צידה לדרך למועדי ישראל/כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק כב: אבנים יקרות בשערי ירושלים[עריכה]

כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים אמות, וחוקק בהם עשר ברום עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר "ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וגו' ". לגלג עליו אותו תלמיד, ואמר: השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן- כולי האי משכחינן?! לימים הפליגה ספינתו בים, חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות, אמר להו: הני למאן? אמרי: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים. כי הדר אשכחיה לרבי יוחנן דיתיב וקא דריש. אמר ליה: רבי, דרוש ולך נאה לדרוש, כשם שאמרת כך ראיתי. אמר לו: ריקה, אם לא ראית לא האמנת?! מלגלג על דברי חכמים אתה! יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות. (סנהדרין ק', ע"א)

א. אבנים טובות ומרגליות- פשט או דרש[עריכה]

רבי יוחנן יושב ודורש: הקב"ה יביא אבנים טובות ומרגליות בגודל 30 אמה (15 מ') על 30 אמה וישים אותן בשערי ירושלים. אגדה זו אינה חורגת מגבול ההיגיון. הגם שבמציאות אין אבנים יקרות בגודל כזה, אך אין זה מעבר להיגיון. אולי בקרקעית הים תמָצא מרגלית ענקית או אלמוג בגודל 30 אמה, אולי? ה' אוהב את ישראל ואת ירושלים, אם כן מדוע שלא יביא אבנים כאלה?! מאידך ברור שאין הדבר בגדר הטבע! אנו קוראים את דברי ר' יוחנן ושואלים, למה הוא התכוון? האם כוונתו לפשט הדברים? אבנים יקרות בגודל 15 מ' על 15 מ' בשערי ירושלים? או שמא הוא דיבר במשל ומליצה, ולדבריו יש עומק אחר והבנה נוספת. נראה שהרמב"ם יוכל לעזור לנו בשאלה זו. להלן נביא את דברי הרמב"ם ביחס לאגדות חז"ל, ובהתאם לכך נחזור ונדון באגדה זו. כידוע רמב"ם התייחס לאגדות חז"ל1, ודן ארוכות בשאלה האם ללמוד את האגדות כפשוטן. או שמא להבין שכל אגדה יש לה עומק ורעיונות נוספים חוץ מהבנת הפשט. בהבנה שכזו הפשט אינו אלא כלי לרעיונות העמוקים והיקרים.

ב. רמב"ם על אגדות חז"ל[עריכה]

1. אוצרות החכמה נמצאים באגדה בתחילת דבריו באשר לאגדות חז"ל2 רמב"ם אינו חוסך במילים באשר לאוצרות הטמונים באגדה, ובלשונו ה"דרש". להלן חלק מדברי הרמב"ם: - יש בו – בדרש- תבונה גדולה. - הוא כולל חידות פליאות וחמודות נפלאות. - מי שיסתכל בדרש הסתכלות שכלית יגלה בו את הטוב האמיתי, מה שאין למעלה ממנו. - "... ויגלה מהם מן העניינים האלקיים, ואמיתות החכמה, מה שהיו אנשי החכמה מעלימים אותו. ולא רצו לגלותו." ניתן לסכם את דברי רמב"ם ולומר, כי לדעתו כל אוצרות החכמה נמצאים באגדות חז"ל.

2. דברי חז"ל במשל ומליצה רמב"ם מדגיש כי לפעמים יש אגדות שהפשט שלהן אינו הגיוני: "אם תביט אותו על פשוטו, תראה בו עניינים רחוקים מן השכל שאין למעלה מהם". לדבריו, חז"ל דברו באגדות במשל ונמשל, ולא התכוונו שנבין את האגדה כפשוטה. הוא מונה שלוש סיבות מדוע חז"ל כתבו בדרך זו של משל ומליצה: א. "ללטוש רעיוני התלמידים", כלומר לחדד את שכלם. "וללבב ליבותם", כלומר למשוך ולעניין אותם, ולהחכים אותם. ב. "כי האנשים הכסילים אין שכלם שלם לקבל את האמיתות על בוריין". ג. "ועוד שהלימוד להמון העם צריך שיהיה בדרך חידה ומשל. כדי שיהיה כולל הנשים והנערים הקטנים. עד אשר ישלם שכלם, ואז יתבוננו וישכילו ענייני הרמזים ההם".

3. על הלומדים את האגדה כפשוטה רמב"ם מציין כי רוב בני האדם לומדים ומבינים את הדרש כפשוטו. "ואין סוברים בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות כולן אצלם מחוייבות המציאות". לדעת הרמב"ם, האנשים המבינים את האגדה רק לפי פשוטה, ואפילו כאשר הדבר בלתי הגיוני, הם עושים זאת "לפי שלא הבינו החוכמות", והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו. ולא מצאו מי שיעורר אותם. אנשים אלה לומדים את ה"דרש" כפשוטו, ואינם מוכנים לקבל שחז"ל התכוונו לרעיונות נוספים. למרות שהפשט רחוק מן השכל, כלומר בלתי הגיוני. רמב"ם מתייחס לקבוצה זו בחומרה ואינו חוסך את שבט לשונו מהם: "וזו הכת עניית הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם". אומנם הם חושבים שהם "מכבדים ומנשאים את החכמים", אולם בעצם "הם משפילים אותם בתכלית השפלות"!! "וחי ה' יתברך! כי הכת הזאת מאבדים הדרת התורה, ומאפילים זוהרה, ומשימים תורת ה' בהיפך המכוון בה"... "לפי שה' יתברך אמר בתורה התמימה: אשר ישמעון את כל החקים האלה יאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". ואילו בעקבות האנשים האלה, המסבירים את אגדות חז"ל כפשוטם, הרי אני מקבלים תוצאה הפוכה. האומות אומרים בעקבות זאת: רק עם סכל ונבל הגוי הקטון הזה.

ג. רבי יוחנן צופה את הגאולה[עריכה]

לאור דברי הרמב"ם, אנו לא נסתפק בקריאת האגדה כפשוטה. זאת כדי לא להיקרא "הכת עניית הדעת", וכדי שחס וחלילה לא נשתייך לקבוצה ש "מאבדים את הדרת התורה". אשר על כן אנו נלמד את האגדה כמשל ומליצה, וננסה לרדת לעומק חוכמתו ורעיונותיו של רבי יוחנן. רבי יוחנן מדבר במשל: אבנים טובות ומרגליות בגודל 30 אמה. הנמשל: בזמן הגאולה יהיה ערך רב לאבני ירושלים. הארץ תהיה עשירה, הכלכלה פורחת, וממילא בתי ירושלים יהיו יקרים. ככל שהגאולה תתקדם ועם ישראל יתחזק בארצו, הרי שאבני ירושלים יהיו יקרות יותר. בהמשך נפרט יותר עניין זה. להלן נעבור על האגדה קטע קטע ונגלה שהאגדה אכן עוסקת בגאולת ישראל ובהשלכות של הגאולה על אבני ירושלים. - "כי הא דיתיב רבי יוחנן ודריש" הגמרא אינה פותחת בלשון הפתיחה המקובל: 'אמר רבי יוחנן', אלא "יתיב... ודריש". כלומר, היה יושב ודורש. הגמרא פותחת בלשון "ודריש" כדי להסב את תשומת לבנו, שלפנינו מדרש, כלומר אגדה. הנה כי כן כבר המילים הראשונות של הגמרא רומזות לנו שלפנינו דברי אגדה. היוצא מכך שעלינו ללמוד ולנסות להבין את עומק דבריו של רבי יוחנן, ולא להסתפק בפשט. - "עתיד הקב"ה" באגדה אין ציון זמן. לא כתוב ימות המשיח, אלא לשון כללית: "עתיד". לא מצוין אם מדובר בתחילת ימי הגאולה או בסוף. האם בתקופת משיח בן יוסף או משיח בן דוד. האגדה בדווקא משאירה את עניין הזמן סתום. זוהי דרכה של האגדה. דווקא מפני שהיא אינה מציינת זמן מדויק, דווקא אז האגדה מקבלת משמעות נצחית. - עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות איזה סוגי אבנים הקב"ה יביא? יהלום, ספיר, ישפה? האגדה אינה מציינת את סוג האבנים. היא מעדיפה לדבר בלשון כללית: "אבנים טובות". גם המילה "מרגליות" אינה מכוונת לסוג האבן, זוהי מילה כללית, ופירושה אבן יקרה. מדוע רבי יוחנן לא ציין את סוג האבנים, אלא העדיף להשתמש במילים כלליות? נראה לומר כי זהו רמז שהאגדה רומזת לנו, ומכוונת אותנו לקראת הרעיון העמוק שבאגדה. ר' יוחנן מתכוון לומר כי בעתיד אבני ירושלים יהיו יקרות מאוד. הערך שלהן ירקיע שחקים. אבן טובה או מרגלית בגודל 30 אמה על 30 אמה, זו אבן שמחירה גבוה מאוד מאוד. רבי יוחנן רוצה לומר לעתיד לבוא אבני ירושלים יהיו יקרות מאוד מאוד. אך לאו דווקא מפני שמדובר באבן יהלום או כיו"ב. אלא מפני שלירושלים עצמה יהיה ערך עצום, כפי שנסביר בהמשך. - "30 על 30 אמות וחוקק בהם ברום עשרים" איננו מכירים במציאות אבנים יקרות בגודל 30 אמה אורך ו- 30 אמה רוחב (15 מ' על 15 מ'). רבי יוחנן אומר שה' יביא! וכי נבצר מהקב"ה דבר?! הרי "אֹהֵב יְהוָה שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב"3. אם כן למה שה' לא יביא אבנים יקרות וגדולות מאוד כדי לפאר את ירושלים, עיר הקודש והמקדש?! מחד גיסא, ה' אינו עושה נס שלא לצורך. מאידך גיסא רבי יוחנן אומר שה' יביא אבנים טובות ומרגליות בגודל 30 אמה על 30 אמה?! כאמור רמב"ם סובר שחכמים דיברו במשל ומליחה, ומסרו רעיונות נפלאים באגדות. נאמנים לשיטת הרמב"ם, אל לנו להבין את הדברים כפשוטם, מפני שהדבר נראה כזלזול בדברי חז"ל. אשר על כן עלינו לרדת לעומק חכמתו של ר' יוחנן. להלן נראה כי המספרים 30-20-10 הם סמליים רומזים לרעיונות נשגבים. - 30-20-10 מספרים עוקבים ר' יוחנן השתמש במספרים 30-20-10. הוא השתמש במספרים עגולים ועוקבים. דווקא דרך המספרים העגולים האגדה רומזת לנו לא להבין את הדברים כפשוטם. זוהי הדרך של האגדה להביע ריבוי, או להביע עניינים בתורת הנסתר.

  - פירוש הבן איש חי למספרים 30-20-10 לדעת הבן איש חי, המספרים 30-20-10 רומזים לעניינים עמוקים בתורת הסוד4. גם אם איננו מבינים את דברי הבן איש חי, העוסקים בפרד"ס הרי ברור שהבן איש חי לא הבין את הדברים כפשוטם. העולה מדבריו, שר' יוחנן לא התכוון למספרים כפשוטם. הבן איש חי מסייע בידינו, שיש לקרוא את האגדה כמשל וכמליצה. ועל הקורא ללמוד ולהתייגע באשר למסר העמוק שבאגדה. - פירוש הכלי יקר למספרים 30-20-10 "הכלי יקר"5 בפירושו לברכת כוהנים6 מתייחס למספרים 30-20-10. הוא מסביר כי מספרים אלה הם בעלי משמעות רבה באשר לקבלת הברכות והשפע האלוקי. שלושת הפסוקים של ברכת כוהנים מתחילים באות יו"ד: יברכך, יאר, ישא. האות יו"ד- בגימטרייה 10. שלוש פעמים יו"ד (של שלושת הפסוקים) עולים למספר 30. כלומר, המספר 30 מציין את כל הברכות והשפע. ממשיך הכלי יקר ואומר, כי האות יו"ד יש בה חלק נגלה וחלק נסתר. החלק הנגלה י' גימטרייה 10. החלק הנסתר ו"ד- גם הוא עולה בגימטרייה 10. הווא אומר שהאות יו"ד מייצגת בגימטרייה 20: 10 של הברכות בנגלה ו-10 של הברכות בנסתר. הרי לנו שגם המספר 20 מייצג את השפע והברכה. לסיכום דברי הכלי יקר כל המספרים: 30-20-10 באים לרמוז לשפע הברכות מאתו יתברך. ה"כלי יקר" לא התייחס לדברי רבי יוחנן, דבריו מתייחסים לברכת כוהנים. אולם דבריו כלליים ומלמדים אותנו על המשמעות של המספרים 30-20-10. ואנו לא נותר לנו אלא ללמוד מדבריו ולהעתיקם לאגדה שלנו. אגדה העוסקת באבנים יקרות בגודל 30 אמה על 30 אמה, והקב"ה חוקק בהם 10 אמה על 20 אמה.

ד. ערכן היקר של אבני ירושלים – סמל לגאולה[עריכה]

לאור כל דברינו עד כאן7, נראה לומר כי רבי יוחנן השתמש באגדה במספרים 30-20-10 כדי להביע עושר, שפע וברכה מאת ה'. רבי יוחנן השתמש בשלושה סמלים באגדה: 1. המספרים 30-20-10, סמל לעושר וברכה מאת ה' יתברך. 2. "אבנים טובות ומרגליות", סמל ליוקר, חשיבות, עושר והצלחה. 3. "שערי ירושלים", סמל לשלטון בירושלים בפרט ובארץ ישראל בכלל. בדרך זו הביע ר' יוחנן את הרעיון כי בימי הגאולה, כאשר עם ישראל ישלוט בירושלים, המדינה תהיה עשירה. הדבר יבוא לידי ביטוי בעיקר בעיר הבירה, עיר הקודש והמקדש – ירושלים. ערך הבתים בירושלים יהיה יקר מאוד. כל עיר בירה היא יקרה. בתיה יקרים ואבניה יקרות. ככל שהמדינה יותר חזקה ויותר עשירה, הרי שהערך של עיר הבירה שלה גבוה יותר. הנה כי כן ר' יוחנן צופה את הגאולה: עם ישראל בארצו, המצב הביטחוני יציב, הכלכלה משגשגת, ומשום כך בתי ירושלים יקבלו ערך רב מאוד.

- "ומעמידן בשערי ירושלים" הקב"ה בעצמו יעמיד את האבנים היקרות בשערי ירושלים. זוהי דרך נוספת של האגדה לומר לנו שכל עניינה הוא ימי הגאולה. הקב"ה בעצמו יעמיד את אבני ירושלים, פירוש הדבר שהקב"ה בעצמו יגאל את ישראל. כך מצאנו בגאולה מצרים, "אם הגאולות". ה' בעצמו גאל את בני ישראל ממצרים. כדברי חז"ל: "אני ולא מלאך... אני ולא שליח"8. גם בגאולה העתידית אנו מצפים שה' בעצמו יגאל אותנו. ובאגדה זו ר' יוחנן אומר זאת בדרך משל: "עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות... ומעמידן בשערי ירושלים".

ה. "שערי ירושלים" – סמל לשלטון[עריכה]

האגדה כותבת שהקב"ה יביא אבנים טובות ומרגליות ויעמיד אותן בשערי ירושלים. כידוע, שער מסמל שלטון9. מאידך ירושלים הינה שם נרדף לכל ארץ ישראל. יוצא מכך ש"שערי ירושלים" הם סמל לשלטון בארץ ישראל. מי ששולט בשערי ירושלים, הריהו שולט בארץ ישראל. כך מצאנו בספר ירמיהו. כאשר הנביא רוצה לומר שהגויים יבואו ויכבשו את ארץ ישראל, הוא כותב שהם יכבשו את שערי ירושלים: "כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם יְהוָה וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה"10. העולה מדברי הנביא, שמי ששולט בשערי ירושלים שולט בירושלים ובכל ישראל. אשר על כן כאשר האגדה אומרת שה' יביא אבנים יקרות ויעמידן בשערי ירושלים הרי כוונת האגדה שה' ימלוך בירושלים ובארץ ישראל. כלומר האגדה מדברת על גאולת ישראל: עם ישראל ישוב לארצו, ואנו נחיה תחת מלכות ה'.

ו. גאולת ישראל בחזונו של רבי יוחנן[עריכה]

ר' יוחנן חי בארץ ישראל בטבריה בתקופת הגלות הקשה. 150-200 שנה אחרי חורבן בית שני. עם ישראל היה מפוזר בגולה, רוב רובו של העם היה בגולה ורק מתי מעט נשארו בארץ. אפילו מרכז התורה לא היה בארץ ישראל אלא בבבל. עם ישראל נמצא בשפל המדרגה, נתון למשיסה ובזוי בין העמים. ירושלים חרבה, והמצב הכלכלי בארץ ישראל נמצא בשפל11. הגאולה- זו אינה נראית באופק. אפילו שביב של גאולה או זיק של תקווה אינו נראה בעיני בשר ודם. דווקא על רקע התקופה הקשה, דברי רבי יוחנן מקבלים משמעות עצומה. לא פלא שהיה תלמיד אחד שלגלג ולא האמין לדברי ר' יוחנן. באגדה זו ר' יוחנן אומר: הגאולה בוא תבוא. השלטון יחזור לעם ישראל, בישראל תמלוך מלכות ה'! ר' יוחנן אומר זאת באמצעות סמלים, ע"י "משל ומליצה". הוא נותן ערך לאבני ירושלים. לדבריו, בעתיד – בזמן הגאולה- אבני ירושלים יהיו יקרות מאוד. ואין לך סמל יותר ברור מזה לעצמאות ושלטון חזק, יציב ומצליח. "אבנים טובות ומרגליות" בגודל של 30 אמה על 30 אמה יהיו בשערי ירושלים. אבנים כאלה הן סמל לעושר. אבנים כאלה אין להן ערך כספי. אי אפשר לאמוד ערך של אבן יקרה בגודל שכזה. ובאמת, כאשר יש שלטון עצמאי, יציב ומצליח, שלטון של כלכלה פורחת ומשגשגת. או אז יש ערך רב מאוד לבתים בעיר הבירה. ובוודאי למבנים הציבוריים ששערי ירושלים מסמלים אותם.

ז. מחורבן לתקומה[עריכה]

בתקופת ר' יוחנן המרכז היהודי בארץ היה בגליל. העיר ירושלים הייתה חרבה והרומאים הקימו שם עיר רומאית "מודרנית". מקום המקדש היה שומם. אם מישהו היה רוצה לקחת אבנים מאבני הר הבית, לא היה מי שימנע זאת ממנו. להיפך. אולי הרומאים היו מעודדים להמשיך ולהחריב את שרידי בית המקדש. והנה בתקופה כה קשה לעם ישראל, ר' יוחנן מדבר על הגאולה. בתקופה שהיהודי מן השורה אינו רואה אור בקצה המנהרה של הגלות והחורבן. דווקא בתקופה זו ר' יוחנן רואה איך ירושלים תיבנה ותיכונן. בחזונו רואה ר' יוחנן שהקב"ה בעצמו יבנה את ירושלים. זאת מפני שבני אדם לא מסוגלים לדמיין איך גאולת ישראל תתרחש. דווקא בגלל הייאוש המוחלט. ר' יוחנן מחזיר את התקווה ואומר שה' בעצמו יביא אבנים טובות ויעמידן בשערי ירושלים. במצב הנראה לעין אי אפשר לחשוב שבן אדם מסוגל לעשות זאת. הדבר נראה הזוי לחלוטין שבני אדם – היהודים – יצליחו להחזיר את השלטון לעם ישראל בירושלים. לכן יותר "מציאותי" לומר: ה' בעצמו יעמיד אבנים טובות בשערי ירושלים. כלומר, ה' בעצמו יגאל אותנו ויבנה את ירושלים.

ח. "ברוך אתה ה' בונה ירושלים"[עריכה]

לאור דברינו לעיל, נראה לומר כי כל אימת שחז"ל יאמרו "עתיד הקב"ה להביא אבנים... ולהעמידן בשערי ירושלים". או "הקב"ה יבנה את בית המקדש". או "ברוך אתה ה' בונה ירושלים" בכל המקרים האלה חז"ל מתכוונים לרעיונות נשגבים ויקרים. אך בשום פנים ואופן הם לא התכוונו לומר שירושלים ובית המקדש לא יבנו ע"י בני אדם. הם נקטו בדבריהם בלשון זו, שה' הוא הבונה, בגלל כמה וכמה סיבות: 1. כפי שאמרנו, דווקא בתקופת החושך והייאוש של הגלות הדבר לא מציאותי לומר שבני אדם- יהודים- יצליחו לחדש את בניין ירושלים והשלטון בה. דווקא משום כך הדבר היחיד המתקבל על הדעת הוא לומר שה' יבנה את ירושלים. 2. בגלל הצורך להפיח תקווה בעם, כדי לעודד את העם שבגלות, העם הנתון למשיסה ולשבי, מזכירים לו שה' לא עזב את עמו. ה' בורא עולם הוא כל יכול. הוא בעצמו יגאל אותנו ויבנה את ירושלים. 3. באמת, בניין ירושלים אמור להיות בניגוד לטבע. הישרדותו של עם ישראל היא נס ממש. כפי שהגמרא אומרת זאת: "שבעים זאבים רוצים לטרוף כבשה אחת ולא מצליחים". האם זה לא נס. ההישרדות של הכבשה אינו בגדר הטבע. אילולי שה' בעזרנו ודאי לא היינו מצליחים לשרוד כעם. כלומר, הגם שירושלים תיבנה על-ידי בני אדם, הגם שארץ ישראל תיבנה ותפרח על-ידי בניה, אין זאת כי אם ה' בעזרנו. אין זאת אלא שה' בעצמו משגיח עלינו והוא המוביל את תהליך הגאולה. חז"ל מתארים זאת בלשון של משל ומליצה: "עתיד ה' להביא אבנים טובות ומרגליות... ומעמידן בשערי ירושלים".

ט. התגשמות חזונו של ר' יוחנן[עריכה]

אכן זכינו בימינו וחזונו של ר' יוחנן מתגשם. עינינו רואות כי דברי ר' יוחנן מתגשמים במלואם. כיום אבני ירושלים יקרות מאוד. ולו נניח שיבוא "עשיר עולם" ויבקש אבן מאבני הכותל, לרכוש ולשלם. אם יציע סכום עתק בשביל לקנות אבן אחת בלבד, וכי יתנו לו?! בשום פנים ואופן לא! בעד כל הון שבעולם לא יתנו לו! אין זאת כי אם הערך של אבני ירושלים יקר מאוד. אין להם מחיר. כמו אבנים טובות ומרגליות בגודל 30 אמה על 30 אמה. הנה כי כן ר' יוחנן ישב ודרש על הגאולה. בתקופתו- תקופת הגלות והחורבן- אבני ירושלים חסרות ערך. אולם בתקופת הגאולה, עם ישראל ישוב לארצו וישלוט בה. עם ישראל יהיה עצמאי בארצו ויצליח להפריח את השממה כמו בחזון הנביאים. הכלכלה הישראלית תהיה אות ומופת בעולם. בתקופת הגאולה מדינת ישראל תהיה עשירה והצבא יהיה חזק ויציב. ממילא במצב שכזה אבני ירושלים מקבלות ערך אחר לחלוטין. אבני ירושלים יקרות כמו אבנים טובות ומרגליות. וזו כוונת ר' יוחנן: ה' יביא אבנים טובות ומרגליות בשערי ירושלים. הנה כי כן בחסדי ה' יתברך, זכינו ששערי ירושלים יקרות מפז ומפנינים. ערך הדירות בירושלים גבוה מאוד. ככל שמתקרבים לחומות ירושלים ערך הבתים גבוה יותר. זכינו וכבר באתחלתא דגאולה הקב"ה הביא "אבנים טובות ומרגליות" והעמידן בשערי ירושלים בפרט ובירושלים כולה.