קב הישר/כו

אָמַר לֵיהּ: תְּלָת יוֹמִין הֲווּ דְּחַפּוֹי אִדְרָא דְּמִשְׁכָּבָךְ. וְתַקִּינוּ לָךְ פְּתִיחִין לְאַנְהָרָא לָךְ מֵאַרְבַּע סִטְרִין. וַחֲמִינָא דּוּכְתָּךְ וַחֲדִינָא וַאֲמֵינָא: זַכָּאָה חוּלְקָךְ וְגוֹ', וְהָא הַשְׁתָּא הֲוֵי זְמִינִין לְמֵיתִי לְגַבָּךְ תְּרֵיסַר צַדִּיקַיָּא חַבְרַיָּא וְעַד דַּהֲוֵינָא נָפְקָא, אִתְעַר קָלָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. מָאן חַבְרַיָּא דְקַיְּמָא הָכָא לֵילֵךְ נֶגֶד נִשְׁמַת רַבִּי יִצְחָק לְלַוּוֹת נִשְׁמָתָךְ לְגַן עֵדֶן אִתְעַטְּרוּ (פֵּרוּשׁ: סְלִיקוּ) וְחָזְרוּ לְדוּכְתֵּיהוֹן, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שָׁאַל שְׁאִילְתָּא, וְאִתְיַהַב לֵיהּ, וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי גָּדוֹל כֹּחַ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אֶלָּא אַף זוֹ, שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ שִׁבְעִין וְכוּ', דְּהָא שִׁבְעִין דּוּכְתָּא מִתְעַטְּרָא הָכֵי — דִּילֵיהּ, וְכָל דּוּכְתָּא וְדוּכְתָּא פָּתְחִין פִּתְחִין לְשִׁבְעִין עָלְמִין, וְכָל עָלְמָא וְעָלְמָא — לְשִׁבְעִין רָהִיטִין (פֵּרוּשׁ: מַלְאָכִים מְמֻנִּים עַל עוֹלָמוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, וּלְפִי שֶׁהֵם רָצִים וְשָׁבִים בִּשְׁלִיחוּת שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל כֵּן נִקְרָאִים 'רָהִיטִין') וְכָל רְהִיטָא וּרְהִיטָא אִתְּפַּתַּח לְשִׁבְעִין כִּתְּרִין עִלָּאִין, וּמִתַּמָּן אִתְפַּתָּחָא אֹרַח לְעַתִּיק סְתִימָא דְּיוּכְלוּ לְמֶחְמֵיהּ בְּהַהוּא נְעִימוּתָא עִלָּאָה דְּנַהֲרָא וּמְהַנְיָא לְכֹלָּא, כַּמָּה דְּאַתְּ אָמַר (תְּהִלִּים כז, ד): "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". מַהוּ "וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ"? הַיְנוּ דִּכְתִיב (בַּמִּדְבָּר יב, ז): "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא".
לִפְעָמִים כְּשֶׁיָּמוּת הָאָדָם, הָאֹכֶל מַאֲכָל אֵצֶל הַצַּר־עַיִן, אֲזַי בִּגְרָמָא דִּילֵיהּ הוּא מֵת, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל זֶה, כִּדְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מְגַלְּגְלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי, וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. וְלִפְעָמִים מִי שֶׁהוּא קַמְצָן וְצַר־עַיִן, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ לָמוּת בִּשְׁבִיל דָּבָר קָטָן, כַּאֲשֶׁר אֲנִי רָאִיתִי כַּמָּה אֲנָשִׁים, שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִין לִתֵּן לְבַעֲלֵי הַמִּלְחָמוֹת קֻבִּיאוֹת אוֹ טוֹבַּק, וּבַעֲבוּר דָּבָר קַל הָיוּ הַבַּעֲלֵי מִלְחָמוֹת הוֹרְגִין אוֹתָן. וְלִפְעָמִים יְכוֹלִין לְהַצִּיל נְפָשׁוֹת מִבֵּית־הָאֲסוּרִין בְּדָבָר מוּעָט, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְחַזְּקוּ הַבִּלְבּוּלִים עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ אִם יִתֵּן מְלֹא בֵּיתוֹ, כָּךְ יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתוֹ. אוֹי וַאֲבוֹי לְאוֹתָן הָאֲנָשִׁים. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה: וְיֵשׁ עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.
וּבוֹא וּרְאֵה מַה דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא דְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית, בְּמַעֲשֶׂה בְּנַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ: דְּפָגַע בּוֹ עָנִי אֶחָד וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי! וְהָלַךְ תֵּכֶף וְטָעַן מֵהַחֲמוֹר. עַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לִטְעוֹן מַאֲכָל, יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הֶעָנִי. אָמַר אוֹתוֹ צַדִּיק: עֵינַיִם, שֶׁלֹּא חָסוּ עָלָיו — יִסָּמוּ. יָדַיִם, שֶׁלֹּא נָתְנוּ תֵּכֶף — יִקָּטֵעוּ. וְכָל הַגּוּף, שֶׁלֹּא חַס עָלֶיךָ — יְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים. וְאֵרַע לוֹ כְּפִי שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ. וְאַחַר כָּךְ רָאוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו בְּיִסּוּרִין — וְהִתְחִילוּ לִבְכּוֹת. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים?! אֲנִי גָּרַמְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁלֹּא נִתְקָרֵר דַּעְתִּי, עַד שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁיִּמָּלֵא כָּל גּוּפִי שְׁחִין. אָמְרוּ לוֹ: אוֹי לָנוּ, שֶׁרָאִינוּ אוֹתְךָ בְּכָךְ! אָמַר לָהֶם: אוֹי לִי, אִם לֹא רְאִיתֶם אוֹתִי בְּכָךְ!
עַל כֵּן יִרְאֶה הָאָדָם, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹרְחִים בְּבֵיתוֹ, יִתֵּן לָהֶם בְּעַיִן יָפָה, אוֹ לֹא יַזְמִין כְּלָל אוֹרְחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי עֹנֶשׁ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְקָרוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְעַל פִּי זֶה נוּכַל גַּם כֵּן לְפָרֵשׁ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (מִשְׁלֵי יג, כּה): "צַדִּיק אוֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסַר". וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ כָּךְ, כִּי כָּל הָאוֹכֵל אֵצֶל צַדִּיק, שֶׁהוּא טוֹב הָעַיִן — יֹאכַל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. אֲפִלּוּ אִם אָכַל מְעַט מִן הַמַּאֲכָלִים. אֲבָל מִי שֶׁהוּא אוֹכֵל מִן בֶּטֶן שֶׁל רְשָׁעִים — הוּא יֶחְסַר, אֲפִלּוּ אִם הוּא אוֹכֵל הַרְבֵּה. מִכָּל מָקוֹם לֹא יִהְיֶה שָׂבֵעַ הָאוֹכֵל מִן מַאֲכָל שֶׁל רַע־עַיִן, כִּי זֶה הוּא כְּלָל גָּדוֹל: מִי שֶׁהוּא רַע־עַיִן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשׁוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ יוּכַל לִתֵּן לַאֲחֵרִים מִטּוּבוֹ, אֲשֶׁר חָנַן ה' אוֹתוֹ. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל נָבָל, שֶׁלֹּא רָצָה לִשְׁלֹחַ לַמֶּלֶךְ דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם מִנְחָה מִזִּבְחוֹ, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, שֶׁמֵּת בְּמַגֵּפָה עֲבוּר עָווֹן זֶה. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִמִּדָּה זוֹ, וְאָז טוֹב יִהְיֶה לוֹ סֶלָה.