קבא דקשייתא נח

קושיא נח

קשיא לי על שיטת רש״י ז״ל שבת (דף קמ״ד ב׳) בהא דמשקה הבא לאוכל כאוכל, לאו דווקא שסוחט תיכף לתוך האוכל, רק אפילו בסוחט על דעת שיתנו אח״כ לתוך המאכל שוב אין עליו שם משקה מהתורה, וכן הוא ברדב״ז, וכן הוא בשו״ע של הרב מלאדי סימן ש״כ.

וקשה לי, דאם כן איך השמן של מנחות מקבל טומאה מהתורה, כיון דסוחטו תיכף למנחות כדאמרינן (מנחות פ״ו ב׳): ראשון למנורה והשני למנחות. ואיך מקבל טומאה מהתורה? והרי בש״ס פסחים (דף י״ז א׳) מבואר דמשקה בית מדבחיא דכן. ופירש רש״י ז״ל, דשמן למנחות הוי משקה בית מדבחיא. ואיך? והרי לשיטת רש״י שבת הנ״ל טומאתו מהתורה הוא רק מתורת טומאת אוכלין, ובאוכלין הרי לא באה ההלכה דדכן, רק במשקה בית מדבחיא.

וראיתי להתוס׳ רי״ד בשבת שם דחולק באמת על שיטת רש״י הנ״ל, וכעת צריך עיון: