לדלג לתוכן

קב הישר/מט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כָּתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַתְחָלַת הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה הוּא הַתַּעֲנִית. וּנְבָאֵר עִנְיַן כֹּחַ הַתַּעֲנִית, רַק נַקְדִּים מַה שֶּׁמָּצָאתִי בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת שְׁמוֹת: רַבִּי אַבָּא הֲוֵי אָזִיל בְּאוֹרְחָא, וַהֲוֵי עִמֵּיהּ רַבִּי יִצְחָק. עַד דַּהֲווּ אָזְלֵי, פָּגְעוּ בְּאִנּוּן וַרְדָּא. נָטִיל רַבִּי אַבָּא חַד וַרְדָּא בְּיָדֵיהּ וַהֲוֵי אָזִיל. פָּגַע בְּהוּ רַבִּי יוֹסֵי. אָמַר: וַדַּאי שְׁכִינְתָּא הָכָא, וַאֲנָא חֲמִינָא בְּיָדֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּא לְמֵילַף חָכְמְתָא סַגִּיאָה, דְּהָא יְדַעְנָא, דְּרַבִּי אַבָּא לֹא נָטִיל הִיא וַרְדָּא אֶלָּא לְאַחֲזָאָה חָכְמְתָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא: תּוּב בְּרִי! יָתְבוּ. אָרַח רַבִּי אַבָּא בְּהַהוּא וַרְדָּא. אָמַר: וַדַּאי אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא עַל הָרֵיחַ, דְּהָא חֲזִינָא, דְּנִשְׁמָתָא לֹא מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא עַל הָרֵיחַ, וְעַל דָּא הֲדַס צְרִיכִין לְנָטְלָא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת.
וְהִנֵּה בֵּאוּר הָעִנְיָן לְסַבֵּר אֶת הָאֹזֶן, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה, נִקְרֵאת 'עוֹלָם קָטָן' — אֵין קִיּוּם שֶׁלָּהּ כִּי אִם מֵהָרֵיחַ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵיזֶהוּ דָּבָר, שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה? זֶה הָרֵיחַ. כֵּן הָעוֹלָם הַגָּדוֹל הַתַּחְתּוֹן וְעוֹלָם הָעֶלְיוֹן — קִיּוּמָן עַל הָרֵיחַ, דְּהַיְנוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, הָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת, וְהָיוּ מְכַוְּנִים בִּשְׁעַת הַקְרָבָה כָּל הַיִּחוּדִים, הַשַּׁיָּכִין אֶל הַקָּרְבָּנוֹת וּבַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִפָּסוּק: אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' — וְהָיָה מְעוֹרֵר רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְנִתְיַחֲדוּ הָעוֹלָמוֹת בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא וּבְחִבּוּרָא חֲדָא. וְזֶהוּ מוֹרֶה תֵּבַת קָרְבָּן — לְשׁוֹן קֵרוּב. וְעַכְשָׁו הַתְּפִלָּה הִיא בִּמְקוֹם קָרְבָּן עַל יְדֵי הֶבֶל פִּיו, וְכֵן הַתּוֹרָה הִיא בִּמְקוֹם קָרְבָּן, וְכָל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה — כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה. וְכֵן הֶבֶל פִּיו שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל בִּשְׁעַת הַתַּעֲנִית, הוּא דּוֹמֶה לְרֵיחַ הַקָּרְבָּנוֹת.
וּבֵאֵר הַזֹּהַר, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַוַּרְדָּא (שֶׁקּוֹרִין בְּלָשׁוֹן אַשְׁכְּנַז 'רוּזִין') הִיא אֲדֻמָּה, וּכְשֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָהּ בָּאֵשׁ — נַעֲשֵׂית לְבָנָה, וְהִיא סִימָן שֶׁהָאֹדֶם הוֹפֵךְ לְלָבָן, כְּמוֹ כֵן הַקָּרְבָּן הוּא חֵלֶב וְדָם — אֹדֶם וְלָבָן. וְהֶעָשָׁן הָעוֹלֶה הוּא חִוֵּר — לְרַמֵּז שֶׁהַחֵטְא, שֶׁהוּא אֹדֶם, נֶהְפַּך לְלָבָן. וּכְמוֹ כֵן הַתַּעֲנִית, שֶׁאָדָם מַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וּבְכָל תַּעֲנִית יֵשׁ בְּהַגוּף חִמּוּם, שֶׁמּוֹרֶה שֶׁהָאֹדֶם נֶהְפַּך לְלָבָן עַל יְדֵי הַחִמּוּם, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כַּד הֲוֵינָא יָתֵיב בְּתַעֲנִית, הֲוֵי מַצְלֵי: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁהִקְרַבְתִּי חֶלְבִּי וְדָמִי, וְגוּפִי הוּא נִדְלָק מֵחֲמִימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא הָרֵיחַ הָעוֹלֶה מִפִּי בְּשָׁעָה זוֹ, כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ, כְּקָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ — וְתִרְצֵנִי!
וְאַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ קְצָת מַעֲלַת הַתַּעֲנִית, נְבָאֵר דְּבָרִים הַפּוֹגְמִים בַּתַּעֲנִית:
הָאֶחָד — לִזָּהֵר בְּיוֹם הַתַּעֲנִית לְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וְלֹא כְּמוֹ מִקְצַת בְּנֵי אָדָם, הַהוֹלְכִים וְעוֹסְקִים בִּדְבָרִים בְּטֵלִים וְלֵיצָנוּת — וְיָצָא שְׂכָרָם בְּהֶפְסֵדָם.
הַשֵּׁנִי — מַאן דִּמְפַרְסֵם תַּעֲנִיתוֹ הוּא עִנְיָן גָּרוּעַ וְדוֹמֶה לְנוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, וּמַכְרִיזָהּ בָּרַבִּים.
הַשְּׁלִישִׁי — הַכּוֹעֵס בְּיוֹם הַתַּעֲנִית, וְדוֹמֶה לְנוֹתֵן מַתָּנָה דֶּרֶךְ כַּעַס.
הָרְבִיעִי — יִרְאֶה לִלְמֹד אַף מְעַט קֹדֶם שֶׁיִּטְעַם מְאוּמָה.
הַחֲמִישִׁי — יְדַקְדֵּק אַחַר פַּת יִשְׂרָאֵל.
הַשִּׁשִּׁי — לִשְׁלֹחַ תְּחִלָּה לְעָנִי מִן מַאֲכָל שֶׁהֵכִין לוֹ.
הַשְּׁבִיעִי — הוּא עִקָּר וּמָקוֹר לְכֻלָּם, שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל דֶּרֶךְ רַעַבְתָּנוּתוֹ. וְהוּא אִסּוּר גָּמוּר. כִּי זֶהוּ מִדַּת עֵשָׂו הָרָשָׁע שֶׁאָמַר: הַלְעִיטֵנִי נָא! וּכְתִיב בְּמִשְׁלֵי: בֶּטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. וְהַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם נִכְשָׁלִין בָּזֶה שֶׁאוֹכְלִין בִּמְהִירוּת, דֶּרֶךְ זוֹלֵל וְסוֹבֵא, וְהוּא פְּגָם גָּדוֹל מְאֹד.
הַשְּׁמִינִי — שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה הַרְבֵּה בִּכְדֵי שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר, שֶׁאָז יִשְׁתַּקַּע בְּשֵׁנָה עַל יְדֵי בִּלְבּוּל דַּעַת הַשִּׁכְרוּת, וְנִמְצָא שֶׁהִפְסִיד בַּמֶּה שֶׁלֹּא הִפְקִיד רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ קֹדֶם הַשֵּׁנָה בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכַוָּנָה וּבְדֵעָה צְלוּלָה. וְהוּא חִיּוּב גָּדוֹל, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת דְּבָרִים בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּן שָׁם.
הַתְּשִׁיעִי — יוֹם הַתַּעֲנִית הוּא מְסֻגָּל שֶׁיְּפָרֵשׁ הָאָדָם חֲטָאָיו לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָז אֵין לְהַשָׂטָן שׁוּם קִטְרוּג בְּקִרְבֵּנוּ אוֹ בִּתְפִלָּתוֹ. וְדָבָר זֶה מְבֹאָר בַּזֹּהַר וַיִּקְרָא, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא. עַד דַּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי חִיָּא: בּוֹא וְנִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹרַיְתָא! פָּתַח רַבִּי חִיָּא וְאָמַר: חֲטָאתִי אוֹדִיעֲךָ — מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דְּכָל בַּר נָשׁ, דִּמְכַסֶּה חֲטָאָיו, וְלָא מְפָרֵשׁ לוֹן קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְיִתְבַּע רַחֲמֵי — לָא יְהָבִין לֵיהּ לְמִפְתַּח פִּתְחָא דִּתְשׁוּבָה, וְאִי פֵּרֵשׁ לוֹן — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיִס עֲלֵיהּ, וְיִתְגַבְּרוּן רַחֲמֵי עַל דִּינָא. וְכָל שֶׁכֵּן אִי אִיהוּ בָּכִי — דְּהָא כָּל פְּתָחִין סְתִימִין, וְאִיהוּ פָּתוּחַ, וְאִתְקַבַּל צְלוֹתֵיהּ. וְעַל דָּא מַאן דִּמְפָרֵשׁ חֲטָאֵיהּ יִקְרָא דְּמַלְכָּא הוּא לְאִתְגַּבְּרָא רַחֲמֵי עַל דִּינָא, וְעַל דָא כְּתִיב (תְּהִלִּים נ, כג): "זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי", תְּרֵין כִּבּוּדִין אִנּוּן: חַד לְעֵילָא, וְחַד לְתַתָּא; חַד בְּעָלְמָא דֵּין, וְחַד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
פָּתַח עוֹד וְאָמַר, דִּבְהַהוּא יוֹמָא, דְּאִתְחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְתַתָּא, וְיִשְׂרָאֵל אָזְלֵי בְּגָלוּתָא, וְרֵחַיִם עַל צַוְּארֵיהוֹן, וִידֵיהוֹן מְהֻדָּקִין לַאֲחוֹרָא, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְתָּרַכְתְּ מִבֵּי מַלְכָּא לְמֵיהַךְ בַּתְרֵיהוֹן, וּבְשַׁעְתָּא דִּנְחָתַת שְׁכִינְתָּא, אָמְרָה: אֵיהַךְ בְּקַדְמֵיתָא וְאֶבְכֶּה עַל מְדוֹרַאִי וְעַל בָּנַי וְעַל הַיִּחוּד גָּדוֹל, שֶׁהָיָה נַעֲשָׂה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְכַד נָחְתַּת מִמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה חֲמַת אַתְרָאָה — דְּמִקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה הוּא חָרֵב, וּדְמֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקַיָּא אִתּוֹשָד כְּדֵין אֲרִימַת קָלָא, וְאִתְרַגִּישׁוּ עָלְמֵי עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּמָטָא קָלָא לְעֵילָא עַד אֲתַר דְּמַלְכָּא שַׁרְיָא, וּבָעֵי מַלְכָּא לְמֵחְרָב עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, עַד דְּנַחְתֵּי כַּמָּה אֻכְלוּסִין וְכַמָּה מַשִּׁרְיָן לְנַחֵם הַשְּׁכִינָה — וְלֹא קִבְּלָה תַּנְחוּמִין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יִרְמְיָה לא, יד): "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ'". וּתְחִלַּת יְצִיאָתָהּ — מִבֵּית מִקְדָּשָׁא, וְשָׁרְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְבָתַר נַפְקָא מִן אַרְעָא קַדִּישָׁא לְמִדְבָּרָא, וְיָשְׁבָה תַּמָּן תְּלַת יוֹמִין וְקָרְאָה שָׁם: אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד הָעִיר וְגוֹ'.
בָּכוּ רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹסֵי כוּ'. עַד דַּהֲווּ יַתְבֵי, פָּרַח חַד עוֹפָא וְרָחִישׁ קַמַּיְהוּ שֶׁיֵּלְכוּ מִכָּאן. אָמַר רַבִּי חִיָּא: נֵיקוּם מֵהָכָא, דְּוַדַּאי יַתְבֵי טוּרַיָּא הָכָא. רָצָה לוֹמַר: יֵשׁ כָּאן גַּזְלָנִים יוֹשְׁבִים. קָמוּ וְאָזְלוּ. עַד דְּהָדְרוּ רֵישַׁיְהוּ, חֲמוּ אִנּוּן לִסְטִין דִּרְהָטֵי אֲבַתְרַיְהוּ. וְאִתְרַחִישׁ לְהוֹן נִסָּא, וְאַשְׁכָּחוּ קַמַּיְהוּ חַד טִינָרָא וְחַד מְעַרְתָּא, וְעָאלוּ תַּמָּן. יָתְבוּ תַּמָּן יוֹם אֶחָד וְלַיְלָה אֶחָד. כַּד רָמַשׁ לֵילְיָא, אִתְּנָהִיר סִיהֲרָא. עִבְרִי תַּמָּן תְּרֵין טַיְעִין, וְחַמְרֵיהוֹן טְעוּנִין יַיִן וּמֵיכְלָא לְגַרְמַיְהוּ. אָמְרוּ: נֵיתוּב הָכָא, הָא אִית לָן לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי וּלְחַמְרֵי, וַאֲנַן נֵיעוּל לִמְעַרְתָּא דָּא. אָמַר חַד לְחַבְרַיָּא: לָא תִּכְנֹס, עַד דִּתְפָרֵשׁ לִי חַד קְרָא: מַאי דִּכְתִיב (תְּהִלִּים נב, יא): "אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ, וָאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִּי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶךָ", וְכִי לְגַבֵּי אָחֳרָא לָאו אִיהוּ טוֹב? לָא הֲוֵי בְּיָדֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: וַי לְטַיְעָא, דְּשַׁבְקֵי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְעַסְקֵי בְּטִיּוּעָא.
רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹסֵי, דַּהֲוֵי יַתְבֵי בַּמְּעָרָא חֲדוּ. אָמַר רַבִּי חִיָּא לְרַבִּי יוֹסֵי: חָזִי, כַּמָּה נִסִּים עָבִיד לוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁזִיב לָן מִלִּסְטִים וּסְחוֹר לוֹן בַּמְּעָרָה בְּהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה, וְהַשְׁתָּא נִתְחַבֵּר עִם בַּעֲלֵי תּוֹרָה. נַפְקוּ מִן מְעַרְתָּא וּפָתְחוּ בְּשָׁלוֹם וְנִתְחַבְּרוּ יַחַד. אָמַר הַאי טַיְעָא: אִמְרוּ לִי: מַהוּ פֵּרוּשׁ: כִּי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶךָ? אָמַר רַבִּי חִיָּא: וַדַּאי דַּוְקָא נֶגֶד חֲסִידִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב, וְלֹא נֶגֶד רְשָׁעִים, דִּמְבַזִּין דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְלָא עַסְקִי בְּאוֹרַיְתָא. אָמַר לֵיהּ: יֵאוֹת הוּא לְפִי פְּשׁוּטָהּ, אֲבָל יוֹמָא חַד הֲוִינָא גַּבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְהוּא פֵּרֵשׁ דֶּרֶךְ נִסְתָּר וְגוֹ'. וְגִלָּה אַחַר כָּךְ הַאי טַיְעָא כַּמָּה סוֹדוֹת נִפְלָאִים. אָתָא רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקוּהוּ, וְאַחַר כָּךְ אָזַל כָּל חַד וְחַד לְדַרְכּוֹ.
הֲרֵי רְאֵה, כַּמָּה הָיוּ חֲבִיבִים דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, דַּהֲוֵי עַסְקֵי בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה שִׂמְחָה בְּיָדָם שֶׁהָיוּ מִתְחַבְּרִים בְּחַבְרוּתָא שֶׁל בַּעֲלֵי תּוֹרָה, כִּי כָּל הַמְחַבֵּר אֶת עַצְמוֹ לְבַעֲלֵי תּוֹרָה, הֵן מְקָרְבִין אֶת הַגְּאֻלָּה, כִּי אֵין לַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ — שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַחֲסֶה עָלָיו כְּנָפָיו לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה קְרוֹבָה לְהִתְקַבֵּל, וְנִכְסוֹהִי מִתְבָּרְכִין בְּכָל הַבְּרָכוֹת, אָמֵן.