וגדל בתוך השבעה – לרא"ש פטור מאבלות (סוף מועד קטן, וכן שו"ע יו"ד שצו-ב) ולמהר"ם מרוטנבורג מונה שבעה משעה שהגדיל (הובא בט"ז שם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אונן (במצוות), אונן (בקודשים), ספק אבלות.