קב הישר/מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מִנְהָגָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהַתְחִיל לִתְקֹעַ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה — דִּמְיוֹן בַּעַל חוֹב, שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ זְמַן בֵּית דִּין שְׁלֹשִׁים יוֹם לְהַמְצִיא מָעוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּשַׁלֵּם לְבַעֲלֵי חוֹבוֹת — כֵּן בְּדִמְיוֹן זֶה נוֹתְנִין לוֹ לָאָדָם בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה בַּעֲשִׂיַּת תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה — לְהַעֲבִיר מֵעָלָיו רֹעַ גְּזֵרָה. וְהַשּׁוֹפָר בָּא לְעוֹרֵר, כִּי הוּא מְרַמֵּז עַל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל וְרוֹמֵז עַל קֶרֶן שֶׁל עֲקֵדַת יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו. וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת, אֲבָל סוֹפָן לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל הָאַיִל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, לְפִי שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ רָאָה אֶת הָאַיִל נוֹטֵשׁ וְחוֹרֵשׁ. רָצָה לוֹמַר: שֶׁהָיָה אַיִל בְּצַעַר מֵחֲמַת קְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד שֶׁל אַרְבַּע גָּלֻיּוֹת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָאַיִל זֶה הוּא סִימָן לְבָנֶיךָ לְהִסְתַּבֵּךְ מִמַּלְכוּת בָּבֶל לְמַלְכוּת מָדַי, וּמִמָּדַי — לְיָוָן, וּמִיָּוָן — לְיִשְׁמָעֵאל וֶאֱדוֹם, וְסוֹפָן לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל הָאַיִל. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' אֱלֹהִים בְּשׁוֹפָר יִתְקַע, ה' צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם. לָכֵן מִי הָאִישׁ, אֲשֶׁר חָרֵד לִדְבַר ה' — כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַשּׁוֹפָר, יֶחֱרַד לִבּוֹ וְיִתְמַלֵּא רֶתֶת וּרְעָדָה מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ.
שׁוֹפָר מְרַמֵּז: שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם וְעִזְבוּ דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים! תְּפִלָּה הוּא תְּקִיעָה, וְצָרִיךְ הָאָדָם לוֹמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! תְּקַע שֵׁם שֶׁל יָהּ בֵּין יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת יָתֵד תָּקוּעַ יָד עַל כֵּס יָהּ. שְׁבָרִים הוּא רֶמֶז, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁבֵּר וִימַגֵּר וִיכַלֶּה כִּסֵּא שֶׁל סִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָז — תְּרוּעָה — יִתְרוֹעְעוּ וְיָשִׁירוּ יַחְדּו הַוָּא"ו עִם הַהֵ"א בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.
עַל כֵּן יִתְעוֹרֵר כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקוֹל הַשּׁוֹפָר, הַמַּכְרִיז וּמְעוֹרֵר וּמַתְרֶה עַל הַתְּשׁוּבָה, וְקוּם וּקְרָא לֵאלֹהֶיךָ בִּבְכִי וְתַחֲנוּנִים כְּפִי מִנְהַג אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁכְּשֶׁתּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, הוֹפֵךְ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וְקוֹרֵא לַה' בְּקוֹל בְּכִי וִילָלָה וְאוֹמֵר: חָנֵּנִי, חָנֵּנִי ה'! אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת וְכוּ', וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה', ה', אֵל רַחוּם וְכוּ' עַד סוֹף שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. וְאַחַר כָּךְ יְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵרוֹ דָּבָר מְגֻנֶּה, צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ וְלוֹמַר לוֹ בְּנַחַת: אָחִי, יְדִיד נַפְשִׁי! הִגִּיעַ עֵת וּזְמַן לְתַקֵּן הַמְעֻוָּת וּלְיַשֵּׁר הַמְּסִלָּה. שְׁמַע נָא לִדְבָרַי וְהָסֵר מִמְּךָ הַמִּכְשׁוֹל אֲשֶׁר בְּךָ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא כַּהֹגֶן, כִּי מֻכְרָח אֲנִי לְהַזְהִיר אוֹתְךָ. וְאִם רָאִיתָ בִּי דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן — אַף אַתָּה אֱמָר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ, וְנִשְׁמוֹתֵינוּ הֵם מִמָּקוֹר אֶחָד — מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד.
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּחָסִיד אֶחָד, וּשְׁמוֹ רַבִּי אַבְרָהָם — תַּלְמִידוֹ שֶׁל הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וְהָיָה מַכְרִיז עַל הַתְּשׁוּבָה, וְהָיָה מַקְהִיל כְּנוּפִיָּה שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, וְהָיוּ הוֹלְכִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים, וְאָמַר לָהֶם: מִמֶּנִּי תִּרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ לְקַבֵּל אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין! וְהָיָה נִכְנָס לְשַׂק אֶחָד, וְהָיָה מְצַוֶּה לְגָרְרוֹ בְּכָל אֹרֶךְ וְרֹחַב בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לְבַזּוֹתוֹ וּלְהַכְנִיעַ אֶת יִצְרוֹ, וְאַחַר כָּךְ צִוָּה לִקַּח כָּל אֶחָד אֶבֶן שֶׁל מִשְׁקָל לִטְרָא וָחֵצִי, וְהָיוּ זוֹרְקִין עָלָיו. וְאַחַר כָּךְ יָצָא מֵהַשַּׂק, וְהָיָה מוּכָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִטָּה, וּבְתוֹךְ הַמִּטָּה הָיָה מוּנָח מִין עֶשֶׂב, שֶׁקּוֹרִין 'בְּרֶען נֶעסְטַלִין', וְהָיָה פּוֹשֵׁט אֶת בְּגָדָיו וּמְשַׁלֵּחַ אֶת עַצְמוֹ עַל הַחֲרוּלִים עָרֹם, וְהָיָה מִתְגַּלְגֵּל תּוֹךְ הַבְּרֶען נֶעסְטַלִין, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּשָׂרוֹ כְּמוֹ אֲבַעְבּוּעוֹת, וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַלְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מַלְקוֹת נֶגֶד הֶרֶג, וְאַחַר כָּךְ הָיָה טוֹבֵל עַצְמוֹ בַּמִּקְוֶה, כִּי הַטְּבִילָה הִיא נֶגֶד חֶנֶק, וְאַחַר כָּךְ הָיָה אוֹמֵר לַאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם: רַבּוֹתַי, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִנָּצֵל מִדִּין שֶׁל גֵּיהִנָּם, יַעֲשֶׂה כַּמִּנְהָג הַזֶּה! וּמִיָּד נִזְדָּרְזוּ כֻּלָּם יַחַד וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם כָּל אוֹתָן הַיִּסּוּרִים בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה, וְהָיוּ מְרִימִים אֶת קוֹלָם בִּבְכִיָּה וְהִתְוַּדּוּ עַל עֲווֹנָם, וְלֹא זָזוּ מִשָּׁם, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּן בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה גְּמוּרִים כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם.
וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן הָיָה אִישׁ אֶחָד, שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן, בַּאֲשֶׁר שֶׁיָּדְעוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה. מֶה עָשָׂה? לָקַח שַׂק אֶחָד וְהָלַךְ אַחַר חֲצִי הַלַּיְלָה לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת וְנִכְנַס בַּשַּׂק מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ, מֵרֹאשׁ וְעַד רַגְלָיו, בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין מִי הוּא, וְהָפַךְ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וְעָמַד שָׁם כָּל חֲצִי הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם עַד חֲצִי לַיְלָה אַחֶרֶת, מֵעֵת לָעֵת, בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וּבְכִיּוֹת. כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו חֲצִי הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהָיוּ כֻּלָּם יְשֵׁנִים — אָז יָצָא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ, וּבְנֵי אָדָם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לֵידַע מִי הוּא זֶה. וְהָיָה הָאֲרִ"י ז"ל אוֹמֵר: וַדַּאי זֶהוּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי תְּשׁוּבָה וּצְדָקָה בַּחֲדָא סִדְרָא אִנְהוּ; וּכְשֵׁם צְדָקָה מֻבְחֶרֶת כְּשֶׁהִיא נִסְתֶּרֶת וּבַסֵּתֶר — כֵּן הַתְּשׁוּבָה הִיא יָפָה כְּשֶׁהִיא בַּסֵּתֶר, כִּי אֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא יְכוֹלָה לִשְׁלֹט עָלָיו לְהָסִיר אוֹתוֹ מִדַּרְכֵי תְּשׁוּבָה. וְהָעִקָּר שֶׁיְּקַיֵּם תְּחִלָּה 'סוּר מֵרָע', וְאַחַר כָּךְ 'וַעֲשֵׂה טוֹב', וְאָז — הַבָּא לִטָּהֵר, מְסַיְּעִין לוֹ.