צידה לדרך למועדי ישראל/יח

פרק יח: ליל הסדר – קבלת עול מלכות שמים

א. מסירות נפש לקיום ליל הסדר בכל הדורות

ליל הסדר הינו ערב מיוחד במינו מהרבה בחינות. בין היתר הוא מיוחד בכך שכל עם ישראל חוגג אותו. כל עם ישראל מתכנס ערב אחד בשנה ומספר ביציאת מצרים. דור אחרי דור מאז יציאת מצרים. במשך הגלות ובכל הגלויות עם ישראל מסר נפשו לקיים את ליל הסדר, לבער חמץ ולאכול מצה בפסח: האנוסים בספרד, באירופה תחת קלגסי הנצרות, ברוסיה הסובייטית ובמחנות הריכוז של העמלקים הנאצים, ימח שמם.

כל יהודי מרגיש חובה וזכות לחגוג את ליל הסדר. יש משהו פנימי בחג הפסח ובליל הסדר. לליל הסדר יש עוצמה משלו ומסרים מיוחדים משלו. במאמר זה ננסה לבדוק את הרעיון העמוק החבוי בליל הסדר. כידוע, ליל הסדר הנו "תחליף" לקרבן פסח. אם כך עלינו לדון ולבדוק את קרבן פסח. מה המאפיינים המיוחדים לו. דווקא מתוך קרבן פסח נצליח לרדת לעומק הרעיוני של ליל הסדר.

ב. המיוחד לקרבן פסח

קרבן פסח הנו קרבן מיוחד במינו. אינו דומה לאף קרבן אחר. להלן נסקור את כל המאפיינים המיוחדים לקרבן זה1:

1. זמנו כל הקרבנות נאכלים ביום, או יום ולילה, או שני ימים ולילה אחד. אולם קרבן פסח נשחט בין הערביים, אך זמן אכילתו דווקא בלילה. אין עוד קרבן שזמן אכילתו רק בלילה.

2. מנויים קרבן פסח נאכל רק "לבעלי כרטיסים" בלבד. צריך להירשם אצל האחראי. מי שאינו רשום ברשימה, אינו יכול לאכול מהקרבן. בלשון חז"ל: פסח נאכל למנוייו. אין עוד קרבן שנאכל למנויים מראש.

3. אופן אכילתו כל קרבן נאכל ללא הגבלה של אופן הבישול. והנה לקרבן פסח יש כללים איך לאכול אותו: א. צלי- התורה מדגישה שהקרבן חייב להיאכל צלי, לא מבושל ולא נא. ב. "על קרבו ועל קרעיו"- חובה לצלות את הכבש בשלמותו. ג. "ועצם לא תשברו בו"- צריך להקפיד לאכול את בשרו מבלי לפרק אותו, ומבלי לשבור עצמות. ד. "על מצות ומרורים יאכלוהו"- מצווה לאכול את קרבן פסח יחד עם מצה וכן יחד עם מרורים. אין ספק, קרבן מיוחד שבמיוחדים. פרטים המיוחדים לקרבן פסח בלבד!

4. קרבן יחיד וציבור קרבן ציבור – יש לו זמן קבוע, והוא נרכש מכספי הציבור-כספי הלשכה. לעומת זאת קרבן יחיד אין לו זמן קבוע. וכמו כן כל יחיד מביא את קרבנו. והנה, קרבן פסח – יש לו מאפיינים גם של קרבן יחיד וגם של קרבן ציבור. לקרבן פסח זמן קבוע, כמו קרבן ציבור, ואפילו דוחה שבת כמו כל קרבן ציבור. מאידך כל יחיד מביא את קרבנו כמו קרבן יחיד.

5. מצוות "והגדת" מצוות "והגדת לבנך" ניתן לקיים אותה אך ורק בליל הסדר. בזמן שבית- המקדש היה קיים, רק בזמן אכילת קרבן פסח, ובלשון חז"ל:

"והגדת לבנך..." יכול מראש חודש? תלמוד לומר "ביום ההוא". אי ביום ההוא, יכול מבעוד יום? תלמוד לומר בעבור זה. "בעבור זה" – לא אמרתי, אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך" (מתוך הגדה של פסח)

6. פסח שני רק קרבן פסח יש לו "הזדמנות שנייה". על כל הקרבנות אנו אומרים: "עבר זמנו בטל קרבנו" אולם לא כך ביחס לקרבן פסח. מי שלא היה טהור, או מי שהיה רחוק מבית המקדש, התורה מאפשרת לו וליתר דיוק מחייבת אותו לעשות "פסח שני" בי"ד באייר (במדבר ט', ט-יב).

7. דין כרת המבטל ולא עשה קרבן פסח – עונשו כרת. כידוע, כרת יש רק על מצוות לא תעשה, ועל החמורות שבהן2. והנה כאן, מי שמבטל מצוות עשה, מצוות קרבן פסח, הריהו נענש בעונש הקשה – עונש כרת (שם, ט', יג). לסיכום, מצאנו שקרבן פסח יחיד ומיוחד: בזמן אכילתו, באופן אכילתו, "הזדמנות שנייה", עונש כרת ועוד. אין ספק, לפנינו קרבן מיוחד עם מאפיינים מיוחדים. בדרך זו התורה מעבירה שדר: לקרבן פסח יש מסר מיוחד. בהמשך דברינו ננסה להתחקות אחרי המסר המיוחד והרעיון המיוחד שבקרבן זה.

ג. פסח בתנ"ך

אחת הדרכים לתהות על קנקנו של קרבן פסח ולרדת לעומק רעיונותיו – תהיה לבדוק מתי הוזכר פסח בתנ"ך. כידוע, התנ"ך אינו ספר היסטוריה (הוא גם ספר היסטוריה). התנ"ך הנו הספר המתעד את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל, ואין כאן המקום להאריך על אופיו ותפקידו של התנ"ך. בכל אופן התנ"ך ודאי לא כותב דיווח של כל האירועים השגרתיים שהתרחשו בזמן מסוים. למשל, התנ"ך לא יכתוב שבימי דוד או שלמה חגגו את פסח, שבועות, ראש השנה, כיפורים, סוכות, קיימו שמיטות וכו'. התנ"ך ירשום אירועים בעלי משמעות לנצח ישראל. אירועים עם מסרים מיוחדים המדגישים ב"ראיית על" את הקשר בין הקב"ה לעמו. מה גרם לניתוק (לגלות) וכו'. ומה יגרום לגאולה. וכל כיוצא בזה דברים השייכים למסרים הנצחיים של עם הנצח. אשר על כן כל פעם שיציינו בתנ"ך שעם ישראל חגג את קרבן פסח, עלינו לבדוק למה ציינו זאת? להלן נסקור את כל ההופעות של קרבן פסח בתנ"ך. לאחר הסקירה ננסה לראות את המשותף. למה דווקא במקומות אלו הוזכר הפסח? התשובה לכך תסייע בידינו לרדת לעומק המשמעות של קרבן פסח ושל ליל הסדר בימינו. בכל התנ"ך כולו (להוציא חמישה חומשי תורה) מוזכר קרבן פסח חמש פעמים. בחמש תקופות שונות מוזכר בתנ"ך שעם ישראל עשה קרבן פסח: א. בתקופת יהושע, בכניסה לארץ ב. בתקופת שמואל ג. בתקופת המלך חזקיהו ד. בתקופת המלך יאשיהו ה. בתקופת עזרא הסופר להלן נתייחס לכל חמש הפעמים שבהם הוזכר חג הפסח:

יהושע

ג וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת. ד וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ... ה ... וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ. ו כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה... ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה. י וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. (יהושע ה', ג-י)

אצל יהושע ברור מדוע מוזכר עניין הפסח. יהושע נכנס לארץ בי' בניסן. מל את כל הילודים במדבר. ומיד עושה קרבן פסח. ליהושע יש עניין גדול להתחיל את חירות ישראל בארצו דווקא בקרבן פסח. יהושע נוהג כמו משה. משה התחיל את חירות ישראל בקרבן "פסח מצרים", וגם יהושע נוהג כמוהו. עניין נוסף, ליהושע חשוב מאוד לומר לעם, כי אנחנו ממשיכים את תורת משה. וחס וחלילה, אין כאן משהו חדש. אומנם נכנסים לארץ ומתחדשים. אמנם יש כאן נקודת תפנית חדשה ומשמעותית בחירות עם ישראל. אולם אנו עם אותה תורה. יהושע משדר לעם שדר חשוב מאוד: נקודת הבראשית של עם ישראל היא יציאת מצרים. כל נקודת התחלה אחרת – היא כפירה ממש.

שמואל ויאשיהו קרבן פסח הכי גדול שמוזכר בתנ"ך היה בימי יאשיהו מלך יהודה. התנ"ך מציין שמימי שמואל הנביא לא היה פסח כל כך גדול ומרשים. ומכאן אנו למדים שגם בימי שמואל נעשה פסח גדול ויוצא דופן.

א וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַיהוָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן... ז וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ... טז וַתִּכּוֹן כָּל עֲבוֹדַת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח יְהוָה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ. יז וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים. יח וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם. (דברי הימים ב' ל"ה, א-ח)

חזקיהו חזקיהו סבא רבא של יאשיהו, גם הוא עשה פסח גדול ומרשים:

א וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל... ה וַיַּעֲמִידוּ דָבָר לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ כַּכָּתוּב... יח כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר יְהוָה הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד... כא וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה; וּמְהַלְלִים לַיהוָה יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַיהוָה. (דברי הימים ב' ל', א-כא)

פסח זה של המלך חזקיהו מפורט מאוד, ובהמשך נדון בו לפרטיו. תיאור חג הפסח בימי חזקיהו ישמש אותנו ל"בניין אב". לשאר הפעמים שהוזכר הפסח בתנ"ך.

ספר עזרא בספר עזרא, תחילת בית שני, מוזכר בפעם האחרונה בתנ"ך קרבן פסח. הקרבן נעשה על-ידי המנהיגים הראשונים של "שיבת ציון": יהושע בן יהוצדק הכהן וזרובבל בן שאלתיאל.

יט וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי הַגּוֹלָה אֶת הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. כ כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם. כא וַיֹּאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כב וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם יְהוָה וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (עזרא ו', יט-כב)

ועתה לאחר שהבאנו את חמשת המקורות של חמשת הפסחים בתנ"ך, עתה נחזור לשאלה ששאלנו: מה המשותף לחמשת המנהיגים הנ"ל או לחמש התקופות הנ"ל? ליתר דיוק מה המשותף לשמואל, חזקיהו, יאשיהו וזרובבל?3. התשובה לכך נעוצה בתקופה, וליתר דיוק במצבו הרוחני של העם באותה תקופה. כל ארבעת המנהיגים הנ"ל הנהיגו את עם ישראל לאחר תקופה של נפילה בעבודת ה'. לאחר תקופה שהעם עבד עבודה זרה. כל ארבעת המנהיגים הנ"ל פעלו להחזיר את עם ישראל לאביהם שבשמים. כולם פעלו נגד העבודה זרה, וכולם הצליחו להגיע לדור נקי מעבודה זרה, לדור שעובד את ה'. להלן נתייחס לכל מנהיג בפני עצמו.

שמואל לאחר תקופת השופטים שמואל הנהיג את עם ישראל לאחר תקופת השופטים, תקופה של "איש הישר בעיניו יעשה". תקופה של נפילה גדולה. העם עובד עבודה זרה ורחוק מעבודת ה'. ספר שופטים "זועק" על המצב החמור לאורך כל הספר. להלן אחת הפעמים שהספר כותב את המצב הרוחני של התקופה:

ו וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהוָה וְלֹא עֲבָדוּהוּ. ז וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן. ח וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד. ט וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם; וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד. י וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה לֵאמֹר חָטָאנוּ לָךְ וְכִי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא מִמִּצְרַיִם וּמִן הָאֱמֹרִי וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן פְּלִשְׁתִּים. יב וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן לָחֲצוּ אֶתְכֶם וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם. יג וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. יד לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם.

(שופטים י', ו-יד)

חז"ל בדרכם שלהם גם כן מתארים את הלך הרוחות בתקופה זו. חז"ל מוסיפים "צבע" לתמונה ומנסים להמחיש לנו את המצב ששרר בתקופת "השופטים":

תניא רבי נתן אומר: מגרב לשילה ג' מילין

והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה...

(סנהדרין ק"ג, ע"ב) כידוע, מיכה בנה לו מקדש לעבודה זרה בהר אפרים, לא רחוק משילה. העם התרגל, וזהו מצב שבשגרה, בשילה עובדים את ה', ולא רחוק משם יש מקדש מתחרה הפעיל כל העת. העשן של שני המקומות מתערבב זה בזה.

חזקיהו לאחר תקופת אחז חזקיהו המלך בא לאחר תקופה קשה. אחז אביו חילל את בית המקדש, הרבה להרשיע, עבד עבודה זרה, ואף הכניס עבודה זרה לבית המקדש:

ב בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו. ג וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. (מלכים ב טז, ב-ד) א בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּדָוִיד אָבִיו. ב וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַסֵּכוֹת עָשָׂה לַבְּעָלִים. ג וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם; וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. (דברי הימים ב' כ"ח, א-ד)

יאשיהו לאחר מנשה יאשיהו עלה למלוכה לאחר 55 שנה של מלכות מנשה ועוד שנתיים של מלכות אמון בן מנשה. 57 שנים של עבודה זרה ביהודה. מנשה היה המפורסם ביותר במלכי יהודה ברשעו ובחטאיו. הוא פעל נגד עבודת המקדש, והכניס עבודה זרה מסוגים שונים לתוך בית המקדש:

א בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִיבָהּ. ב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ג וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם. ד וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי. ה וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהוָה. ו וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיס. ז וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם. (מלכים ב' כ"א, א-יז) זרובבל לאחר גלות בבל זרובבל (ספר עזרא) בא לאחר תקופת חושך בעבודת ה', לאחר גלות בבל. למה העם גלה לבבל? בעיקר מפני שהיה שקוע בעבודה זרה. לא מצאנו שעם ישראל עשה תשובה. כן מסופר שעם ישראל התחתן עם גויות. נישואי תערובת הייתה הבעיה העיקרית בתקופת עזרא ונחמיה (עזרא י. נחמיה י', לא; י"ג, כג-כח).

לסיכום, כל הארבעה הנ"ל: שמואל, חזקיהו, יאשיהו וזרובבל באו לאחר תקופה שהעם היה שקוע בעבודה זרה. כל המנהיגים הנ"ל פעלו להחזיר את העם לעבודת ה'.

ד. קרבן פסח – קבלת עול מצוות

ובכן נסכם את הפסחים שנכתבו בתנ"ך: - מדובר בתקופה שלאחר נפילה בעבודת ה', לאחר תקופה שהעם היה שטוף בעבודה זרה. - מדובר בתקופה שהמנהיגים נלחמו נגד העבודה זרה והצליחו לבער ולסלק עבודה זרה מהארץ. - מדובר במנהיגים שפעלו להחזיר את העם בתשובה. לאור כל זאת נראה לומר בבירור: כל המנהיגים הנ"ל עשו את קרבן הפסח כחלק מתהליך תשובה כללי של כל העם. המסקנה המתבקשת היא שקרבן פסח הוא חלק מתהליך של תשובה. פירוש הדבר שקרבן פסח הינו מעמד של קבלת עול מלכות שמים. המקריב קרבן פסח, בעצם מקבל עליו כל שנה מחדש את כל התורה והמצוות, והדבר הגיוני וברור: מי שמקריב קרבן פסח, אומר שהוא מאמין ביציאת מצרים. להאמין ביציאת מצרים פירוש להאמין בכל המהלך של יציאת מצרים: - ה' בחר באברהם אבינו. - ה' התגלה לאברהם בברית בין הבתרים. - עם ישראל ירד למצרים כחלק מגזרת ברית בין הבתרים. - ה' בחר בנו כעם, עמו ונחלתו. - ה' הוציא את עמו ממצרים. - ה' עשה זאת באותות ובמופתים. - ה' שלט במערכות הטבע בעשר המכות, ושינה את מערכות הטבע כי ה' ברא את העולם, לכן הוא שולט בעולם ובמערכות הטבע. - יציאת מצרים – תכליתה מעמד הר סיני. - ה' התגלה אלינו בהר סיני. - ה' נתן לנו תורה על ידי משה. - התורה כוללת תרי"ג מצוות וכו'. הנה כי כן קרבן פסח אינו עוד מצווה אחת מתוך התרי"ג. זו לא עוד מצווה נקודתית. זו מצווה שמי שמקיים אותה מעיד ומצהיר שהוא מאמין בכל התהליך של יציאת מצרים, כלומר מאמין בכל התורה כולה. מסקנה – קרבן פסח פירושו להיות מוכן להיכנס לעם היהודי. משום כך אומר ריה"ל: יציאת מצרים היא שורש האמונה ושורש הכפירה. מי שמאמין ביציאת מצרים, ממילא הוא מאמין בכל, ומי שאינו מאמין ביציאת מצרים, הריהו כופר בכל. לסיכום, לפי כל הנאמר עד כאן, ברור שקרבן פסח הוא קרבן האמונה. המקריב את קרבן הפסח הריהו מצהיר על קבלת עול תורה ומצוות. היהודי המקריב קרבן פסח, כל כולו אומר: אני מאמין בה' בורא עולם, בה' שבחר בעם ישראל, ומקבל עליי את התורה והמצוות. מאחר וכך ברור למה התנ"ך ציין את עשיית קרבן פסח אצל שמואל, חזקיהו, יאשיהו וזרובבל. קרבן פסח היה אצל כולם חלק ממסע התשובה. כל ארבעת המנהיגים הנ"ל באו אחרי תקופת חושך באמונה ובעבודת ה'. כל הארבעה הנ"ל הצליחו להשיב את ישראל לאביהם שבשמים. משום כך כל אחד מהם עשה קרבן פסח "הפגנתי". פסח שייחרט בזיכרון הלאומי. פסח שבו העם חוזר וחוסה תחת כנפי השכינה.

ה. התנ"ך קושר בין קרבן פסח ל"מסע התשובה"

בפרק זה אנו נראה שהתנ"ך עצמו קושר קשר אמיץ בין קרבן פסח לבין "מסע התשובה". התנ"ך ימצא את הדרך לשלב את קרבן הפסח בתוך הכתובים המתארים את "מסע התשובה", או בצמוד אליהם. עיון בתנ"ך בפסחים הנ"ל יראה מעל לכל ספק את הזיקה החזקה בין קרבן פסח שנעשה ונכתב בתנ"ך לבין "מסע התשובה" של אותו מנהיג:

חזקיהו פסח חזקיהו הוא בחינת "בניין אב" לנושא שלנו. פסח חזקיהו כתוב בצורה בולטת ומפורטת כחלק ממסע השמדת עבודה זרה וחלק מכריתת ברית, כפי שנראה להלן: קרבן הפסח המפורסם של חזקיהו מוזכר בתנ"ך (דברי הימים ב', ל') באמצע מסע תשובה ארוך. חזקיהו פונה לשבט לוי ואומר להם בין היתר: "עַתָּה עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ" (שם, כ"ט, י). הנה כי כן חזקיהו מצהיר שבכוונתו לחדש את הברית עם ה'. במסגרת מטרה זו חזקיהו מחזיר את עבודת בית המקדש לתִקנה ולסדרה לאחר הפסקה: "... וַתִּכּוֹן עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה" (שם, כ"ט, לה). לאחר שחזקיהו הוציא את העבודה זרה מהמקדש, לאחר שטיהר אותו, הוא פונה מיד לקרבן פסח:

כא וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וּמְהַלְלִים לַיהוָה יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַיהוָה. (שם, ל', כא)

התנ"ך מאריך ומפרט בפרק שלם, 27 פסוקים, את הפסח המיוחד שעשו בתקופת חזקיהו. הכתוב מעיד שזה היה אירוע מכונן, מיוחד, מרשים ועצום: "וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם

כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם" (שם, שם, כו).

מיד עם סיום תיאור חג הפסח וחג המצות, התנ"ך עובר לפעילות הבאה של המלך חזקיהו: השמדת עבודה זרה: א וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד לְכַלֵּה וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם (שם, ל"א, א)

לאחר תיאור השמדת העבודה זרה עובר התנ"ך לתיאור מפורט של חידוש העבודה בבית המקדש (שם, שם, ב-כ). התנ"ך לא משאיר מקום לספקות. פועלו של חזקיהו אינו אלא חידוש הברית בין העם לה', לכן התנ"ך מסיים את שלושת הפרקים שדנים בפועלו של חזקיהו בשני פסוקים שכל כולם אומרים: חזקיהו חזר והחזיר את העם לאבינו שבשמים:

כ וַיַּעַשׂ כָּזֹאת יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יְהוּדָה וַיַּעַשׂ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו. כא וּבְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֵחֵל בַּעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבַתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה לִדְרֹשׁ לֵאלֹהָיו בְּכָל לְבָבוֹ עָשָׂה וְהִצְלִיחַ. (שם, שם, כ-כא)

לסיכום, פסח חזקיהו הוא בחינת "בניין אב". פסח חזקיהו משולב בתנ"ך, במסגרת פועלו ומפעליו של חזקיהו כדלקמן: א. סילוק עבודה זרה מתוך בית המקדש ב. קידוש בית המקדש והכנתו לעבודת הקרבנות ג. חנוכת בית המקדש ד. מבצע קרבן פסח וקריאה לכל ישראל לבוא לבית המקדש להקרבת הקרבן ה. ביעור עבודה זרה מכל ארץ ישראל ו. החזרת עבודת בית המקדש לתקנה

הנה כי כן קרבן הפסח נכתב בצורה המדגישה שהוא חלק בלתי נפרד מחידוש הברית. קרבן פסח הוא חלק ממסע התשובה לה'.

יאשיהו גם אצל המלך יאשיהו קרבן פסח מופיע במשולב עם מפעל התשובה של המלך. התנ"ך מדגיש זאת בדרך כתיבת האירועים בדומה למה שקראנו אצל חזקיהו: המלך יאשיהו בא לאחר תקופה ארוכה של עבודת זרה. הוא מופיע על במת ההיסטוריה לאחר תקופת מנשה ואמון בנו, 57 שנה של אלילות בתוך בית המקדש. והנה המלך יאשיהו פועל לשינוי המצב. צעד ראשון הוא מכנס את כל העם לחדש את הברית עם ה':

כט וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. ל וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית יְהוָה. לא וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי יְהוָה וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְו‍ֹתָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה. לב וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. (דברי הימים ב' ל"ד, כט-לב)

לאחר מכן יאשיהו פועל להשמדת העבודה זרה בכל הארץ: "וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת כָּל הַתֹּעֵבוֹת

מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם, שם, לג).

ומיד יאשיהו עובר לקרבן פסח:

א וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַיהוָה; וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. (שם, ל"ה, א)

הנה כי כן גם אצל יאשיהו קרבן פסח מופיע בצמוד ל"מסע התשובה" ולכריתת הברית עם ה'.

ו. גר וקרבן פסח

עד כאן הגענו להבנה שקרבן פסח הוא כניסה לברית. זה קרבן של קבלת כל התורה. השאלה היא האם הבנה זו כתובה בתורה או רמוזה. מתברר שאכן כן. רעיון זה כתוב בתורה וכך חז"ל הבינו זאת: במסגרת מצוות קרבן הפסח (שמות י"ב, מג-מט). התורה כותבת בין היתר: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (י"ב, מח). פסוק זה כמעט מיותר, לכאורה, כבר בתחילת הפרשה, התורה תולה את קרבן פסח בברית המילה: "וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ" (י"ב, מד). אם כן מה חידש הפסוק?! יתר על כן תחילתו של הפסוק מעלה הבנה מעניינת: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה". ניתן להבין שגר שמתגייר, ולא משנה מתי, צריך לעשות קרבן פסח מיד עם גיורו. הפסוק מחייב את הגר לעשות קרבן פסח: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר" הוא מתחייב מיד במצוות קרבן פסח: "וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה". זו הבנה של פשט הפסוק, ואכן חז"ל הבינו כך:

"וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה'"

שומע אני כיוון שנתגייר יעשה פסח מיד,
תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ.
מה אזרח בי"ד אף גר בי"ד. 

(מכליתא, שמות פרשת בא, טו)

לתנא במכילתא יש "הווה אמינא" (הנחת יסוד): גר שמתגייר אמור לעשות מיד קרבן פסח. ולא משנה מתי הוא התגייר, הגיור מחייב קרבן פסח. כך בעצם מבין התנא את פשט הפסוק: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה". אולם הפסוק מסיים "וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ". רק בגלל שכתוב זאת. הגר לא יעשה פסח מיד, אלא בי"ד כמו כל האזרח. ה"הווה אמינא" נפלה ובוטלה. גר שמתגייר לא יעשה פסח מיד, אלא רק בי"ד בניסן. אולם כידוע, "להווה אמינא" יש היגיון ויש בו אמת. חכמים רוצים שנלמד מה"הווה אמינא", כלומר, נבין ונפנים, יש היגיון רב שגר יעשה קרבן פסח מיד כשהוא מתגייר. ואכן יש שתי סיבות ל"הנחת יסוד" ("הווה אמינא") זו. שתי סיבות שהן אחת: א. ביציאת מצרים עם ישראל כולו "התגייר" העם עבר תהליך של מילה וקרבן פסח. או אז נגאלנו והפכנו להיות עם בני חורין, לכן יש היגיון שכל גר יעבור את התהליך הזה: מילה ואחר כך קרבן פסח. ב. כפי שאמרנו, קרבן פסח – זהו קרבן שבו מקבלים עול מלכות שמים. מי שעושה קרבן פסח – הריהו מקבל על עצמו את כל התורה כולה. קרבן פסח זה כניסה לברית. ובאמת, גר שמתגייר, הריהו מקבל על עצמו את כל התורה כולה, הוא מצטרף לברית. אשר על כן יש היגיון רב שהגר יעשה מיד קרבן פסח. לסיכום, הפסוק "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה" בא להדגיש את הקשר בין גר לבין קרבן פסח. הפסוק בא לומר שקרבן פסח הוא חלק מתהליך הגיור. וכפי שאמרנו עד כאן, קרבן פסח הוא מעמד של קבלת כל התורה והמצוות. הוא מעמד של כניסה לברית.

ז. הזיקה בין קרבן פסח לבין ברית מילה

עד כאן הראנו שקרבן הפסח אינו עוד קרבן. זה קרבן שפירושו כניסה לברית. רעיון זה מקבל משנה תוקף מכיוון אחר. בקשר שבין קרבן פסח לברית המילה. כאמור, גם קרבן פסח וגם ברית מילה, שתיהן מצוות עשה שעל ביטולן יש עונש כרת. אלו הן שתי מצוות עשה היחידות שהתורה מציינת עונש על ביטולן. והעונש –כרת. מתברר שהתורה יוצרת קשר הדוק בין שתי המצוות האלה. יתר על כן ברית מילה – זה תנאי לקרבן פסח. להלן נביא ארבע דוגמאות לכך.

1. "זאת חוקת הפסח" התורה מקדישה פרשייה שלמה לחוקת הפסח. כל עיקרה של פרשה זו, התלות בין ברית מילה וקרבן פסח:

מג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ. מד וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ. מה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ. מו בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. מז כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. מח וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. מט תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. (שמות י"ב, מג-מט) בפרשייה קצרה זו התורה מציינת ארבע פעמים, שללא ברית מילה אי אפשר לעשות קרבן פסח.

2. ערל מחמת שמתו אחיו הפרשייה הנ"ל מסתיימת ב "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ". לכאורה, כפילות מיותרת, וכך אומר המדרש:

"וכל ערל לא יאכל בו" למה נאמר? והלא כבר נאמר "כל בן נכר לא יאכל בו", אבל ישראל ערל, שומע אני יהא כשר לאכול פסח? תלמוד לומר "וכל ערל לא יאכל בו". (מכילתא, שמות פרשת בא, טו)

רש"י מוסיף ומבהיר את דברי המדרש: "להביא את שמתו אחיו מחמת מילה, שאינו מומר לערלות..." (רש"י, שם, שם). יהודי שאחיו מתו מחמת ברית מילה הריהו פטור ממצוות ברית מילה. יש כאן סכנת נפשות. התורה פוטרת אותו מלמול. הוא יהודי כשר לכל דבר ועניין, ובכל זאת הוא לא יכול להקריב קרבן פסח. אין ספק, יש כאן הדגשה חזקה עד כמה ברית מילה זה תנאי למצוות פסח.

3. פסח מצרים בני ישראל יצאו ממצרים תוך כדי קרבן פסח. בתורה לא מצוין שבני ישראל אכן עשו ברית מילה לפני כן. חז"ל מתייחסים לכך ואומרים שאכן כן בני ישראל עשו ברית מילה לפני הקרבן: חז"ל דורשים את הפסוק ביחזקאל המתאר את יציאת מצרים:

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. (יחזקאל ט"ז, ו). זה דם פסח ודם מילה (פסיקתא יז)

בפרקי דרבי אליעזר אנו מוצאים אותו רעיון, אולם ביתר פירוט:

והיו לוקחים דם מילה ודם פסח והיו נותנים על משקוף בתיהן. וכשעבר הקב"ה לנגוף את מצרים וראה את דם הברית ודם הפסח, נתמלא רחמים על ישראל שנאמר: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי". אמר רבי אלעזר, וכי מה ראה הכתוב לומר שתי פעמים בדמייך חיי. אלא אמר הקב"ה, בזכות דם ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים. (פרקי דרבי אלעזר, כט)

4. פסח בגלגל ספר יהושע מפרט את סדר האירועים בכניסה לארץ. בני ישראל חצו את הירדן בי' בניסן. מיד שנכנסו הם עשו ברית מילה (יהושע ה', ב-ג), ורק לאחר מכן, בי"ד בניסן, בני ישראל עשו את קרבן פסח: "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב.." (שם, שם, י).

ברית מילה וברית קרבן פסח הקשר ההדוק והתלות בין קרבן פסח לברית המילה ברור מאוד ועולה מן הכתובים כפי שהזכרנו לעיל. עניין זה מודגש באופן מיוחד בפרשת "זאת חוקת הפסח" (שמות י"ב, מג-מט). מתברר ששתי מצוות אלה הן ברית. ברית המילה –זו ברית גשמית – בגוף. קרבן פסח – זוהי ברית רוחנית. ברית המעידה על קבלת עול תורה ומצוות. אם כך ברור, מדוע ברית מילה היא תנאי לקרבן פסח. מי שאינו נימול, עדיין לא נכנס לברית של עם ישראל והקב"ה. משום כך אין משמעות לחגוג את קרבן פסח. ברית המילה זו קומה א' באמונה, קומה א' בברית. קרבן פסח זו קומה ב' באמונה ובברית. אי אפשר להגיע לקומה ב ללא קומה א.

ח. פסח ומילה – עונש כרת

לאור האמור לעיל, ברור מדוע פסח ומילה יוצאים דופן. שתי מצוות עשה –היחידות – שהעונש עליהן הוא כרת. שתי מצוות אלו הם כניסה לעם היהודי. הרך הנימול – עושים לו ברית מילה. ובברכת המצווה אנו אומרים: "...אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁלּ ְאַבְרָהָם אָבִינוּ". בברית המילה הוא מצטרף לעם היהודי, זוהי ברית בגוף4. מאידך כל יהודי כל שנה "מצטרף" לעם היהודי. כל יהודי שמקריב קרבן פסח, הריהו מגלה דעתו כל שנה שוב ושוב, שהוא מקבל על עצמו את כל היהדות. לכן ברור מדוע יש עונש כרת על ביטול מצוות אלה. מי שאינו מל, או מי שאינו מקריב קרבן פסח, אדם כזה כורת את עצמו מהברית. כורת את עצמו מהעם היהודי. ממילא מידה כנגד מידה, ועונשו –כרת.

ט. קרבן פסח וליל הסדר

בתחילת הדיון שאלנו, מה המיוחד בליל הסדר? איך זה קרה, שכל עם ישראל חוגג את ליל הסדר? איך זה קורה שעם ישראל מוסר נפשו בשביל לקיים את ליל הסדר. משאלה זו עברנו לדון בקרבן פסח, ובדקנו את המיוחדות שבקרבן זה. זאת מתוך הנחה שאם נבין את עומק המשמעות של קרבן פסח, יקל עלינו להבין את עומק המשמעות של ליל הסדר. הנה כי כן ליל הסדר הוא "תחליף" לקרבן פסח. ליל הסדר הוא באותו תאריך ובאותה שעה של קרבן פסח. כמו בקרבן פסח אנו אוכלים מצות ומרורים בליל הסדר. כמו בקרבן פסח אנו מקיימים את מצוות "והגדת לבנך" בליל הסדר. העולה מכך, שכל המטען הרוחני העצום שהיה בקרבן פסח, מלווה אותנו היום בליל הסדר. ליל הסדר אוֹצֵר בתוכו את כל העומס והמשמעות של קרבן פסח. העולה מכך שכמו שקרבן פסח הוא בחינת ברית, כך גם ליל הסדר. מי שחוגג את ליל הסדר הריהו מגלה דעתו שהוא מאמין ביציאת מצרים על כל המשתמע מכך. הוא מאמין בבורא עולם. ושהוא משגיח על ברואיו. שהוא בחר באברהם אבינו ובזרעו אחריו. בחר בעם ישראל להיות לו לנחלה. הוציא את בני ישראל ממצרים כדי לתת להם תורה. הוא מאמין שנכרתה ברית בין ה' לעם ישראל. ובליל הסדר כל יהודי נכנס לברית הזאת מחדש. ברית קיום תורה ומצוות. ברית של הפרט – ביני לבין בוראי. ברית של הכלל בין עם ישראל לבורא עולם. אכן כן מי שעושה קרבן פסח, הוא נכנס לברית. ובדיוק כך מי שעושה ליל הסדר, הוא נכנס לברית. ועתה נחזור להתחלה. נסיים במה שפתחנו. רובו ככולו של העם היום חוגג את ליל הסדר. עם ישראל לדורותיו מסר נפשו על קיום מצווה זו. בגלויות הכי קשות ובתקופות הכי קשות, היהודים חירפו נפשם להשיג מצה, לאכול מצות ולעשות את ליל הסדר. זאת מפני שהיהודי מבין את המשמעות העמוקה של ליל הסדר. יש כאן הצהרת כוונות חד שנתית: אני יהודי! אני יהודי מאמין! אני משייך עצמי לעם ישראל, זה העם שיצא ממצרים לפני למעלה מ-3300 שנה, ועדיין שומר על זהותו! בלילה אחד מלא הוד והדר אני מעלה את הזיכרונות ההיסטוריים של העם שלי. אני מגלה את כל הערכים שלי, הערכים האמוניים והלאומיים. אני יהודי! אני יהודי מאמין! זו המשמעות של ליל הסדר! אם כך – מי יוותר על חגיגת ליל הסדר?!