קובץ יסודות וחקירות/אבידה מדעת
הגדרה
[עריכה]ממון שבעליו איבדו מרצונו (הוזכר בבבא מציעא כה:).
לדוגמא, הניח כלי באשפה העשויה ליפנות (שם), השליך כיסו ברשות הרבים והלך, הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך (שו"ע חו"מ רסא-ד).
מקור וטעם
[עריכה]במהותו נחלקו הראשונים לשלוש דעות (שו"ע חו"מ רסא-ד, דנו בדבריהם הקצוה"ח והנתיה"מ שם, מחנה אפרים זכייה מהפקר ו, מנחת חינוך תקלט בסופו, ברכת אברהם בבא מציעא דף קלב בדפיו אות ט):
א) הטור (חו"מ רסא) כתב שהוא הפקר (וביאר הש"ך חו"מ רסא-ג שאנן סהדי שהפקירו).
ב) הרמב"ם (גזילה ואבידה יא-יא) כתב שעדיין שייכת למאבד, ואסור לרואה ליטול לעצמו, אלא רק שאין צריך להשיבה, שנאמר בהשבת אבידה "וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה" (דברים כב-ג), ודורשים: אשר תאבד – פרט למאבד לדעתו.
ג) רש"י והריטב"א (כך ביאר הברכת אברהם שם בדעתם) סוברים שהמאבד מתייאש והחפץ נעשה כאבידה לאחר יאוש. ואפילו אם המאבד התייאש לאחר שהאבידה באה לידי המוצא – היאוש מועיל, כיוון שבאבידה מדעת אין על המוצא חיוב השבה, ולא נעשה עליה שומר (ורק בשאר האבידות לא מועיל יאוש לאחר שהגיעו לידי המוצא, משום שמרגע שמצאם התחייב בהשבה ונעשה עליהן שומר) (מחנה אפרים רסא).
בטעם הדעות שאינה הפקר חקר ר' שמואל האם הוא משום שאין כאן אומדנא שהפקיר (וכן כתבו הב"י והכסף משנה), או שהפקר לא חל ע"י אומדנא (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"ב עמוד קא).
הנכס
[עריכה]הנכסים הנקנים הם מטלטלין.
פרטי הדין
[עריכה]אבידה מדעת שמשתמרת קצת, כגון שמסר חפץ לקטן, גם היא אבידה מדעת. אך כיוון שמשתמרת קצת, לכו"ע אינה הפקר , אלא שהמוצאה אינו חייב לשומרה משום שגם הבעלים לא הקפיד לשומרה (ט"ז, קצוה"ח ונתיה"מ רסא).