קהלת משה ג כ
"חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר: 'מדוע את הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת'[1], מכלל דחודש ושבת בעי למיזל"[2].
וקשה: האיך מוכח י"ט מזה?[3] ואם תאמר מחמת כל שכן[4], היה להגמרא לומר חייב להקביל בשבת וחודש, ויהיה י"ט כל ש כן? ועוד: כאן אמר חייב אדם להקביל פני רבו, וכאן אמר מכלל דחודש ושבת בעי למיזל?[5]
ותירץ הגאון [ר' יונתן מפרג (אייבשיץ)]:[6] דהנה, זה המעשה [לא] היה בחג, ולמה שאל אותה מדוע אתה הולכת אליו, וכי מי מעכב אם אני רוצה לילך להרב בלי חיוב, אלא דכך שאל אותה, מדוע את הולכת אליו היום בלי חיוב, ולא בחודש ושבת, רצה לומר בחודש ושבת אין את הולכת[7].
וקשה: למה לא שאל אותה על י"ט, אלא דבי"ט היתה הולכת, ולמה הלכה בי"ט, דחייב להקביל פני רבו ביו"ט, ולזה אומר מכלל דחודש ושבת בעי למיזל, ובי"ט חייב[8], ודוּק.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ מלכים ב ד כג.
- ^ ראש השנה טז ב.
- ^ הרי בפסוק כתוב "חודש ושבת", ולא כתוב יו"ט.
- ^ אם שבת ור"ח שאין חיוב לעלות לרגל לראות פני שכינה, חייב להקביל פני רבו משום "כל המקבל פני רבו כאלו מקבל פני שכינה", ביו"ט שיש חיוב לעלות לרגל, להקביל פני שכינה, ק"ו שחייב להקביל פני רבו, משום "כל המקבל פני רבו כאלו מקבל פני שכינה". (ועיין הערה 8 שמבואר יותר)
- ^ היה צריך לומר אותו לשון "מכלל דחודש ושבת חייב להקביל פני רבו".
- ^ לא מוזכר לאיזה גאון הכוונה, אבל בדרך כלל סתם גאון כוונתו לר' יונתן, ועיין בהערות לקמן שהם דברי ר' יונתן בספריו באהבת יהונתן וביערות דבש.
- ^ וכוונת הפסוק הוא כך: מדוע את הולכת אליו היום, [שהוא יום חול רגיל, ואת לא הולכת] לא חודש ולא שבת [שהם ימי קודש].
- ^ וכוונת הגמ' היא כך: שבעלה של שונמית שאל אותה: למה את הולכת היום לאלישע שאין שום עניין ללכת, ואילו בחודש ושבת ש"בעי למיזל", שיש עניין ללכת, והדבר תלוי ברצונו האם ללכת (ל"בעי" ישנם שני משמעיות בארמית: א. רצה, ב. היה צריך ל..), את לא הולכת. ולא שאל על י"ט, כיון שבי"ט היתה רגילה ללכת כיון שיש חיוב להקביל פני רבו ברגל.
ופירושו צ"ע, שהרי הלשון שהביא הוא לשון הגמ' בראש השנה: "וא"ר יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר (מלכים ב ד כג) מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל".
ואילו בסוכה כז ב איתא: "והאמר ר' יצחק מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנא' (מלכים ב ד, כג) מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה".
ולפי הגמ' בסוכה שאין חילוק בין חודש ושבת ויו"ט, בכולם יש חיוב להקביל פני רבו, ישאר קשה כל הקושיות הנ"ל.
ועיין באהבת יהונתן הפטרת פרשת החודש, שמיישב ג"כ את הגמ' הזו, ולפי דבריו יש חיוב גם בשבת ור"ח. ומיושבת גם הגמ' בסוכה.
וז"ל: ידוע מאמר חז"ל: חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנאמר: "לא חודש היום ולא שבת היום", מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל. והנה רבים מקשים: פתח ברגל וסיים בחודש ושבת? ונראה: דכתיב "מידי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות", ואיתא במדרש: מן הראוי היה שצריכים לעלות ולהראות העזרה ג"כ בשבתות ובחדשים כמו ברגל, אך מפני הטרחה לא צותה התורה כי אם ברגל לבד. ולעתיד יהיו נמי עולין בשבתות ובחדשים. ואיתא בגמ' (ירושלמי עירובין) כל המקבל פני רבו כאלו מקבל פני שכינה. והנה לפי זה פטורין מלהקביל פני רבן ברגל, כי אין לך גדול מעליית לרגל ולקבל פני שכינה ממש, כי כדרך שבא לראות וכו'. אמנם כל זה הוא ברגל אך בשבת ור"ח שאין עולין להשתחות מחוייבים בהכרח לקבל פני רבן כי הוא כאלו מקבל פני שכינה. וזה שכתוב: מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל. וכן נמי בזמן שאין בה"מ קיים שאין יכולין לעלות ולראות, צריך ג"כ ברגל לקבל פני רבו כנ"ל. והנה מעשה השונמית היתה בזמן המקדש, ולפ"ז מתורץ הגמ' שפיר "חייב אדם לקבל פני רבו ברגל", והיינו בזמן שאין בהמ"ק קיים, הוכרח לקבל פני רבו אפי' ברגל, יען נחשב לו כאלו מקבל פני שכינה. שנאמר "לא חודש היום ולא שבת היום", מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל, ולא ברגל, דאז אינה חייבת להקביל פני הרב כי היתה בזמן המקדש, והוטל החיוב רק על חודש ושבת, ומזה מוכח דבזמן שאין בהמ"ק קיים חייב לקבל פני הרב אף ברגל.
ואלו ביערות דבש דרוש יב סובר שבשבת ור"ח הוא רק מידת חסידות כמו שמובא כאן. (אבל את הגמ' הוא מבאר באותו מהלך שמבאר באהבת יהונתן ולא כמו שמבאר כאן).
וז"ל: ואמרו בגמ' דר"ה י"ז: חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנא׳ מדוע את הולכח אליו היום לא חודש ולא שבח, מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל. וכבר נתקשו בו פתח ברגל ומביא ראיה על חודש ושבת, ורגל מאן דכר שמיה? אמנם יובן בהנ"ל דקבלת פני ת"ח כקבלת פני שכינה, וא"כ בזמן הבית לא היה חיוב לקבל לפני רבו ברגל, כי היו מקבלים פני שכינה בעולים לראות בית ה', אבל חודש ושבת דאינם עולים, ו[כמו ש]כבר נודע מ"ש במדרש והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, ראויים היו ישראל לעלות לרגל כל חודש ושבת אלא שחס עליהם המקום להקל מאתם הטורח מהראוי לעלות בחודש ושבת, וע"כ לעומת זה עכ"פ יש לקבל פני ת"ח שהוא כעין קבלת פני שכינה, ואין בו טורח הדרך. לכך בשונמית שהיה בזמן הבית, לא הזכיר מועד וחג, כ"א חודש ושבת, דשם ה"ל למיזל ממידת חסידות. ולכך ר' יצחק דאיירי בזה"ז אמר חייב לקבל פני רבו ברגל, כי ברגל חייב מהתורה לעלות לראות לפני השם בעזרה, א"כ עכשיו החיוב ברגל לקבל תמורתו פני ת"ח, ולכך לא הזכיר חודש ושבת, כי זה אינו מן החיוב, כי לא נזכר בתורה, ואינו רק מידת חסידות, הואיל ויהיה לעתיד לבוא, אבל חיוב ליכא רק ברגל בזה"ז בעוה"ר. וא"ש ודו"ק, כי דברים ברורים ואמיתיים.