קדושת לוי/שיר השירים

<< · קדושת לוי · שיר השירים · >>

שיר השירים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. (שיה"ש א' א, ב) נראה בסייעתא דשמיא, על פי מה שפירש האלשיך ז"ל, אל מלך גדול ומהולל בתשבחות, שעל זה בלבד שאנו זוכים לשבח שמו הגדול על זה יש לנו להלל שזכינו לזה. וזהו מהולל בתשבחות, שאנו מהללים אותו יתברך על שזכינו לשבחו ובעבור התשבחות אנו מהללים עד כאן. וזהו שיר השירים אשר לשלמה, שאנו משוררים על שזכינו לשורר לשמו הגדול שיר ידידות ועל אותן השירים שאנו זוכים לשורר אנו אומרים שיר להשם יתברך שזכינו לשורר לשמו הגדול ואנו אומרים שיר על השירים אשר לשלמה:

או יבואר, שיר השירים אשר לשלמה, פירוש, כי העבודה תמה שצריך האדם להיות כוסף אל ה' תמיד הוא שיתענג מעבודת בוראו שזכה להיות ממשרתיו עושי רצונו שהרי יש לו שרפים וחיות ואופנים ומלאכים המשמשים לפניו במרום ובחר בגולמי גוש אין לך גדול מזה. ובאמת שהצדיקים האמיתים הם עובדים את בוראם אף באכילה ושתיה ושינה אלא שאין זה עבודה שלימה, רק לדבק נפשינו ורוחינו ונשמותינו יתברך בתפלה ושירות ותשבחות ושמו מוכיח עליו שתפלה הוא לשון דביקות כידוע. וזהו שיר השירים, פירוש שצריך לשורר על זה שזכינו לשירים ותשבחות לומר לפניו. אשר לשלמה, פירוש שזה שלימות העבודה, מה שאין כן באכילה ושתיה ושינה:

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. (שיה"ש א, ב) דהנה יש שני בחינות בעבודת השם יתברך. יש שאוהב השם יתברך מחמת שהשם יתברך אוהב אותנו ומקבל ברצון עבודתינו וישלם לאיש כמעשיהו ברב טוב הצפון ויתן לנו שכר טוב עין לא ראתה וכו', ועבור אהבת השם יתברך אותנו שנותן לנו שכר טוב ומקבל ברצון עבודתינו אוהבו אהבה גמורה. ויש מדריגה למעלה מזו, האוהבים השם יתברך מחמת אהבתו יתברך אותנו בלבד ואפילו אם היה שלא יומשך מזה שום תשלום גמול על כל זה אהבתו יתברך בנו בלבד הוא החביב והנחמד והנעים ומחמת אהבתו בלבד אנו אוהבים אותו יתברך אהבה שלימה ואין אהבתינו יתברך מחמת שיומשך מזה מאהבתו אותנו שכר טוב ליראיו ולשומרי מצותיו, רק מאהבתו יתברך אותנו בלבד שבחר בעמו ישראל באהבה הוא החביב לנו מרוב כל. וזהו ישקני מנשיקות פיהו, שאנו אומרים שאהבתנו והנשיקין יהיה רק מחמת נשיקות פיהו, היינו אהבתו יתברך אותנו ולא מחמת שיומשך מאהבתו יתברך בנו שום שכר טוב רק שנאהב אותו אהבה שלימה מחמת אהבתו יתברך בנו בלבד. ויש לרמוז זה בדברי רש"י ז"ל כנסת ישראל מבקשת ישקני מנשיקות פיהו, כחתן המנשק את הכלה פה אל פה לא כדרך הנושקים על גב היד. פירוש, שיהיה כחתן לכלה המנשק פה אל פה, היינו שיהיה אהבתינו אותו יתברך רק מחמת אהבתו יתברך אותנו בלבד. ולא כמנשקים על גב היד, לא שיהיה אהבתינו אותו יתברך שמחמת מאהבתו יתברך בנו יתן לנו שכר טוב רק כמנשקים פה אל פה, היינו שיהיה אהבתינו אותו יתברך מחמת אהבה יתברך אותנו בלבד. וזהו כי טובים דודיך מיין, שטובים לנו דודיך ואהבתך יתברך אותנו אהבתי אתכם אמר ה', זה טוב לנו מיין, כינוי לתענוגים שישלם שכר טוב עין לא ראתה וכו'. ואין אהבתינו מחמת שיומשך מאהבתו יתברך אותנו שכר טוב, רק אהבתו יתברך אותנו בלבד הוא החביב והנחמד והנעים לנו בלבד ועל זה אנו אוהבים אותו אהבה שלימה:

או יבואר, ישקני מנשיקות פיהו וכו' )(שיר השירים א, ב). דידוע שבשביל ישראל נבראו העולמות ונשמות ישראל עלו במחשבה. והנה הבורא ברוך הוא היה לו אהבה לנשמות ישראל קודם שנבראו וגם אחר כך והנה אהבת הקדוש ברוך הוא קודם שנבראו נקרא נשיקין כמו מי שיש לו אוהב ומנשקו והאהבה הזאת היה בלתי השפעה והאהבה הזאת נקרא אל"ף על שם ואאלפך חכמה. (איוב לג, לג) ואהבה של הבורא ברוך הוא לנשמת ישראל אחר שנבראו נקרא בי"ת בינה. והנה ידוע שנשמת ישראל נקרא ה'. והנה האהבה שנקרא אל"ף למי הוא האהבה לה' ואהבה הנקרא ב' גם כן לה' תצטרף אחד אל אחד א' לה' וב' לה' הוא אותיות אהבה. וזהו ישקני מנשיקות פיהו, כלומר משני אהבות כמבואר ודו"ק:

לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין משרים אהבוך. (שיה"ש א, ג-ד) דהנה הצדיקים העובדים את הבורא ברוך הוא הם מתענגים מעבודת השם יתברך ועובדים בשמחה ובטוב לבב ויש להם תענוג בעבודתם מעין עולם הבא ואין ערך לתענוג זה מתענוגי עולם הזה. שהתענוגי עולם הזה, אין תענוגים רק בשעת המעשה שמתענג ואחר זה חלף והלך לו התענוג והיה כלא היה. מה שאין כן מתענוגי עולם הבא הצדיקים העובדים השם יתברך, הגם שיש זמן שיפול הצדיק ממדריגתו ואין יכול בעת ההוא לעבוד עבודתו כמוקדם, על כל זה הרשימה שנשאר בו מעבודתו שמקודם מועיל לו גם בעת נפילתו ממדריגתו שמתחזק לעלות אל מקום קדשו ומחזק את עצמו גם בעת ההוא לעסוק בתורה ובמצות עד שיזכה לעלות אל מדריגתו והגם כי בעת ההוא אין יכול לעבוד כל כך בשלימות הגמור רק בשביל שכר העולם הבא וכדומה ולא כמו בעת הראשון שהיה עובד בשכל גדול שאוהב את השם יתברך יותר מכל תענוגי עולם הזה ועבודתו היה שלא על מנת לקבל פרס ואין אהבתו מחמת שכר עולם הבא כלל רק מאהבת השם יתברך היה עובד אותו יתברך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל תענוגי עולם הבא, על כל זה בעת שנפל ממדריגתו מחזיק את עצמו לעבוד השם יתברך בכל יכולתו כפי מדריגתו בעת ההוא עד שיזכה לחזור לשוב לאיתנו הראשון. אך להבין למה ברא השם יתברך זה שיפול צדיק ממדריגתו, הלא לכאורה הוא יותר טוב שיעמוד צדיק תמיד על עמדו לעבוד השם יתברך בשכל גדול ולאהוב אותו אהבה שלימה. דבר זה אמר הבעל שם טוב ז"ל, ומורי הצדיק מורינו דוב בער ז"ל, שמזה שנופל הצדיק ממדריגתו ומתחזק לחזור ולשוב לאיתנו מזה נבראו נשמות. והוא כמו מי שרוצה להעלות את חבירו מטיט ורפש שצריך גם הוא לירד סמוך להטיט ורפש להעלות אותו, כמו כן מזה נבראו נשמת גרים ממה שהצדיק נופל ממדריגתו ומתחזק את עצמו לעבוד השם יתברך ולחזור ולשוב אל מקומו עד כאן דבריו. והוא נרמז גם כן בכתבי האר"י ז"ל:

וזהו נראה פירוש הפסוק לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, שאפילו בעת שהצדיק נופל ממדריגתו וזהו שמן תורק שמך, ששמן היינו תורה ומעשים טובים, ואפילו בעת שהשמן תורק ונופל ממדריגתו, על כל זה לריח שמניך טובים, הריח והרשימה שנשאר בו ממעשים הקודמים שהיו טובים הרשימה הזאת הם טובים אפילו בעת ששמן תורק שמך שנפל הצדיק ממדריגתו. אך למה ברא שיפול הצדיק ממדריגתו. על זה אמר על כן עלמות אהבוך, ופירש רש"י ז"ל שבא יתרו ונתגייר ושמעה רחב ונתגיירה עיין שם. פירוש, שמזה שנופל הצדיק ממדריגתו ומתחזק לשוב אל מקומו מזה נתעלה נשמת גרים וכו'. וזהו משכני אחריך נרוצה, שאפילו בעת שנפל ממדריגתו ואין יכול לעבוד השם יתברך בשלימות, רק בשביל עולם הבא וכדומה והוא כינוי אחוריים וזהו משכני אחריך, שאפילו בעת שנפל ממדריגתו והוא בבחינת אחריך, עם כל זה נרוצה ומתחזק את עצמו בכל יכולתו לחזור ולשוב אל מקום הראשון ואז כשיזכה לחזור ולעלות אל מקום קדשו. וזהו הביאני המלך חדריו, שנזכה לחזור למדריגתו ולבקר בהיכלו וחדריו אזי נגילה ונשמחה בך, אז אין אהבתו בשביל שכר עולם הבא רק שאהבת השם יתברך הוא הנאהב אצלו יותר מכל תענוגי עולם הבא ונגילה ונשמחה בך, ששמחתו הוא בהשם יתברך. נזכירה דודיך מיין, שאהבת השם יתברך הוא הנאהב אצלו מכל תענוגי עולם הבא. וזהו נזכירה דודיך ואהבתך יותר מיין, היינו תענוגי עולם הבא. וזהו משרים אהבוך, שזה האהבה השלימה שאז הם אוהבים השם יתברך במשרים ואהבת השם יתברך אצלם יותר מרוב תענוגי עולם הבא ודו"ק:

שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר וכו'. (שיה"ש א, ה) דידוע, דעיקר מדריגת האדם להכיר ערך שפלותו בעמדו לפני המלך רם ונשא ורואים גדולתו ורוממותו והאיך כל שרפי מעלה עומדים באימה וביראה וחיל ורעדה יאחזון ממילא ניכר רוב ערך שפלותו. והנה כתיב והאיש משה עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה, מרומז על פי בחינה זו ואיש משה עניו מאד מכל האדם, והגורם היה לזה שבא לכלל מדריגת ענוה יותר מכל אדם מפני שהם על פני האדמה. אמנם משה היה תמיד בשכלו הקדוש והטהור בעולם העליון וראה האיך כל שרפי מעלה עומדים באימה וביראה מזה בא למדריגת ענוה כנ"ל. וזה המדריגה הוא בצדיק גמור וקדוש שבא למדריגת ענוה מחמת הבטת רוב גדולת הבורא ברוך הוא. וכמו שחכמינו ז"ל אמרו (פסחים ח.) למה הצדיקים דומים בפני השכינה כנר בפני האבוקה. ויש אחד שבא לכלל ענוה מחמת שיודע רוב שפלותו ומיעוט ערכו. אמנם הצדיק גמור הוא מחמת הבטת רוב גדולת הבורא כנ"ל ובעבור זה תשכון בקרבו מדת הענות בראות רוב הבהירות הגדולה של מעלה. ומשום הכי אמרו חכמינו ז"ל כנר בפני אבוקה, כפירוש רש"י כשהנר בא בפני אבוקה לא ניכר הארת הנר מחמת בהירות האבוקה ונזכר בחכמי המחקר הדמיון כשבא פני אדם לפני השמש השמש משחיר פניו והשמש באמת לבן ומשחיר לבנינות אחר, אמנם מחמת כי השמש הוא שורש כל הארת והבהירות ולכן הבהירות כשמסתכל בשמש ורואה שורש כל הבהירות חוזר לשורשו ואינו ניכר כלל הלבנינות. כן כשאדם מסתכל בבהירות הבורא ברוך הוא חוזר הכל לשורש ונשכח עצמותו ומהותו ואינו יודע כלל מעצמותו. וזהו מדת ענוה המשובח והמפואר אשרי מי שזכה לזה. וזהו כוונת הכתוב שחורה אני, פירוש שבא שחרותי בשביל מדריגת ענוה ולא תאמר שחרותי הוא מחמת שבאמת אני שפל ואני יודע מיעוט ערכי ומחמת זה באתי לענוה זה אינו רק ונאוה, שאני נוה מאד במצות ובמעשים טובים. ואם תאמר מהיכן בא שחרות מדריגת ענוה שלי, על זה קאמר כאהלי קדר, פירוש כמו שאהלי קדר שחרותם הוא שהשמש משחיר אותם מחמת כי הם מביטים בשורש הבהירות כנ"ל, כן שחרותי מחמת הסתכלות ברוב הבהירות וגדולת הבורא ברוך הוא ממילא נשכח עצמותי ומזה הוא מדריגת ענוה שלי. וזהו כוונת הכתוב אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, פירוש שכשתראוני שאני שחרחורת לא תראוני שאני שחרחורת לומר שאני באמת שחורה במצות, רק שחרות שלי שאתה רואה ששזפתני השמש כנ"ל מחמת הסתכלותי בגדולת הבורא ברוך הוא בבהירות גדול ממילא נשכח עצמותי ואיכותי וזהו מדריגת ענוה שלי:

אל תראוני שאני שחרחורת כו'. (שיה"ש א, ו) ונבאר קודם מאמר חכמינו ז"ל (ר"ה יח.) שנים ירדו למטה אחת זה ירד וזה לא ירד זה נענה וזה לא נענה זה התפלל תפלה שלימה וזה לא התפלל תפלה שלימה. ומלת שלימה אינו מובן, הוי ליה למימר זה התפלל תפלה טובה כו'. אמנם יבואר, והוא שאנו רואים שיש צדיקים שפועלין בתפילתן מה שרוצים ויש צדיקים שאינם פועלים. הענין הוא כך, שזה הצדיק הגדול כאשר בא לחצר גינת ביתן המלך מלכו של עולם ומיישב עצמו שבא לפני המלך נשתכח מאתו מה שהיה לו לבקש בעסקי העולם הזה ואינו מבקש רק שיהיה דבוק תמיד בהמלך, כי מה ערב עליו, כי אם היותו עובד הבורא ולהיות עבד המלך ושוכח כל עסקיו. לא כן הצדיקים שאינם במדריגה זו אף על פי שעומדים לפני המלך זוכר בקשתו מה שהוא חפץ לבקש. ולהכי זה הצדיק כשבא לפני המלך אינו זוכר הבקשה מעסקי עולם הזה שהוא חפץ לבקש לכן אינו פועל, והצדיק הקטן ממנו שזוכר בעת עמדו לפני המלך בקשתו ומבקש מאתו הבקשה לכן פועל. והצדיק הראשון, שאינו זוכר בקשתו להביא השפע לעולם הזה נקרא לא התפלל תפילה שלימה שאין בו שלימות שאינו מביא את השפע, רק חושב עסקי עולם הבא להיות עובד הבורא. וזה שחשב גם בקשתו להביא השפע גם לעולם הזה נקרא תפלה שלימה, כי יש בתפילתו שלימיות שמביא שפע גם לעולם הזה. וזה שנים ירדו למטה אחת כו' זה התפלל תפלה שלימה, רצה לומר שתפילתו הוא שלימות שזוכר גם הבקשה בעת בואו לפני המלך. וזה לא התפלל תפלה שלימה, שאין בתפילתו שלימות בעת בואו לפני אדון כל אינו זוכר כלל להביא השפע לעולם הזה:

וזהו אל תראוני שאני שחרחורת, כלומר שאיני פועל בתפילתי. ששזפתני השמש, שעל ידי שאני רואה הבהירות אני שחור כנ"ל בעת בואי לפני אדון כל אני שוכח בעסקי עולם הזה. ומבאר יותר שמוני נוטרה את הכרמים, כלומר בעת בואי לפניו אני נוטר כרמים אחרים, כלומר אני מבקש בקשה אחרת להיות עובד הבורא מה שלא חשבתי מקודם לבקש. אמנם כרמי שלי לא נטרתי, פירוש הבקשה שלי שהייתי חפץ לבקש נשכח ממני ואיני זוכרה לבקש מאתו מרוב בהירות שאני רואה אז עיקר תשוקתי שאהיה עובד הבורא. ולכן אמר שמוני נוטרה את הכרמים, דכרם הוא מורה על הקדושה:

או יבואר, אל תראוני שאני שחרחורת, היינו שלא תראוני באותיות, כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל ודו"ק:

אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן. (שיה"ש א, ח) הכלל הוא, כי יש אדם שעובד את הבורא מחמת שהוא יודע שבוודאי ישפיע עליו כל הטובות כשיעבוד אותו. ויש אדם שעובד בלי שום טעם, רק מחמת שהוא יודע שברא אותו וברא כל הנמצאים ועל ידי זה הוא עובדו באמת. וזהו אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו, ז) בני אדם שמשימין עצמם כבהמה. הרצון בזה, שעובד את הבורא ברוך הוא בלי שום טעם וכוונה על הטוב שישפיע עליו, כי כשאדם עובד מחמת הטעם הוא בבחינת אדם ומי שעובד אותו בלי שום טעם זהו בבחינת אדם ובהמה שמשימין עצמן כבהמה תושיע ה'. וכשאדם עובד אותו מחמת טעם שיודע שהבורא ברוך הוא ישפיע עליו כל הטובות אז הוא בבחינת נוקבא בבחינת מקבל. וכשאדם עובד בלי שום טעם אז אינו בבחינה זו. וזהו אם לא תדעי לך היפה בנשים, הרצון בזה אם לא תרצה לידע הטעם מהעבדות ואז לא תהיה בבחינת נוקבא בבחינת מקבל. צאי לך בעקבי הצאן, כמו שכתבנו אדם ובהמה, בני אדם שמשימין עצמן כבהמה תושיע ה':

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי כו'. (שיה"ש א, ט) כי כל מקום הרוכב מנהיג הסוס וכאן היה הסוס מנהיג הרוכב לטבוע בים. כן אומר הקדוש ברוך הוא לישראל, כי כל העולמות אני מנהיג אבל בישראל הם מנהיגים אותי לעשות רצונם כמו בסוסי פרעה היה הסוס מנהיג הרוכב כן אני מדמה אותך להיות מנהיג אותו לבטל רצוני ולעשות כרצון ישראל:

או יבואר, לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי נאוו לחייך בתורים, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. דהנה הבורא ברוך הוא מנהיג את עולמו בחסד. ויש הנהגה שניה שהבורא ברוך הוא עושה ומנהיג כמו שאנו עמו בית ישראל רוצים שיהיה לנו חיים ושלום ושפע רב וברכה ומשלם גמול לכל אויבי נפשנו. והנה כשהבורא ברוך הוא עשה עמנו ניסים ונפלאות ביציאת מצרים ושינה את הטבע זה מופת גדול שהקדוש ברוך הוא עושה כמו שאנו רוצים שהוא הבורא ברוך הוא ברא את הטבע ורוצה בטבע ומשנה את הטבע בשבילנו לעשות עמנו ניסים זה מורה שהבורא ברוך הוא מנהיג כמו שאנו בית ישראל רוצים שיהיה לנו חיים ושלום ושפע רב. והנה דבר זה שהקדוש ברוך הוא עושה רצונינו הוא נוהג בעולם, שנה, נפש, דהיינו בעולם, הוא שהקדוש ברוך הוא נותן לנו חיים ושלום וברכה. ובשנה הוא קביעת המועדים אשר תקראו אותם כמו שאמרו חכמינו ז"ל. ובנפש, נקרא תורה שבעל פה שהוא פירוש על תורה שבכתב כמו שאנו רוצים אליעזר בני אומר כו'. וידוע שהקדוש ברוך הוא נקרא מנהיג ורוכב שמים כו' (דברים לג, כו) והנה אצל פרעה היו הסוסים מושכין את הרוכב ומרמז באלף אלפים הבדלות כביכול על הנהגה שניה כנ"ל שהקדוש ברוך הוא ציית אותנו וזהו בעולם וזה דמיתיך רעיתי נאוו לחייך בתורים, תורה שבכתב ושבעל פה, הוא בנפש צווארך בחרוזים הוא לענין קריאת המועדים בשנה:

בפסח היו מביאין מנחת שעורין ובשבועות מנחת חיטים. דהכלל הוא, שיש שני מיני השגות שאנו משיגין את הבורא ברוך הוא. האחד, שמשיג את הבורא על ידי ניסים ונפלאות שעשה עמנו ועושה עמנו בכל עת שמשפיע לנו חיים ושלום וברכה ומשלם גמול לכל איבי נפשינו. והשני, שמשיג את הבורא בהשכל שהוא מחודש והבורא הוא המחדש נותן שפע וברכה. והנה כשמשיג את הבורא על ידי ניסים ונפלאות הוא משיג בשעורים ונודע בשערים בעלה על ידי שיעור וזה בפסח על כן מביאין מנחת שעורין לשון שיעור. אבל כשמשיג את הבורא ברוך הוא בהשכל משיג בלא שיעור וזה בשבועות ומשיג על ידי כ"ב אותיות התורה בלא שיעור ומדה על כן מביאין מנחת חיטים. חטה, בגימטריה כ"ב אותיות:

הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים. (שיה"ש א, טו) רצה לומר, שהקדוש ברוך הוא מתפאר בעמו ישראל הנך יפה רעיתי, שמסגלים תמיד מעשים טובים לאביהם שבשמים ואף שלפעמים הם הולכים בשווקים וברחובות לבקש את שאהבה נפשם על כל זה כל כוונתם לשם שמים שאם ירויחו איזה ממון מפזרין ממנו לצדקה ולענג שבתות וימים טובים ולישב בשבת תחכמוני כאשר יהיה צרכיהם מוכנים. וזהו הנך יפה עיניך יונים, פירוש שתמיד עיניך צופות לדבק בבת זוגך הקדוש ברוך הוא כביכול דוגמת היונה שאינה ממירה בבת זוגה:

דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט כו'. (שם ו, ב) הענין הוא כך, כשאדם רוצה לדעת ההצליח ה' דרכו שהמחשבה שחשב בה אם טהורה היא ונקתה הבחינה לזה הוא כשעומד להתפלל ואין מעכב ומבלבל תפילתו ואדרבא מסייעת את האדם לעבודת בוראו וודאי מחשבה טובה וזכה היא, אבל אם מבטלת תפילתו ומבלבלת אותו אזי יצרפנה כצרוף הכסף. כי יש בה סיגים אף שלפי דעתו נראה לו שמחשבה קדושה היא. וזהו דודי ירד לגנו, רוצה לומר אל מקום התענוג של הקדוש ברוך הוא כביכול דמיון הגן העשוי לתענוג לפי שהקדוש ברוך הוא כביכול משתעשע במעשים טובים ובמחשבות קדושות של ישראל עם סגלתו ויש לו תענוג גדול מהם. אמנם לא מכולם הוא מקבל התענוג, כי אם מאותם אשר בחר לו יה, בין טוב לרע יבקר כבקרת רועה עדרו. וזהו לרעות בגנים, רוצה לומר הוא בתענוגיו דמיון הרועה אשר בין טוב לרע יבקר:

היושבת בגנים חבירים מקשיבים לקולך השמיעני. (שיה"ש ח, יג) דאיתא בספרי יראים, שבשעת תורה ותפלה יעלה בדעתו שהוא בגן עדן וכל האבות והנשמות הקדושות שבגן עדן כולם מקשיבים לקולו ומענגים בו. אך מהו הקול של היושבת בגנים ושמקשיבים החבירים, הוא מה שאנו צועקים השמיעני שהשם יתברך ישמיענו תמיד הוראת דרכו באמת: