קהלת משה ז ד
"אסף אלהים את חרפתי"[1].
ופירש בעל העקידה:[2] כי מפני מה כל המצות שבתורה איננו מתביישים לעשות, אבל פריה ורביה היא חרפה גדולה? והטעם כי חוש המשוש[3] הוא חרפה גדולה, שעושים דבר מאוס כזה, אבל משום פריה ורביה שאי אפשר באופן אחר, אנחנו מוכרחים לעשות זאת. אבל האשה שהיא עקרה, חרפה גדולה לה התשמיש.
והנה רחל קודם שהיה לה בן, היה לה חרפה גדולה התשמיש. והנה כשפקד ה' אותה ונתן לה בן אמרה "אסף אלהים את חרפתי", ודוּק היטב.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ בראשית ל כג
- ^ רבי יצחק עראמה (ק"פ 1420 - רנ"ד 1494), "בעל העקידה", היה מחכמי ספרד בדור הגירוש. עיין יצחק עראמה
- ^ הכוונה: התשמיש שהוא חוש המשוש.