צידה לדרך למועדי ישראל/יא

פרק יא: מהעץ הראשון בתנ"ך ועד העץ האחרון

במאמר זה אנו נדון בפרשת "העץ" שבמגילת אסתר. העץ שהמן הכין למרדכי ולבסוף תלו את המן "על העץ אשר הכין למרדכי". ברצוננו לומר שעניין העץ במגילה איננו שולי, אלא מרכזי. ראשית אנו נוכיח זאת דרך המגילה ודרך ברכת "על הניסים". אנו נראה שגם במגילה וגם בברכת "על הניסים" נתנו לפרשת "העץ" הדגשה וחשיבות רבה. בחלק השני של המאמר ננסה להסביר את הרעיון העומד מאחורי "העץ".

א. תפילת "על הניסים"

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.

בברכת ההודאה, בתפילת שמונה-עשרה, אנו מודים לה' על כל הטובות והחסדים שהוא עושה עמנו. בחג הפורים אנו מוסיפים בברכת ההודאה תודה מיוחדת על נס הפורים. תפילת ההודאה המיוחדת לפורים, תפילת "על הניסים" – קצרה יחסית. בתפילה זו ישנה סקירה מקוצרת ותמציתית של כל נס הפורים, נס ההצלה מגזירת השמד של המן הרשע. ברור שעיקר הנס היה ההצלה מהשמד. עיקר הנס היה "ונהפוך הוא"- העמלקים שונאי ישראל שבמדינות אחשוורוש רצו "....לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד.." (אסתר ג', יג). לבסוף הכול התהפך והיהודים היכו "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן" (שם, ט', ה).

והנה, בתפילת "על הניסים" חז"ל מזכירים את סיפור "העץ" ולא את הישועה הגדולה של הניצחון. בסקירה שבתפילה מפורטת הגזירה: "בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" בהמשך תפילת "על הניסים" היינו מצפים שיפרטו את עצם המהפך והניצחון: היהודים הצליחו לעמוד על נפשם, ניצחו את אויביהם וכו'. אולם לא כך, חז"ל ציינו דווקא את עניין "העץ": "הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ"

לאור הסקירה של ברכת "על הנסים" מתעוררת השאלה: מדוע חז"ל ראו צורך להזכיר את עניין "העץ" בברכה?! לכאורה, עניין העץ – שולי. ובוודאי שהוא שולי בכל סיפור ההצלה. הנס עצום גם אם לא היו תולים את המן על העץ. עיקרו של הנס ועיקרה של כל המגילה הוא נס ההצלה של עם ישראל?!

ב. למה דווקא עץ?!

המן הרשע הגיע לפסגת כל השיאים במלכות אחשוורוש. בלשון המגילה: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (אסתר ג', א).

יתר על כן הוא אף קיבל את טבעת המלך. פירוש הדבר שהוא יכול להחליט החלטות ולגזור גזירות בשם המלך. ואם זה לא מספיק, הרי המלך ציווה שכולם יכרעו וישתחוו להמן. ובלשון המגילה: "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ" (שם, ג', ב). המן קיבל סמכויות רבות וכבוד רב, אולם "וכל זה אינו שווה לי". המן אינו מסתפק בכל מה שיש לו. כל העושר, הסמכות והכבוד, כל זה מתאפס – לא שווה כלום. למה? מפני שיש יהודי אחד בשם מרדכי, שאיננו משתחווה לו. המן שוטח את מר ליבו בפני זרש אשתו ובפני יועציו. אלה מייעצים לו "יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה..." (שם, ה', יד). וכאן נשאלת השאלה, למה עץ? למה עץ גבוה? להרוג את מרדכי אפשר באופנים שונים, למה לתלות אותו על עץ?! כמובן, אפשר לענות תשובה פשוטה: "למען יראו וייראו". בבחינת כה יעשה לאיש שלא כורע ומשתחווה להמן. נראה, שלא כדאי להסתפק בהסבר זה. נראה, שלזרש ולחבורת היועצים יש עניין דווקא ב"עץ". מתוך עיון במגילה אנו נראה שיש סיבה עמוקה וחשובה לתלות את מרדכי דווקא על עץ.

ג. המגילה מדגישה את עניין העץ

עיון במגילה יחשוף בפנינו שהעץ הוא עניין חשוב מאוד. המגילה תעשה זאת בשלושה אופנים כפי שנראה.

1. הזריזות בביצוע המגילה כותבת במפורש שעניין העץ מצא חן בעיני המן: "וייטב הדבר לפני המן". יתר על כן המגילה משתמשת ב"שיטת" הפסוק כדי להדגיש את ההתלהבות של המן מעניין העץ: באותו פסוק שבו מציעים להמן לעשות עץ, באותו פסוק גם כתוב שהמן עשה את העץ. לכאורה, היה הדבר צריך להיכתב בשני פסוקים נפרדים. בראשון: היועצים המכובדים הציעו הצעה מיוחדת – לתלות את מרדכי על העץ. בפסוק השני: הדבר מצא חן בעיני המן והוא אכן עשה את העץ. אולם המגילה כתבה גם את ההצעה וגם את הביצוע באותו הפסוק: "וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו

יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה
וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ
וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו
וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ
וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ" (שם, ה', יד)

בדרך זו המגילה מדגישה כי עניין העץ חשוב מאוד. זה לא רק עניין מעשי גרידא. מאחורי העץ הזה, כנראה, חבוי רעיון נוסף.

2. העץ מילה מנחה התנ"ך מדגיש את הרעיונות שלו בדרכים שונות. אחת הדרכים היא שימוש ב"מילה מנחה". כלומר, שימוש באותה מילה מספר פעמים. כאשר התנ"ך ירצה להדגיש רעיון באופן מיוחד, הוא ישתמש באותה מילה שבע פעמים, או כפולות של שבע, או עשר או שתים עשרה. כאשר נמצא מילה מנחה, עלינו לחפש מה הרעיון המסתתר מאחורי המילה. במהלך סיפור האירועים במגילת אסתר מופיעה המילה "עץ" שבע פעמים1. הפעם הראשונה כאשר זרש ויועציו מציעים לו לתלות את מרדכי על עץ. ובפעם האחרונה כאשר תולים את עשרת בני המן על עץ. להלן נציין את כל ההופעות של המילה עץ במגילה: 1. ההצעה: "וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו..." (שם, ה', יד) 2. וייטב הדבר: "וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ" (שם, שם) 3. המן מבקש את רשות אחשורוש: "וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי..." (שם, ו', ד) 4. גם חרבונה זכור לטוב: "וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן..." (שם, ז', ט) 5. ויאמר המלך תלוהו עליו: "...וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו. וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי..." (שם, ז', ט-י) 6. אחשוורוש מספר לאסתר: "...הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ..." (שם, ח', ז) 7. עשרת בני המן: "...וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ" (שם, ט', יג) 8. חלק הנספחים – סיכום האירועים: "...וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ" (שם, ט', כה)

לסיכום, המילה "עץ" מופיעה במגילה כמילה מנחה. לכן יש להניח שעניין העץ אינו שולי ואיננו אגבי. זהו עניין מרכזי ובתוכו חבוי רעיון בעל משקל משמעותי לכל נס ההצלה של פורים.

3."העץ" בסיכום המגילה

כד כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. כה וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ", וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. כו עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר. עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. (שם, ט', כד-כו)

המגילה מסתיימת בסקירה ותיאור של כל האירועים עד לניצחונם של היהודים וקביעת יום משתה ושמחה (ט', יט). מכאן ואילך המגילה עוברת ל"נספחים": דברי מרדכי, דברי אסתר, סיכום של האירועים בקצרה, קבלת היהודים את דברי מרדכי, ולבסוף דברי הערכה וסיכום למלכות אחשוורוש. במסגרת הנספחים מרדכי כותב ליהודי העולם איגרת. באגרת זו שלושה חלקים: א. מרדכי מצווה לקיים את ימי הפורים (ט', כ-כג) ב. מרדכי מסכם את כל אירועי המגילה (ט', כד-כו) ג. היהודים מקבלים עליהם את דברי מרדכי (ט', כז-כח) מרדכי מסכם בתמציתיות רבה את כל אירועי המגילה. הסיכום קצר וענייני. אין בו מקום לתארים מיותרים ולא לפרטים מיותרים. היינו מצפים שעיקר הנס יהיה כתוב שם, משהו בסגנון: המן ביקש להרוג להשמיד ולאבד... אולם הכל התהפך ובזכות פועלם של מרדכי ואסתר היהודים עמדו על נפשם, נלחמו באויביהם וניצחו ניצחון גדול. אולם לא זה מה שכתוב בסיכום. בפסוק הראשון ישנו תיאור של הרעיון הזדוני: כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא...חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם; וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם" (שם, ט', כד). ובפסוק השני היינו מצפים לתיאור המהפך – הניצחון. והנה דווקא עניין העץ כן מופיע, ולא הניצחון הגדול: "וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ; וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ" (שם, ט', כה). הלא דבר הוא?! למה מרדכי הדגיש את עניין העץ ולא את עניין הניצחון?! המסקנה אחת וברורה - פרשת העץ אינה שולית. היא מרכזית. היא באה להביע רעיון חשוב ועמוק, כפי שנסביר.

ד. "עץ הדעת טוב ורע"

מבחינת הזמן מגילת אסתר חותמת את התנ"ך. העולה מכך שהתנ"ך מסתיים בסיפורו של "עץ", העץ של המן "אשר הכין למרדכי". מתברר שהתנ"ך גם פותח בסיפורו של עץ, "עץ הדעת טוב ורע". האם יש קשר בין שני העצים? ננסה להבין את העץ של גן עדן, העץ שפותח את התנ"ך. ובעזרת ה', הדבר יעזור לנו להבין את סיפור העץ שחותם את התנ"ך, העץ שבמגילת אסתר: הקב"ה הניח את האדם בגן עדן, ונתן לו תפקיד: "וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב', טו)

חז"ל שואלים, מה היה לעבוד ומה היה לשמור? הרי הכול מוכן? על כך עונים חז"ל: "לעבדה – זה תלמוד. אתה אומר זה תלמוד, או אינו אלא עבודה ממש? כשהוא אומר "ויקח ה' אלקים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" וכי מה עבודה לשעבר. ומה שמירה לשעבר. הא למדת: לעבדה – זה תלמוד ולשמרה – אלו מצוות". (ספרי, עקב, יג) במדרש אחר אומרים חז"ל במפורש שה' ציווה את האדם לקיים מצוות. יתר על כן הם גם מציינים את המצוות: "ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ר' לוי אמר: צווהו על שש מצות. 1. "וַיְצַו"- על עבודת כוכבים, היך מה דאת אמר (הושע ה'): "כי הואיל הלך אחרי צו". 2. " ה'"- על ברכת השם, היך מה דאת אמר: (ויקרא כ"ד): ונוקב שם ה'. 3. אלהים, אלו הדיינין, שנאמר (שמות כ"ב): אלהים לא תקלל. 4. "על האדם"- זו שפיכות דמים, שנאמר (בראשית י"א) שופך דם האדם. 5. "לאמר"- זה גילוי עריות, שנאמר (ירמיה ג') לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו'. 6. "מכל עץ הגן אכול"- צווהו על הגזל " (בראשית רבה ט"ז, ו). הנה כי כן חז"ל מסבירים לנו במפורש שעץ הדעת טוב ורע אינו אלא משל. ובאמת, ה' ציווה את האדם לקיים מצוות. רמב"ן סיכם את כל המדרשים בקצרה: "לעבדה – מצוות עשה. לשמרה – מצוות לא תעשה" (רמב"ן, בראשית ב', טו).שני חיזוקים לדברי חז"ל שהעץ הוא המשל והנמשל – המצוות.

חיזוק א - הפועל לצוות: נראה לומר שדברי חז"ל מתבססים בין היתר על העובדה שהפועל לצוות הופיע שלוש פעמים בהקשר של עץ הדעת. הפועל לצוות מורה על מצוות: 1. "וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת..."(בראשית ב', טז) 2. "וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ...." (שם, ג', יא) 3. "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ..." (שם, ג', יז)

בכל שלושת הפסוקים שכתוב הפועל לצוות מופיעה המילה "עץ". העולה מכך, שהעץ של אדם הראשון בגן עדן אינו אלא "עץ המצוות". העץ מסמל את התורה והמצוות. העץ אינו אלא משל: במשל ה' ציווה את האדם לאכול מעצים רבים אולם מעץ אחד לא לאכול. הנמשל: ה' ציווה את האדם לקיים מצוות עשה ומצוות לא תעשה. הסיפור ידוע, אדם הראשון לא עמד בניסיון והוא לא קיים את המצוות. הוא נכשל. "הנחש הוא השטן הוא יצר הרע" התגבר עליו. פיתה אותו, והוא נכשל.

חיזוק ב – העץ ולא פרי העץ: בכל פרשת "עץ הדעת" לא הופיעה המילה "פרי". הקב"ה לא ציווה לאכול מכל פרי עץ הגן. ולא ציווה שאסור לאכול מפרי עץ הדעת. האדם מצווה לאכול "מכל עץ הגן" ולא לאכול "מעץ הדעת...". היעדר המילה פרי מסייעת בידי חז"ל לדרוש שאין מדובר בעצי פירות כפשוטם. אלא מדובר בעץ המסמל משהו אחר. וכדבריהם אין עץ אלא מצוות.

ה. ויורהו ה' עץ

יש עוד "עץ" בתורה שחז"ל הבינו אותו כמצוות ולא כפשוטו, זהו העץ המוזכר בפרשת מרה. כב וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ 'מָרָה'. כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר "מַה נִּשְׁתֶּה?". כה וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ (שמות ט"ו, כב-כה). זה עתה יצאו בני ישראל ממצרים. לפני שלושה ימים חצו את ים סוף "בתוך הים ביבשה". הם מגיעים למרה, שם יש באר מים, אולם המים מרים ואי אפשר לשתות. אין זה כי אם טבעי: "וילנו העם על משה לאמר מה נשתה" משה מתפלל לה' ותגובת ה' לא מאחרת לבוא: "ויורהו ה' עץ". משה משליך את העץ למים והתוצאה: "וימתקו המים". מהו אותו עץ? כפשוטו, או סמל ומשל? חז"ל נדרשו לנושא ופירשו זאת כמשל:

"ויורהו ה' עץ ויראהו לא נאמר אלא ויורהו הורהו בדרכיו" (תנחומא, בשלח, כד)

הנה כי כן לחז"ל ברור שלא מדובר ב"עץ" כפשוטו. שכן לא כתוב ויראהו, אלא "ויורהו". כלומר ה' הורה את משה, לימד אותו. את מה? את דרכיו. ואנו נמשיך ונאמר: הורהו את המצוות. הנה שוב המילה "עץ" בתורה מתפרשת כמצוות.

פרשת מרה – משל לחיים אם הגענו לפרשת מרה, נאמר בה דבר. לימוד שאי אפשר שלא לאומרו. וצריך לאומרו כל חודש, ואולי כל שבוע, ואולי כל יום. יש להבין את פרשת מרה כמשל לחיים. בני ישראל יצאו לחירות. במרה – זה המפגש הראשון של בני ישראל עם החירות. הם מחוץ לאדמת מצרים וללא האיום של הצבא המצרי, ללא האיום של "האדונים" ממצרים. ממש חירות. המים הם משל לחיים. בני ישראל יצאו לחירות והם נפגשים עם החיים. הם מצאו שהחיים – המציאות מרה. החיים אינם פשוטים, אלא מורכבים מאוד. זה ממש מר! בני ישראל אובדי עצות, אינם יודעים להתמודד עם החירות, עם המציאות. הם מתלוננים, הם פונים למשה, ומשה פונה לה'. ה' מורה אותו את דרכיו. ה' מלמד אותו איך להתמודד עם המציאות הבעייתית, הקשה והמסובכת. המציאות אינה קלה ואינה מתוקה. עליו, על האדם, לעשות אותה מתוקה. איך? מה עושים? שואל משה. תשובת ה': צריך "עץ". "ויורהו ה' עץ", ה' מורה אותו את התורה ואת המצוות. תגובת משה: "וישלך אל המים". משה מבין שכדי להמתיק את החיים צריך להכניס אליהם את התורה והמצוות. הדרך היחידה להתמודד עם החיים המורכבים והמסובכים ("המרים") היא באמצעות התורה. "ויורהו ה' עץ" - ה' הורה אותו את דרכיו, את תורתו. זו הדרך להמתיק את החיים.

ו. ר' חנינא בן תרדיון נשרף עם ספר תורה

עד כאן ראינו שלמילה "עץ" בתורה יש פירוש נוסף: תורה ומצוות. מאידך מצאנו שבמגילת אסתר מודגש עניין "העץ" שהמן הכין למרדכי ולבסוף נתלה עליו. ברצוננו לומר שגם "העץ" של מגילת אסתר מרמז לתורה ומצוות. לכאורה, מה הקשר?! כדי להבין את הקשר נביא את סיפורו של ר' חנינא בן תרדיון. בסיפור זה יש פן דומה מאוד לרצון לתלות את מרדכי על "העץ". דווקא סיפורו של ר' חנינא בן תרדיון יעזור לנו להבין למה רצו הרשעים, המן ויועציו, לתלות את מרדכי דווקא על עץ. ר' חנינא בן תרדיון היה אחד מעשרת הרוגי מלכות. אלה נהרגו במיתות משונות על ידי מלכות הרשעה, מלכות רומי. זו יצאה למלחמת חורמה נגד התורה ולומדיה, נגד קדושי עליון. הם הוציאו להורג עשרה מגדולי התנאים, גדולי החכמים שבכל הדורות. עמודי התורה שבעל פה, מייסדי התורה שבעל פה, ענקי הרוח והחכמה. הרומאים הרגו את ר' חנינא בן תרדיון במיתה משונה. הם קשרו אליו ספר תורה, עטפו אותו בספוגים של צמר רטוב, וכך הם שרפו אותו כדי שיתענה ולא ימות מהר (עבודה זרה יז-יח). מדוע שרפו אותו עם ספר תורה? מה רצו להביע בכך? הרי הם יכלו לשרוף אותו לחוד ולשרוף עוד ספרי תורה רבים לחוד?! כאמור, הרומאים יצאו למלחמה בתורה ובלומדיה. חייבים להבין שלפני כל הוצאה להורג היו ויכוחים בין הרומאים לבין הנידון למוות (עבודה זרה י"ז). החכמים, עמודי התורה, הפגינו דעה ברורה: אנו לומדים תורה. אנו לא נעזוב את התורה. זו התורה מגינה ומצילה ואנחנו נעשה הכול למען התורה. זו מלווה את עם ישראל משחר היותו עם. זו התורה עושה אותנו לעם, ושום גזירה לא תצליח מול התורה. עם ישראל ללא תורה, זה כמו דג מחוץ למים (ברכות ס"א). כפי שאין קיום לדג מחוץ למים – כך אין קיום לעם ישראל ללא התורה. הרומאים מייצגים את הכפירה בעולם. הם, כביכול, עונים ואומרים: נשרוף את הלומדים עם התורה. נראה אם התורה תציל... הנה כי כן שריפתו של ר' חנינא בן תרדיון עם ספר תורה בחיקו מהווה שיא במלחמת הרומאים נגד התורה ונגד לומדיה. זהו מעשה המביע את הכפירה בשיאה. זהו מעשה שבא להביע את ההתנגדות להופעת ה' בעולם, ולמי שנושא את דבר ה' בעולם.

ז. מרדכי ועץ החיים

ועתה נחזור ל"עץ" אשר הוכן למרדכי. במה דומה העץ כאן לספר התורה של ר' חנינא בן תרדיון? המגילה כותבת במפורש שהיה דו שיח בין מרדכי לבין עבדי המלך, אלה הם המשרתים את המן.

"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם

וְלֹא שָׁמַע, אֲלֵיהֶם

וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי". (אסתר ג', ג-ד)

אכן דו-שיח היה מדי יום. עבדי המלך משכנעים את מרדכי להשתחוות , והוא מסרב. המגילה אינה כותבת את פרטי הדו-שיח, אך ברור שדו-שיח כזה התקיים פעמים רבות, כדברי הכתוב: "ויהי כאמרם אליו יום יום". עבדי אחשוורוש, עבדי המן, שואלים את מרדכי מדוע הוא עובר על "מצות המלך". תשובתו "הגיד להם אשר הוא יהודי". המגילה קיצרה ואנו נרחיב. מה טמון במילים "אשר הוא יהודי". מרדכי מסביר להם שהוא מציית למלך מלכי המלכים, לקב"ה. מרדכי ענה אני בוטח בה', אני מאמין בה' ובתורתו. התורה היא "עץ חיים". אני בוטח ב"עץ החיים". על רקע דברים אלה ברור מה מציעים זרש וכל אוהביו: הוא מאמין ב"עץ החיים", התורה שלו, של מרדכי, היא "עץ החיים". נתלה אותו על "עץ" (בשתי המשמעויות), ונראה אם "העץ" יציל אותו... המן ויועציו רוצים לעשות למרדכי מה שיעשו הרומאים לר' חנינא בן תרדיון (כ-500 שנה לאחר מכן). אלה שרפו אותו עם התורה ואמרו: נראה אם התורה תציל אותו. כך אמרו הרומאים. ומה אמרו העמלקים, הם יתלו את מרדכי על העץ, ונראה אם עץ החיים יציל אותו. לסיכום, ברור מדוע המגילה מדגישה את "העץ". ברור מדוע בתפילת "על הניסים" חז"ל ציינו את העץ. "העץ אשר הכין למרדכי" הוא גם כמשמעו, אולם הוא גם משל ונמשל. העץ מסמל את "עץ החיים" – התורה והמצוות. הרצון של ההמנים והעמלקים לתלות את מרדכי על עץ – הוא קריאת תיגר נגד התורה. העמלקים יוצאים למלחמה נגד כל העם היהודי. אבל הם גם יוצאים למלחמה נגד התורה, זו מסומלת כאן על-ידי העץ. אשר על כן הם רוצים לתלות את מרדכי על עץ, פירוש הדבר להשמיד את העם היהודי ואת תורתו. אלא שכנגד העץ הזה אי אפשר להילחם. הקב"ה במקרה שלנו תבע את עלבונה של תורה. חס על מעמדו של העץ וכמובן חס על עמו ישראל. אשר על כן הקב"ה דאג שיתלו את המן על אותו עץ. כלומר "עץ החיים" גבר וניצח.