לדלג לתוכן

קב הישר/עב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל הֲבֵל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. וּמִכָּאן תִּרְאֶה, שֶׁגָּדוֹל שְׂכַר הַמְלַמְּדִין עִם הַתִּינוֹקוֹת. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁתִּינוֹקוֹת לוֹמְדִים אֵצֶל רַבָּם, שָׁם הַשְּׁכִינָה מְצוּיָה וְשׁוֹרָה שָׁם, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת לֵךְ לְךָ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי כַּד הֲוֵי אָתֵי לְמֵחְמֵיהּ עוּלְמַיָּא בְּבֵי רַב, הֲוָה אֲמַר, אָזְלֵינָא לְמֶחְמֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא. וּמַה שֶּׁדִּיֵּק וְאָמַר, כַּד הֲוָה אָתֵי לְמֶחְמֵי עוּלֵימַיָּא בְּבֵי רַב, כִּי כֵן מִנְהַג אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה: כְּשֶׁהָיוּ פְּנוּיִין מִן הַמְּלָאכָה, הָיוּ הוֹלְכִים אֶל הַמְלַמְּדִים כְּדֵי לְקַבֵּל אַפֵּי שְׁכִינְתָּא. וְעַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר, שֶׁכָּל הַהוֹלֵךְ לְשָׁם לְבֵית הַמְלַמְּדִים, שָׁם הָאֵם, דְּהִיא שְׁכִינְתָּא רוֹבֶצֶת עַל הַבָּנִים וּפוֹרֶשֶׂת כַּנְפֵי שְׁכִינָה עַל גְּדָיֵי הַצֹּאן. וּבַהֲבֵל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת בּוֹקְעִים רְקִיעִים וַאֲוִירִים. עַל כֵּן צָרִיךְ הַמְלַמֵּד לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ, שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹכֶנֶת אֶצְלוֹ, וְיַעֲשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה בְּלִי רְמִיָּה, בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא מְלֶאכֶת שָׁמַיִם. וְיִרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה הַחֶדֶר אֲשֶׁר לוֹמְדִין שָׁם הַתִּינוֹקוֹת נָקִי וְטָהוֹר מִכָּל לִכְלוּךְ. וִיקֻיַּם: וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. כִּי זֶה נִקְרָא מַחֲנֵה שְׁכִינָה.
וְאִיתָא בְּזֹהַר חָדָשׁ: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי פָּגַע בֵּיהּ אֵלִיָּהוּ, וַהֲוֵי אֵלִיָּהוּ מִתְחֲזֵי אֵלָיו כִּדְמוּת סָבָא, וְתִינוֹק קָטָן הוֹלֵךְ לְפָנָיו. וְהָיָה מַעֲבַר נָהָר גָּדוֹל לְאַעַבְּרָא לְהַךְ גִּיסָא. אָמַר לֵיהּ: סָבָא! רַמְיָא לְהַאי יַנּוּקָא עַל כְּתֵפָאִי בְּחַד גִּיסָא, וְאַתְּ — עַל כְּתֵפָאִי גַּם כֵּן בְּהַאי גִּיסָא, וְאַעֲבִיר לְכוֹן מַעַבְּרָא דְּנַהֲרָא רַבָּא הָדֵין. אָמַר לֵיהּ: לֹא מָארֵי דְּדָרָא אַתְּ? וְלֹא תּוּכַל לְעַבְּרְנָא! (רָצָה לוֹמַר, שֶׁאָמַר לוֹ: רָאִיתִי שֶׁאַתָּה תַּלְמִיד חָכָם, וְתַשׁ כֹּחֲךָ מֵחֲמַת לִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת תּוּשִׁיָּה, שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחַ שֶׁל אָדָם). אָמַר לֵיהּ: סָבָא! (סָבָא!) אִי אֶתְפֹּשׂ אוֹתְךָ וְרַבְיָא הָדֵין בִּתְרֵי אֲרֵימִית יַתְכוֹן פַּלְגּוּת מִיל אֲחוֹרֵי הַנָּהָר. וְשֶׁאָמַרְתָּ לִי שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת 'תּוּשִׁיָּה' וּמַתֶּשֶׁת כֹּחַ שֶׁל אָדָם, וַהֲלֹא הַתּוֹרָה נִקְרָא אַסְוָתָא, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ג, ח): "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְגוֹ' וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא". אַף אֲנִי שָׁתִיתִי מֵהַתּוֹרָה יוֹמִין סַגִּיאִין כְּמָה דְּשָׁתֵי מִלִּין דְּאַסְוָתָא, וְאַיְשָׁר חֵילִי. נָטִיל לְהוֹן וְאַעְבְּרִינוֹן עַל כְּתֵפוֹי. אָמַר לֵיהּ: סָבָא! (סָבָא!), חֵילִי סַגִּי בְּעָלְמָא הָדֵין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וּבְגִין רַבְיָא הָדֵין לָא אֶשְׁבֹּק לָךְ וְלֹא אֶתֵּן רְשׁוּת לַשַּׂר שֶׁל גֵּיהִנָּם לִגַּע בָּךְ, וַאֲנָא עָיֵל לִיךְ לְעָלְמָא דְּאָתֵי בְּתֹקֶף חֵילִי, דְּאִית לִי תַּמָּן. אָמַר לִי: רַבִּי! רַבָּא חֵילָךְ וְסַגִּיאָה בְּעָלְמָא הָדֵין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְאַתְּ דַּמְיָן כְּהַאי שִׁמְשָׁא וְכוּ'.
וּבִהְיוֹת כִּי גָּדוֹל שְׂכַר כֹּחַ לִמּוּד הַתִּינוֹקוֹת, וַהֲבֵל פִּיהֶם עוֹשִׂים הַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת וְהַצָּלוֹת מִגְּזֵרוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב — בִּזְמַן שֶׁהַקּוֹל שֶׁל תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִים בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל יַעֲקֹב, אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו לָבוֹא עָלֵינוּ, חַס וְשָׁלוֹם, בִּגְּזֵרוֹת רָעוֹת וּשְׁמָדוֹת.
עַל כֵּן צְרִיכִין אָנוּ גַּם כֵּן לְהִתְפַּלֵּל עַל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן וְעַל יוֹנְקֵי שָׁדַיִם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְסוֹכֲכֵם בְּצֵל כְּנָפָיו וְיִשְׁמְרֵם מִכָּל עֵינָא בִּישָׁא וּמִכָּל חֹלִי וּפְגָעִים רָעִים, שֶׁיִּנָּצְלוּ מִן אַסְכָּרָה, שֶׁבָּא אֶל הַתִּינוֹקוֹת מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אוֹר הַלְּבָנָה. וְכֵן כְּתִיב מְאֹרֹת, חָסֵר וָי"ו.
וּבְהַגִּיעַ הַזְּמַן לָתֵת הַתִּינוֹק לְבֵית הַסֵּפֶר לִלְמֹד אֵצֶל הַמְלַמֵּד, יַשְׁכִּים הָאָב בַּבֹּקֶר וְיָקִיץ אֶת הַיֶּלֶד וְיוֹלִיכֶנּוּ בְּעַצְמוֹ לְבֵית רַבּוֹ. וְאַף אִם הָאָב הוּא זָקֵן וְגָדוֹל אוֹ פַּרְנָס וְרַב, לֹא יִהְיֶה לוֹ בּוּשָׁה בְּזֶה שֶׁמּוֹלִיךְ אֶת בְּנוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה לְבֵית רַבּוֹ שֶׁל תִּינוֹק. וְיִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזִּכָּה אוֹתוֹ לְזַכּוֹת אֶת בְּנוֹ לְהַכְנִיסוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וּמְחֻיָּב הָאָב אוֹ הַאֵם לְכַסּוֹת הַתִּינוֹק תַּחַת בִּגְדוֹ בַּהֲלִיכָתוֹ, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל הַתִּינוֹק בְּשׁוּם דָּבָר טָמֵא בָּעוֹלָם. וְאַחַר שֶׁמֵּבִיא הַתִּינוֹק לְבֵית הַמְלַמֵּד, יִתֵּן הָאָב הַתִּינוֹק לְתוֹךְ חֵיקוֹ שֶׁל מְלַמֵּד, עַל שֵׁם הַכָּתוּב: כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק. וְאָנֹכִי תִּרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחֶם עַל זְרוֹעוֹתָיו.
מְבִיאִין הַלּוּחַ, שֶׁכָּתוּב עָלָיו הָאָלֶ"ף בֵּי"ת, וְיִקְרָא הַמְלַמֵּד לִפְנֵי הַתִּינוֹק: א, ב, ג, ד, ה, ו, וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ תשׁר"ק, צפע"ם, נמל"ך, יטח"ז, והדגב"א. וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר הַתִּינוֹק כָּל אוֹת וְאוֹת אַחַר הַמְלַמֵּד, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא הַמְלַמֵּד הַפָּסוּק: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה וְגוֹ'. וְאַחַר כָּךְ פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל וַיִּקְרָא. וְהַתִּינוֹק יַעֲנֶה אַחַר כָּל תֵּבָה וְתֵבָה. וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן מְעַט דְּבַשׁ עַל הַלּוּחַ, וִילַחֵךְ הַתִּינוֹק הַדְּבַשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הָאוֹתִיּוֹת, וְאַחַר כָּךְ יִקַּח הָאָב הַתִּינוֹק וְיַשִּׁיבֶנּוּ לַבַּיִת בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִרְאֶה הַתִּינוֹק שׁוּם דָּבָר טָמֵא. וְטוֹב שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא תִּגַּע שׁוּם אִשָּׁה נִדָּה בְּהַתִּינוֹק. וְלָכֵן נָכוֹן הוּא לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ בַּיּוֹם אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק, וְיִתְפַּלְּלוּ אֶל אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיִּהְיֶה הַוָּלָד מֻצְלָח בְּתוֹרָה וּבְיִרְאָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים לַאֲרִיכוּת יָמִים. וּלְעֵת עֶרֶב אַחַר הַתַּעֲנִית יַעֲשֶׂה סְעֻדָּה לַעֲנִיִּים, וְיִתֵּן צְדָקָה לְפִי מַסַּת יָדוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי יִהְיֶה לֵב הָאָב בָּטוּחַ שֶׁיִּרְאַת ה' יִהְיֶה עַל אוֹתוֹ הַתִּינוֹק, וְדַי בְּאַזְהָרָה זוֹ.
וּמַה מְּאֹד גָּדוֹל שָׂכָר שֶׁל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הֵם חֲשׂוּכֵי בָּנִים, לְגַדֵּל יְתוֹמִים בְּתוֹךְ בֵּיתָם. וְיַשְׁגִּיחוּ עֲלֵיהֶם לְנַהֲגָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כְּאִלּוּ יְלָדָם. וְאִם יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהוֹשִׁיב לוֹמְדֵי תּוֹרָה בְּבֵיתוֹ וּלְפַרְנְסָם, שֶׁיִּהְיֶה בֵּיתוֹ מָלֵא תּוֹרָה. פְּשִׁיטָא: אַשְׁרֵי לוֹ וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ גּוֹלֶה מִן גָּלוּת צָרְפַת, הָיָה מִתְאַכְסֵן בְּבֵית עָשִׁיר פַּרְנָס אֶחָד. וְהָיָה הֶעָשִׁיר הַפַּרְנָס מַפְצִיר בּוֹ, שֶׁיִּתְעַכֵּב בְּבֵיתוֹ וְיִלְמַד תּוֹרָה. וּלְרֹב הַפְצָרָתוֹ וּבַקָּשַׁת הֶעָשִׁיר, הָיָה רַשִּׁ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מְחַבֵּר סֵפֶר אֶחָד, וְהָיָה נִקְרָא הַסֵּפֶר הַנִּזְכָּר לְעֵיל עַל שֵׁם הֶעָשִׁיר הַפַּרְנָס, וְכַוָּנַת רַשִּׁ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה לְגַדֵּל וּלְכַבֵּד אֶת שְׁאָר בַּעֲלֵי גְּמִילוּת חֲסָדִים.
וְאַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר בּוֹחֵר וּבוֹרֵר מָקוֹם יָפֶה וְנָאֶה בְּבֵיתוֹ כְּדֵי לִלְמֹד שָׁם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבַיִת שֶׁלּוֹמְדִים בּוֹ תּוֹרָה. וְגָדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד בַּיִת זֶה לֶעָתִיד, בְּעֵת שֶׁיִּקָּבְצוּ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, אָז יִקָּבְצוּ גַּם כֵּן כָּל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיִהְיוּ לִצְבִי תִּפְאֶרֶת אָמֵן.