קדושת לוי/כללות הניסים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א' ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם. אלו התיבות כי ידעת כי הזידו עליהם אין להם פידוש, ולקמן נבאד. אפס, כי הרמב"ן וכן הרמב"ם בספר המדע כתבו מדוע נענשו הרשעים כגון פרעה ונבוכדנצר על שהחריב בית המקדש, הלא השם יתבדך צוה על ידי עבדיו הנביאים שיחריב נבוכדנצר את בית המקדש וגם פרעה הלא השם יתברך אמר לאברהם אבינו ע"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום (בראשית טו, יג) ועיין ברמב"ן פרשת לך לך על פסוק כי גר יהיה זרעך, עיין שם שהאריך בזה:

ונראה דרך משל, למי שיש לו בן יחיד ודוצה שילך בדרך הישד לעבוד את הבורא בדוך הוא בתודה ובדרך ארץ ומצוה את רבו שאם לא ירצה ללמוד רשות בידו להכות אותו בשבט מוסר ולהוכיחו ולהדריכו בדרך הישר בתורה ובדרך אדץ ויוכיחו בשבט מוסר שישמע לקול מוסר הורים ומורים וישמע למוסר אביו ואמו על כל אלו הדברים רשות נתונה להוכיח בשבט מוסר לבנו יחידו. והנה האב כשרואה שהדב מכה את בנו ומלמדו בדרך להועיל בודאי לבו כואב ובשרו עליו יכאב בראותו ילדיו ובניו המה בצער ומיסרין אותם במכות אפס בהעלותו על לבו שעל ידי הכאתו ויסורין ילך בנו בדרך טובים וישמע לקול אביו ואמו ולקול הורים ומורים, אזי יערב לו ויבשם לו ומתוק לחכו ההכאות והיסורין שמיסרין את בנו כיון שמלמדו בדרך להועילו. אכן אם דבו הולך בדרך לא טוב וגונב ורוצח ומכה אותו ומייסר אותו ומזהיר אותו שיהיה זולל וסובא וילך בדרך מעוקל ויגנוב משל אביו ומשל אחדים ויתן הגניבה לרבו ומלמדו שילך בדרך רבו שיהיה גונב ורוצח כמו רבו ואם הולך בדרך הישר אז מכה ומייסר אותו רבו, כי רבו אוהב זנות ודציחה גניבה ועבודה זרה אזי כשרואה אביו שרבו מכה אותו למען לעבוד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ומזהיר אותו רבו שיעבור על אלו עבירות אזי כשאביו רואה זאת נפשו עליו יכאב על שני דברים אחד שבנו יצא לתרבות רעה ואחד כואב לב אביו בראותו ילדיו ובניו בצער וביסורין מהכאות רבו. דבשלמא אם רבו היה מכה אותו למען שילך בדרך טוב לא היה מצער על ההכאות ויסורין של בנו, כי היה לו ערב ומתוק שעל ידי ההכאות ילך בנו בדרך טובים וישמע לקול אביו ואמו ואם רבו מדריכו בדרך לא טוב להיות גנב ונואף ורוצח ולא ישמע לאביו לאמו אזי על ההכאות האב נפשו עליו תאבל ובשרו עליו יכאב ונוקם ברבו המכה את בנו למען יסיר מדרך הטוב לדרך הרע. והנקמה בשביל שני דברים. אחד, על יסודין מההכאות לבנו. ועוד בשביל שלמד את בנו להיות איש בליעל וילך בדרך לא טוב. והנה כן הדבר הזה מפני חטאינו גלינו מארצנו ועבור שלא שמענו בקול הנביאים לכן נמסרנו ביד שונאינו והיה מחשבת הבורא ברוך הוא שעבור היסורין אזי נשוב אליו בלבב שלם כמ"ש על ידי משה עבדו בצר לך ומצאוך את כל הדברים ושבת עד ה' אלהיך (דברים ד, ל):

והנה הגם שהשם יתברך אוהב אותנו ובצרתם לו צר ועמו אנכי בצרה, אמנם מחמת שעל ידי כך נשוב אליו בתשובה בלבב שלם ונעשה ונקיים תורת משה עבדו ועבדיו הנביאים והגם שבצרתם לו צר השם יתברך מקרקר קיר בכל העולמות ובכל הרקיעים ובועט בכל הרקיעים ומוריד שני דמעות לים הגדול. אמנם הוא כב"י מנחם את עצמו שעל ידי זה ישובו ישראל ויהיה לנו לב טהור ורוח נכון יחדש בקרבנו ועל זה מנחם את עצמו כביכול שישובו אליו בתשובה. ועל זה הזהיר על ידי עבדיו הנביאים ונתן כח ורשות לנבוכדנצר הרשע להחריב בית אלהינו, היינו באופן שיקיימו תורת משה ועבדיו הנביאים כאשר עשה דריוש השני ששלח את עזרא ללמד העם תורה ומצות ואפילו אם לא יצוה על כל פנים יניח את ישראל לקיים תורה ומצות ובודאי מכובד הגלות ומחורבן בית אלהינו ישראל עם קדוש היו שבים להשם יתברך. אמנם לא עשה כן נבוכדנצר הרשע, רק שגזר על ישראל שיעבדו עבודה זרה וישתחוו לצלם ושלא יעשו תשובה כמבואר במדרש איכה על פסוק (איכה ה, ו) יגענו ולא הונח לנו, נבוכדנצר שחוק עצמותיו צוה לנבוזראדן אלההון דאינון מקבל בעלי תשובה הוא וידו פשוטה לקבל שבים כיון דאת כביש להון לא תשבקינן דיצלון דלא יעבדון תיובתא ואלההון ירחם עליהון וההוא גברא נחית בשחור אפילה אלא לא תהא מפלי עלון כיון דכביש יתהון כד הוה קאים חד מנהון הוה נסיב ליה ומפסג ליה אברים אברים טריף ליה קומיהון ואינון מהלכין בעל כרחיהן שלא בטובתהון עד כאן לשון המדרש, וגם גזר על בני המלך להגאל בפת בגם:

והנה אחר שנבוכדנצר הרשע גזר ומנע את ישראל מלעשות מצות הבורא ברוך הוא אזי השם יתברך מקרקר קיר על צרות ישראל אחר שנבוכדנצר הרשע וכן כל הרשעים מייסרין אותם ובצרתם לו צר. וזהו המחשבה שעל ידי יסורין יעשו תשובה לא נגמרה, כי אדרבה רשעים הללו מבטלין את ישראל ממצות הבורא ברוך הוא שישובו וכביכול קורא ה' למספד על צרת ישראל ויסורין שלנו כיון שלא נגמרה מחשבת הבורא ברוך הוא שישובו ישראל ושנית כביכול מוריד ב' דמעות לים הגדול על שאין עושין ישראל מצות וכופין את ישראל לעשות עבירות נגד רצונו יתברך שמו והשם יתברך נוקם בהם באומות העולם הצרים לישראל עבור ב' דברים. אחד, עבור יסורין שמיסרין ומצירין לישראל כיון שאין מניחין את ישראל לעשות תשובה. ונבוכדנצר וכל הרשעים כפו ישראל לעשות עבירות ונוקם בהם ופורע עבור שמצירין את ישראל ונחרב בית המקדש. וטעם שני, נוקם בהם עבור שישראל עבור כפייתם עושין עבירות נגד רצונו יתברך שמו ועבור אלו שני דברים נוקם מצרי ישראל:

וזה הוא האל הנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, כלומר האל הנפרע לנו מצרינו שעושין לגופים של ישראל יסורין וצרות וידוע אויבי נפש נקראים אותן שאין מניחין נפשות ישראל לעשות מצות הבורא ברוך הוא וברוך שמו. וזה הוא משלם גמול לכל אויבי נפשינו, הוא מטעם שני שמצירים לנפש שכופין את הנפש לעשות עבירות ואין מניחין לעשות מצות הבורא יתברך שמו כמ"ש. ויתורץ קושית הרמב"ם בספר המדע והרמב"ן, למה נענשו מצירי ישראל כגון פרעה ונבוכדנצר הרשעים ויתר רשעים כיון שהשם יתברך צוה אותם. ומצאתי כן במדרש שיר השירים (שיה"ש ח, יב) על פסוק כרמי שלי לפני האלף לך כו' עיין שם וביתר מקומות בשיר השידים. ועוד טעם אחר שנענשו מצירי ישראל והוא קרוב לטעם הדאשון, כי אם היה כונת הרשעים במה שמצירין ובמה שהחריב נבוכדנצר הרשע את בית המקדש אם היה כונתו רק לקיים מצות הבורא ברוך הוא אפשר לא היו נענשין, רק כונתם היה שזדון לבם השיאם ורגליהם לרע ירוצו וכל כונתם היה רק להרע ואלולי שהשם יתברך גוזר זה גם כן היו עושין רע ומייסרין כי דרכם כסל למו ורגליהם לרע ירוצו ולכן נענשו כיון שכל כונתם לא היה לעשות רצון יתברך שמו. רק כונתם היה לעשות רע וליסר ולהרע את ישראל לכן השם יתברך נוקם בהם. אמנם ב' טעמים הנ"ל הוא דבר אחד. שבאם היה כונתם לעשות רצון הבורא ברוך הוא וברוך שמו בודאי היו מניחים ישראל לעשות תשובה ולא היו כופין לישראל לעבור על מצותיו, כי כן רצון הבורא ברוך הוא וברוך שמו שעל ידי יסורין יעשו תשובה. ועוד שבאם היה כונתם לעשות רצון הבורא ברוך הוא וברוך שמו בודאי היו עושין בבושה ואימה וביראה ולא בחירופין וגדופין כדרך שעשה נבוכדנצר הרשע בחורבן בית המקדש:

למשל המלך שצוה לעבדו שיקח עטרה מעל ראשו. והנה לולי צוואת המלך הלוקח עטרה מהמלך מעל ראשו חייב מיתה אפס כיון שצוה המלך כן ליקח עטרה מעל ראשו רשות לו ליקח. אמנם כיון שהוא עושה בזיון המלך היה לו לעשות באימה ויראה והיה לו לצער את עצמו על בזיון המלך ולא בשמחה ובטוב לבב והעושה כן הדברים ששמח בתקלת המלך ורצונו וחפצו בתקלת המלך ונראים דברים שרצונו לעשות הכל נגד המלך והמלך נוקם בו. כן הדבר הזה, שישעיה הנביא ע"ה וירמיה הנביא ע"ה התנבאו שיחרב בית המקדש בעונותינו וליטול עטרת ראשינו היה למחריבו להחריב אותו באימה ויראה ושיצערו המחריבים את עצמם בחורבן בית המקדש שמחריבין בית האל כדרך הנוטל עטרה מעל ראש המלך בצווי המלך והם לא עשו כן כי אם חרפו וגדפו ושמחו בחורבן בית ה' אלהינו וראוי לעשות נקמה בהם ולקעקע ביצתן עבור ששמחו בתקלת המלך ובחילול השם ובקלון מלכות שמים ויותר שחרפו וגדפו בהן נראין הדברים שלא היה כונתם לעשות רצון הבורא יתברך שמו, רק נגד רצונו ברוך הוא. ובמגילת איכה נתבאר על פסוק (איכה ב, ז) הסגיר ה' ביד אויב חומות ארמנותיה קול נתנו בבית ה' כיום מועד כו'. וביותר וראוי לנקום בהם כשמצירין את ישדאל, כי כשהמלך מצוה לעבדיו ליסר את בנו שהולך לתרבות רעה. והנה אם העבד אוהב את המלך אזי עולה במחשבתו, כי המלך יש לו צער כשמייסרין את בנו וגם לעבד ראוי לצער בצער המלך והיה לו לעבד לצער את עצמו כשמייסד את בן המלך. אכן אם העבד שמח כשמייסר את בן המלך נראה שהוא שונא להמלך ומשמח את עצמו בתקלת המלך ראוי להמלך לנקום בהם כיון שהוא שונא המלך, כן הדברים, כשהשם יתברך מסר את ישראל עמו ביד הרשעים לייסרם היה לצער את עצמו בצרות השכינה כביכול כי עמו אנכי בצרה ובכל צרתם לו צר. ולא כן הרשעים נבוכדנצר ופרעה וכל הרשעים שמחים בצרת ישראל נראין הדברים שאין חפצם במלכות שמים ורוצים בצרת תפארת ישראל ואין כונתם לקיים מצות הבורא בדוך הוא על ידי עבדיו הנביאים וראוי לנקום בהם על שמייסרין את עמו בני ישראל אשר בך אתפאר, ודמות יעקב חקוק מתחת כסא כבודו. וגם לפרעה הרשע היה תחלת כונת הבורא ברוך הוא בגלות מצרים להסיר זוהמת חטא אדם הראשון כמו שמבואר בכתבי האר"י ז"ל ואלשי"ך הקדוש. ואם כן היה לפרעה שלא למנוע את ישראל מלקיים מצות הבורא ברוך הוא כמ"ש בטעם הראשון ולבבו לא כן ידמה כי אם למנוע מישראל מצות הבורא ברוך הוא ומנעם מפריה ורביה ומנעם מטבילת נדה ויתר מצות כמבואר במדרשים. אם כן לא היה כונת פרעה הרשע לקיים גזירות הבורא ברוך הוא בברית בין הבתרים ידוע תדע גו', כי אם זדון לבו השיאו לעבוד בעם בני ישראל לכן ראוי שאל יתברך שמו ינקום בפרעה בעשר מכות דצ"ך עד"ש באח"ב ובר"ן מכות על הים. וגם כפי טעם השני שהיה שמח בעבודת פרך עם בני ישראל ראוי לעשות נקמה בפרעה:

וזה פירוש הפסוק ותתן אותות ומופתים בפרעה כי ידעת כי הזידו עליהם, ויש כאן כמה דברים שלכאורה אין להם הבנה. א', למה נתינת טעם כי ידעת הלא כבר אמר ותרא את עני אבותינו במצרים. ב', מה זה כי ידעת. כי לשון ידיעה שייך על דבר הסמוי מן העין רק במחשבה והיה לומר כי הזידו עליהם, כי הלא היה עבודת פרך בגלוי ואין שייך לשון ידיעה. ג', הלשון כי הזידו עליהם אין לו פירוש, והיה לומר כי ידעת כי עינו אותם כמו שנאמר (דברים כו, ז) וירא את ענינו גו', וגם הלשון עליהם איננו מובן. אכן לפי דברינו יתכן התכת פירוש הפסוק ותרא את עני אבותינו במצרים ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו גו', ולכאורה קשה קושית הרמב"ם בספר המדע והרמב"ן למה נקם בפרעה ובכל עבדיו הלא קיימו גזירת הבורא ברוך הוא ועבדום ועינו אותם ד' מאות שנה ועיין ברמב"ן. ואמר הכתוב כי ידעת כי הזידו עליהם, כלומר שידע האל שלא היה כונת פרעה לקיים גזירתו יתבדך שמו רק הזידו עליהם לעשות בזדון לבם. שהוא שונא לישראל וזדון לבו לעבוד עבודת פרך בתפארת ישראל. וגלל כן מנעם לישראל ממצות האל יתברך שמו וראוי לנקום במכות ובחלאים כמ"ש אחר שמצער ישראל כיון שמנעם ממצות הבורא ברוך הוא יתברך שמו כיון שעיקר כונת הגלות להסיר זוהמת הנחש מחטא אדם הראשון בקיום מצות הבורא ברוך הוא והוא מנעם. והשני, כיון שישראל אין עושין מצות מתרשלים כח של פמליא של מעלה שקודם שעשו עבודת הפרך נמסרו להם רזי תורה מאבות הקדושים ומשבטי יה כמו שמוזכר בספרים וגם כפי טעם הב' שכתבתי שהיה שמחים בצרות ישראל, אם כן מכל זה נראה שכונתם לעבור רצון הבורא ברוך הוא בעבודת הפרך ולא לקיים גזירות יתברך שמו. וזה כי ידעת, כי ידע האל כי הזידו עליהם, כי כונתם למען זדון לבם להרע לישראל ולא לקיים גזירות הבורא ברוך הוא ולכן כיון דבזדון לבם עשו להרע לבני ישראל ולעשות נגד רצון הבורא ברוך הוא ראוי לנקום ולעשות בהם מכות דצ"ך עד"ש באח"ב ור"ן מכות על הים:

וזה בא אל פדעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיר למען שיתי אותותי אלה בקרבו (שמות י, א) ולכאורה צדיכין להבין, הלא זולת כבדות לב ראוין למכות דצ"ך עד"ש באח"ב כמוזכר בתנא דבי אליהו ובפייט בכל המכות היה מדה כנגד מדה שהיצר לישדאל. ולפי מה שכתבתי יתכן, שמתוך כבדות לב אין שום פתחון פה להמצרים להתנצל ולומר שקיימו גזירות הבורא ברוך הוא. דכיון שהשם יתברך שלח על ידי משה עבדו לפרעה שלח עמי ויעבדוני, ולא רצה פרעה לשלוח נראה בעליל שלא רצה פרעה גזירות הבורא ברוך הוא יתברך שמו ומצותיו, אם כן מה ששעבד בעמו בני ישראל, כי אם בזדון לבו לענות את עם בני ישראל ולכן ראוי למכות הללו. וזה שיעוד הכתוב כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שלא יהיה פתחון פה למצרים לומר, כי עבור גזירות הבורא ברוך הוא ענו את ישראל שהרי מיד פרעה בהתחלה אמר מי ה' ולא רצה לשלוח ולקיים מצותיו. ועל פי זה יבואר מה ששאל איש אחד מתושבי קהלתינו בגמרא בכתובות (קיא.) שלש שבועות השביע לאומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. ושאל אותי, כי תיבות בהן אין לו פירוש והוה ליה למימר שלא ישתעבדו בישראל כו'. ולפי מה שכתבתי יתבאר, כלומר שלא ישתעבדו בהן בישראל תיבות בהן פירוש לצורך עצמן, כלומר שלא ישתעבדו בישראל רק לקיים מצות הבורא ברוך הוא שצוה שיהיה ישראל בגלות ואז לא יהיה בודאי יותר מדאי כאשר כתבנו לעיל, כי המכה בן מלך ואוהב למלך ויש לו צער מההכאה אינו מכה אותו יותר מדאי. וזה בהן לצורכיהן, כי בהן פירוש לצורכן, ופירוש בהן כמו להן שפידשו לצרכן גם בהם פירושו לצרכן לא לקיים גזירות הבורא ברוך הוא. וכן הוא בתיקוני הזוהר בראשית ירא בושת ס"מ וכל כת דילהון עיין שם בתיקון שהשם יתברך השביע אותן שינהגו כבוד בישראל:

ואפשר זה היה דעת הרמב"ן שכתב הא שהעניש את האומות העולם וזה לשון הרמב"ן פרשת לך לך על פסוק (בראשית טו, יג) כי גר יהיה זרעך וזה לשונו, אף על פי שגזרתי על זרעך להיות גרים ועבדים, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי כו' אשר אני חפצתי מעט והמה עזרו לרעה וכן הוסיפו במצרים להרע לישראל, כי השליכו בניהם ליאור וימררו את חייהם עד כאן לשונו עיין שם שהאריך. והנה לכאורה קשה על דברי הרמב"ן, כי הגם שהוסיפו להרע לא היה נענש רק על התוספות ולא על הרעה בעצמו. אפס לפי מה שכתבתי יתבאר, כי עבור התוספות הרעה נראה בעליל שהרעה בעצמו לא עשה לקיים גזירות הבורא ברוך הוא וברוך שמו, רק זדון לבם השיאם ששונאים את ה' וישראל המה וראוי לענוש על הרעה בעצמו. וזה ראה ראיתי את עני עמי במצרים ואת זעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו (שמות ג, ז) ולכאורה אין להפסוק פירוש. א', מה ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, והיה לו לומר ואת צעקתם שמעתי מפני עניים או מכאובם, כי הרחמניות על עניי עמו בית ישראל. ב', מה כי ידעתי, הוה ליה למימר כי דאיתי את מכאוביו, כי ידיעה שייך בדבר הנסתר ובדבר הנגלה שייך ראיה. אכן לפי דברינו יתכן שקשה למה שמע צעקתם ואמר לו והכית את מצרים, למה יכה אותם כיון שגזר עליהם שעבוד וגם צעקה על דבר שלא כדין וזה היה גזירה ולא שייך צעקה. לכן אמר מפני נוגשיו שהם כוונו להרע את ישראל לא לקיים גזירת הבורא ברוך הוא לכן עשה נפלאות בקרב מצרים ויכה בעברתו כל בכוריהם וישפוט אותם בדצ"ך עד"ש באח"ב. וסיים כי ידעתי את מכאוביו, כלומר השם יתברך יודע את מכאובי בני ישראל לא לקיים גזירותיו עשו מצרים כי זדון לבם השיאם לשנוא את ה' ועמו בני ישראל לכן שלח בו אפו כו' ופדה בששון ובשמחה מעבדות לחירות. ועכשיו בגלות המר הזה יוציאנו מהרה מעבדות לחירות ויקוים בנו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ויאיר עינינו במתיקות תורתינו הקדושה אמן סלה:

בפסוק לכה ואשלחך אל פרעה וגו'. (שמות ג, י) ונבאר מאמר הגדת ליל פסח 'והכתי כל בכור בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ה' אני הוא ולא אחר'. דלכאורה קשה למה מכת בכורות היתה על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו וכל תשעה מכות הקודמין היתה על ידי שליח.

אמנם באמת נבאר דבאמת מאתו לא תצא הרעה כידוע, רק הכל טובות, וכאשר יפקחו עינינו לראות גודל התועלת המגיע לרשעים עצמם מחמת ההכאה שהכה השם יתברך אותם, יראה בחוש התועלת הגדולה, רק הרשעי האומות עצמם באמת אין להם לב להבין, ערלי לב ומטומטמין הם להבין התועלת המגיע להם בהכאה, ואלמלא היה להם לב להבין, היה להם להתלהב ולהשתוקק ולכסוף באהבה עזה וחמדה לקבל ההכאה באהבה וברוב חיבה תשוקה וחמדה לחסות בנועם ה' על ידי ההכאה זו, דידוע על ידי הכאות מצרים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש בעולם אשר לא נודע עדיין, ונתגלה אמיתות מציאותו והוא הבורא ברוך הוא המשגיח אמיתי, ואז החל העם לדרוש בשמו הגדול, וקרבו את ישראל לאביהם שבשמים בעזיזא רחימא, מחמת שראו כי הוא רב ושליט ובידו לגדל ולחזק לכל.

וכן בכל הכאות רשעים נתגדל ונתקדש שמו הגדול, כמה יש לכסוף ולהשתוקק לזכות זה שעל ידי יתגדל שמו הגדול ושאני גורם לזה, מה נחמד ונעים ומה מתוק לחיכי וערב עלי כל הכאות ויסורים שעל ידי יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם.

אמנם האומות הם ערלי לב ועיניהם סתומות ולבם אטום להבין גודל טובות שיוכל להגיע להם על ידי הכאות האלה. לא כן אם דבר כזה היה אירע לנו, אזי ברוב שכלינו אשר ניתן לנו מאת אדון כל, ואנחנו מבינים באמת תכלית הדבר ופעולת כל דבר, היינו מקבלין ברוב תשוקות וחמדה כל המכות ויסורין, כדי שעל ידי ההכאותינו האלו יתגדל שמו של בוראנו בורא הכל, ואנחנו עומדים ומצפים מתי יבא לידינו. כמו שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות סא:) שאמרו תלמידיו של רבי עקיבא עד כאן, אמר להם בכל יום ויום הייתי מצפה מתי יבא לידי כו'.

כי זה עיקר מגמת לבבנו ותאות נפשינו וחמדת כליותינו למסור את נפשותינו ורוחינו ונשמותינו בשביל אהבת בוראינו בורא הכל, ומה ידידות וחביבות וערבים כל היסורים וכל המכות עלינו, הן לבא באש, הן לבא במים, בשביל שעל ידי המכות יתגדל ויתקדש שמו הגדול כאשר אנו רואים, וכל מכה ומכה ועינוי אשר עושים להם, הוא מזור להם ולתרופה, ויפרחו מהמכות הללו ומתענגים בהם ויגילו וישמחו לעשות רצון קונם ומצפים מתי יבא אליהם עוד יסורים, וזה חמדתם.

אמנם האומות אשר בשר חמורים בשרם ולבם אטום ואין מבינים הטובות שמגיע להם מהמכות הללו, אמנם באמת ההכאות הללו כל מכה הוא טובה כפולה ומוכפלת, שעל ידי הכאות מצרים נתגדל שמו הגדול והקדוש, ולהכי מכת בכורות היה על ידי הבורא ברוך הוא בעצמו, כי היא היתה העיקר הגורם יציאת מצרים לבני ישראל, ומחמת יציאת מצרים נתגדל שמו הגדול, נמצא המכה הזאת היתה עיקר שגרמה קדושת שמו הגדול והקדוש יתברך שמו בעולם, להודיע שאל אחד לכולנו והוא רב ושליט. ולהכי זאת המכה היתה טובה גדולה להאומות, שעל ידי שהוכו בזה המכה נתגדל קדושת שמו הגדול, ולהכי היתה על ידי השם יתברך בעצמו, כי זה המכה לא היתה רעה, רק טובה, וגם להאומות היתה טובה, שהמצרים הם נעשים כלים שעל ידם נודע מציאות הבורא ברוך הוא, וכיון שהמצרים הם הגורמין והכלים שיתקדש ויתגדל שמו הגדול הוא טובה להם. ולכן מכות בכורות היתה על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, כיון שהיתה טובה למצרים ומאתו לא תצא הרעות רק טובות, מה שאין כן מכות הקודמין היה על ידי שליח, כי הם לא היו גורמים קדושת שמו הגדול כל כך, והיתה מכה אשר לא הגיע מאיתה טובה למצרים ומאתו יתברך לא תצא הרעה להכי היה על ידי שליח:

וזה מאמרינו בהגדה והכתי כל בכור בארץ מצרים, אני ולא מלאך. וכדי שלא תקשה על מה היה מכת בכורות על ידי השם יתברך בעצמו אשר מאתו לא תצא הרעה. מסיים, דבאמת מכה זו היתה טובה גדולה למצרים שעל ידי המכה נתגלה, כי אני ה' אני הוא ולא אחר, ונמצא על ידי מכה זו נתגדל שמו בעולם והמצרים כלים לקדושת שמו יתברך, היש טובה גדולה מזו? ולכן היתה על ידי הבורא ברוך הוא בעצמו אדון הכל:

ועל פי זה נראה לבאר אמרו במסכת פסחים (קיח:) כשחלה ר' ישמעאל בר"י שלחו לו אמור ב' או ג' דברים שאמרת לנו בשם אביך. שלח להם הללו את ה' כל גוים מה עבידתייהר, אלא הללו את ה' כל גוים (תהלים קיז, א) אנסים ונפלאות דעביד בהדייהו. וכל שכן אנן דגבר עלינו חסדו. ולכאורה דברי רבותינו נעלמים מה"ת לומר שכונתם היה שאומות יודו אנסים ונפלאות שעשה להם. הלא מקרא כתוב (דברים ד, לד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, ובזה עיקר הבטחתינו שהבורא ברוך הוא מראה לנו גודל אהבתו ותשוקתו לעמו בני ישראל דבכל דור ודור עושה לנו נסים. ונראה, דעיקר תכלית כל הנבראים לעבדו ולהללו לשמו ולכבודו בראן ואפילו בהמות וחיות וצמח אדמה נבראין שיאכלם אדם שיהיה לו כח לעבוד השם יתברך. והנה כל אחד מבני ישראל נהרג על קידוש השם ושמח מאוד שיזכה שיתקדש שם שמים על ידו. והנה כשהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות לישראל ונוקם בצריהם באומות העולם היו ראוים לאומות העולם להללו ולשבחו שהם כלים שנתגלה אלהותו בעולם ושיתקדש שם שמים על ידם אם היו מקבלין עליהם באהבה וראוי להם לשמוח. אמנם טח עיניהם מראות ואטום לבם להבין הטובה וזה דרכם כסל למו ולא יחפוץ הכסיל בתבונה. אמנם לעתיד לבא אשר יפקח ה' עיני עורים ויפקח ה' לבבם הערל ויחפצו כולם לעבוד ה' כמו שהבטיח לנו הנביא (ישעיה ב, ה) בית יעקב לכו וגו' ונלכה בארחותיו, אז יהללו את ה' שמו הגדול על הנסים שעשה לישראל בהדייהו, כלומר עם אומות העולם, רק שהם היו כלים שיתקדש שמו הגדול:

וזה הללו את ה' כל גוים דעביד ניסא לישראל בהדייהו, כלומר עם אומות העולם רק שהם היו כלים שנתגלה מדת הגבורה ונוקם בצרינו כל שכן אנסים ונפלאות שנתגלה בעולם אלהותו עלינו כמו ביציאת מצרים שהיה חסד וטוב לישראל וסיסרא וסנחרב על התגלות אלהותו והיה חסד לישראל. ולהכי דייקי בלשונם מלת בהדייהו, כלומר עמהם עושה הנסים לישראל פירוש על ידם ולהכי לא אמר דעביד להו, כי להו היה המשמעות שעושה להם נסים ונפלאות ובאמת חלילה לומר כן. והנה אם האומות העולם היו כלים לקדושת שמו הגדול יתברך למדת הגבורה אשר נוקם בהם ראוי לשבחו שהם כלים לקדושת שמו יתברך. וכל שכן אנן שאנחנו כלים לקדושת שמו יתברך במדה שהראה לנו חסדו וטובו כל שכן דראוי לשבחו שאנחנו נעשים כלים שבחסדו נתגלה אמיתת ומציאות הבורא ברוך הוא. וזה מאמר כל שכן אנן דכי גבר עלינו חסדו על ידי נסים ונפלאות נתגלה ואמת ה' לעולם. ומפרש הכתוב כי על ידי החסד שאוהב אותנו ונפרע לעולם לאומות העולם נגרום ואמת ה' לעולם, כלומר שנתגלה על ידם אמיתות אלהות שהוא רב ושליט ולית אתר פנוי מיניה ובעבור זה הללויה:

ויותר יש לפרש על ואמת ה', שידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל על הפסוק אבל אגיד לך את הרשום דבר אמת, שהחסד הוא האמת שלו שחפץ בו והנקמה הגם שהקדוש ברוך הוא עושה איננו חפץ בו. והדבר שחפץ בו נקרא אמת והדבר שאין חפץ בו אין נקרא אמת שאין חפץ בו. ולכן אנן שאנחנו כלים לקדושת שמו לחסדו לכן אמר ואמת ה' לעולם, כלומר לאמיתת שמו, דהיינו לחסדו ובעבור זה הללויה. ועתה הגיע עת דודים במה שאמרו חכמינו ז"ל (ר"ה יב.) במבול כר' אליעזר ולתקופות כד' יהושע חכמי אומות העולם אף למבול כר' יהושע, כי לכאורה אין לו הבנה כיון שאומות העולם מונין שלא כדעת חכמי ישראל למה קוראין אותן חכמים מי שהוא נגד דת תודתינו הקדושה שלמה המלך קראו כסיל ואויל. אמנם לפי דברינו יבואר על נכון, דהשם יתבדך נוקם באומות העולם ועושה בהם נפלאות זה חסדם שהמה נעשים כלים שיתקדש שמו יתברך על ידם שבחייהם לא נתקדש בשום פנים שם שמים על ידם ואצל ישראל כשנותן להם גדולה הם מקטינים את עצמן ותולין הגדולה בבעליו ומהללים את הבורא שמו יתברך כשהוא משפיע לנו טובה הוא החסד ואצל אומות העולם הוא החסד כשהשם יתברך נוקם בהם ונעשים כלים שיתקדש שמו ברבים מה שלא נעשו על ידם בחייהם. ונודע שבתשרי נתגלה מדת המשפט. ובניסן נתגלה מדת החסד והטובות לישראל וזה במבול שאז היה מדת המשפט כר' אליעזר בתשרי, שאז היה מדת המשפט. ולתקופות כר' יהושע בחסד כמאמר המנהג עולמו בחסד. וזה כר' יהושע בניסן, כי בניסן נתגלה החסד חכמי אומות העולם שרוצים שיתקדש שם שמים על ידם אף במבול שהיה משפטו הוא חסד שמדת המשפט שלהם הוא החסד שלהם שיתקדש שם שמים על ידם. וזה כדבי יהושע שבניסן מתגלה החסד. וזה למבול כר' אליעזר. ומדויק תיבות למבול. דלכאורה למבול אינו מוזכר לא בדברי ר' אליעזר ולא בדברי ר' יהושע, רק לבריאות העולם וללידות האבות ולגאולה העתידה במהרה בימינו אמן והיה לו לומר לשנים כר' אליעזר כמו שמפורש במשנה באחד בתשרי ראש השנה לשנים. ולפי דבדינו מדויק היטב. והשם יתברך ישפיע לנו חסד ודחמים ושמחה וטובה וברכה וחיים ושלום במהרה בימינו אמן סלה:

וזה כונת הפסוק לכה ואשלחך אל פרעה. דידוע מה שכתוב בלקוטי תורה בשם האר"י ז"ל, לכה ואשלחך אל פרעה, כי השליחות ששלח השם יתברך את משה רבינו היה בו טובה ורעה טובה לישראל ורעה למצרים ומאת ה' לא תצא הרעה, להכי נגד הרעה שמגיע משליחות אמר לכה, כלומר לך מדעתך. ונגד הטובה שמגיע מהשליחות אמר השם יתברך על זה ואשלחך אני משלח אותך עד כאן עיין שם. ועל פי זה יבואר תשובת משה רבינו ע"ה ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, כלומר וכי אני אהיה גורם לרעה למה לי זה להיות גורם לרעה כאדם שמדבר ואתה אינך רוצה לעשות רעה ואותי אתה שולח לעשות רעה מי אנכי להיות גורם לרעה. גם לי אינו נאה ויאה לעשות רעה. והשיב לו השם יתברך ואמר באמת לא יהיה כן כאשר אתה מחשב, רק באמת כי אהיה עמך, אני בעצמי אהיה עמך על כל השליחות, כי אין בהכאות הללו שום רעה, אדרבה טובה גדולה היא למצרים ההכאות שאכה אותם. ומפרש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, על השליחות ולא תלך בעצמך. כי בהוציאך את בני ישראל ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ונמצא שגורם על ידי מכות הללו קדושת שמו הגדול שיקבלו ישראל את עול מלכות שמים והם יגרמו לזה וזה טובתם, רק שכעת הוא מכות ורעות למצרים, אבל אחר כך אלו המכות יהיו טובות אפילו למצרים שהם הם יהיו הכלים שעל ידם יתגדל ויתקדש שמו הגדול ברבים, רק שכעת הוא רעה ואחר כך יהיה טובה. וכבר רמזתי הרבה פעמים שכל דבר שהוא אחר זמן נקרא אהי"ה ודבר שהוא עכשיו נקרא הוי"ה ברוך הוא. וזה כי אהי"ה עמך, שאחר כך יהיה טובה אפילו למצרים שהם כלים שיתגדל ויתקדש שמו הגדול והקדוש ברבים שתנתן תורה על ידי הנס וזה לך לאות וגו' תעבדון את האלהים, כלומר שיהיה קידוש השם:

וזה כוונת הכתוב (תהלים צד, י) היוסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת, כלומר כשמייסר האומות ומכה אותם לא תקשה לך הלא מאתו יתברך לא תצא הרעות, כי באמת המכות הללו הם טובות גדולות להאומות, כי המכות הללו גורמים שמלמד לאדם דעת ויודעין שיש בורא אחד והוא רב ושליט לכל. וזה טובה גדולה שהם גורמים ידיעת אמיתות מציאותו. והשם יתברך ברוך הוא ברחמיו ישפיע עלינו חסד ורחמים וחיים ושלום ושמחה ויאיר עינינו במתיקות תורתינו הקדושה אמן סלה:

ועל פי זה נראה לפרש הפסוק (שמות יד, לא) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ולכאורה מה אשר עשה ה' במצרים, הלא עיקר היד הגדולה בקריעת ים סוף, והיה לו לומר אשר עשה ה' בים סוף. ועוד את היד החזקה מבעיא ליה כמו שנתבאר. ולפי דברינו יתבאר על נכון, כי זה הדבר היה חסד גדול למצרים שהם הכלים שעל ידם נתקדש שמו יתברך הגדול והיו העם יראים את ה' מפחד ה' ומהדר גאונו וידוע כי יד החזקה הוא משפט. ויד הגדולה הוא חסד. וזה וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, כלומר החסד אשר עשה ה' במצרים שהחסד הוא היד הגדולה. ומפרש איזה חסד היה למצרים, ואמר הכתוב שהחסד הוא שהם היו כלים שויראו העם את ה', שהיו כלים שיהיו העם יראים את ה' ויאמינו בה', כלומר שהיו כלים להאמין בה'. והנה מי שהוא במדריגה גדולה אין צריך להאמונה ושיראו עדות של נסים ונפלאות כאשר ביארנו כמה פעמים, כי מי שיש לו שכל גדול רואה בחוש השכל מציאות הבורא ברוך הוא יתברך שמו, מי שיש לו מוחין קטנים צריך לנסים ונפלאות כדי להאמין בבורא ברוך הוא יתברך שמו ולירא מפניו:

ועל פי זה מתורץ הדקדוק וירא ישראל את היד הגדולה כו' ויראו העם את ה' גו', למה בתחלה אמר ישראל, ואחר כך העם. אפס לפי מה שכתבתי יתבאר, כי ידוע כי ישראל הם האנשים הצדיקים אשר להם שכל גדול והעם הם האנשים פשוטים אשר להם שכל קטן. וזה וירא ישראל, המה אנשים אשר להם שכל גבוה אשר אין צריכין להאמונה ושיראו נסים ונפלאות נמצא לגבייהו לא היה חסד למצרים בקריעת ים סוף, רק שהם ראו את החסד שהיה למצרים מה שהם כלים לנסים ונפלאות, כי העם אשר המה קטני שכל המה צריכין להאמונה ושיראו נסים ונפלאות אותם העם גם כן יראו ופחדו את ה' ויאמינו בה'. נמצא היו המצרים כלים שהעם שהמה בקטנות השכל יראו את ה' ויאמינו בה', וזה חסדם המרומז ביד הגדולה. ועל פי זה יובן הלשון וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. ויראו, לכאורה אין לו הבנה, כי הלשון וירא מורה שהמה ראו ואחרים לא ראו ובאמת כל מי שהיה אצל קריעת ים סוף ראו היד הגדולה אשר עשה ה' והיה שייך למימר ויהי כי עשה ה' יד הגדולה וייראו העם את ה'. אבל לפי דברינו יתכן, כי רק ישראל הבינו החסד אשר עשה ה' במצרים מה שיראו העם את ה' כאשר כתבנו. ואפשר וירא הוא לשון הבנה:

ונראה שמה שזכו המצרים לקדושת שמו הגדול יתברך שמו כל כך עבור שבמצרים נתגדל יוסף ועלה לגדולה, הגם שהיה זה לכבוד עצמם לא לכבוד הצדיק, אף על פי כן כיון שבסיבתם נתגדל יוסף הצדיק זכו שעל ידי מפלתם וטביעתם בים סוף נתקדש שמו הגדול. וזה מה שנאמר בפרשת ויגש (בראשית מה, יג) והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים, וכי דרך הצדיק להתפאר את עצמו בכבוד. רק כך אמר יוסף, כיון שיש לו ליוסף הצדיק כבוד במצרים היה מובטח שזה יהיה כלי שיתקדש שם שמים ואם יענו את בני ישראל יתקדש שמו הגדול במפלתן ובטביעתן בים סוף (כן יתגדל ויתקדש שמך בנו ה' אלהינו לעיני כל חי אמן סלה) ואם כן לא יפחד וידאג יעקב בירידתו למצרים , כי יתקדש שמו הגדול באם יענו את בני ישראל יתקדש שמו הגדול במפלתן ובטביעתם כן יתגדל ויתקדש שמך בנו ה' אלהינו לעיני כל חי אמן סלה:

וי וכו'.ו דויזתא צריך לממתחיה כמורדיא דלברות למימרא דבחדא זקיפו אזדקיפו. ולכאורה מה חילוק אם בחדא זקיפו או בעשרה. ונראה דבזה יבואר כמה מאמרים ממה דאמרו בחלק דף צ"ה מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. מבני בניו של סנחרב למדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ואף מבני בניו של אותו הרשע נבוכדנצר ביקש הקדוש ברוך הוא להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם מי שהחריב את ביתך ושרף היכלך תכניס תחת כנפי השכינה, היינו דכתיב רפאנו את בבל ולא נרפתה. והנה צריכין להבין וכי סנחרב והמן היו רשעים קטנים למה זכו לזה שמבני בניהם למדו תורה ברבים ונבוכדנצר הרשע אמרו מלאכי השרת שלא להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה. והנראה, דהלא כבר ביארנו על מאמר חכמינו ז"ל (פסחים קיח:) הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים (תהלים קיז, א) גוים ואומים מאי עבידתייהו, ודרשו חכמינו ז"ל אנסים ונפלאות דעביד בהדייהו. והקשינו באיזה מקום מצינו שהשם יתברך ברוך הוא עשה נסים ונפלאות לאומות העולם. וכתבנו שם שזה היה חסד שלהם מה שהשם יתברך עשה בהם נקמות ופרע להם אשר הצירו והעיקו לישראל והיו הם כלים שיתקדש שמו הגדול ועיין שם שביארנו דבר זה באריכות. והנה המן שרצה להשמיד ולאבד את כל היהודים והשם יתברך נקם בו ותלו אותו ואת בניו על העץ והיה הוא כלי שיתקדש שמו יתברך הגדול. ולכן כיון שהיה כלי שיתקדש שמו ברבים ולכן זכה שיצא ממנו בני ברק שלמדו תורה ברבים. וכן סנחרב שהשם יתברך נקם בו נקמה ולא יצא מחשבתו הרעה לפועל. והיה כלי שיתקדש שמו הגדול יתברך ובאלו האותות שספרו קדושת שמו יתברך יצא ממנו ר' מאיר. אבל נבוכדנצר הרשע שהחדיב את בית המקדש ולא יצא ממנו קדושת יתברך שמו ולכן לא זכה שיצא ממנו איזה צדיק ונמצא המן עם בניו שנתלו ונתקדש שמו הגדול היה עליות מכח האותות שספרו העולם נסים מקדושת שמו יתברך נתעלו ונתקלסו באחדות הבורא ברוך הוא ולמדו תורה ברבים ונתעלו באחדות הבורא ברוך הוא. וזה וי"ו דויזתא צריך למימתחיה למימרא דבחדא זקיפו איזדקיפו, כלומר שנתרוממו ונתעלו באחדות הבורא ברוך הוא שנזדקפו ונתעלו בחדא, כלומר באחדות, דהיינו אחדות הבורא ברוך הוא שמזרעם למדו תורה ברבים:

וזה פירוש הפסוק בפרשת פנחס (במדבר כו, ט-יא) ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם אשר הצו על משה בעדת קרח ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח במות העדה באכול האש ויהי לנס ובני קרח לא מתו. ולכאורה קשה למה כתב אצל בני ראובן ובני קרח לא מתו וכן הרגיש בזה האבן עזרא. ועוד מדוע בני קרח לא מתו ובני דתן ואבירם מתו. וגם בזה הרגיש האבן עזרא. וכתב האבן עזרא, שרעת דתן ואבירם יותר מרעת קרח, ולא ידעתי למה. ונראה דלכאורה צריך להבין, על הא דכתב הקרא ויהי לנס, למה לי למיכתב וכי לא ידעינן דהיה לנס. ובמשנה תורה כתב, כי עיניכם הרואות את אשר עשה לדתן ולאבירם ולא כתב כלל ויהי לנס. אפס נראה דכך הוא הפירוש הפסוק, דמפני מה זכה קרח שבני בניו זכו לדוכן מחמת שאיתרחש נס על ידם נתקדש שמו הגדול ולכן זכה שבניו יעלו לגדולה וככה תיבות המקרא ויהי לנס ונתקדש שמו הגדול ולכן זכה שבני קרח לא מתו ועלו לגדולה. ומה שמתו בני דתן ואבירם נראה דהנה האבן עזרא כתב שרעת דתן ואבירם גדולה מרעת קרח. ונראה שהם הסיתו את קרח. והנה לכאורה קשה למה הקרא והגמרא קראם עדת קרח, כיון שדתן ואבירם היו העיקר. אפס נראה לי, דאדרבה שזה היה לטובת קרח כדי שיהיה לו העלייה ובניו יעלו לגדולה כיון שנקרא המחלוקת על שמו והנס והבליעה נקראת על שמו נמצא האותות שהוציאו ישראל בקידוש שמו יתברך היה על שם קרח ולכן זכה שבניו יעלו לגדולה ויש לו עלייה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל, נמצא היה זה לטובת קרח הגם שעיקר המחלוקת היה בהסתת דתן ואבירם ובעצתם הנס והבליעה נקרא על שם קרח והיה האותות של קדושת שמו יתברך נקרא על שם קרח. וזה פירוש הפסוק הוא דתן ואבירם אשר הצו, שהם הסיתו בעדת קרח ונקרא על שמו של קרח שהרי הכתוב מעיד בעדת קרח ותפתח הארץ, ויהי לנס. ונקרא הנס על שם קרח לכן ובני קרח לא מתו. אבל בני דתן ואבירם שלא הורגל שמם בפי כל ישראל בבליעה שקרח נכנס בעובי הקורה והם הסיתו אותו לדבר זה. וכן הוא באור החיים, שהם הסיתו אותו לדבר זה והם גרמו וגם נראה שמטעם זה זמנתה אסתר להמן:

והנה חכמינו ז"ל אמרו (סוכה נב.) אם רעב שונאך וכו' (משלי כה, כא-כב) כי גחלים אתה וכו' והוא ישלימנו עמך, נראה הדרוש הרבה, כי המן לא היה כדאי שיתקדש שמו הגדול כל כך, כי זמנתה אסתד להמן ועל ידי אכילה זו שאכל אצלה נכנס בו קצת קדושה כיון שאכל מאכל קדושה וכן ביארנו במקום אחר באריכות לכן כתיב ויצא המן כו' וטוב לב, שזה מורה על קדושה וביארנו זה באריכות. לכן כתיב (אסתר ה, ט) ויתאפק המן, כי האיך בא להמן אריכות אפים וכיון שנכנסה על ידי אכילה הנ"ל בו קדושה לכן נתקדש שם שמים על ידו במפלתו ובתלייתו ומבני בניו למדו תורה ברבים כמו שנתבאר כן יתגדל ויתקדש שמו הגדול והקדוש יתברך שמו:

ועל פי זה יתבאר מאמר. מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. ולכאורה מה חידוש בזה המעשה, וגם למה תנא שהיו מסובין בבני ברק מאי נפקא מינה שהיו בבני ברק או במקום אחר. וגם הלשון עד שבאו תלמידיהם כו', משמע שהדבר תלוי בחכמה שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית, והיה לומר עד שהגיע קריאת שמע של שחרית. והנראה, כי כבר ביארנו בכמה מקומות שיש שני מיני נסים, דהיינו נסים נסתרים כמו בימי מרדכי ואסתר וחנוכה, ונסים נגלים כמו ביציאת מצרים. ועל הנסים נסתרים צריכין להאמין בכל עת ושעה שאין לך שום דבר ודבר שאין בו השגחתו יתברך שמו. והגם שהוא בטבעיות לא סר השגחתו יתברך שמו ואסור לתלות שום דבר בטבעי כמ"ש הרמב"ן בסוף פרשת בא וזה לשונו, אדם מודה בנסים נסתרים שהם יסוד התורה כולה שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע"ה עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצות ינחילנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו הכל בגזירת עליון ברוך הוא וברוך שמו כאשר הזכרתי כבר לעיל ויתפרסמו הנסים הנסתרים וכן כתוב בפרשת בחקתי כו'. ובזה שאנו קוראין המגילה בפורים, אזי נקבע במחשבותינו שכל דבר ודבר מאתו יתברך שמו ואינו שום דבר מצד הטבע. והנה כשאדם מדבק בזה המחשבה תמיד שהכל מאתו יתברך ואינו תלוי כלל בטבע אז כשבא ליל פסח ומתוך ספורי יציאת מצרים נתלהב האדם בקרבו ומחשבתו זכה וברורה וצלולה להאמין ולספר בנסים נגלים כיציאת מצרים ומחמת התלהבות אינו מניח לו לישן כל אותו הלילה של ליל ראשון של פסח ומחשבתו אינו נעשה עיף ויגע כל אותו הלילה ומוחותיו אינם נופלים. אבל מי שאינו משים במחשבתו שכל הדברים אפילו הטבעים המה השגחה מהבורא ברוך הוא יתברך שמו אזי כשבא ליל פסח אפילו בנסים נגלים אינו מתלהב כל כך ומוחות שלו עייפים ויגיעים. וזה מה שאמרו חכמינו ז"ל במסכת מגילה (ו:) מיסמך גאולה לתפלה עדיף, כי נודע בקריאת מגילה נעשה רשימה במחשבתן של ישראל שיאמינו שכל הדברים אינן טבעים, רק הכל השגחה מאת הבורא ברוך הוא יתברך שמו ומזה בא התלהבות שיתלהב את עצמו בליל פסח בהגדת ליל פסח:

והנה נודע הנס של מרדכי ואסתר בעבור שבא קידוש השם על ידם נתגלגל הדבר שמבני בניו של המן הדשע למדו תורה ומנו בני ברק, כיון שנעשה קידוש השם כאשר ביארנו נמצא נשמת בני ברק בא מקידוש השם שספרו העולם הנס של תליית המן אשר היה בתוך הטבעים ובזה מאמינים שכל הדבדים אינם בטבעיים, וכיון שאדם מאמין כך אזי בליל פסח איננו מניח לו לישן כל הלילה ומתלהב כל הלילה ומחשבתו זכה וברורה. וזה מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק, כלומר לשון מסובין שהיה מחשבתן קבועים בנשמת בני ברק, כי נשמת בני ברק באו מקידוש השם שנעשה בנסים הטבעים שמזה נתפרסם שכל הטבעים הוא הכל בהשגחת הבורא יתברך שמו וזה נתפרסם ע"י תליית המן ומשם באו נשמת בני ברק ודבר שהוא קבוע בתוך מחשבתו נקרא מסובין. ומתוך שהיה בם זה בתוך מחשבותם שאין שום רב ושליט, רק הבורא יתברך שמו ואפילו בתוך הטבעים מלכותו בכל משלה לכן נתלהבו כל הלילה והיה מחשבתן צלולין וברורין כל הלילה לספר בנסים נגלים:

וזה והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה, כלומר שנתלהבו במחשבות קדושות כל הלילה. ואמרו עד שבאו תלמידיהם ואמדו הגיע זמן קדיאת שמע של שחרית, כי הנה ביארנו בחידושי חנוכה בקדושה שיש שלש יחודים. א', של אדנ"י שידע שמלכותו בכל משלה אפילו בתוך הטבעיים ומזה יבא שידע שהאל יכול לשנות את הטבעיים והוא נס של יציאת מצרים בעבור שהוא תקיף ובעל יכולת כולם והוא שם אלהים. ומזה יבא להשגה שיביא את העולם מיש לאין שיסתכל האיך שנברא מאין ליש ויסתכל בשכליות מה שהוא עד שלא נברא העולם עד שיבא לאחדות הבורא ברוך הוא בהשכליות המצוחצחין אשד המה באחדות הבורא ברוך הוא הוא אחר שמאמין בכל הנסים בנסים נסתרים ובנסים נגלים ומעמיק בהן בתוך מחשבתו אז הוא משיג בשכלו אורות מצוחצחין אשר המה למעלה מהעולמות אשר הוא באחדות הבורא ברוך הוא וכל זה ביארנו בחידושי חנוכה בקדושה. וזה סוד של קריאת שמע קבלת עול מלכות שמים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כלומר מה' אלהינו מהשגה שנראה גבורותיו ונוראותיו וגדולתו בתוך העולמות על ידי נסים ונפלאות. וזה אלהינו, מה שאנחנו משיגין הוא בתוך העולמות על ידי זה אנחנו באין בה' אחד באורות של אחדותו מה שהוא בצחצחות שלמעלה מהעולמות שהוא באחדות הבורא ברוך הוא:

וזה עד שבאו תלמידיהם ואמרו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, כלומר שכבר אנחנו באים בהשגה של אחדות הבורא ברוך הוא מה שהוא למעלה מהעולמות אשר הוא סוד קריאת שמע קבלת עול מלכות שמים על ידי סיפור של יציאת מצרים. והמבין יראה שבכאן נרמז כל השלש יחודים הוי"ה, ואדנ"י, הוא בנסים נסתרים והוא באמרם מסובין בבני ברק. וממנו נסים נגלים אשר הוא הוי"ה אלהים והוא יציאת מצדים וממנו לאחדות הבורא ברוך הוא אשד הוא למעלה מהעולמות והוא הוי"ה אהי"ה. וזה הוא קריאת שמע שהוא סוד אחד אשר הוא יחוד הוי"ה אהי"ה כנודע. והשם יתברך ברחמיו יאיר עינינו בתורתו במתיקות תורתנו הקדושה להבין ולהשכיל רזין דמטמרין אמן סלה: