צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת בשלח
פרשת בשלח: להוציא מתוק מהמר עצמו-"ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם"[עריכה]
נס מרה- וימתקו המים
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר, וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל יְהוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם, שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ:
(ט"ו, כב-כו)
א. לשם מה הניסיון במרה?[עריכה]
לאחר קריעת ים סוף עם ישראל נושם לראשונה את אויר החירות. עם ישראל נמצא מחוץ לאדמת מצרים, והאויב המצרי המשעבד מוטל מת בים סוף. כל צבא מצרים טבע בים, סוף סוף העם חש מהי חירות, חלף לו הסיוט של המצרי הנוגש.
מים סוף העם נסע שלושה ימים במדבר, וכדברי הכתוב: "ויַסַע משה את בני ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" . והנה הם מגיעים לתחנה הראשונה, כאן הם מוצאים באר מים. אולם לאכזבת העם, המים מרים: "ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם" .
נשאלת השאלה, לשם מה הנסיון במרה? למה לא ינתן לעם מים טובים לשתיה? מדוע להביא את העם למפח נפש, העדר מים שלושה ימים, וכשמגיעים סוף סוף לבאר, הרי זו באר מים מרים?!
ב. נס שלא לצורך?![עריכה]
לאחר עשר המכות ולאחר קריעת ים סוף עם ישראל כבר מלומד בניסים. נס קריעת ים סוף היה כל כך גדול ועצום, היו בו ניסים רבים. עד כדי כך שחז"ל משווים זאת למעמד נבואה: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא" . יתר על כן נ"ל כי מכל הניסים שהעם ראה וחוה, הושגה המטרה של "וידעתם כי אני ה'" . ואכן לאחר קריעת ים סוף התורה מעידה על כך: "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" . על כן נשאלת השאלה, מדוע היינו צריכים את נס מי מרה? להפוך את המים המרים למים מתוקים?!
ג. מים מתוקים או מי שתיה רגילים?[עריכה]
כידוע, מי שתיה אינם מתוקים. מי שתיה הם חסרי טעם, אינם מרים וגם אינם מתוקים. והנה ה' עשה נס והמים במרה הפכו למתוקים: "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים" . אפשר לומר כי המים היו רגילים, אך בהשוואה למה שהם היו, הרי שהם נקראים מתוקים. אולם בכל זאת יש לדייק בדברי התורה, היה אפשר לכתוב: וירפאו המים, או וישתו מים וכיו"ב. זה שהתורה כתבה דווקא: "וימתקו המים", בא לציין שהמים לא נהיו למים רגילים, אלא אף נהיו מתוקים. נ"ל שהמקרא "וימתקו המים", לא בא דווקא לציין שהמים אכן היו מתוקים ממש, אלא שהפסוק בא ללמדנו מסרים נוספים כדלקמן.
ד. מרה- המפגש הראשון עם החירות[עריכה]
העלינו עד כה שלוש שאלות מרכזיות באשר לפרשת מרה.
- מדוע היה צורך להעמיד את העם בנסיון מי מרה?
- לשם מה היה צורך בנס, הרי העם כבר מלומד בניסים, ואפילו יותר גדולים ועצומים מנס מי מרה?
- מדוע המים נהפכו למתוקים ולא למי שתיה רגילים?
ב"ה ננסה לענות על השאלות הנ"ל ולהפיק את המסרים הנלמדים מפרשית מי מרה: נ"ל כי האירוע במרה בא כשיעור ראשון לעם. בשעתו הראשונה כעם בני חורין. על רקע מציאות זו יש לפרש וללמוד את הפרשה. העם נפגש עם מציאות חדשה, מציאות של עם ללא נוגש וללא רודף, העם אחראי לעצמו, אדון לחירותו. הקב"ה מזמן לעם את החוויה הראשונה של בני חורין. חוויה זו חייבת להיות מחנכת. חוויה שתשאיר אצל העם רושם רב, חוויה שבעקבותיה העם יקבל כלים להתמודדות עם החיים החדשים, חיים של חירות ואחריות.
ה. מרה כמשל[עריכה]
לאור המעמד המיוחד של המפגש הראשון עם החירות, יש לראות את כל פרשת מרה כמשל: המים הם סמל החיים[1] . המים הם גם סמל לתורה ומצוות, כדברי חז"ל: "אין מים אלא תורה" . בני ישראל הולכים במדבר "שלושת ימים ולא מצאו מים". כלומר, הם הלכו שלושה ימים ללא תורה ומצוות. ממילא חיים בלא תורה ומצוות הם חיים מרים מצד האמת של החיים. אלה חיים חסרי טעם ומתיקות. המפגש עם באר מים מרים במרה, פירושו מפגש עם מציאות מרה. לא פלא, הם ללא תורה, ממילא המציאות מרה. אם כן הבאר במרה מסמלת את המציאות של העם. מציאות ללא תורה- מציאות מרה. "ויורהו עץ". העץ הוא "עץ החיים", כלומר תורה. "יורהו"- מהשורש להורות, זהו אותו שורש של המילה תורה. כלומר "ויורהו עץ"- פירושו ה' הורה למשה את התורה. זו אמורה להיות מושלכת לבאר המים, כלומר למציאות החיים, או אז החיים יהפכו למתוקים. החיים ללא התורה הם מרים . תכלית החיים היא התורה. זו נותנת לחיים את המשמעות שלהם, את המתיקות שלהם. לסיכום ניתן לומר כי פרשת מרה באה ללמד את העם, כי חיים ללא תורה הם חסרי משמעות, הם מרים[2]. כדי להמתיק אותם יש צורך להשתמש בעץ, הוא "עץ החיים". צריך להשליך את העץ הזה לבאר החיים, כלומר להוסיף לחיים את התורה, או אז החיים יהפכו למתוקים.
ו. מציאות לא מחליפים אלא מתקנים[עריכה]
שאלנו מדוע נעשה נס, לכאורה שלא לצורך. מדוע למשל, לא הוחלפה הבאר במקום לעשות נס להמתיק את המים?
נ"ל כי התורה רצתה ללמדנו במפגש הראשון עם החירות, את השיעור הכי חשוב והכי יקר לחיים. והוא כי את המציאות לא מחליפים אלא מתקנים. המציאות באשר היא מזמנת קשיים, אין זה אומר שצריך להחליף אותה, אלא יש צורך לתקן אותה. החיים מלאים בקשיים, בעיות ונפילות. קשיים בעבודה, מתחים בין בני הזוג, עם הילדים, עם השכנים וכו'. האם מפני שיש קשיים או מתחים ז"א שמחליפים את המציאות? לא מחליפים עבודה בגלל קשיים, לא מחליפים שכנים בגלל מתחים. הפיתרון לקשיים- התמודדות. למצוא את "העץ" המתאים, ולהשליך אותו למציאות. העץ המתאים- זו התורה והמצוות.
לסיכום נ"ל כי התורה באה ללמדנו בחנייתנו הראשונה כבני חורין את השיעור החשוב מכל: את המציאות לא מחליפים! מתמודדים עם הקשיים ומתקנים. החלפה אינה פיתרון לבעיה, אלא בריחה מהבעיה. אם יש בעיה, קושי בבית, קושי בין בני הזוג, קושי בעבודה וכו', הפיתרון אינו להחליף אלא להתמודד.
ז. המפגש עם החיים- משבר והתמודדות[עריכה]
בנוסף לנאמר לעיל, נ"ל כי פרשת מרה באה ללמדנו את אחת מעובדות החיים השכיחה ביותר, ואולי אף המרכזית ביותר. בני ישראל יצאו ממצרים, ובשעות הראשונות לחופש הם דומים לתינוק שנולד. כאשר תינוק יוצא מרחם אמו הוא בוכה. מדוע? כי הוא יצא ממציאות נעימה ונוחה, חסרת בעיות, והוא עובר למציאות שכולה תקלות ומשברים. התינוק היוצא לאוויר העולם כשהוא בוכה, אינו אלא סמל לקושי שבהתנגשות עם מציאות החיים. כל יציאה למציאות, כל התחכחות עם המציאות תיצור קושי ובעייתיות. ניתן דוגמא אחת מיני אלף בעובדות החיים: כאשר אדם מתכנן לבנות בית, כל עוד והבית נמצא בשלבי התכנון, הכל יכול להיות כשורה, הכל תקין. אולם ברגע שהתוכנית יוצאת אל הפועל, מיד נתקלים בקשיים, בשינויים ובבעיות שהמציאות מזמנת . אכן במרה בני ישראל נפגשו עם עובדה זו הלכה למעשה. בני ישראל יוצאים לאוויר העולם תרתי משמע. עתה הם מתחילים את חייהם העצמאיים כעם. אין זה אלא טבעי שהם יפגשו עם באר מים. כאמור, זו אינה אלא סמל לחיים. והנה הבאר מרה כלומר הם נפגשים מיד עם קושי, עם משבר. וזוהי עובדת החיים הראשונה, שהם נפגשים אִתה, שיציאה למציאות מחייבת משברים.
ח. להמתיק את המציאות[עריכה]
כאמור, מי שתיה אינם מתוקים ואינם מרים, המיוחד למי שתיה שהם חסרי טעם. והנה התורה כותבת כי לאחר שמשה השליך את העץ, שהראה לו ה', לבאר "וימתקו המים". כלומר הבאר עצמה הפכה להיות מתוקה. לא רק שהמרירות יצאה מהמים, והמים הפכו למי שתיה רגילים, אלא שהמים הפכו למתוקים.
אולי רצתה התורה לרמוז לנו, שאת המציאות המרה אפשר אפילו להפוך למתוקה ולא רק לבטל את המרירות. אם יודעים למצוא את "העץ" המתאים, את "עץ החיים", את "ויורהו עץ", כלומר את התורה ומצוותיה, הרי שאפשר להפוך את המציאות המרה למציאות מתוקה, ולא רק למציאות ניטראלית חסרת מרירות.
אכן נ"ל כי כל מבחן החיים הוא להפוך את המר למתוק, להוציא מכל משבר את הטוב שבו. למרות הנפילה לדעת להתרומם, לדעת שכל ירידה יכולה להביא לידי עליה.
לסיכום, החיים מזמנים קשיים והתמודדויות, כלל ראשון אם כן- לא בורחים מהקושי אלא מתמודדים אתו. צריך למצוא את העץ המתאים, למצוא את המצווה הנכונה והמתאימה ולהכניס אותה לחיים ואז המציאות הופכת למתוקה. כל משימת החיים היא להמתיק את המציאות. זאת ניתן לעשות ע"י "ויורהו עץ", כלומר ע"י התורה והמצוות.
ט. "ויורהו עץ"- סיוע מבחוץ[עריכה]
בנוסף למסרים הנ"ל, שהעלינו מפרשת המים המרים במרה, נ"ל כי "ויורהו עץ" בא ללמדנו כי לפעמים בפתרון בעיות וקשיים יש צורך בסיוע מבחוץ. לעיתים האדם לבד לא יצליח להתמודד עם הבעיות הניצבות מולו. בבחינת "אין אסיר פודה עצמו מבית האסורים". יש מקרים שההתמודדות קשה וצריך עזרה של "ויורהו", מישהו מבחוץ שידריך ויכוון. צריך למצוא את המורה הנכון, את הרב הנכון, או את החבר המתאים. או אז הוא יורה לנו את העץ הנכון, את העצה הנכונה, ובעזרתו של המסייע מבחוץ ניתן יהיה להפוך את החיים המרים לחיים מתוקים.
לימוד נוסף מפרשת מרה הוא שאין במציאות קלקול שלא ניתן לתקנו. הקב"ה מקדים תרופה למכה, כלומר שלכל מכה יש תרופה. ז"א שלכל מצב קשה, לכל בעיה ולכל קלקול יש תיקון. כל שעלינו לעשות זה להאמין, לעבוד, לעמול ולמצוא את התרופה הנכונה. כלומר למצוא את העץ המתאים, בבחינת "ויורהו עץ". אלא שלצורך התיקון יש צורך בזמן, בסבלנות ונכונות לעבודה. כל החיים הם התמודדות אחת ארוכה. כל החיים הם מסע אחד ארוך של להפוך את המים המרים למתוקים.