צידה לדרך למועדי ישראל/כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק כו: כתיבת התורה על אבנים בכניסה לארץ[עריכה]

הציווי בספר דברים כתיבת התורה ביום אשר תעברו את הירדן א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לומר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. ב וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ.

כתיבת התורה בהר עיבל ד וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. ה וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. ו אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ח וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב. ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לומר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. י וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְו‍ֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.

מעמד הר גריזים והר עיבל יא וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לומר. יב אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. יג וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי. יד וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם.

הברית: הברכות והקללות טו אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן. טז אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. יז אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. יח אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. יט אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. כ אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. כא אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. כב אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. כג אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. כד אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. כה אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. כו אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן. (דברים כ"ז, א-כו) הביצוע בספר יהושע לקיחת 12 אבנים מהירדן למלון א וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לומר. ב קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט. ג וְצַוּוּ אוֹתָם לומר שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה. ד וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט. ה וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. ו לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לומר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם. ז וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. ח וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם.

הקמת שתים עשרה אבנים בירדן ט וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. י וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ. (יהושע ד', א-י) בניית מזבח בהר עיבל ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים.

כתיבת התורה על אבנים בהר עיבל לב וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

מעמד הר גריזים והר עיבל לג וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. לד וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לה לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם. (יהושע ח', ל-לה)

א. סתירה בין המצווה לבין הביצוע בספר יהושע[עריכה]

בספר דברים, פרשת כי תבוא1, התורה מצוה לכתוב את התורה על אבנים "ביום אשר תעברו את הירדן". בהמשך היא מצוה שוב לכתוב את התורה על אבנים, אולם הפעם התורה תגדיר את המקום (ולא את הזמן) – הר עיבל. בפשט הכתובים התורה מצוה שני ציוויים ברורים: לכתוב את התורה מיד כשעוברים את הירדן – באותו יום. וכמו כן לכתוב שוב כאשר מגיעים להר עיבל. אולם כאשר מעיינים בספר יהושע, נראה לכאורה שהוא לא קיים את דברי התורה כפשוטם. לא מצוין כלל כתיבת התורה כאשר חצו את הירדן. לעומת זאת כן כתוב שיהושע כתב את התורה על אבנים בהר עיבל. זאת במסגרת "מעמד הר גריזים והר עיבל". במאמר זה נפרט ונסביר את הקושי המרכזי, והוא אי ההתאמה בין הציווי בספר דברים לבין הביצוע בספר יהושע. לאחר מכן נביא את דברי הפרשנים ואת דברי הגמרא. לבסוף ניתן הסבר אחר לחלוטין, וננסה ליישב אותו עם דברי חז"ל בגמרא ועם פרשני התנ"ך.

ב. כתיבת התורה על אבנים – ציווי כפול[עריכה]

כתיבת התורה ביום אשר תעברו את הירדן א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לומר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. ב וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ.  כתיבת התורה בהר עיבל ד וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. ה וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. ו אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ח וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב. (דברים כ"ז, א-ח)

בספר דברים התורה מצוה אותנו לכתוב את התורה על אבנים "בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן"2. התורה מפרטת ואומרת: "וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ". התורה מסיימת את פירוט המצווה במילה "בעברך": "...וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך". המילה "בעברך" – ניתן להבין אותה בשני אופנים. האחד: מיד בעברך3. לפי פירוש זה הסיום תואם את הפתיחה: לכתוב את התורה "ביום אשר תעברו..." אולם ניתן להבין את המילה בעברך, לאחר שתעבור4. לפי פירוש זה הסיום "מוציא את העוקץ" מן הפתיחה, והכתיבה לא מחויבת להיות "ביום אשר תעברו...". פירוש זה יכול להתאים עם המשך הדברים: "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה...בְּהַר עֵיבָל... "5. כאן התורה השתמשה בביטוי "בעברכם" ופשוט שהיא אינה מתכוונת מיד בעברכם ולא "בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ" אלא אחרי שתעברו ותגיעו להר עיבל. בעוד שבחלק הראשון של פרשיה זו6 התורה מציינת את תיאור הזמן, הרי שבחלק השני של הפרשיה7 התורה מציינת את תיאור המקום: "תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים...בְּהַר עֵיבָל...". בחלק זה התורה מוסיפה את הציווי לבנות מזבח: "וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ..." וממשיכה בציווי להקריב עליו קרבנות: "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם". התורה מסיימת במצווה שבה היא פתחה: "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב". אם הר עיבל היה קרוב לירדן, היינו אומרים בפשטות שיש כאן מצוה אחת: ביום שעוברים את הירדן, אמורים להגיע להר עיבל ולכתוב את התורה. אולם כידוע הר עיבל רחוק מן הירדן "שישים מיל"8. יתר על כן בספר יהושע מתואר ומפורט שבני ישראל לא הגיעו להר עיבל ביום שבו חצו את הירדן, אלא רק לאחר שכבשו את יריחו ואת העי. אשר על כן בהבנת פרשיה זו9 כפשוטה אנו מבינים כי התורה אכן מצוה לכתוב את "דברי התורה הזאת" על אבנים פעמיים. פעם אחת כשעוברים את הירדן, ופעם שניה כשמגיעים להר עיבל.

ג. יהושע כותב על אבנים רק פעם אחת[עריכה]

ספר יהושע מתייחס פעמיים לעניין האבנים. פעם אחת בעת חציית הירדן, פעם שניה במעמד הר עיבל.

חציית הירדן והאבנים

לקיחת 12 אבנים מהירדן למלון א וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לומר. ב קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט. ג וְצַוּוּ אוֹתָם לומר שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה. ד וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט. ה וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. ו לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לומר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם. ז וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. ח וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם.

הקמת שתים עשרה אבנים בירדן ט וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (יהושע ד', א-ט)

בני ישראל זכו וחוו את הנס העצום של עצירת מי הירדן. לאחר שכל העם חצו את הירדן, ה' מצוה את יהושע לעשות זכר לנס: "קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים... שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ..." יהושע מקיים את דבר ה' ומצוה את העם, ומוסיף להם כי עניין האבנים נועד לדורות: "לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן... וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם" בהמשך ספר יהושע מפרט את ביצוע המצווה על ידי העם: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם" בנוסף למצווה זו יהושע מקים שתים עשרה אבנים "בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית.." הנה כי כן מצות האבנים ביום חציית הירדן כתובה בספר יהושע ארבע פעמים: 1. ה' מצווה את יהושע להקים אבנים במלון – בגלגל. 2. יהושע מצוה את העם להקים את האבנים. 3. העם עושה כדבר יהושע. 4. הקמת שתים עשרה אבנים נוספות בתוך הירדן. והנה להפתעתנו הרבה, אף לא מילה אחת ביחס למצוות כתיבת התורה, על האבנים. אותה מצוה שנכתבה בספר דברים: "ביום אשר תעברו את הירדן...וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת..." הלא דבר הוא?! אם ספר יהושע לא היה מפרט את עניין האבנים ביום חציית הירדן, יכולנו לומר כי אכן יהושע כתב את התורה על אבנים ככתוב בספר דברים. אך אין מחויבות או אין צורך לכתוב הכול. אולם מאחר שהספר כן הקדיש תשעה פסוקים לאירוע חציית הירדן. וכמו כן הספר פירט באריכות את מצות האבנים לזיכרון – ארבע פעמים. לכן עולה השאלה, מדוע לא נכתבה מצוות כתיבת התורה על אבנים?! אשר על כן המסקנה המתבקשת מאליה, כשאנו קוראים את ספר יהושע, היא שיהושע לא כתב את התורה על אבנים ביום שבו עברו את הירדן.

ד. כתיבת התורה על אבנים בהר עיבל[עריכה]

בניית מזבח בהר עיבל ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים.

כתיבת התורה על אבנים בהר עיבל לב וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

מעמד הר גריזים והר עיבל לג וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. לד וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לה לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם. (יהושע ח', ל-לה)

לאחר כיבוש יריחו והעי יהושע מקיים את מצות מעמד הר גריזים והר עיבל, ובין היתר גם כותב את התורה על אבנים: "ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל"10. כאן בהר עיבל יהושע מקיים את דברי התורה בספר דברים וכותב את התורה על אבנים. כמו כן יהושע מקיים את המצווה לבנות מזבח. לאחר מכן העם כולו שותף במעמד הר גריזים והר עיבל, במעמד זה העם מקבל על עצמו עול תורה ומצוות. לסיכום מצוות האבנים בספר יהושע נפרט להלן את האירועים, כפי שנכתבו בספר, מאז חציית הירדן ועד מעמד הר עיבל. א. נס חציית הירדן ב. לקיחת שתים עשרה אבנים מהירדן למלון בגלגל11 ג. לקיחת שתים עשרה אבנים מאזור הירדן והקמתן בירדן, במקום בו עמדו הכוהנים נושאי ארון ברית ה' ד. קיום מצות ברית המילה לכל אלה שנולדו במדבר ה. עם ישראל חוגג את קורבן הפסח בארץ ישראל ו. כיבוש יריחו ז. המלחמה בהעי והכישלון ח. העונש לעכן ט. מלחמת העי והניצחון י. כתיבת התורה על אבנים במסגרת ברית הר גריזים והר עיבל יא. הברכות והקללות במסגרת הברית בהר גריזים והר עיבל

ה. הפער בין ספר דברים לספר יהושע[עריכה]

כאמור, לפי פשט הכתובים בספר דברים, ניתן להבין כי התורה מצוה לכתוב את התורה פעמיים. פעם אחת ביום חציית הירדן כדברי הכתוב: "ביום אשר תעברו את הירדן". פעם שניה בהר עיבל במסגרת מעמד הר גריזים והר עיבל, כדברי הכתוב: "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה... בהר עיבל... וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב". מאידך בספר יהושע מצוינת מצוות כתיבת התורה על אבנים אך ורק בהר עיבל במסגרת הברית בהר עיבל. אולם בעת חציית הירדן לא מופיעה מצוות כתיבת התורה על אבנים כלל וכלל. זאת למרות שמפורטת מצוה אחרת הקשורה באבנים, שלוש פעמים חוזרת המצווה לקחת אבנים מהירדן למלון בגלגל כדי לזכור את נס חציית הירדן.

ו. רבי שילא: יהושע חטא[עריכה]

תגובת יהושע לתבוסה במלחמת העי ו וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם ז וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן ח בִּי אֲדֹנָי מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו ט וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל י וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ יא חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם (יהושע ז', ו-יא) תגובת יהושע לתבוסה במלחמת העי " 'ויאמר ה' ליהושע קום לך' (יהושע ז, י) דרש רבי שילא אמר לו הקב"ה: שלך קשה משלהם אני אמרתי 'והיה בעברכם את הירדן תקימו' ואתם הרחקתם שישים מיל" (סנהדרין מ"ד, ע"א)

לאחר הכישלון במלחמת העי יהושע קרע את בגדיו "ויפל על פניו ארצה לפני ארון ה'"12. ה' התגלה ליהושע ואמר לו "קום לך..." והסביר ליהושע כי הכישלון במלחמה נבע מכך שעם ישראל חטאו ומעלו בחרם. כלומר, הם לקחו מהשלל של מלחמת יריחו, למרות שיהושע אסר על העם לקחת מהשלל. רבי שילא דורש את הביטוי "קום לך", מוציא את הפסוק מידי פשוטו, ומכניס בו תוכן נוסף. לדברי רבי שילא, הקב"ה גוער ביהושע ואומר לו כי המפלה בהעי נובעת גם מחטאו של יהושע עצמו. "שלך גדול משלהם". כלומר חטאך גדול מהחטא שלהם. ומהו חטאו של יהושע? ה' ציווה לכתוב את התורה על אבנים "בעברכם את הירדן..." כלומר, בסמוך לחציית הירדן. ואילו אתם התעכבתם, עד שהגעתם להר עיבל, שהוא רחוק שישים מיל מן הירדן. דעתו של רבי שילא הכי קרובה לפשט. רבי שילא מבין את הציווי בספר דברים כפשוטו, וכן את הביצוע ביהושע כפשוטו: בספר דברים הציווי לכתוב את התורה על אבנים בסמוך לחציית הירדן. לעומת זאת יהושע לא עשה כך אלא רק יותר מאוחר, כאשר הגיע להר עיבל. לדעת רבי שילא, אכן יהושע חטא ומשום כך בני ישראל הפסידו במלחמת העי (בנוסף לחטא עכן שכתוב במפורש). יש לציין שגישתו זו של רבי שילא היא יוצאת דופן ויחידאית בחז"ל. גם חז"ל בגמרא, וגם פרשני הנ"ך ניסו לפתור את הפער בין ספר דברים לספר יהושע, כך שיהושע כן עשה ככתוב בתורת משה. להלן נביא את דברי חז"ל והפרשנים נציג את הפתרון ואת הקושי שבכל פתרון. לבסוף ננסה לתת פתרון נוסף, שאינו כתוב במקורות.

ז. תשובות והסברים לפער בין הציווי והביצוע[עריכה]

תשובה א: שיטת הרשב"ם רשב"ם מתייחס לציווי הכפול של כתיבת התורה על אבנים, המופיע בספר דברים. הוא רואה בספר דברים מצוה אחת של כתיבת התורה על אבנים13. ואלו דברי הרשב"ם: "וכתבת על האבנים את כל דברי...' כשנשבעו עתה בהר גריזים והר עיבל היתה התורה לפניהם כתובה, ונשבעו לקיימה14" לדברי רשב"ם, התורה מצוה לכתוב רק פעם אחת, כאשר בני ישראל יחצו את הירדן. אח"כ בני ישראל ייקחו את האבנים להר עיבל, ושם הם ישבעו לקיים את התורה. שבועה זו נחשבת כאילו הם כותבים אותה שוב. רשב"ם הינו פרשן בשיטת הפשט. לכן הדבר היחיד העומד מולו, כאשר הוא מפרש את התורה, אינו אלא פשט הכתובים. מאחר וכך לרשב"ם היה קשה, מדוע יש צורך לכתוב את התורה על אבנים פעם שניה? הרי מדובר באותם אבנים?! כאשר התורה מצוה על הכתיבה בהר עיבל היא כותבת "תקימו את האבנים האלה". כלומר, התורה מצוה לקחת להר עיבל את האבנים שלקחו מן הירדן וכבר כתבו עליהם את התורה. אם התורה כבר כתובה על האבנים אם כן מדוע צריך לכתוב שוב את התורה על אותם אבנים?! בגלל קושי זה הסביר רשב"ם את הכתובים כפי שהסביר.

הקושי על פירוש רשב"ם דברי רשב"ם סותרים לחלוטין את הכתוב בספר יהושע. שם מוזכרת הכתיבה דווקא בהר עיבל, ואילו ביום חציית הירדן אין זכר לכתיבת התורה על אבנים. כלומר, פירושו של רשב"ם הינו הפוך ממה שכתוב בספר יהושע15.

תשובה ב: שיטת המלבי"ם לדעת המלבי"ם, אכן התורה מצוה לכתוב פעמיים את דברי התורה על האבנים, ויהושע עשה ככתוב בתורה וכתב פעמיים. ואלה דברי המלבי"ם16: " 'וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך..." ממש בעת שיעברו בירדן... 'והיה בעברכם...תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל... ושדת אותם בשיד' על הכתב שכתבו בעת עברם בירדן עתה טחו עליה שיד מחדש, והניחו להתייבש עד אחר אכילת השלמים... . 'וכתבת על האבנים' הם האבנים שטחו עליהם השיד קודם שבנו המזבח" לדברי המלבי"ם, יהושע כתב את התורה על אבנים ממש בזמן חציית הירדן. לאחר מכן כשהגיעו להר עיבל, כתבו שוב את התורה על אותם אבנים. (בהמשך פירושו הוא יסביר מדוע היה צורך לכתוב פעמיים ומדוע כתבו על סיד).

הקושי על פירוש המלבי"ם הקושי העיקרי על פירוש המלבי"ם הוא שבספר יהושע לא הוזכרה כלל כתיבה על האבנים בעת חציית הירדן?! פירושו זה של המלבי"ם מעלה קושי נוסף. מבחינה מעשית זה כמעט בלתי אפשרי לכתוב את התורה על אבנים תוך כדי חציית הירדן. יתר על כן העם עסוק במסע חציית הירדן וכל תשומת לבו נתונה לדרך ולנס העצום. לא נראה שלבו של העם פנוי ברגעים אלה למצות כתיבת התורה. לפי שיטה זו יוצא שכרו בהפסדו. כתיבת התורה על אבנים אמורה להיות חלק מטקס מרשים ורב עוצמה. זהו מעמד כריתת ברית, שבמסגרת הברית כותבים את התורה על אבנים. אולם אי אפשר לעשות מעמד שכזה תוך כדי חציית הירדן?!

תשובה ג: שיטת אברבנאל רבי יצחק אברבנאל (הרי"א) בפירושו לספר יהושע17 פתר בדרך מקורית מאוד את הפער שבין ספר דברים לספר יהושע. הרי"א קורא את ספר יהושע כפשוטו וכסדרו. לעומת זאת הוא אינו קורא את הציווי בספר דברים כפשוטו. כאמור, בספר דברים הציווי מופיע פעמיים: האחד לכתוב את התורה על אבנים ביום בו עוברים את הירדן, והשני לכתוב בהר עיבל. לעומת זאת יהושע קיים את המצווה בהר עיבל. הרי"א פתר את הבעיה ע"י קריאה שונה של ספר דברים, ולא כפשט הכתובים. לדבריו, אין לקרוא את הציווי הראשון בספר דברים כציווי. אלא יש לקרוא זאת בסימן שאלה וכאזהרה. לדברי הרי"א, התורה מזהירה את בני ישראל שלא יכתבו ענייני ניצחון והיסטוריה על אבנים כאשר יכנסו לארץ. הרי"א אומר כי בנוהג שבעולם, כאשר מלכים כובשים, ומגיעים לארץ חדשה, הם עושים להם "יד ושם". מציבים מצבות גדולות, וכותבים עליהן את ענייני הניצחון והכיבוש - גלעֵד לדורות. כאשר פירוש הגַלעֵד: הנה, נצחנו, כבשנו, הגענו למקום הזה והמצבה היא עדות לכך. התורה מזהירה את ישראל לא לעשות ככל העמים כאשר יעברו את הירדן. וכך יש לקרוא את דברי התורה לפי הרי"א: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן... והקמת לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד"?! וכי כך תנהג? לא ולא! "וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת"?!18 וכי תכתוב עליהן את ענייני הארבעים שנה במדבר?!19 לא ולא! אלא עם ישראל צריך לעשות מצבה לשם ה'. במסגרת טקס ומעמד של קבלת תורה, כולל מזבח לה' עם קורבנות לה'. זאת יש לעשות בהר עיבל ורק שם לכתוב את התורה על אבנים. לסיכום פירוש הרי"א, ה"ציווי" הראשון בספר דברים אינו ציווי. יש לקרוא אותו בסימן שאלה ותמיהה, ואפילו אזהרה: וכי כך תעשו?! כמו כל הגויים? וכי תכתבו ענייני ניצחון על אבנים מיד בכניסתכם לארץ?! הרי זה סמל של "כוחי ועוצם ידי"! לא ולא, אלא תעשו הסבה לרצון הטבעי הזה. תקימו גלעד – מזבח בהר עיבל. הכול יהיה לשם שמים. תקריבו שם קורבנות לה', תקבלו על עצמכם את קיום מצוות התורה. במסגרת מעמד שכזה, שכל כולו לשם ה', תכתבו על אבנים את דברי התורה. כלומר לדעת הרי"א, יהושע קיים בדיוק את הכתוב בספר דברים. הוא אכן כתב את התורה על אבנים ב"מעמד הברית" בהר עיבל כפי שהתורה ציוותה, ולא כתב מאומה על אבנים, כאשר חצה את הירדן, כפי שהתורה התכוונה.

הקושי על שיטת אברבנאל אומנם הרי"א פתר את הקשיים, אך הוא עשה זאת ע"י קושי אחר. הוא הוציא מידי פשוטו את הכתוב בספר דברים20. יתר על כן הוא קורא זאת הפוך מהקריאה הפשוטה. בקריאת הפשט יש ציווי לכתוב את התורה על אבנים "ביום אשר תעברו את הירדן". ואילו הוא קורא זאת כאזהרה שלא לכתוב. אין זו דרכה של התורה. לא ייתכן שהתורה תכתוב לנו מצווה – כן לכתוב, והיא תצפה ממנו להבין שלא לכתוב?

תשובה ד: שיטת חז"ל במסכת סוטה "בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום: עברו ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז. שנאמר 'את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם אשר תבא בהם' וגו'. ואומר 'תפל עליהם אימתה ופחד...עד יעבר עמך ה' "21 חז"ל פתרו את כל הקשיים בכך שאמרו: "בא וראה כמה ניסים..." . לפי דעה זו של חז"ל22 אירעו לבני ישראל בכניסתם לארץ ניסים רבים והחשוב שבהם שבו ביום שחצו את הירדן, בו ביום הגיעו להר עיבל ובו ביום חזרו למלון בגלגל. מאחר וכך הרי יהושע קיים בדיוק את אשר כתוב בספר דברים. הוא כתב את התורה על אבנים "ביום אשר תעברו את הירדן". והדבר אירע בהר עיבל. שם בהר עיבל במסגרת "מעמד הברית" בנו מזבח, הקריבו קורבנות, וגם כתבו את התורה על אבנים. כמובן, מדברי חז"ל עולה שהמצווה לכתוב את התורה על אבנים היא מצוה אחת. ואין ציווי לכתוב זאת פעמיים. אכן יש סיוע להבנה זו מפשט הכתובים בספר דברים: אומנם הציווי מופיע פעמיים, אך הציווי נכתב פעם אחת רק עם תיאור זמן ("ביום אשר תעברו את הירדן") ופעם שניה רק עם תיאור מקום ("בהר עיבל"). משום כך בהחלט ניתן לקרוא זאת כמצווה אחת. ולסיכום, אם מצליחים להיות בהר עיבל באותו יום שבו חוצים את הירדן, הרי דברי התורה מתקיימים ע"י יהושע כפשוטם ובמלואם.

הקושי על שיטת חז"ל הרי"א מעלה השגות רבות על אגדת חז"ל זו23. אנו נביא להלן את שני הקשיים העיקריים: א. לפי אגדת חז"ל זו, אירעו לבני ישראל הרבה ניסים באותו יום: - עם שלם הלך מהירדן עד הר עיבל ללא מפריע. - כל הגויים פחדו מעם ישראל, ומי שהעז להתנגד "מיד נתרז". - עם ישראל כולו הלך שישים מיל מהירדן עד הר עיבל, הלוך וחזור באותו יום. - עם ישראל גם הספיק באותו יום לחגוג בהר עיבל לבנות את המזבח, להקריב קרבנות וגם לכתוב את התורה. כל כך הרבה ניסים, אם כן מדוע אין זכר לכך בספר יהושע? ב. מדוע סדר האירועים נכתב בספר יהושע שלא כפי דברי חז"ל? בספר יהושע נכתבו המלחמות ביריחו ובהעי לפני מעמד הר עיבל. כמו כן בספר יהושע מוזכר "מבצע ברית מילה" וחגיגת קרבן פסח סמוך לכניסה לארץ (ורק אח"כ המלחמות, ורק אח"כ המעמד בהר עיבל)

הבנת אגדת חז"ל ברובד אחר כאמור, אגדת חז"ל מעלה קשיים רבים. לאור זאת נראה לומר כי אין להבין את האגדה כפשוטה. אלא יש להתייחס אליה ברובד אחר ובהבנה אחרת, כדלקמן: "באותו יום" שאמרה האגדה – אין הכוונה ביום אחד בין 24 שעות. "באותו יום" – הכוונה באותה תקופה. וכך יש להבין: באותה תקופה של הכניסה לארץ נעשו לבני ישראל ניסים רבים. בין היתר הם חצו את הירדן, והגיעו באותה תקופה עד הר עיבל באין מפריע. גם כשחזרו לגלגל דרך ארוכה, שישים מיל, עדיין כל העמים פחדו מעם ישראל, ולא הפריעו להם. אכן זהו נס גדול שעם שלם הלך מרחק שישים מיל בתוך הארץ באין מפריע. לפי פשט הפסוקים ביהושע, עם ישראל הלך להר עיבל אחרי כיבוש יריחו והעי. והרי גם לאחר מלחמות אלה עדיין הארץ מלאה אויבים. אין ספק, הדבר התאפשר מפני שעמי כנען פחדו ויראו מישראל כדברי הכתוב בשירת הים: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן"24. גם לאחר ארבעים שנה, ערב הכניסה לארץ, רחב מתארת את המצב בארץ ומדגישה כי עמי הארץ פוחדים מישראל: "...יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם..."25 לסיכום, האגדה מתייחסת לתקופה הראשונה של בני ישראל בארץ ישראל. תקופה זו היא שיא הגאולה שהתחילה ביציאת מצרים. זו נתפסת כיום אחד ארוך. משום כך האגדה כותבת ש"באותו היום" חצו את הירדן, הגיעו להר עיבל, כתבו את התורה על אבנים וכו'. לפי הבנה זו, אכן יהושע קיים את דבר ה'. גם יהושע מבין שהמצווה לכתוב את התורה "ביום אשר תעברו" הכוונה באותה תקופה. ואכן כך הוא עשה באותה תקופה שבני ישראל חצו את הירדן הם גם הגיעו להר עיבל, ושם כתבו את התורה על אבנים. תשובה ה: שיטת ר' אלעזר בירושלמי "ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל שבשומרון שבצד שכם אצל אלוני מורה... 'הלא המה בעבר הירדן' ולהלן הוא אומר 'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה' מה אלון מורה האמורה להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם. הלוא המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת. בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים דברי רבי יהודה. רבי אלעזר אומר אין זה הר גריזים והר עיבל של כותים שנאמר 'הלא המה בעבר הירדן' מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש. מקום שהחמה שוקעת. בארץ הכנעני אילו בין החוי. היושב בערבה אילו בין ההרים. מול הגלגל אין כאן גלגל אצל אלוני מורה. אין כאן אלוני מורה. מה מקיים ר' אלעזר הר גריזים והר עיבל. שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו יום. על דעתי דרבי אלעזר לא זזו ממקומן"26 לפנינו מחלוקת בין רבי יהודה ורבי אלעזר בעניין כתיבת התורה על האבנים. המחלוקת שלהם מתייחסת למיקום של הר גריזים והר עיבל. רבי יהודה מזהה את הר גריזים והר עיבל עם שכם ואלוני מורה ומקומם של הכותים. וכדי לגשר בין הנאמר בספר דברים לנעשה בספר יהושע, הולך רבי יהודה בשיטת הגמרא בבבלי שהכול נעשה ביום אחד. נעשו ניסים רבים לעם ישראל ביום חציית הירדן: בו ביום חצו את הירדן, בו ביום הגיעו להר עיבל, קיימו את "מעמד הברית" בהר עיבל, כולל המזבח והשלמים, ואף כתבו את התורה על אבנים. ובאותו היום חזרו לגלגל. לעומתו רבי אלעזר סובר שהמיקום של הר גריזים והר עיבל שבהם מדבר ספר דברים, אלה אינם ליד הכותים בשומרון. אלא מדובר בשתי "גבשושיות" (גבעות קטנות) שבני ישראל עשו ליד הירדן. ואלה דברי הירושלמי: "שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעת רבי יהודה, מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום. על דעת רבי אלעזר לא זזו ממקומן". אם כן לפי דברי רבי אלעזר, יהושע קיים את דברי התורה: הוא כתב את התורה ביום בו חצו את הירדן, והדבר נעשה על הר גריזים ועל הר עיבל. הן הן שתי הגבשושיות שנעשו על ידי בני ישראל בסמוך לירדן.

הקושי על שיטת רבי אלעזר הפתרון של רבי אלעזר מגשר על הפער בין ספר דברים לנעשה בספר יהושע. לפי דעתו, יהושע אכן קיים בדיוק את הציווי מספר דברים. אולם עדיין קשה על שיטה זו: א. רבי אלעזר נדחק לומר דברים, שאינם כתובים בשום מקום. אין זכר בספר יהושע לכך שבני ישראל עשו גבשושיות ליד הירדן. ב. בספר יהושע אין זכר למעמד הר עיבל ביום בו חצו את הירדן. ג. מעמד הר עיבל וכתיבת התורה על אבנים כתובים בספר יהושע במנותק מחציית הירדן. ולפי סדר הכתובים, המעמד נעשה רק לאחר כיבוש יריחו והעי. חמישה תירוצים מיוחדים וייחודיים לסיכום, מצאנו בחז"ל ובמפרשים חמישה הסברים שונים לקושי הגדול: הכיצד יהושע לא עשה את הכתוב בתורה? רבי שילא הוא היחיד שקורא את ספר דברים ואת ספר יהושע כפשוטם. הוא סובר שיהושע לא עשה כפי שהתורה ציותה, ולדבריו ה' מוכיח את יהושע על כך . לעומת זאת הבאנו לעיל חמישה הסברים-תירוצים, איך לגשר בין הציווי בספר דברים לבין הביצוע בספר יהושע. חמש תשובות, כל אחת ייחודית ומקורית מכיוון שונה. להלן נביא אותן בקצרה: 1. רשב"ם: רשב"ם סובר שאין מצוה לכתוב פעמיים את התורה על אבנים. המצוה היא לכתוב רק כאשר חוצים את הירדן. יותר מאוחר כאשר יגיעו להר עיבל בני ישראל ישָבעו על התורה, והדבר יחָשב כאילו כתבו את התורה. רשב"ם ייחודי בכך שהוא היחיד שסובר שאין מצוה לכתוב ממש על אבנים במסגרת מעמד הר עיבל. 2. המלבי"ם: המלבי"ם סובר שאכן יש מצוה לכתוב פעמיים את התורה על אבנים. לדבריו, אכן יהושע כתב זאת פעמיים, גם כשחצו את הירדן וגם כשהגיעו להר עיבל. המלבי"ם ייחודי בכך שסובר שאכן המצווה היא לכתוב פעמיים. 3. אברבנאל: הרי"א סובר שרק בהר עיבל יש מצווה לכתוב. לדבריו הציווי בתורה לכתוב ביום שחצו את הירדן, אינו כפשוטו. להיפך, התורה מזהירה שלא לכתוב על אבנים ביום בו נכנסים לארץ. אברבנאל ייחודי בכך שקורא את ספר דברים לא כפשוטו, ואפילו הפוך מהפשט. 4. בבלי, סוטה: המשנה במסכת סוטה סוברת כי היה נס. באותו יום שבני ישראל חצו את הירדן, הם הגיעו להר עיבל. שם הם עשו את כל "מעמד הר עיבל" ובין היתר כתבו את התורה על אבנים. לפי שיטה זו, יש מצוה לכתוב פעם אחת ולא פעמיים. שיטה זו היא יחודית כי היא היחידה שפתרה את הפער בין הספרים על ידי הסבר שהיה נס. היא היחידה שמתעלמת מהפשט שבספר יהושע ועוברת מעולם המעשה הטבעי לעולם של הנהגה ניסית . 5. הירושלמי: בירושלמי במסכת סוטה מובאת דעתו של ר' אלעזר והסברו לנדון. לדבריו, בני ישראל "יצרו" שתי גבשושיות וקראו להן: הר גריזים והר עיבל. הם עשו זאת ליד הירדן ביום בו חצו את הירדן. אשר על כן יהושע קיים את דברי התורה, גם לדבריו יש רק ציווי אחד ביחס לכתיבה. רבי אלעזר ייחודי בשיטתו, הוא היחיד שמדבר על "בניית גבשושיות" ומזהה את הר גריזים והר עיבל לא בשכם שבאלוני מורה, אלא בסמוך לגדות הירדן.

ח. התורה מצוה רעיון ולא מעשה (תשובה ו)[עריכה]

להלן נביא הסבר אחר לפער בין ספר דברים לספר יהושע. הסבר שאינו כתוב בחז"ל ולא במפרשים. הגם שההסבר אינו נראה כפשט הכתובים בספר דברים, אך נראה לי שזהו עומק פשוטו של מקרא: לפעמים התורה כותבת ציווי, שהוא בבחינת רעיון, ואין כוונת התורה שהציווי ירד לעולם המעשה. כך יש להבין את הציווי לכתוב את התורה על אבנים בו ביום שחוצים את הירדן. המצווה לכתוב את התורה על אבנים "ביום אשר תעברו את הירדן" איננה מצוה לביצוע מעשי אלא זהו רעיון נשגב, יקר וחשוב כפי שנסביר להלן: כתיבת התורה על אבנים מיד ביום שנכנסים לארץ, באה לחבר בין ארץ ישראל לתורת ישראל. הרעיון העומד מאחורי מצוה זו הוא לחבר בין הגאולה הגשמית – עם חופשי בארצו לבין הגאולה הרוחנית – עם ישראל המקיים תורה ומצוות. במצווה זו התורה בעצם מצוה אותנו שלא להפריד בין הכניסה לארץ לבין התורה והמצוות. יש חשש גדול שהעם המתיישב בארץ ישקיע מרצו בכלכלה ובלאומיות, כלומר בגאולה הגשמית. מאידך לעם יש תורה ומצוות, ובטבע הדברים זהו עניין נפרד. לתורה יש מגמה ברורה שהגאולה הגשמית והרוחנית יתפסו בעיני העם כעניין אחד. היוצא מכך שלא תהיה הפרדה בין העם וארצו לבין העם והתורה. שלא תהיה הפרדה בין המתנה ששמה הארץ לבין המתנה ששמה תורה ומצוות. איך עושים זאת? הרי בפועל אלה שני עניינים עצמאיים ונפרדים. אשר על כן התורה מצוה שבני ישראל יכתבו את התורה על אבנים באותו יום בו הם חוצים את הירדן ונכנסים לארץ . באותו יום שהם יכנסו לארץ, ברגעים הראשונים, הם יכנסו לברית התורה על ידי כתיבתה על אבנים בטקס גדול ובמעמד כל העם. כך העם ידע שאין לנתק בין הנחלה הגשמית לבין הנחלה הרוחנית. כדברי הזוהר, "ישראל ואורייתא חד הוא". רק כך על ידי מעמד "ברית התורה" – כתיבת התורה על אבנים – ביום בו נכנסים לארץ, רק כך העם יבין שכל המשמעות של עם ישראל בארץ ישראל היא קיום תורה ומצוות.

לקיחת האבנים מהירדן היא תחילת הכתיבה יהושע היה נאמן לרוח התורה, ופעל בהתאם. עם ישראל מחויב ביום הראשון של הכניסה לארץ להתעסק במצות כתיבת התורה על האבנים. מאידך אין זה מעשי לעשות "ברית", "מעמד קבלת תורה", ממש ביום הכניסה לארץ. אשר על כן יהושע התחיל את מצות הכתיבה על אבנים ביום הראשון כשנכנסו לארץ. אך לא קיים את כל המצווה ולא את "מעמד הר עיבל" באותו היום. כאשר בני ישראל חצו את הירדן, באותו יום הם לקחו שתים עשרה אבנים מהירדן והקימו אותן במלון בגלגל. (יותר מאוחר לקחו את האבנים האלה להר עיבל ושם כתבו עליהן את התורה) . ביום הראשון לכניסה לארץ יהושע התעסק עם האבנים. שנים עשר איש לקחו שתים עשרה אבנים מהירדן למלון בגלגל. לאחר מכן בזמן המתאים הם לקחו את האבנים להר עיבל ושם כתבו עליהן את התורה. מצווה זו של לקיחת האבנים ביום הראשון והקמתם בגלגל מוזכרת בספר יהושע שלוש פעמים: א. ה' מצווה את יהושע (ד', ב-ג) ב. יהושע מצווה את העם (ד', ד-ז) ג. העם מקיים את המצווה (ד', ח) אין זו דרכה של תורה ולא של ספרי הנביאים לחזור שלוש פעמים על אותו עניין. אם כן מדוע כאן ראה יהושע לנכון לכתוב בספרו עניין זה שלוש פעמים? נראה לומר כי זו הדרך שבה בחר הספר להדגיש את האירוע, את מצוות לקיחת האבנים. זו הדרך לומר שמצוות לקיחת האבנים נעשתה ברוב עם, בפרהסיה, קבל עם ועדה. כלומר, כל העם היה שותף למצווה זו. הווא אומר: כל העם ידע מעניין האבנים והבין כי אבנים אלה אמורות לשרת אותנו בהמשך לצורך כתיבת התורה באבנים בהר עיבל. באופן זה יהושע אכן קיים את מצוות "כתיבת התורה על אבנים" כבר ביום הראשון בו חצו את הירדן. מצוות הכתיבה התחילה ביום הראשון והושלמה ביום שבו הגיעו להר עיבל. לסיכום, נמצאנו למדים שהתורה מצוה אותנו לכתוב את התורה על אבנים דווקא ביום הראשון שנכנסים לארץ. אך יותר משמצווה זו היא מעשית, היא יותר רעיונית. יש כאן מסר לדורות. והוא: לא להפריד בין גאולת הגוף לגאולת הנפש. לא להפריד בין הגאולה הגשמית לזו הרוחנית. לא להפריד בין הלאום היהודי לבין הדת היהודית. איך עושים זאת? ע"י כתיבת התורה מיד בכניסה לארץ. ואם הדבר בלתי אפשרי מבחינה מעשית, לפחות נעשה משהוא סמלי. ביום הראשון לפחות ניקח את האבנים. אולי גם נסוד אותן בסיד כהכנה לכתיבה. בכל אופן העם אמור להתעסק עם האבנים מיד עם הכניסה לארץ. מאידך כתיבת התורה על אבנים כטקס וכמעמד ברית יתקיים כאשר זה יתאפשר. כאשר יהושע כבש את יריחו ואת העי, הדבר התאפשר מבחינה מעשית. לאחר שני הקרבות הראשונים יהושע הזדרז למצוות "ברית קבלת התורה", הוא מעמד הר גריזים והר עיבל, ובמעמד זה גם כתב את התורה על אבנים .

ט. דוגמאות נוספות למצווה רעיונית ולא מעשית[עריכה]

נמצאנו למדים שהמצווה לכתוב את התורה על אבנים באותו יום שבו נכנסים לארץ, זהו רעיון יותר מאשר מצווה מעשית. מתברר שיש עוד מקרים כאלה בתורה. להלן נביא עוד שתי דוגמאות. דוגמה א: "וגם בעליו יומת" "וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ

וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת

אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו" שור מועד שנגח והרג אדם – השור נסקל. באשר לבעלים התורה כותבת שבעל השור חייב מיתה: "וגם בעליו יומת". אולם מיד בפסוק הבא התורה כותבת "ואם כופר יושת עליו...". כלומר, הבעלים ישלמו כופר, קנס כספי. אם כן דינו של בעל השור בדיני ממונות ולא בדיני נפשות בניגוד לכתוב פסוק לפני כן. כידוע התורה מחמירה מאוד בדיני רוצח, ומדגישה כי אדם שרצח דינו מוות. יש למַצות אתו את הדין ובשום פנים ואופן אין להמיר את עונש המוות בכופר. ואלה דברי התורה בדיני רוצח: "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן" . והנה כאן במקרה שור מועד שהרג אדם, התורה נותנת אפשרות של כופר נפש. למרות שהיא כתבה שדינו מוות. "וגם בעליו יומת". חז"ל כותבים על פסוק זה שדינו של בעל השור הוא בדיני ממונות לכתחילה, וכך כתוב במדרש ההלכה של התנאים, המכילתא: " 'וגם בעליו יומת', איני יודע אם בידי שמים או בידי אדם. כשהוא אומר: 'אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו', הא אין נותנין פדיון נפש אלא למומתין בידי שמים" . במקום אחר חז"ל גם נותנים הסבר מדוע אין בעל השור חייב מיתה: "מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ" על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רחיצת שורו" . אם כן מדוע התורה כתבה "וגם בעליו יומת"? אלא שהתורה כתבה רעיון ולא מצוה לעולם המעשה. הרעיון הוא שהתורה רצתה ללמדנו עד כמה עונשו של בעל השור חמור. הרשלנות של הבעלים הרי היא כפשיעה. ומצד האמת מגיע לו דין מוות. אלא שבפועל אין ממצים את הדין עם בעל השור. התורה העדיפה לדון אותו בדיני ממונות. ועליו לשלם כופר נפש. לסיכום, רוח הדברים: המעשה חמור מאוד ולכן "גם בעליו יומת". אולם הלכה למעשה הוא משלם כופר נפש .

דוגמא ב: "עין תחת עין" "אם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש. עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל. כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה" במסגרת דיני נזיקין, התורה מחמירה עם מי שפוגע בזולתו. מי שהוציא עין לזולתו דינו: "עין תחת עין" וכן "שן תחת שן, יד תחת יד" וכו'. חז"ל מסבירים שאין להבין את הפסוק כפשוטו, אלא המזיק חייב ממונות: "תניא רבי דוסתאי בן יהודה אומר: עין תחת עין ממון" הנה כי כן לפנינו דוגמה נוספת. התורה כותבת את רוח הדברים, אולם בעולם המעשה הדברים שונים. התורה התכוונה להדגיש שהפוגע בזולתו הדבר חמור מאוד. המוציא עין, שן וכו' לחברו, מן הראוי להענישו בדיוק לפי מעשהו. מן הראוי להוציא לו עין. זהו רוח הדברים. אולם בעולם המעשה חז"ל מורים לנו שהמזיק ישלם ממון – פיצויים לניזק.