קדושת לוי/אמור

<< · קדושת לוי · אמור · >>

פרשת אמור

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אמור אל הכהנים בני אהרן (ויקרא כא, א). הענין, כי יש ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה לכל אחד יש בחינות חיים וחס ושלום להיפך, כי בעולם העשיה אנו רואים שיש חיים וחס ושלום להיפך. וכמו כן בעולם היצירה שהוא הדיבור יש בחינה כשאדם מדבר דבר הבל זה נקרא היפך וכשאדם מדבר דבורים טובים בתורה ובמצות ובעבדות הבורא ברוך הוא זה הבחינה נקרא חיים. וזהו מרומז בפסוק (משלי יח, כא) החיים כו'. וזהו עיקר בעבדות ה' שישמור האדם בדיבורו. וכמו כן בעולם הבריאה שהוא המחשבה יש בחינות חיים כשאדם מחשב תמיד בעבודת ה' הבחינה הזאת נקרא חיים וחס ושלום להיפך כו'. ויש עולם למעלה מהם שהוא עולם היראה שהוא בטל במציאות שם יש גם כן בחינות חיים וחס ושלום להיפוך. והעיקר הוא הדיבור שישמור האדם עצמו בדיבורו, כי הכל תלוים בדבורים של אדם. וזהו הרמז אמור אל הכהנים כו' ואמרת אליהם לנפש לא יטמא, כי הכל תלוים בדיבור ודו"ק:

או יבואר הפסוק אמור אל הכהנים, בהיות כאשר ציוה ה' למשה לאמר לכהנים שיקדשו עצמם, אך פן ירום לבב הכהנים ויתגאו לבבם לאמר מי כמוהם אשר בהם בחר ה' מכל ישראל להקדישם בקדושה והאכילם קדשי שמים שאסור לזרים בוודאי הם חשובים לפני המקום מאוד וחיבתו להם יותר מכל ישראל וירום לבבם על אחיהם בני ישראל. לכן להוציא זה מלבם צוה הקדוש ברוך הוא שיקדים להם הקדמה אחת שלא ירום לבבם ואחר כך יגיד להם את אשר צוה ה'. והוא, דבאמת לא שייך שיתנשא האדם אלא בדבר שהוא עמל וטורח ויגע עצמו בו מה שאין כן דבר שלא עמל בו כגון יחוס אבותיו לא שייך בזה התנשאות, כי במה נחשב הוא, וזהו אמור אל הכהנים בני אהרן, כלומר שמקודם תקדים להם מה שחפץ השם יתברך בהם הוא לא מצד עצמם רק מצד היותם בני אהרן, שאהרן היה קדוש כל כך עד שבקדושתו הכניס בבניו קדושה גדולה קדושי עליון ולא הם עצמם פעלו כל זאת ולכן אין להם במה להתפאר. ואחר כך אז ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו, הקדושה שאני מקדש אותם. מה שאין כן כשתאמר להם מקודם ירום לבבם על אחיהם בני ישראל וצוה השם יתברך להכניסם במדת ענוה לבלתי ירום לבבם:

ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף (ויקרא כט, ט). דידוע כשאדם חוטא חס ושלום עושה פגם למעלה ונותן כח לקליפות. והרפואה לזה לשרוף את החיצונים על ידי שמתלהב להבורא ברוך הוא וברוך שמו וההתלהבות ההוא בא על ידי החטא מחמת שחטא והיה במחשבות חשכות. וזה פירוש ובת כהן כו', כלומר הנשמה כדאיתא בזוהר. כי תחל לזנות את אביה היא מחללת, שעושה פגם למעלה ונותן כח לחיצונים. הרפואה היא באש תשרף, פירוש על ידי התלהבות שמתלהב אחר כך לעבודת הבורא ברוך הוא בשביל החטא שחטא תשרף כל הקליפות אמן:

(*) והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם אשר ירימו לה' (ויקרא כב, טו). מילת והשיאו, אינו מובן. ורש"י נדחק בזה מאד. ולבאר על פי טעם למה הזהירנו השם יתברך שלא לאכול קדשים מאחר שהמאכל קדוש אדרבה היה מהראוי לצוות אותנו לאכול מאכל הקדוש הזה לקדש עצמינו. אמנם על פי משל יבואר, שאין מניחים לבית מלך אלא חכם אשר יודע האיך לכבד את המלך ברוב נעימות קולו, לא כן האיש חסר תבונה אשר אינו יודע האיך לעמוד בפני המלך והאיך לעמוד באימה בחדריו אין מניחים אותו לחדרי המלך כיון שהוא חסר תבונה וחס ושלום כשיבוא לחדרי המלך ויעשה שטות בחדרי המלך גדול עונו מנשוא, כי אם הוא מבחוץ לא איכפת למלך כל כך בעשיתו מעשה נערות ואם יהיה בחדריו ויעשה שטותיו גדול עונו מנשוא. כן הדבר הזה, דבשלמא הכהנים יש להם דעת ושכל האיך להיות בחדרי המלך ואיך לעמוד לפניו ולכן הכהנים הכניסם השם יתברך לחדריו וקדשם בקדושה יתירה לאכול מאכלים קדושים בעבור היותם קדושי עליון ויודעים האיך להתנהג, לא כן הזרים שאין להם דעת ותבונה האיך להיות בגינת ביתן המלך מלכו של עולם לכן לא הכניסם לקדושה זו לאכול מאכלים קדושים כאלו, כי כשחס ושלום יבואו בחדריו ויעשו שטות אזי יתגדל ויתנשא העון חס ושלום ויהיה להם זה לרעה, כי אם עושים השטות כשהם מבחוץ אין העון גדול, מה שאין כן כשיבואו בחדרי המלך יתגדל העון ויתנשא:

וזהו כוונת הכתוב ולא יחללו את קדשי בני ישראל, פירש רש"י להאכיל לזרים. וכדי שלא תקשה למה לא ציוונו השם יתברך להאכיל קדשים לזרים. על זה מפרש הכתוב והשיאו אותם עון אשמה, כלומר שהעון שנעשה אז בהיותם אוכלים את הקדשים יתנשא ויתגדל. וזהו לשון והשיאו אותם עון, כלומר שהעון יתנשא אותם אליהם באכילתם את קדשיהם, לכן אסר להם לאכול בקדשים שלא יגיע להם רעה מזה לא כן הכהנים מביני דעת להשכיל לעמוד בחצר המלך הקדישם לאכול בקדשים ובשאר קדשי כהנים. לכן יזהר האדם מאד במדת הענוה שלא יעלה במעלות המדריגות אשר אין ערכו בכך ואשר עדיין לא הגיע לזה, כי אם אדרבה להיות שפל רוח בעיניו. ואם רואה בעצמו איזה מצות ומעשים טובים לא יהיה נחשב בעיניו שהוא עובד ה' ואדרבה צריך להסתכל שיש צדיקים עובדים ה' יומם ולילה אשר אינו מגיע לקרסולי רגליהם. וכמו שביארנו על הפסוק (דברים ד, לט) וידעת היום כו' כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ואל הארץ מתחת, דעיקר בריאת אדם לבוא במדריגת ענוה ואם יראה אדם בעצמו מצות ומעשים טובים צריך להסתכל שיש צדיקים עובדים ה' יומם ולילה אשר אינו מגיע לקרסולי רגליהם ויבין בהסתכלותו בהם מיעוט ערכו ושפלותו. לא כן בעסקי עולם הזה כשיש לו מאה זהובים אל יסתכל שיש עשיר יותר ממאה זהובים ויקנא עצמו בו, רק אדרבא יסתכל במה שלמטה ממנו שיש עני אחד אשר אין לו אפילו פרוטה. והנה רבותינו ז"ל דרשו בשמים ממעל, זו הנשמה. ועל הארץ מתחת, זו הגוף. וזהו כוונת הכתוב בשמים, כלומר בצרכי שמים, דהיינו בצרכי הנשמה מה שנוגע לעבדות הבורא ברוך הוא תסתכל ממעל, על דבר שהוא ממעל לך על הצדיק שיש בידו מעשים טובים יותר ממך ותבין שפלותך. ועל הארץ, בעסקי הגוף הנוגע לעולם הזה מתחת, פירוש תסתכל במה שלמטה ממך שיש עני יותר ממך כנ"ל ודו"ק:

וספרתם לכם ממחרת השבת. ממחרת יום טוב של פסח (ויקרא טו-טז). לכאורה להבין למה כתוב השבת. ויבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (ב"ר א) בראשית (בראשית א, א) בשביל ישראל כו', נמצא כל העולמות נבראו בשביל ישראל. ובאמת עד שעת יציאת מצרים לא נתגלה עדיין אהבת ה' לישראל, רק בשעת יציאת מצרים נעשה הגמר לבריאת עולם ונתגלה הטעם מבריאת עולם משום כי אז נתגלה החיבה מן ה' לישראל. ונמצא פסח הוא כמו שבת, כי הטעם בשבת כי בו שבת מכל מלאכתו (בראשית ב, ג) ובפסח שבת מן המחשבה כמבואר בזוהר הקדוש, כי יש שבת עליון ושבת התחתון הרצון במעשה ומחשבה ושבת בראשית כי בו שבת מכל מלאכתו, דהיינו שאז נתגלה מעשה ה' בבריאת עולם. ופסח נתגלה המחשבה מבריאת עולם בשביל ישראל כנ"ל. ואז נגמר בריאת עולם, כי אז ביציאת מצרים נתגלה אלהותו יתברך ונתגלה המחשבה מבריאת עולם. ונמצא פסח הוא שבת כנ"ל. וזה ממחרת השבת על פסח:

וזה שאמרו רבותינו ז"ל אלו שמרו ישראל שני שבתות, דהיינו שבת עליון כנ"ל, כי כל מה שאדם עובד יותר ועושה מצות ה' ביותר נתגלה הטעם מבריאת עולם בשביל ישראל שעושים רצונו יתברך. וזהו שנרמז בסימן מן פסח א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ על ימים טובים הבאים ו"פ מורה על פורים שעבר. ועיין במגן אברהם. ונבין למה מורה על כל יום טוב להבא ועל פורים על עבר, כי מבואר ברמב"ן הקדוש פרשת בא בסופו, שהקדוש ברוך הוא עושה תמיד ניסים עם ישראל כנאמר על נסיך שבכל יום כו' ועל נפלאותיך כו', רק שאין ידוע לנו עיין שם. כי הכלל יש ניסים נגלים עם ישראל שהוא למעלה מהטבע כנס יציאת מצרים וקריעת ים סוף שהוא למעלה מן הטבע, ויש ניסים שהם מלובשים בטבע כנס של מרדכי ואסתר עם אחשורוש שהרג אשתו כו' ואחר כך הרג אוהבו בשביל אשתו שהנס נראה בטבע. אבל כאשר נתגלה הניסים שהוא למעלה מן הטבע כנס של יציאת מצרים אז נתגלה שגם זה שהוא נעשה בטבע הוא רק מן ה' לבדו, כי מן הנגלה נראה שהנסתר שנעשה בטבע הוא רק על ידי ה' לבדו ולא בטבע כלל. והנה כל הניסים שכתוב בתורה עד יציאת מצרים כגון המלחמה שעשה אברהם עם הארבעה מלכים ושאר ניסים היה נראה כטבע, אבל אחר כך כאשר נתגלה הניסים של יציאת מצרים נתגלה אז שכל מה שנעשה מן בריאת עולם, דהיינו הרעב ושבע של מצרים ושאר ניסים שכתוב בתורה כנ"ל היה הכל מן ה' לבדו ולא בטבע כלל, כי מן הנגלה כו' וכאשר ביארנו שהנס מפורים היה גם כן בטבע, רק מן הנס של יציאת מצרים נראה שהכל אינו טבע כלל רק מן ה' לבדו. וזהו שמורה הסימן א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ על להבא, כי בפסח נתגלה אומה הישראלית לה' לבדו ולהם קבע היום טוב לכך מורה על להבא, כי מאז נתגלה אהבת ה' לישראל וניתן לישראל היו"ט ו"פ מורה על פורים שעבר, דהיינו להורות על כל המעשים אשר נעשו עד יציאת מצרים שהיו נראה כטבע וכן הנס דפורים שנראה כטבע מורה ו"פ שאינו בטבע כלל כל המעשים הנ"ל רק הכל מן ה' ומעשה ה' הוא ולא בטבע כלל:

או יבואר, וספרתם לכם ממחרת השבת. דהנה בקשת ישראל שיוכלו לעבוד השם יתברך בלב תמים ובגשתם להעתיר מהשם יתברך כל בקשתם הוא שיוכלו לעבוד השם יתברך ואינם זוכרים כלל לבקש מהשם יתברך צרכם ופרנסתם. אמנם יש עת לישראל שאינם במדריגה זו ומתפללים להשם יתברך עבור עניני צרכם ופרנסתם. אפס כשישראל הם במדריגה גדולה אז אינן חושבים כלל להעתיר עבור צרכם. והנה זו המדריגה לבקש הכל עבור עבדות ה' זה נקרא שבת, כי שבת הוא מעין עולם הבא ואין בו שום אחיזה מעולם הזה. וזה כוונת הכתוב וספרתם לכם, פירוש אימתי תביאו בהירות בעסקי הטבעיים לכם, בעניני פרנסה וצרכי האדם. ממחרת השבת, כשאתם בבחינת אחר השבת. אמנם כשאתם בבחינת השבת אזי ישכח מאצליכם לבקש טובה עבורכם. והנה בימי הספירה אנו מבקשים טובה עבורינו, ובשבועות אנו מעלים מה שבקשנו עבור צרכינו בימי הספירה הכל לעבודת השם יתברך, כי בחג השבועות אנו מבקשין הכל עבור עבדות ה'. וזהו (במדבר כח, כו) וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם, פירוש מה שפעלתם בשבועותיכם, דהיינו בימי הספירה שהיו בשבועותיכם שלכם שבקשת' עבורכם תביאו הכל לה' להשם יתברך:

או יבואר, וספרתם לכם ממחרת השבת, אשר דרשו חכמינו ז"ל (מנחות סה:) ממחרת הפסח, לאפוקי דעת הצדוקים. וצריכין אנו להבין למה דייקא בכאן נקרא יום טוב שבת, כי הנה כשהאומן עושה מלאכה כשגומר המלאכה וניכר למה עשאו ותכליתו של המלאכה אז כשגומר המלאכה ותכליתו אז שבת וכן כביכו"ל אצל השם יתברך אחר ששת ימי המעשה שבת ממלאכתו ונקרא שבת בראשית וכשברא החיות הוא השכליות לעבדו ולידע שהוא הבורא והוא היוצר והוא האל אחר שנגמר וניכר בעולם החיות הללו, דהיינו השכליות הללו אז שבת ונקרא שבת. והנה משנברא העולם אף על פי שעשה נפלאות גדולות כגון בימי המבול ומעשה דור הפלגה והפיכת סדום עדיין לא נתגלה אלהותו, כי לא חזר שום אדם בתשובה ממעשים הללו, כי כולם עמדו במרדם ונח צדיק מעיקרו היה וכן אברהם בימי דור הפלגה צדיק מעיקרו היה ולא מחמת הנפלאות שהכירו את הבורא. אמנם ביציאת מצרים מטובות הבורא ברוך הוא לישראל אז הכירו והבינו והשכילו את הבורא ברוך הוא ונגמר בריאת החיות הוא השכליות לעבדו בחג הפסח כי אז נעשו הנסים הללו לכן נקרא ממחרת השבת ממחרת הפסח, כלומר שאז נגמר בריאת החיות והשכליות לעבוד הבורא ברוך הוא. ולכן נאמר וספרתם לכם, דאיתא בזוהר, וספרתם לכם, לכם דייקא. דהנה הבריאת העולמות בגשמיות זה אינו תלוי במעשינו, כי אם כאשר ברא ויצר ועשה והגביל הבורא ברוך הוא. אכן בריאת החיות והוא העולם השכליות לעבדו ולאהבה אותו וליראה מפניו זה תלוי בבחירת האדם. לכן נאמר וספרתם לכם, לכם דייקא כלומר הדברים תלוים בכם:

או יבואר, וספרתם לכם, והוא קרוב לאופן הנ"ל, כי הנה בפסח נתגלה אלוהותו על ידי ניסים ונפלאות ושראוי לעבדו. אמנם השם יתברך רוצה הגם שהוא מעורר אותנו מלמעלה לעבדו שנהיה אנחנו חפיצים להתעוררות הזה. וזה סוד הספירה שבשבוע הראשון אנחנו חפיצים באהבתו, ובשבוע השניה אנחנו חפצים ביראתו, ובשבוע השלישית אנחנו חפצים שיתפאר בנו כאב המתפאר בבנו, ובשבוע הרביעית והחמישית שנאמין באמונת הבורא ברוך הוא, ובשבוע השישית שנהיה אנחנו דבוקים ומקושרים בעבודתו, ובשבוע השביעית שאנחנו ממליכים אותו על כל העולם כולו ועלינו. לכן אחר שאלו המדות נמשכים מהבורא ברוך הוא באלו ימי הספירה יש לאדם בימי הספירה להתבודד ולעבוד את ה' אלהינו כיון שבאלו הימים נמשכים אלו המדות הישרים לעמו בית ישראל, ובפרט בעת הספירה יש לאדם לשמוח ולדבק את עצמו באלו המדות ישרים, כין שאדם חפץ שמידות ישרים ימשוך בו אהבה ויראת הבורא ימשוך בו כמאמר חכמינו ז"ל (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. והנה בפסח היה התגלות והתעוררת של מדות ישרים והשכליות מהבורא ברוך הוא, ובספירה הוא התעוררת שלנו שאנחנו חפיצים בזה התעוררת העליון מה שנתגלה בפסח ממילא ניתוסף מלמעלה יותר הארה והזדככות בזה החפץ והרצון שאנחנו חפיצים. לכן יש לספור ספירת העומר באהבה וביראה וכן בימי הספירה להיות מוכנים ורוצים בזה השפע. וזהו וספרתם לכם, לכם דייקא, כלומר הפעולה שאתם מעוררים עצמיכם לאלו המדות בספירה זהו בכם, כי בפסח היה התעוררת העליון ובספירה אנחנו רוצים לזה התעוררת וזהו לכם. ונמשך לנו מלמעלה בימי הספירה מה שנמשך בפסח ביותר הזדככות וביותר הארה:

וזה שאמרו במסכת ראש השנה חכמי ישראל מונין למבול כר"א, ולתקופות כרבי יהושע, כי תקופות המה הסיבות, וגם תקופות מורה לזמן, והוא סוד החיות שבעולמות והמשכיל יבין. ועתה הגיע עת דודים במה שאמרו חכמינו ז"ל במבול כר"א ולתקופות כרבי יהושע וחכמי אומות העולם מונין אף למבול כרבי יהושע, כי לכאורה אין לו הבנה כיון שאומות העולם מונין שלא כדעת חכמי ישראל למה קורין אותם חכמים מי שהוא נגד דברי תורה ושלמה קראו כסיל ואויל. אמנם נראה דרך דרש, כי כבר ביארנו בביאור מסכת פסחים (קיח:) כשחלה ר' ישמעאל בר' יוסי שלחו לו אמור ב' או ג' דברים שאמרת לנו בשם אביך, שלח להם הללו את ה' כל גוים כו' (תהלים קיז, א) מה עבידתיה אלא הללו את ה' כל גוים, אניסים ונפלאות דעביד בהדייהו וכל שכן אנן דכי גבר עלינו חסדו. והנה בודאי לאומות העולם לא עשה הקדוש ברוך הוא שום נס. אפס דמלת בהדייהו קאי על ישראל. אך איך שייך הלשון אניסים ונפלאות דעביד בהדייהו. ונראה, דעיקר תכלית כל הנבראים לעבדו ולהללו ולכבודו ברא הכל ואפילו בהמות וחיות וצמח אדמה כדי להלל לשמו ושיאכל האדם ויהיה לו כח לעבדו ובזה עלייתן. והנה כל אחד מבני ישראל נהרג על קידוש השם ושמח מאוד שזכה שיתקדש שם שמים על ידו. והנה כשהקדוש ברוך הוא עושה ניסים ונפלאות לישראל ונוקם בצריהם באומות העולם היה לאומות העולם להללו ולשבחו שהם כלים שנתגלה אלהותו בעולם ויתקדש שם שמים על ידם ולהיות מקבלים עליהם באהבה וראוי להם לשמוח. אמנם טח עיניהם מראות וזה דרכם כסל למו ולא יחפוץ כסיל בתבונה אך לעתיד לבא אשר יפקח ה' עיני עורים ויהפכו כולם לעבוד את ה' כמו שהבטיח לנו הנביא (ישעיה ב, ה) בית יעקב לכו ונלכה באורחותיו, אז יהללו את שמו על ניסים ונפלאות שעשה לישראל בהדייהו עמהם, כלומר עם אומות העולם שהם היו כלים שיתקדש שמו הגדול והנורא בעולם. אמנם הם היו כלים שנתגלה מדת הגבורה ונקם בצרינו כל שכן אנן אניסים ונפלאות שנתגלה בעולם אלהותו עלינו כמו ביציאת מצרים שהיה חסד וטובה לישראל. וזהו מאמר כל שכן אנן דכי גבר עלינו חסדו ניסים ונפלאות ונתגלה חסדו ואמת ה' לעולם. נמצא כשהשם יתברך נוקם באומות העולם ועושה בהם נפלאות זהו חסדים שהאומות העולם נעשים כלי שיתקדש שם שמים על ידם שבחייהם לא נתקדש בשום פנים שם שמים על ידם. ואצל ישראל כשנותן להם גדולה הם מקטינים את עצמם ותולין הגדולה בבעליו ומהללים את שמו יתברך כשהשם יתברך משפיע לנו טובה הוא החסד. ואצל האומות החסד כשהשם יתברך נוקם בהם ונעשים כלי שיתקדש שמו על ידם מה שלא נעשה על ידם בחייהם. ונודע שבתשרי מתגלה מדת המשפט ובניסן מתגלה מדת החסד והטוב לישראל. וזהו במבול שאז היה מדת המשפט כר"א. בתשרי, שאז הוא מדת משפט. ולתקופות כר' יהושע, כי הוא הנהגת עולם בחסד כמאמר המנהג עולמו בחסד. וזהו כר' יהושע בניסן, כי בניסן נגלה החסד. וחכמי אומות העולם שרוצים שיתקדש שם שמים על ידם אף במבול כר' יהושע, כלומר אף שהוא משפט הוא חסד. שמדת משפט שלהם הוא חסד להם שיתקדש שם שמים על ידם. וזהו כרבי יהושע שבניסן מתגלה החסד. וזהו למבול כר"א, ומדייק תיבת למבול, דלכאורה למבול איננו מוזכר לא בדברי ר"א ולא בדברי ר' יהושע, רק לבריאת העולם וללידת האבות ולגאולה. ולפי זה מדוייק היטב. והשם יתברך ישפיע עלינו חסד ורחמים ושמחה וטובה וברכה וחיים ושלום אס"ו:

מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג, לב). הענין, כי שבת הוא לשון ביטול כמד"א (איכה ה, טו) שבת משוש כו'. וזה מערב עד ערב, יהיה הפעולה שלכם. שתשבתו, שתבטלו שבתכם מי שרוצה לבטל אתכם, דהיינו המקטרג תבטלו אותו על ידי תפלתכם מערב עד ערב: