קהלת רבה יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אָמַר רַבִּי לֵוִי לְעוֹף שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בִּכְלוּב, בָּא עוֹף אֶחָד וְעָמַד לוֹ עַל גַּבָּיו, אָמַר לוֹ אַשְׁרֶיךָ מַה מְּזוֹנוֹתֶיךָ מְצוּיִין לְךָ, אֲמַר לֵיהּ בִּישׁ גַּדָּא וּטְמִיעַ מַזְּלָא, לִמְזוֹנוֹתַי אַתְּ מִסְתַּכֵּל, וְלַחֲבוּשִׁי לֵית אַתְּ סָקַר, דְּלִמְחָר מַפְּקִין וְנָכְסִין לִי, כָּךְ וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.