קב הישר/לט

בַּמִּדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". אָמַר רַבִּי אַבָּא: יֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁהוּא בְּזִקְנָה וְלֹא בְּיָמִים, בְּיָמִים וְאֵינָהּ בְּזִקְנָה; אֲבָל כָּאן יֵשׁ זִקְנָה כְּנֶגֶד יָמִים, וְיָמִים כְּנֶגֶד זִקְנָה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְהִנֵּה נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ הַפְּשָׁט שֶׁל מִדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי מִלַּת זִקְנָה הוּא מוֹרֶה עַל אֲרִיכוּת שָׁנִים, וּמִלַּת יָמִים הֵן מוֹרִין עַל יָמִים טוֹבִים. וְהִנֵּה יֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁהוּא זוֹכֶה לְזִקְנָה, רָצָה לוֹמַר: לַאֲרִיכוּת יָמִים, וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְיָמִים טוֹבִים, כִּי הוּא מְבַלֶּה שְׁנוֹתָיו בְּצַעַר וּבַעֲנִיּוּת וּבְדַלּוּת וְצָרוֹת. וְיֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁהוּא זוֹכֶה לְיָמִים. רָצָה לוֹמַר: לְיָמִים טוֹבִים בְּעשֶׁר וּבְהַרְוָחָה, וְיֵשׁ לוֹ מִכָּל טוּב, אֲבָל אֵינוֹ מַאֲרִיךְ שְׁנוֹתָיו לְזִקְנָה.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, זָכָה לְזִקְנָה וּלְיָמִים טוֹבִים. זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ לְאַבְרָהָם חֵלֶק טוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שְׁלשָׁה הִטְעִימָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דִּכְתִיב בְּהוּ: בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל. עַד כָּאן. אֲבָל עַל פִּי הָאֱמֶת שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַגָּאוֹן מוֹרִי וְרַבִּי, מוֹרֵנִי הָרַב רַבִּי יוּדְל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה אַב בֵּית דִּין וְרֹאשׁ מְתִיבְתָא בִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ קַאוּלִי, עַל פִּי הַזֹּהַר פָּרָשַׁת וַיְחִי: דִּכְתִיב בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בְּרֵאשִׁית מז, כט): "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת". וְהִקְשָׁה הַזֹּהַר: וְכִי בְּכַמָּה יוֹמִין מִית בַּר נָשׁ? דְּהָא בְּשַׁעְתָּא חֲדָא נָפִיק נְשָׁמָה מֵעָלְמָא! אֶלָּא הָכֵי תָּאנָא, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם נִפְטָר מֵהָעוֹלָם, אֲזַי בָּאִין כָּל יוֹמִין לְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יֶחְסַר אֶחָד מֵהֶם. וְהִנֵּה כְּשֶׁאָדָם הוּא צַדִּיק, שֶׁיִּרְאַת ה' הָיְתָה חֲקוּקָה בְּלִבּוֹ תָּמִיד, וּמִידֵי יוֹם וְיוֹם הוּא מֻשְׁלָם בַּתּוֹרָה וְיִרְאָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֲזַי הַיּוֹם הַהוּא מְעֻטָּר וּמְלֻבָּשׁ הוֹד וְהָדָר.
וְאֵלּוּ הַיָּמִים הֵן רְאוּיִין לְהִתְקָרֵב לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהַרְאוֹת מַעֲלוֹת הַצַּדִּיק, שֶׁלֹּא עָבַר יוֹם אֶחָד מִשְּׁנוֹתָיו מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת — שֶׁנִּתְקָרְבוּ כָּל הַיָּמִים שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָרְשָׁעִים, שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִים עַל עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וִיבַלּוּ יְמֵיהֶם בְּהַבְלֵיהוֹן, וְהוֹלְכִין בִּשְׁרִירוּת לִבָּם וּבְעַוְלָה וְאָוֶן וּמִרְמָה, חָדְלוּ לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב מַעֲשֵׂיהֶם, אֲזַי לְאַחַר מוֹתָם יְמֵיהֶם מִתְחַבְּאִין וּבוֹשִׁין לְהִתְקָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָז דָּנִין אוֹתָן בְּדִינִין קָשִׁין וּמָרִים — חֶסְרוֹן הַיָּמִים לְפִי חֶשְׁבּוֹן שְׁנֵי חַיָּיו. זֶה שֶׁאָמַר לְגַבֵּי אַבְרָהָם אָבִינוּ: יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא בְּזִקְנָה, רָצָה לוֹמַר: זָקֵן אַשְׁמַאי, וְהוּא חַי שָׁנִים הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ בָּא בַּיָּמִים, כִּי כָּל חַיָּיו בַּחֲטָאִים וּבִפְשָׁעִים, וְיָמָיו מִתְחַבְּאִים וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ מִלָּבוֹא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וְיֵשׁ לְךָ אָדָם כָּשֵׁר וְחָסִיד וּבָא בַּיָּמִים שֶׁלּוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּפְעֻלָּתוֹ הָיְתָה שְׁלֵמָה בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת, אָכֵן אֵינוֹ בָּא בְּזִקְנָה, כִּי מֵת בְּיַלְדוּתוֹ; מַה שֶּׁאֵין כֵּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הֶאֱרִיךְ יָמָיו, רָצָה לוֹמַר: שֶׁבָּאוּ כָּל הַיָּמִים שֶׁלּוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְהֻדָּרִים בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְזֶהוּ: וְאַבְרָהָם זָקֵן — שֶׁזָּכָה לְזִקְנָה וּבָא בְּיָמָיו, וְדוֹ"ק. עַד כָּאן.
עַל כֵּן יָשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, שֶׁלֹּא לְהַרְחִיק יוֹם אֶחָד מִיָּמָיו לָבוֹא בְּחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי פִּתְאֹם נִלְכַּד בְּפַח יָקוּשׁ וּמֵת בְּמִיתָה פִּתְאֹם. וְלָשׂוּם אֶל לִבּוֹ, שֶׁכָּל הָרְמָזִים שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֵן הֵן גּוּפֵי הַתּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה הִיא לָנוּ רַק כְּמַלְבּוּשׁ. וּרְאָיָה, שֶׁתֵּדַע כִּי עִנְיַן יוֹנָה הַנָּבִיא, שֶׁהִטִּילוּהוּ לַיָּם, וְאַחַר כָּךְ בָּא לְדָג גָּדוֹל — הַכֹּל הוּא הָרֶמֶז עַל הַנְּשָׁמָה, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר וַיַּקְהֵל. וְהֵא לְךָ תַּמְצִית הַדְּבָרִים:
יוֹנָה, דְּנָחִית לִסְפִינָה, הוּא הָרֶמֶז עַל הַנְּשָׁמָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְיוֹנָה, שֶׁיּוֹרֶדֶת לְגוּף הָאָדָם, וְנֶחְשָׁב הָאָדָם בְּהַאי עָלְמָא כִּסְפִינָה, הַהוֹלֶכֶת בְּלֵב יָם, וְהַרְבֵּה סַכָּנוֹת עָלֶיהָ, כֵּן הַרְבֵּה הַרְפַּתְקָאוֹת עַל הָאָדָם בְּהַאי עָלְמָא כִּסְפִינָה, וְהַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם, וְהַרְבֵּה מְקַטְרְגִים עָלָיו בְּכָל יוֹם בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה בִּשְׁבִיל חֲטָאָיו וּפְשָׁעָיו, וְהָאָדָם אֵינוֹ שָׂם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֶל לִבּוֹ, כִּי הִרְבָּה חֵטְא עַל פֶּשַׁע, וְחוֹשֵׁב כִּי לֹא יִתָּבַע לְדִין עַל זֶה, וּכְאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם אֵין הַשְׁגָּחָה מִשָּׁמַיִם עַל מַעֲשָׂיו הַמְקֻלְקָלִים.
וּבֶאֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹתֵק, עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ, וְהַדִּין הַקָּשֶׁה מִתְגַבֵּר וְהוֹלֵךְ, וְנִגְזָר חֲרוֹן אַף פִּתְאֹם עַל הָאָדָם דֻּגְמַת הָרוּחַ סְעָרָה, שֶׁבָּא עַל סְפִינַת יוֹנָה פֶּתַע פִּתְאֹם, וְהָרוּחַ הָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר, וּבִקְּשָׁה הַסְּפִינָה לְהִשָּׁבֵר. כֵּן גְּזֵרוֹת הַדִּין, אֲשֶׁר בְּבוֹא עַל הָאָדָם פִּתְאֹם מַרְעִישׁ כָּל הַגּוּף, וְנִתְלַהֵב וְנִתְחַמֵּם הַגּוּף וְנִכְנָס אֶל הַמִּטָּה, זוֹ עֶרֶשׂ דְּוַי, וְתַרְדֵּמָה נוֹפֶלֶת עָלָיו; וְזֶהוּ דֻּגְמַת (יוֹנָה א, ה): וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיֵּרָדַם. וּבְעוֹדוֹ מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי מַתְחִיל רוּחַ לְקַשְׁקֵשׁ בְּקִרְבּוֹ, וְזֶהוּ הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁמְּעוֹרֵר בְּאוֹתוֹ הַפַּעַם לֵב הָאָדָם, שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּל הָאָדָם מִלְּהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרוֹב הַיּוֹם לְהִפָּרֵד מִזֶּה הָעוֹלָם. וְזֶהוּ דִּכְתִיב: וַיִּקְרָא אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל — דָּא הוּא יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא מַנְהִיג אֶת כָּל הַגּוּף, וַיֹּאמַר לוֹ: מַה לְּךָ נִרְדָּם?! קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' — לֹא שַׁעְתָּא הוּא לְמִדְמָךְ דְּהָא סַלְקִין לְךָ לְדִינָא עַל כָּל מַה דְּעַבְדַת בְּהַאי עָלְמָא. וּרְאֵה לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי בּוֹרַאֲךָ.
מַה מְּלַאכְתְּךָ? פֵּרוּשׁ: זְכֹר עַל מְלַאכְתְּךָ, שֶׁפָּעַלְתָּ בְּהַאי עָלְמָא, וְכַמָּה שְׁקָרִים וְזִיּוּפִים פָּעַלְתָּ בִּמְלַאכְתְּךָ וּבְמִחְיָתְךָ. תֵּן תּוֹדָה, וְאַל תִּתְגָּאֶה, כִּי אַתָּה רוֹאֶה כִּי קָרוֹב הוּא יוֹם הַמִּיתָה, וְהַשְׁלֵך הַגַּאֲוָה וַהֲרָמַת רוּחַ, וּזְכֹר שֶׁנִּבְרֵאתָ מִטִּפָּה סְרוּחָה. וְזֶה שֶׁכָּתוּב: מֵאַיִן תָּבוֹא, וּמָה אַרְצְךָ? הִסְתַּכֵּל דְּהָא מֵאַרְעָא אִתְבָּרִית וּלְאַרְעָא תָּשׁוּב. וְאִי מִזֶּה עַם אַתָּה? — תְּעַיֵּן, אִם יֵשׁ לְךָ זְכוּת אָבוֹת לְהָגֵן עָלֶיךָ עַתָּה בְּעֵת צָרָה. כָּל זֶה הוּא הִתְעוֹרְרוּת הַיֵּצֶר, שֶׁמְּעוֹרֵר לֵב הָאָדָם בְּעֵת חָלְיוֹ. (וְזֶהוּ נִרְאֶה לִי לְתָרֵץ הַמִּדְרָשׁ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית: וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד — זֶה מַלְאָךְ הַמָּוֶת. וְלִפְנֵי זֶה אָמַר: טוֹב מְאֹד — זֶהוּ הַיֵּצֶר הָרָע. עַיֵּן שָׁם. רָצָה לוֹמַר: בַּזְּמַן שֶׁהוּא קָרוֹב לָמוּת, אֲזַי גַּם הַיֵּצֶר הָרָע הוּא טוֹב, הַמְעוֹרֵר הָאָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְהִתְוַדּוֹת כַּנִּזְכָּר).
וּבְהַהוּא שַׁעְתָּא יַתְבִין בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְהַמְּלִיצִים מְלַמְּדִין זְכוּת, וְהַמְקַטְרְגִים מַזְכִּירִין חוֹבָה וְטוֹעֲנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם נִגְזַר לִזְכוּת — מוּטָב, וְאִם נִגְזַר, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָוֶת — אֲזַי נֶאֱמַר עַל הַמְלַמְּדִין זְכוּת, שֶׁטָּרְחוּ וְיָצְאוּ לְהַצִּילוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְלֹא יָכְלוּ — לֹא עָלָה בְּיָדָם לְהוֹשִׁיבוֹ לַיַּבָּשָׁה שֶׁיָּקוּם מִמִּטָּתוֹ מֵחָלְיוֹ, כִּי כְּבָר נִגְזַר מִבֵּי דִּינָא רַבָּא. וְאָז שְׁלשָׁה שְׁלוּחִים מְמֻנִּים יוֹצְאִים: חַד כּוֹתֵב כָּל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלּוֹ וְכָל הַחֲטָאִים שֶׁלּוֹ. וְחַד דְּנָטִיל חֶשְׁבּוֹן הַיָּמִים לִפְנֵי שְׁנֵי חַיָּיו, שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַיָּמִים בַּחֶשְׁבּוֹן, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְחַד דַּהֲוֵי עִמֵּיהּ מִיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה נִשְׁמָתוֹ בַּגּוּף בִּמְעֵי אִמּוֹ.
 וּגְזֵרוֹת דִּינָא לֹא נָח וְלֹא שָׁקַט עַד דְּעָבִיד דִּילֵיהּ, שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מֵהַגּוּף. וְאָז כְּתִיב: וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה, שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְאָז הַכְּרוּזִים נִכְרָזִים לִפְנֵי מִטָּתוֹ כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ. אִי אִיהוּ זַכָּאָה — מַכְרִיזִין עָלָיו: הָבוּ יְקָר לִדְיוּקְנָא דְּמַלְכָּא! יָבוֹא שָׁלוֹם וְכוּ'. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נח, ח): וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ — פֵּרוּשׁ: לִפְנֵי הַמִּטָּה. וְאִם הוּא חַס וְשָׁלוֹם מְטֻנָּף בַּחֲטָאִים, מַכְרִיזִין עָלָיו: וַי לִפְלוֹנִי הַדֵּין, טָב דְּלָא יִתְבְּרֵי! כְּדֵין מַה כְּתִיב בֵּיהּ? וַיְטִילוּהוּ אֶל הַיָּם, וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ — כַּד עָאלִין לֵיהּ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהַדָּג דְּבָלַע לֵיהּ לְיוֹנָה דָּא אִיהוּ קִבְרָא, וּשְׁלשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהוּא בְּקֶבֶר, נִתְבַּקְעִים הַבְּנֵי מֵעַיִם, וּלְבָתַר שְׁלשָׁה יָמִים הַהוּא טִנּוּפָא אִתְהַפַּךְ עַל אַנְפּוֹי, וְאָמַר לוֹ: טֹל מַה דִּיהַבְתָּ לִי אָכַלְתָּ וְשָׁתִיתָ, וְלֹא יְהָבִית לְמִסְכְּנָא, וְכָל יוֹמְךָ הֲוֵי כְּחַגִּין וּכְמוֹעֲדִין, וּמִסְכֵּנֵי הֲוֵי רְעֵבִין, וְלֹא אָכְלוּ בַּהֲדָךְ, טֹל מַה דִּיהַבְתָּ בִּי. הַדָּא הוּא דִּכְתִיב (מַלְאָכִי ב, ג): "וְזֵרִיתִי פַּר עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'".
 וּלְבָתַר דָא בָּאִים מְמֻנִּים וּמַחֲזִיקִין הַנְּשָׁמָה אֶל הַגּוּף, וְהוּא בְּתוֹךְ הַגּוּף עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּבְהַנַךְ עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה יָמִים הַגּוּף נִדּוֹן בְּיִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים. וְהַתְחָלַת הַדִּין הוּא עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּעֵינָיו, וְאַחַר כָּךְ בַּיָּדַיִם וּבָרַגְלַיִם וּבְכָל הַגּוּף בְּהַכָּאָה אַכְזָרִית מְאֹד. וְאַחַר תְּלָתִין יוֹם נִשְׁמְתָא סַלְקָא לְעֵילָא לָתֵת חֶשְׁבּוֹן וּלְקַבֵּל דִּין גֵּיהִנָּם וּשְׁאָר דִּינִים, וְהַגּוּף סוֹבֵל יִסּוּרִים קָשִׁים עַל יְדֵי תּוֹלָעִים.
וְעִנְיָן כִּי שִׁבְעָה דִּינִים קָשִׁים חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים עַל בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁנִּפְטַר מֵהַהוּא עָלְמָא: חַד — כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מֵהַגּוּף. שְׁנַיִם — כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהַכְּרוּזִים מַכְרִיזִין מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה. אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה! שְׁלִישִׁי — כְּשֶׁמַּכְנִיסִין אוֹתוֹ לַקֶּבֶר. דִּין הָרְבִיעִי — מַה שֶּׁסּוֹבֵל בִּשְׁלשִׁים יוֹם. דִּין חֲמִישִׁי — הַתּוֹלָעִים בַּגּוּף. דִּין שִׁשִּׁי — דִּין שֶׁל גֵּיהִנָּם. דִּין שְׁבִיעִי — שֶׁהַנְּשָׁמָה נִדְחֵית מִחוּץ לְפַרְגּוֹדָא קַדִּישָׁא, וְאָזְלָא וּנְחָתַּת בְּעָלְמָא, וְאֵין לָהּ מְקוֹם מְנוּחָה, עַד שֶׁנִּתְמָרְקוּ כָּל הַחֲטָאִים וּפְשָׁעִים.
עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִזְכֹּר, כַּמָּה הַרְפַּתְקָאוֹת יַעַבְרוּ עָלָיו, כַּמָּה יִסּוּרִים וְכַמָּה חִיל וּרְעָדָה וָרֶתֶת וְזִיעַ וְחַלְחָלָה, עַד שֶׁתָּבוֹא נִשְׁמָתוֹ לִמְקוֹם מְנוּחָה. וְעַל זֶה כְּתִיב בַּזֹּהַר: בַּר נָשׁ צָרִיךְ לִצְלָאָה תָּדִיר וְלוֹמַר בְּכָל יוֹם: בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכוּ' (קַפִּיטְל קג וקד), וְאַחַר כָּךְ:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּסְלַח וְתִמְחַל לִי עַל כָּל פְּשָׁעִים וַחֲטָאִים מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, הֵן בִּרְאוֹת עֵינַי, הֵן מַה שֶּׁחָטָאתִי בְּיָדַי וְרַגְלַי וּבְגוּפִי. וּבְאִם שֶׁהִגִּיעַ עֵת וּזְמַן פְּטִירָתִי, וּמֻכְרָח אֲנִי לִפּוֹק מִן עָלְמָא דֵּין — אֲזַי בְּאוֹתוֹ זְמַן לֹא אוּכַל לְבָרְכָא יָתָךְ וּלְאָתְבָא בְּתִיבוּתָא; עַל כֵּן הַיּוֹם הַזֶּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁלֹּא תְיַסְּרֵנִי אַחַר מוֹתִי וּלְאָתְבָא נִשְׁמָתִי בְּגַן עֵדֶן בְּלִי שׁוּם מוֹרָא וָפַחַד. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים נא, יב): "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּיָהּ".