קבא דקשייתא עד

קושיא עד

קשה לי על הסוברין דמילה (תוס' קידושין כ"ט א' ד"ה אותו. ועיין פני יהושע שם בדף לח) ושריפת נותר חשיב מצות עשה שהזמן גרמא, אף שאין הזמן לבד גורם החיוב, רק צריך שיהיה לו בן למול ונותר לשרוף. מכל מקום סוברין דהוי מצות עשה שהזמן גרמא. אם כן קשה מהא דלא חשיב הש"ס (שם ל"ד א') רק מצה שמחה והקהל דנשים חייבות אף שהזמן גרמא. ולמה לא חשיב בתוכם גם המצות עשה להביא הנגע לכהן שיראנה, דמפורש בתורה, "ואיש או אשה", אף דאין רואין נגעים בלילה וברגל. אלא על כרחך, כיון דאין הזמן לבד גורם, רק שצריך גם מקרה מבחוץ, לא חשיב זמן גרמא. וראיתי להאור זרוע ריש הלכות מילה שהרגיש בחילוק זה, ודחה מציצית דחשיב מצות עשה שהזמן גרמא אף דאינו מחוייב בציצית אם אין לו ד' כנפות:

אבל לפי עניות דעתי לא קשה מידי, דהרי בציצית באמת יש חיוב גם בלילה בכסות יום, רק הא דחשיב זמן גרמא כתבו התוס' בקידושין (דף ל"ד א') ד"ה ותפילין, דכיון דהיחוד ליום גורם החיוב לכך הוי זמן גרמא. ממילא כיון שאין דנין בציצית על החיוב, כיון דגם בלילה יש חיוב, רק שדנין יען דהזמן של יום גורם חיוב להכסות דאם מייחדו ליום נתחייב. וכיון שדנין על היחוד של הכסות הרי הזמן לבד גורם החיוב וזה נכון. ולהחולקים יקשה מנגעים דלא חשיב לה הש"ס הנ"ל. וצע"ג.