צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת שופטים
פרשת שופטים : קוסם ומנחש- כופר בעיקר[עריכה]
לאיסור קוסם ומנחש ודומיהם
תועבֹת הגוים
ט כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
'קוסם ומנחש ודומיהם
י לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: יא וְחֹבֵר חָבֶר, וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:
גירוש הכנענים בגלל התועבֹת האלה
יב כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
עם ישראל אמור לפנות לנביא ולא לקוסם
יג תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: יד כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:
(דברים י"ח, ט-טו)
א. לחומרת קוסם ומנחש[עריכה]
בין יתר המצוות המוזכרות בפרשת שופטים, נמצא האיסור לפנות לקוסמים ולמנחשים וכל כיו"ב. איסורים אלה אינם נראים כה חמורים, אולם התורה ראתה אותם בחומרה רבה, עד כדי כך שהיא כתבה אותם באותו פסוק יחד עם "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש". להלן נראה כי התורה השתמשה בארבע דרכים כדי להדגיש את חומרת העבירות של קוסם ומנחש ודומיהם.
1. קוסם ומנחש מושווים לעבודת המולך[עריכה]
כאמור, התורה כתבה באותו פסוק את האיסור לפנות לקוסמים יחד עם איסור עבודת המולך. בעבודה זו האב מעביר את בנו באש לשם עבודה זרה. זו תמיד הצטיירה בתורה כדבר חמור מאוד וכעבודה זרה בשיא כיעורה וחומרתה. שכן יש בה גם עבודה זרה וגם שפיכות דמים. אין ספק אם כן, שהתורה כותבת באותו פסוק את האיסור של עבודת המולך וקוסם קסמים, כדי להדגיש את חומרת קוסם קסמים ודומיהם.
2. קוסם ומנחש מכונים תועבות[עריכה]
דרך נוספת של התורה להדגיש את חומרת קוסם ומנחש היא ע"י השימוש במילה "תועבה" כתואר לעבירות אלה. בהקדמה לאיסורים אלה של המנחשים למיניהם התורה מכנה אותם תועבות [1]. יתר על כן, גם בסיום התורה מסכמת ומכנה את כל סוגי האיסורים האלה תועבות ובס"ה התורה משתמשת במילה תועבות שלוש פעמים בהקשר לאיסורים אלו. וכך הדברים כתובים:
פתיחה: "כי אתה בא אל הארץ...
לא תלמד לעשות כתעבת הגוים ההם"
פירוט: "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש
קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף:
וחבר חבר ישאל אוב וידעני
ודרש אל המתים"
סיום: "כי תועבת ה' כל עשה אלה
ובגלל התועבַת האלה
ה' אלקיך מוריש אותם מפניך" .
3. קוסם ומנחש הם הסיבה לגירוש עמי כנען[עריכה]
התורה תולה את גירוש עמי כנען מהארץ בגלל עבירות אלה של קוסם ומנחש וכו': "...ובגלל התועבת האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך" . אין ספק, אם התורה תולה את גירושם של עמי כנען בגלל עבירות אלה, משמע שהן חמורות מאוד.
4. קוסם ומנחש מושווים לגילוי עריות[עריכה]
בדרך כלל התורה משתמשת במילה תועבות לאיסורי עריות , ומציינת שבגלל חטאים- תועבות אלה עמי כנען מגורשים מן הארץ. וכך התורה מסיימת את פרשת איסור עריות בספר ויקרא:
"אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם: ותטמא הארץ ואפקד עניוה עליה ותקא הארץ את ישביה: ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם: כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ: ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם: ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני ה' אלהיכם"4
ז"א שהתורה הדגישה את חומרת איסור עריות בשני אמצעים:
1. היא מכנה את איסורי עריות- תועבות.
2. היא מציינת כי עבירות אלו כה חמורות, עד כדי כך שהן הן הסיבה לגירושם של עמי כנען מהארץ.
הנה כי כן גם באיסור קוסם ומנחש ודומיהם התורה השתמשה בדיוק באותם שני אמצעים: היא כינתה אותם תועבות, וכן ציינה שבגלל עבירות אלו עמי כנען מגורשים מן הארץ. העולה מכך שהתורה בעצם השוותה את איסור קוסם ומנחש ודומיהם לאיסורי עריות. אין ספק, איסורי עריות נתפסו בתורה בין האיסורים החמורים ביותר, ומשום כך הם מכונים תועבות. יתר על כן התורה משתמשת בדרכים שונות להדגיש לנו את חומרת איסורי העריות, כדלקמן:
1. עריות- עונשם דין מוות.
2. בגלל עבירות של עריות עמי כנען מגורשים מן הארץ .
3. איסור עריות מוזכר בעשרת הדיברות.
4. איסורי עריות מכונים תועבות.
5. עריות- הן ב 'יהרג ואל יעבור'.
ב. מדוע איסור קוסם ומנחש כה חמור?[עריכה]
לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה במשנה תוקף: מדוע התורה מתייחסת לקוסם ולמנחש ודומיהם באופן כה חמור? מדוע המנחשים למיניהם מושווים לעבודת המולך? מדוע הם נקראים תועבות? ומדוע הם מושווים לאיסורי עריות?
השאלה מתעוררת במלוא חריפותה על רקע דברי רש"י המסביר מהו מנחש, מעונן וכו':
"קוסם קסמים. אי זהו קוסם? האוחז את מקלו ואומר אם אלך, אם לא אלך.
מעונן. רק עקיבא אומר אלו נותני עונות, שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל.
וחכ"א אלו אוחזי העיניים.
מנחש. פיתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, מקלו נפל מידו.
וחבר חבר. שמצרף נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד.
ושואל אוב. זה מכשפות, ששמו פיתום ומדבר משחיו, מעלה את המת מבית שחי שלו.
ודרש אל המתים. כגון המעלה בזכורו והנשאל בגולגולת" .
להוציא את השואל באוב ואת הדורש אל המתים, דברים הנראים חמורים, הרי שאר המנחשים למיניהם אינם נראים כה חמורים, ודאי לא לפי דברי רש"י. והשאלה בעינה עומדת, מדוע התורה החמירה עם קוסם ומנחש ודומיהם?!
להלן ננסה ב"ה להביא ארבע תשובות לשאלה זו:
1. השואל בקוסמים כופר בהשגחת הבורא[עריכה]
כל המנחשים למיניהם כביכול "מגלים" מה יהא בעתיד. כל הפונים אליהם ונעזרים בהם מאמינים כי בכוחם לדעת את העתיד. וכדברי בעל הטורים: "האדם מתאווה לדעת עתידו" . נ"ל כי השואל בקוסמים משליך יהבו על המזל ועל בשר ודם, ומסיר מעצמו כל אמונה בהשגחת ה' ובשכר ועונש. דבר זה הינו בגדר כפירה בעיקר. המשמעות של הפניה לקוסמים ותוצאותיה חמורות מאוד. אדם שתולה את עתידו במקריות, "אם נפלה פתו, אם צבי עבר, אם מקלו נפל", אדם כזה מתעלם מהקשר בין מעשיו הטובים או הרעים לבין מה שקורה לו. האדם אמור להאמין ולהבין כי מעשיו הם הם שמכריעים את כף המאזניים. מעשיו הם שקובעים מה יקרה לו בחייו. עתידו תלוי באם יקיים מצוות או לא, בעבודת ה' שלו, בדבקותו בה' ולא ב"אם נפלה פתו".
2. "תמים תהיה עם ה' אלקיך"[עריכה]
התורה מסיימת את איסור קוסם ומנחש בפסוק "תמים תהיה עם ה' אלקיך" [2]. אונקלוס מתרגם: "שלים תהי בדחלתא דה' אלקך", כלומר 'שלם תהיה ביראת ה' אלקיך'. אפשר לומר כי בפסוק זה התורה מסבירה מדוע לא לשאול בקוסמים למיניהם. כל פניה לקוסמים פוגמת ומכרסמת ביראת ה'. התורה דורשת שתהיה לנו שלמות ביראת ה'. ולא "חצי חצי" . מי ששלם ביראת ה', מבין כי הכל מאתו יתברך, כי ה' משלם לרשע רע כרשעתו ומשלם לצדיק כצדקתו. אם כן מה לנו כי נפנה לקוסמים. כל פניה לקוסמים, הרי היא ככפירה בתורת הגמול ובהשגחת הבורא על בריותיו.
3. השואל בקוסמים מתרחק מבוראו[עריכה]
הפניה לקוסמים חמורה מאוד מצד נוסף. האדם הפונה לקוסמים, לא ימצא את עצמו מתפלל לה'. אם הכל תלוי במזל וביד המקרה, אם הכל תלוי ב "אם נפלה פתו", אם כן בשביל מה להתפלל? בעוד שלתפילה יש מקום חשוב ומרכזי בעבודת ה', בתפילה האדם מתקרב לבוראו. שעת התפילה- זהו הזמן בו האדם אמור להתנתק מעיסוקי היום יום, להתנתק מהסובב אותו, ולהרגיש שהוא לבד עם הקב"ה. הכוזרי מתייחס לתפילה כאל פסגת היום ובלשונו התפילה היא "פרי יומו ולילו" . בתפיסתו של ריה"ל, הדבר החשוב ביותר בעבודת ה' היא התפילה. לעומת זאת אדם השואל בקוסמים, לא יבין בשביל מה להתפלל, ובכך הוא מתרחק מבוראו.
4. השואל בקוסמים, כופר בנבואה ובמעמד הר סיני[עריכה]
נראה, כי התורה עצמה כותבת סיבה נוספת, מדוע הפניה לקוסמים ודומיהם כה חמורה. התורה מדגישה כי דרך זו של פניה לקוסמים היא דרכם של הגויים, בעוד שעם ישראל אמור לפנות לנביא. וכך התורה כותבת מיד לאחר האיסור לפנות לקוסמים:
"כי הגויים האלה...
אל מעננים ואל קסמים ישמעו
ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך:
נביא...אליו תשמעון" .
עם ישראל אמור להיות מקושר לה' באמצעות הנביא. הוא הצינור שלנו אל בורא עולם. הקב"ה מוסר את דבריו לעם ישראל באמצעות הנביא. הפניה אל הנביא היא בבחינת המשך מעמד הר סיני, וכל פניה לנביא מקשרת אותנו למעמד הר סיני. לכן הפונה אל הנביא מצהיר באמונתו במעמד הר סיני. זאת מאחר שבמעמד הר סיני, ביקש העם ממשה שהוא ידבר ולא ה', כי העם לא עמד בעוצמת החויה, כפי שנאמר מיד בסמוך לעשרת הדברות: "ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות" .
אשר על כן מכאן ואילך עם ישראל מחוייב לשמוע לנביא. וכל פניה לנביא הרי יש בה גילוי דעת ואמונה במעמד הר סיני. ואולי מעין המשך של מעמד הר סיני.
ואכן התורה כותבת עניין זה במפורש, שהפניה לנביא זהו פועל יוצא של מעמד הר סיני. וכך התורה כותבת מיד לאחר האיסור לפנות לקוסמים:
"נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון: ככל אשר שאלתָ מעם ה' אלקיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את קול ה' אלקי ואת האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות: ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו: נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו"
אשר על כן, לא פלא אם כן שהתורה החמירה בפניה לקוסמים. זו באה ח"ו להחליף את הפניה לנביא. וכל פניה לקוסמים במקום לנביא, כמוה ככפירה במעמד הר סיני על כל המשתמע מכך.
לסיכום, נ"ל כי הפונה לקוסם, למנחש וכיו"ב מאמין בבשר ודם ובמזל במקום להאמין בהשגחה. בדרכו זו הוא מתרחק מתפילה לבורא עולם ובכך מתרחק מבוראו. יתר על כן הפניה לקוסמים היא בחינת תחליף לנביאי ה'. ובכך הפונה אליהם כופר בנבואה ובמעמד הר סיני. אשר על כן ברור, מדוע התורה החמירה עם איסורי קוסם ומנחש, וכינתה אותם "תועבת", ואף השוותה איסור זה לעבודת המולך.
- ^ "בעל הטורים" כותב כי הכינוי תועבות מתייחס רק למעביר בנו ובתו באש ולא לקוסמים ולמנחשים וכיו"ב (י"ח, ט). אולם אנו בדיון זה לא הלכנו בדרכו, אלא בדרכם של שאר הפרשנים אשר מבינים כי המילה תועבות מתייחסת לכל האיסורים המופיעים בפסוקים י"ח, י-יא.
- ^ כמובן, דברים אלו חופפים למצוות "ולעובדו בכל לבבכם". רמב"ן בהשגות על ספר המצוות לרמב"ם, במצוה ה'- מצוות "ולעובדו בכל לבבכם"- כותב שמצוה זו פירושה: לעבוד את ה' בשלמות הלב ולא על צד הספק.