קבא דקשייתא יט

קושיא יט

ובההיא עניינא קשה על הר"ן חולין (דף נח), שסובר דלכך אמרינן בערכין (דף ז.) דאין ממתינין לאשה עד שתלד, אלא הורגין אותה תיכף, מטעם דלא חיישינן להריגת עובר. וקשיא לי, איך אמר יהודה על תמר "הוציאוה ותשרף", כיון שהיתה מעוברת, ובבן נח כיון דנהרג על עוברין איך נוכל להרוג את האם? וצע"ג: