קהלת משה ז ח
רבי שמלאי אתי לקמיה דר' יוחנן אמר ליה נתנו לי מר ספר היוחסין, אמר ליה מהיכן אתי? א"ל מלוד. ומותבך היכן? אמר ליה מנהרדעא, אמר ליה הכי אמר שמואל: אין שונים לא ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן דאת מלוד ומיתבך בנהרדעא[1].
הקושיא מפורסמת: למה אין שונים לא ללודים ולנהרדעים, ומאי כ"ש?
ותירץ הרב דקהילת סלאוויטש[2]: דהנה ספר היוחסין היה דבר גדול כמו שאמר ליה אח"כ נתנו לי מר בתלתא ירחי, אמר ליה השתא ברוריה דביתהו דר' מאיר דקא גמרי שלש מאות הלכות ביומא דסתווה, לא יצא ידי חובתה בג' שנים, ואת אמרת לי בג' ירחי.
וזה ידוע מאמר המקובלים: מי שרוצה ללמוד בקדושה ובטהרה צריך לשמור משני דברים, תאות האכילה, ותאות משגל. וזהו מבואר במשנה: "כך היא דרכה של תורה פת במלה תאכל", תאות האכילה, "ועל הארץ תישן, תאות המשגל.
והנה ידוע מאמר הגמרא: "שעה ראשונה מאכל לודים". ופירשו הגאונים: לודים המה תגרי לוד שֶמֵאַנִים (מלשון אונאה), היינו נארין[3] (= מרמים) את הבריות, ויש להם מעות גזילה, ואוכלים בבוקר, והמה רעבתנים. והנהרדעים המה שטופי זימה, כדאמר אליהו: האידנא יומא דכיפורי ואיבעל כמה בתולתא בנהרדעי[4].
לזה שאל אותו ר' יוחנן מהיכן את אמר ליה מלוד, נמצא יש לו תאות האכילה. ומותבך היכן, אמר ליה בנרהדעא, נמצא יש לו תאות נשים. אמר ליה: הכי אמר שמואל: אין שונים לא ללודים או לנהרדעים, אפילו אם יש לו חסרון א', וכ"ש דאת מלוד ומותבך בנהרדעאי, ויש לך ב' חסרונות. ודוּק היטב.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ פסחים סב ב. "ר' שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן, א"ל: ניתני לי מר ספר יוחסין, (מתני' דדברי הימים – רש"י) א"ל: מהיכן את? א"ל: מלוד, והיכן מותבך? בנהרדעא, א"ל: אין נידונין לא ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא.
כפייה וארצי, א"ל: ניתנייה בג' ירחי, שקל קלא פתק ביה, א"ל: ומה ברוריה דביתהו דר"מ ברתיה דר"ח בן תרדיון דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא מג' מאה רבוותא, ואפ"ה לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין, ואת אמרת בתלתא ירחי". - ^ יתכן שהכוונה היא לרבי משה שפירא מסלוויטא, בנו של ר' פנחס שפירא מקוריץ. נפטר בתקצ"ח.
- ^ "נארן" = לרמות ביידיש.
- ^ יומא יט ב. "א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אמריתו אמאי לא אתי משיח, והא האידנא יומא דכיפורי הוא, ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא".