צידה לדרך למועדי ישראל/יט
פרק יט: הגאולה תהליך איטי ומתמשך(עיונים במלכות חזקיהו)
[עריכה]חזקיהו עושה הישר בעיני ה' א וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה. ב בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה. ג וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו. ד הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן. ה בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. ו וַיִּדְבַּק בַּיהוָה לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. ז וְהָיָה יְהוָה עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ. ח הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר. (מלכים ב' י"ח, א-ח) סנחריב עולה לכבוש את ירושלים יז וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַבְשָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כֹבֵס... יט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ. כ אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי. כה עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ. יְהוָה אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ. (מלכים ב' י"ח, יז; יט- כ; כה) תפילת חזקיהו טו וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. טז הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח יְהוָה עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי. יז אָמְנָם יְהוָה הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת הַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצָם. יח וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם. יט וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. (מלכים ב' י"ט, טו-יט) נבואת ישעיהו על מפלת סנחריב כ וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי. כא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם. כב אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. כג בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר ברכב (בְּרֹב) רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה יַעַר כַּרְמִלּוֹ... כו וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד חַתּוּ וַיֵּבֹשׁוּ הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה... לב לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה. לג בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם יְהוָה. לד וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. (מלכים ב' י"ט, כ-כג; כו; לב-לד) מפלת סנחריב לה וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. לו וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה. לז וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר (בָּנָיו) הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו. (מלכים ב' י"ט, לה-לז) חטאי מנשה א בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ. ב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ג וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם. ד וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי. ה וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהוָה. ו וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיס. ז וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם. (מלכים ב' כ"א, א-ז) חזקיהו ראוי להיות משיח 'לם רבה המשרה ולשלום אין קץ' (ישעיהו ט, ו) אמר רבי תנחום, דרש רבי קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך– תעשהו משיח? לכך נסתתם." (סנהדרין צ"ד, ע"א) חזקיהו מפיץ תורה בישראל " 'והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן' (ישעיהו ו', כז), אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (סנהדרין צ"ד, ע"ב) א. המהפכה של המלך חזקיהו – ללא המשך
מלכות חזקיהו – "ויעש הישר בעיני ה'" א וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה. ב בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה. ג וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו. ד הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן. ה בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. ו וַיִּדְבַּק בַּיהוָה לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. ז וְהָיָה יְהוָה עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ. ח הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר. (מלכים ב' י"ח, א-ח) מות חזקיהו כא וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו. (מלכים ב' כ', כא) מלכות מנשה – "ויעש הרע בעיני ה'" א בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ. ב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ג וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם. ד וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי. ה וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהוָה. ו וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיס. ז וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם. (מלכים ב' כ"א, א-ז)
חזקיהו בן אחז, מלך יהודה, נרשם בדברי ימי יהודה כמלך צדיק, שהלך בדרכי "דוד אביו". הנביא ירמיהו בכותבו את ספר מלכים מאריך ומפרט עד כמה חזקיהו עשה "הישר בעיני ה'". הנביא מציין שאף מלך מהמלכים הצדיקים שביהודה לא הגיעו לדרגתו: "בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו"2. דווקא לאור התיאורים הכל כך מחמיאים למלך חזקיהו אנו מאוכזבים שבעתיים לאור מה שקרה לאחר מותו. בנו מנשה עשה הרע בעיני ה'. יתר על כן המלך מנשה הפך להיות סמל לעבודה זרה, והוא מתואר כמלך הרשע ביותר בכל מלכות יהודה וישראל. זאת בניגוד לאביו חזקיהו שקיבל את התואר המלך הצדיק ביותר. העם שלמד וידע תורה בימי חזקיהו, אותו עם עובד עבודה זרה לאחר מות חזקיהו, בימי מנשה. הכיצד? מה קרה? במאמר זה ננסה לתת הסבר לתופעה. בשלב הראשון נתחכה אחר פועלו של חזקיהו בכל התחומים. לאחר מכן נסקור בקצרה את הנפילה הגדולה בתקופת מנשה. לבסוף ננסה לתת לכך הסברים.
ב. פועלו של המלך חזקיהו
[עריכה]1. ביעור עבודה זרה אביו של חזקיהו, המלך אחז, עשה הרע בעיני ה' ובימיו פשטה עבודה זרה ביהודה ובבית המקדש, כדברי הנביא: "...וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ... וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן"3. משום כך צעדו הראשון של חזקיהו היה להסיר את העבודה זרה מבית המקדש ומהארץ בכלל. כדברי הכתוב: "הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לו"4.
2. חידוש העבודה בבית המקדש כאמור, בשלב הראשון המלך חזקיהו פעל לביעור עבודה זרה מהמקדש ומיהודה. בשלב השני הוא פעל נמרצות לטהר את המקדש ולחדש בו את העבודה. ספר דברי הימים מפרט ומאריך בתיאור חידוש העבודה בבית המקדש לאורך שלושה פרקים5. להלן חלק מתיאור פועלו של חזקיהו בבית המקדש: "הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהוָה וַיְחַזְּקֵם. וַיָּבֵא אֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַלְוִיִּם וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב הַמִּזְרָח. וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ. כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן יְהוָה וַיִּתְּנוּ עֹרֶף. גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל... וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מַחַת בֶּן עֲמָשַׂי וְיוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָהוּ מִן בְּנֵי הַקְּהָתִי וּמִן בְּנֵי מְרָרִי קִישׁ בֶּן עַבְדִּי וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן יְהַלֶּלְאֵל; וּמִן הַגֵּרְשֻׁנִּי יוֹאָח בֶּן זִמָּה וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח...
וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית יְהוָה לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ
בְּהֵיכַל יְהוָה לַחֲצַר בֵּית יְהוָה וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה... וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה אֶל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ טִהַרְנוּ אֶת כָּל בֵּית יְהוָה
אֶת מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְאֶת כָּל כֵּלָיו...
וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר יְהוָה וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"6
3. ביטול הבמות כידוע, מאז שנבנה בית המקדש נאסרו הבמות. כלומר בית המקדש הפך להיות המקום היחיד – בו מותר להקריב קרבנות לה'. בתקופות בהן הותרו הבמות, אלה נועדו לקרבנות יחיד. מאחר וכך העם התרגל להקריב קרבנות יחיד בכל רחבי הארץ, כל אחד סמוך למקום מגוריו. משום כך גם בתקופות שעבדו בבית המקדש וגם בתקופות שלא הייתה עבודה זרה בארץ, העם המשיך להקריב קרבנות יחיד בבמות. הנביא מציין ומדגיש שגם מלכים צדיקים שעשו "הישר בעיני ה'", לא הצליחו להילחם נגד רצון העם לעבוד בבמות. הדבר מוזכר בספר מלכים כמה וכמה פעמים: "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה...רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת"7. לחזקיהו היה אם כן תפקיד קשה והוא הצליח בו: "הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת"8. מה שלא הצליחו מלכים צדיקים רבים, הוא כן הצליח: להשמיד את במות היחיד שהיו ברחבי הארץ.
4. הפצת התורה חזקיהו פעל להפצת התורה בכל הארץ ולכל העם. חזקיהו הינו המלך היחיד שחז"ל התייחסו לפועלו בתחום זה של הפצת התורה. יש להניח שחזקיהו הבין שכדי להסיר עבודה זרה מן הארץ לא מספיק "סור מרע", וצריך גם לפעול ב"עשה טוב". מפעלו של חזקיהו בהפצת התורה היה נרחב ויוצא דופן. חז"ל כתבו זאת בדרכם באגדה הבאה: "'והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן', אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה"9 אגדת חז"ל זו מדגישה כי חזקיהו המלך הצליח בהפצת התורה בכל קנה מידה: בכל הארץ, בכל האוכלוסייה ובכל תחומי התורה. 1. בכל הארץ: מפעלו התורני של חזקיהו לא הצטמצם לירושלים או לערי הלויים. בכל הארץ למדו תורה "מדן ועד באר שבע"- גבולות כל הארץ המיושבת. ובאשר לגבולות יהודה גם שם מגבת שבדרום ועד אנטיפטרוס שבצפון. 2. בכל האוכלוסייה: לא רק הלויים למדו תורה ולא רק קבוצת חכמים מסוימת ולא רק המבוגרים. בבדיקה שעשה המלך כל איש ואישה ידעו תורה, ואפילו "תינוק ותינוקת". 3. כל התורה: בדרך כלל העם מתמצאים בהלכות נזיקין, מועד, ברכות וכיו"ב. הטובים שבלמדנים שולטים גם בענייני טומאה וטהרה. והנה בבדיקה שערך המלך, "לא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואישה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה".
ג. זכות התורה של חזקיהו
[עריכה]"וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים".10 זכויותיו הרבות של חזקיהו עמדו לו בעת צרה. הקב"ה הושיע את ירושלים ועשה נס עצום בכל קנה מידה להצלת יהודה. סנחריב מלך אשור צר על ירושלים ועמד לכבוש אותה. חזקיהו התפלל לה'11, ואף פנה לנביא ישעיהו שגם הוא יתפלל לה'12. תגובת ה' לא איחרה: "וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי"13. באותו לילה מתו מאה ושמונים וחמישה אלף חיילי מלך אשור, שהיו סביב ירושלים. חז"ל מציינים שההצלה מחרב סנחריב הייתה בזכות התורה של חזקיהו: "אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות" (סנהדרין צ"ד, ע"ב). בסופה של מלחמה זו, המלך שרצה לפגוע בירושלים חזר מובס לארצו ושם נרצח על ידי שני בניו14. לסיכום, הבאנו כאן את מעשה הנס הגדול כדי להראות עד כמה חזקיהו המלך היה צדיק לפני ה', ועד כמה רבו זכויותיו. אכן המהפכה הדתית שלו נשאה פרי וקצרה הצלחה לפחות בתקופתו שלו.
ד. חטאי מנשה
[עריכה]לאור כל האמור עד כאן, ברור שהמלך חזקיהו הוביל מהפיכה דתית. (לאחר שלטון אביו, אחז המלך, שעשה הרע בעיני ה'). חזקיהו החזיר את העבודה לבית המקדש, הוא השמיד את העבודה הזרה מיהודה, ואף הצליח להסיר את ה"במות". מעל הכול חזקיהו הפיץ תורה בעם בהצלחה רבה מאוד, בכל שכבות העם, בכל רחבי הארץ ובכל תחומי התורה. והנה למרבה האכזבה, מנשה בנו של חזקיהו הפך את הקערה על פיה, והרס במחי יד את כל פועלו של אביו. מנשה חטא והחטיא, מילא את כל הארץ בעבודה זרה ואפילו הכניס עבודה זרה לבית המקדש. מנשה היה הניגוד הגמור של אביו. חזקיהו האבא הצטיין שעשה "הישר בעיני ה'" יותר מכל מלך אחר ביהודה15. לעומתו מנשה הבן עשה "הרע בעיני ה'" יותר מכל קודמיו16 וכך מתאר הנביא את מנשה וחטאיו: "בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ... וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם... וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם. וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְהוָה... וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהוָה. וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיס. וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל... בַּבַּיִת...אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם"17. ואם לא די בחטא עבודה זרה, מתברר שמנשה הגדיל לעשות גם בעוון שפיכות דמים. כדברי הנביא: "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה"18.
ה. חורבן ירושלים בגלל חטאת מנשה
[עריכה]חטאי מנשה היו כל כך חמורים, עד כדי כך שה' גזר עונש חורבן על יהודה וירושלים בגלל חטאים אלה. הנביא כותב זאת שלוש פעמים שעונש החורבן נגזר בגלל חטאי מנשה:
1. במסגרת תיאור מלכות מנשה בסמוך לתיאור חטאי מנשה מיד כותב הנביא את זעמו של ה' ואת העונש: וַיְדַבֵּר יְהוָה בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר. יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו; וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה בְּגִלּוּלָיו. לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו. וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ. וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם; וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם"19.
2. במסגרת תיאור מלכות יאשיהו המלך יאשיהו נכדו של מנשה החזיר את העבודה לבית המקדש ועשה הישר בעיני ה'. גם הוא כמו זקנו חזקיהו קיבל את התואר המלך הצדיק ביותר: "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְהוָה בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ" . אולם למרות פועלו של יאשיהו גזרת החורבן לא התבטלה, והנביא מציין שוב שהגזירה נגזרה בגלל חטאי מנשה: "אַךְ לֹא שָׁב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר יְהוָה גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם" .
3. במסגרת תיאור מלכות יהויקים המלך יהויקים, בנו של יאשיהו, עשה "הרע בעיני ה'". אולם הנביא מציין שגזרת החורבן על ירושלים אינה בגלל חטאי יהויקים, אלא בגלל חטאי מנשה, אשר הרבה להרשיע ולהכעיס: "אַךְ עַל פִּי יְהוָה הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה. וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי; וְלֹא אָבָה יְהוָה לִסְלֹחַ" .
ו. מדוע נכשלה המהפכה של חזקיהו?
[עריכה]לסיכום, המלך חזקיהו היה צדיק ולא היה כמוהו שקידש שם שמים וקירב את עם ישראל לאביו שבשמים. מאידך בנו מנשה היה רשע ולא היה כמוהו שהצליח להחטיא את העם ולהכעיס את ה'. ואנו תמהים: מה קרה למהפכה של חזקיהו אחרי מותו? מה קרה לעם שחזר לעבוד עבודה זרה? הכיצד בנו של המלך הכי צדיק הפך להיות המלך הכי רשע? איך זה שהעם נסחף אחרי העבודה זרה בהנהגתו של מנשה? איך זה שהמציאות הדתית השתנתה כל כך מהר? להלן נביא שלוש סיבות עיקריות מדוע המהפכה הדתית של חזקיהו לא החזיקה מעמד, והיא קרסה לחלוטין לאחר מותו.
ז. "נעץ חרב בבית המדרש" – מהפכה בכפיה
[עריכה]נראה לומר כי הסיבה העיקרית לכישלון המהפכה הדתית של חזקיהו נעוצה בדרך בה הוא פעל. חז"ל אומרים במדרש כי חזקיהו "נעץ חרב בבית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו" . פירוש הדבר, שחזקיהו פעל בכפיה ואיומים. לימוד התורה לא נעשה מתוך אהבה ובחירה חופשית. אהבת תורה, ודאי, לא הייתה שם. מהפכה דתית בכוח הנשק לעולם לא תשיג תוצאות חיוביות. אם בכל זאת עינינו רואות שיש הצלחה, הרי זו הצלחה לטווח הקצר בלבד. יתר על כן כל פעילות כפייתית, תחת איומים, תיצור בהכרח התנגדות עצומה "תחת פני הקרקע", ובבוא העת זו תתפרץ החוצה. כל ניסיון להחזיר את העם בתשובה לעבודת ה' בכפיה – אחת דינו לכישלון. יתר על כן ניסיונות כאלה יִצרו התנגדות לעבודת ה', ובהזדמנות הראשונה שהדבר יתאפשר העם יפעל נגד עבודת ה'. מאחר וכך יש להניח כי העם שעבד את ה' ולמד תורה בימי חזקיהו עשה זאת כלפי חוץ ובחוסר אהבה. כמובן שאהבת ה' ועבודת ה' לא הושרשה בעם. אלא להיפך העם חיכה לשעת כושר כדי לבעוט בדרכו של חזקיהו. אשר על כן כאשר מת חזקיהו וכאשר עלה מנשה בנו תחתיו, נראה "שהותרה הרצועה". העם ניצל את שעת הכושר להשתחרר מ"עולו" של חזקיהו. העם הלך אחרי ההבל ויהבלו.
ח. חזקיהו מפגין ידידות כלפי בבל
[עריכה]סיבה אחרת לכישלון המהפכה של חזקיהו קשורה בדמותו חזקיהו כמלך ומדינאי. דמותו של המלך חזקיהו לא הייתה חד גונית. לדמותו יש היבטים נוספים. עד כאן ראינו אותו כמהפכן דתי. הוא פעל למען עבודת ה' הן במקדש והן בבית המדרש. אולם הנביא פותח לנו צוהר להביט בדמותו כמדינאי וכאיש ביטחון. לאחר שחזקיהו התרפא מחוליו , באו שליחי מלך בבל לבקר את חזקיהו. ביקור זה אינו ביקור נימוסין תמים. ממלכת בבל המתחזקת באיזור מחפשת שותפים כדי להכניע את מלך אשור. הבבלים מוצאים את חזקיהו כבן ברית מתאים. גם המלך חזקיהו מחפש בני ברית כדי להסיר ממנו את עול מלך אשור. אשר על כן חזקיהו התיידד עם שליחי מלך בבל והפגין כלפיהם קירבה יתרה. מלך יהודה חשף את כל אוצרות המלכות בפני האורחים מבבל: "וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ ." אפשר לראות במעשהו של חזקיהו המלך צעד נבון לחיזוק ממלכת יהודה. זו נתונה ללחץ ולאיומים מצד מלכות אשור. משום כך חזקיהו מוצא לנכון לחזק את הקשרים המדיניים עם מלכות בבל, זו המתחרה למלכות אשור. אלא שהמלך חזקיהו עשה זאת ללא התייעצות עם הנביא. ישעיהו הנביא מביא את דבר ה' לעולם לכן יש לשאול אותו איך לנהוג . ברית מדינית עם מדינות האזור – זהו המבחן הגדול של כל מלכי יהודה. האם לבטוח בה'? האם לשאול את הנביא? או שמא לפעול בעולם המעשה, ולהיות מלך מדינאי שקול ומחושב. מלך ש"קורא את המפה המדינית" העדכנית. מדינאי שפועל למען קשרים מדיניים עם עמי האזור, כדי למנוע בידוד מדיני. צעדו זה של חזקיהו מהווה מסר שלילי לעם, ויש לו השלכות ישירות ביחס לעבודת ה'. המלך חזקיהו יוצר קשרים מדיניים עם בבל, והרי בבל מייצגת את האלילות בעולם לא פחות מאשור. חזקיהו מגלה דעתו, שהגויים אינם מוקצה מחמת עבודה זרה. חזקיהו מגלה חוסר אמונה בה', והדבר מחלחל לעם. הרי ה' עשה לנו נס עצום במלחמה נגד אשור?! הרי ה' המוציאנו ממצרים הוא האלוקים, הוא מלך המלכים, ומלכותו בכל משלה. הוא כל יכול, וההיסטוריה נתונה בכף ידו. משום כך כל ברית עם בבל היא פגם גדול באמונה. לסיכום אפשר לומר כי חזקיהו חיזק את האמונה בה' על-ידי העבודה בבית המקדש ועל-ידי הלימוד בבית המדרש. אולם אותו חזקיהו משדר לעם פגם גדול באמונה ובביטחון בה' על-ידי הקשר המדיני עם בבל.
ט. חינוך לאמונה – תהליך מתמשך
[עריכה]נראה להביא סיבה נוספת, מדוע אחרי מות חזקיהו חזר העם לעבודה זרה ונטש את עבודת ה'. בניגוד לסיבות הקודמות זו אינה קשורה לחזקיהו, לדמותו או לדרכו. מהפכה דתית, כלומר שינוי בהרגלי האמונה זהו תהליך איטי ומתמשך. אי אפשר לצפות שהעם יהפוך להיות עם של מאמינים בגלל צעד חד פעמי. גם אירוע גדול, חשוב ובעל השפעה אין בכוחו להפוך כפירה לאמונה. יש בכוחו לגרות לחשיבה או לזעזע לחשיבה חדשה. אך לא יותר מכך. המהפכה של חזקיהו אמורה להצליח אם יהיה לה המשך. עדיין העם לא הטמיע די הצורך את עבודת ה'. עדיין האמונה בה' לא חלחלה עמוק בתודעה של העם. גם ביציאת מצרים עם ישראל לא הפך להיות עם של מאמינים אחרי מעמד הר סיני. הנה כי כן ארבעים יום אחרי מעמד הר סיני העם חטא בעבודה זרה ועשה את העגל. אולם ארבעים שנה במדבר כן הפכו את העם להיות עם של מאמינים. ארבעים שנה במדבר העם זכה להשגחה ניסית. העם ראה אותות ומופתים במשך כל הארבעים שנה. כל יום ענן ה' היה מעל המשכן ומראה אש בלילה. כל יום ירד המן וביום השישי "לחם משנה". בארה של מרים ליוותה את העם בכל מסעיהם ועוד ועוד. הנה כי כן העם חונך לאמונה באיטיות ובתהליך מתמשך שנמשך ארבעים שנה. נחזור לחזקיהו ולמהפכה הדתית. עם ישראל היה צריך ארבעים שנה במדבר כדי להטמיע בקרבו את האמונה, ואפילו שהדבר נעשה בהנהגה ניסית. על אחת כמה וכמה, מהפכה דתית של בשר ודם בלי ניסים מתמשכים ובלי השגחה ניסית צריכה לקחת הרבה יותר זמן, כדי שזו תחלחל לתודעה העמוקה של העם. והנה למרבה הצער המהפכה הופסקה באמצע הדרך. בנו של חזקיהו לא המשיך בדרכו. בנו מנשה קטע את ההצלחה והפך את המציאות. הסיכוי להצלחה של המהפכה של חזקיהו היה תלוי בממשיך. וזה לא המשיך בדרכי אביו.