קב הישר/מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כְּתִיב: וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ, וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל וְכוּ'. מִקְרָא זֶה נִדְרָשׁ בַּזֹּהַר, דִּמְרַמֵּז עַל הַנְּשָׁמָה, שֶׁנִּבְרֵאת לֵילֵךְ לְהַגּוּף לְתַקְּנָהּ וּלְקַשְּׁטָהּ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים; וּכְשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרָה וּפוֹגֵם אֶת נִשְׁמָתוֹ — אָז הַנְּשָׁמָה צוֹעֶקֶת אֶל ה' וְאוֹמֶרֶת: נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם! וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָהּ וְאוֹמֵר לָהּ: נְשָׁמָה, בִּתִּי הַחֲבִיבָה, מְגֻדֶּלֶת אַתְּ הָיִית בְּאוֹר הַכָּבוֹד תַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדִי וְנִקְרֵאת "בַּת חֲבִיבָה", וְהוֹרַדְתִּיךְ אֲנִי לְגוּף הָאָדָם, וְהָיִיתִי סוֹבֵר לְהַעֲלוֹתֵךְ לְמַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה בְּמַעֲשֵׂה הָאָדָם הַטּוֹב; וְעַכְשָׁו שֶׁחָטָא הָאָדָם, הִיא יְרִידָה לְךָ, שֶׁיָּרַדְתָּ מֵאִגְרָא רָמָא לְבִירָא עֲמִיקְתָּא, לְגוּף הָאָדָם, וְנִקְרָא הַנְּשָׁמָה עַכְשָׁו 'גְּרוּשָׁה', כִּי הַנְּשָׁמָה נִתְגָּרְשָׁה מִמְּקוֹמָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ. וַה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ צַעֲקָתָהּ וְנוֹטֵל הַנְּשָׁמָה מֵהַגּוּף וּמְצָרְפָהּ עַל יְדֵי דִּינִים. וְאַחַר כְּלוֹת הַצֵּרוּף וְהַדִּינִים הִיא מִתְעַנֶּגֶת וְאוֹכֶלֶת מֵעֹנֶג אָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
 וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וּבַת כֹּהֵן — שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה הַנִּקְרֵאת 'בַּת כֹּהֵן'; כִּי תִּהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה — שֶׁמֵּת הָאָדָם, וְהַנְּשָׁמָה נִקְרֵאת גְּרוּשָׁה מֵהַגּוּף, וְזֶרַע אֵין לָהּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן — אֵין לָהּ שׁוּם פְּרִי שֶׁל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁלֹּא הוֹלִיד מַלְאָכִין קַדִּישִׁין, כִּי מִכָּל מִצְוָה שֶׁעָשָׂה הָאָדָם, נִבְרָא מַלְאָךְ אֶחָד מֵהַמִּצְוָה, וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ אַחַר הַצֵּרוּף וְהַלִּבּוּן. אָמְנָם בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹּאכַל כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת כְּבָר, לְפִי שֶׁנַּעֲשֵׂית זָרָה, וּכְתִיב: וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ, כִּי אִם צַדִּיקִים וַחֲסִידִים — עֲלַיְהוּ נֶאֱמַר: אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים!
 וְעַל אַזְהָרָה זוֹ, שֶׁלֹּא לִדְחוֹת הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּרוּז יוֹצֵא בְּכָל יוֹם קָלָא מִן קָלָא נָחֵית (כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת: בַּת קוֹל, שֶׁהוּא קוֹל יוֹצֵא מִן קוֹל אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: וִידֶר־קְלַאנְג) מֵעֵילָא לְתַתָּא, מְתַבֵּר טוּרִין. מָאן אִנּוּן דַּחֲמָאָן וְלָא חֲמָאָן, אָטִימוּ אוּדְנִין, סְתִימִין עֵינִין, לָא חֲמָאָן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין סִכְלְתָנוּתָא? הֵן אִנּוּן דְּדָחִין נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא מֵאַתְרְהָא, שֶׁלֹּא יִכְתְּבוּן יָתַהּ בְּסִפְרֵי דְּחַיִּים, כְּמָאן דְּאַתְּ אָמַר: יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים, וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ. וַי לוֹן כַּד יִפְּקוּן מֵהַאי עָלְמָא יִתְמֶסְרוּן בִּידֵיהּ דְּדוּמָה וְיִתּוֹקְדוּן בְּנוּרָא.
עַל כֵּן כָּל הַיָּרֵא וְחָרֵד מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל יוֹם יוֹם, יַחֲשֹׁב עַל סוֹפוֹ, כִּי הוּא מִתְרַחֵק מֵהַחַיִּים וּמִתְקָרֵב אֶל הַמָּוֶת, וְכָל אָדָם יַחֲשֹׁב לְפִי שְׁנוֹתָיו כַּמָּה יְמֵי חַיָּיו, כִּי טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם הוּא רַק שִׁבְעִים שָׁנָה; וְאַף אִם עֲדַיִן רַךְ הוּא בְּשָׁנִים, אֵין לָאָדָם שְׁטָר קִשּׁוּר עַל מִסְפַּר יְמֵי חַיָּיו, וּפֶתַע פִּתְאֹם הַמָּוֶת רוֹדְפֵהוּ. וּרְאָיָה מֵהַגְּמָרָא דִּנְדָרִים: הָאוֹמֵר לֹא אֶפָּטֵר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁאֶהְיֶה נָזִיר — מֵהַהוּא רֶגַע הוּא אִתְפִיס בְּנָזִיר, דְּאַמְרֵינַן: כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא דִּלְמָא מַיִת. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מוֹתְךָ, וְנִמְצָא כָּל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה. וְעִקָּר וּמָקוֹר, שֶׁיִּהְיֶה רָשׁוּם לִפְנֵי כָּל אָדָם דְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה, וְכָל הַמְעַיֵּן בָּהֶם בְּכָל יוֹם — אֲנִי בָּטוּחַ בּוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ נִכְשָׁל, וְהִנֵּה אַצִּיג לְךָ פֶּרֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים הֵן הַמְעַכְּבִים הַתְּשׁוּבָה. שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶן, וְאָז טוֹב לוֹ יִהְיֶה סֶלָה.