צידה לדרך למועדי ישראל/ח

פרק ח: עמלק – מקום – זמן - מהות

א. המלחמה בעמלק – מלחמה תמידית

מלחמת עמלק מיד לאחר יציאת מצרים ח וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים

וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק
מָחָר
אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה

וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. יא וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל

וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב.

"כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ

וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי. טז וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר. (שמות י"ז, ח-טז)

מיד לאחר יציאת מצרים, בתחילת מסע החירות של עם ישראל לארצו, אנו פוגשים את עמלק. ללא סיבה ברורה עמלק בא ונלחם בעם העייף והיגע. לאחר שנים של עבדות העם הולך במדבר לקראת חירותו. הדבר הכי קל – זה לפגוע בעם הצעיר והרך. העם שזה עתה נולד ו"מלקק" את פצעי השעבוד. בשעות הראשונות ללידתו בא עמלק ונלחם בו. התורה מתארת את המפגש-המלחמה עם עמלק, ומדגישה שהמאבק נגד עמלק יהיה קשה ומתמשך ואולי אפילו תמידי. התורה תדגיש זאת בדרכים שונות. התורה תדגיש זאת שש פעמים, בשישה ביטויים שונים. כמפורט להלן:

1. "מחר...מדר דר" משה רבינו מכין את יהושע למלחמה בעמלק ואומר לו: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר..." למילה מחר שני פירושים: א-למחרת. ב-בעתיד. לפי הפירוש הראשון, המילה מחר היא בבחינת רמז שהמלחמה נגד עמלק תהיה גם בעתיד. אולם לפי הפירוש השני, התורה אומרת זאת במפורש: המלחמה בעמלק תהיה בעתיד הרחוק. בהמשך התורה תאמר זאת בצורה הכי מפורשת. המלחמה בעמלק היא לא אירוע חד פעמי של דור המדבר. "מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר".

2. "ומטה האלוקים בידי" משה מתדרך את יהושע לקראת המלחמה בעמלק. בין היתר משה אומר: "מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי". יהושע והעם ילחמו נגד עמלק. משה לעומתם יתייצב על ראש הגבעה. הלוחמים יראו את משה, ומשה גם הוא יראה את המלחמה. משה מוסיף ואומר: "ומטה האלוקים בידי". לשם מה משה צריך את "מטה האלוקים"? בדרך זו התורה מדגישה שהמלחמה תהיה קשה. זו מלחמה שצריכה הרבה סייעתא דשמיא. צריך את "מטה האלוקים" בשביל לנצח. זה המטה שעשה ניסים במצרים, ימשיך את הניסים במלחמה נגד עמלק. זו לא מלחמה פשוטה. היא כל כך קשה שהניצחון מובטח רק בצירוף "מטה האלוקים".

3. "מחה אמחה את זכר עמלק" לאחר המלחמה הקב"ה מצווה את משה לזכור את המלחמה בעמלק לדורות: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" מי שיימחה את זכר עמלק, זה לא ישראל אלא ה'. זוהי אחת הדרכים של התורה לציין שזו מלחמה קשה ולא פשוטה. בני אדם לא יצליחו במשימה הקשה הזו. רק ה' יצליח: "מחה אמחה".

4. "מלחמה לה' בעמלק" התורה כבר ציינה שה' הוא שיימחה את זכר עמלק. אולם יתר על כן התורה מכנה את המלחמה בעמלק: מלחמת ה'. כדברי הכתוב: "מלחמה לה' בעמלק".

5. "מתחת השמים" עמלק – זו אינה בעיה נקודתית. עמלק נמצא בכל מקום, ובלשון התורה "מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם". אם עמלק נמצא בכל מקום, לא פלא רק ה' יוכל להילחם בו. כבר אמרנו שעמלק אינו מוגבל לזמן מסוים, ועתה התורה אומרת, שעמלק אינו מוגבל למקום מסוים.

6. "כי יד ה' על כס יה" התורה מסיימת את פרשת עמלק (בספר שמות) בהדגשה שעמלק מפריע לכיסא ה' ולשם ה': "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". הביטוי "כס יה" טעון בירור. המילה כיסא התקצרה ל"כס", ושם ה' התקצר ל"י-ה". רש"י נדרש לביטוי זה והסביר, מדוע בפרשה זו העוסקת במלחמה בעמלק, הכיסא אינו שלם, ושם ה' אינו שלם:

ומהו "כס", ולא נאמר כסא?! ואף השם נחלק לחציו?! נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם. (רש"י, שמות י"ז, טז)

התורה מסיימת את פרשת עמלק בהדגשה מיוחדת. הדגשה שהמלחמה בעמלק אינה עוד מלחמה בגוי כלשהו. זו מלחמה שההשלכות שלה משמעותיות ביחס לשם ה' וביחס לכיסא ה'!! לסיכום, הבאנו שישה ביטויים, שישה רמזים או אמירות, שבהם התורה מדגישה שהמלחמה בעמלק אינה מלחמה פשוטה. זו מלחמה תמידית וקשה.

ב. מהותו של עמלק – גיבור נגד חלשים

עד כאן ראינו מתוך הפסוקים עצמם, שהמלחמה בעמלק היא מעבר למקום מסוים ומעבר לזמן מסוים. קיומו של עמלק בעולם פוגם בשם ה' ובכיסא ה'. המלחמה נגד עמלק כל-כך קשה, שה' בעצמו הוא ימחה את זכר עמלק. עתה נעבור לתיאור אופיו ומהותו של עמלק. שוב מתוך הפסוקים עצמם אנחנו נגלה את המאפיינים של עמלק, הגוי הרע והרשע. הדבר הראשון שבולט באופיו של עמלק, שהוא "גיבור". אולם הוא גיבור נגד חלשים, כפי שנראה להלן:

מצוות זכור יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק

בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח. (דברים כ"ה, יז-יט)

1. בדרך 40 שנה אחרי המלחמה בעמלק, שנת ה-40 ליציאת מצרים, לפני הכניסה לארץ, התורה מזכירה לנו מי הוא עמלק, ומצווה עלינו לזכור את אשר עשה לנו. התורה פותחת ואומרת: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". לכאורה, המילה "בדרך" מיותרת. גם ללא המילה "בדרך" המסר של הפסוק ברור. מתברר אם כן שדווקא המילה הזו היא שתחשוף בפנינו את האופי והרשעות של עמלק. למילה דרך שני פירושים: א- דרך ממש, כפשוטו. ב-דרך=תהליך. אנו נתייחס לשני הפירושים ונראה שהתורה בדווקא הוסיפה את המילה "דרך".

א - דרך ממש עמלק נלחם בישראל, כאשר עם ישראל היה "בדרך". הדרך היא נקודת תורפה. בדרך קשה לאדם להתגונן. קל לתקוף אותו. קל להכות בו. ככה ביחס לפרט. קל וחומר ביחס לעם. עם שלם בדרך עם נשים, ילדים וזקנים. העם אינו יכול להתגונן, ואינו יכול להשיב מלחמה. הדרך תובעת את שלה: עייפות, צימאון ועוד. התורה כותבת זאת במפורש: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק...וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ" (דברים כ"ה, יז-יח). עמלק גיבור נגד חלשים. גיבור נגד זקנים וילדים, נגד עם שבדרך.

ב – דרך=תהליך עמלק נלחם בישראל, כאשר עם ישראל היה בראשית דרכו. מיד ביציאת מצרים, כדברי הכתוב: "..בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (שם, שם, יז). בתחילת הדרך העם נמצא במצב של גיבוש. הרבה עבדים המתגבשים ומתהווים לעם. גם גיבוש לאומי – להפוך לעם. וגם גיבוש אמוני – להפוך לעם של מאמינים. עם ישראל יוצא עתה ממצרים. עכשיו העם מתחיל לעצב את יעודו בעולם, להיות עם ה'. עם הנושא את דבר ה' בעולם. עם המעביר את דבר ה' לעולם. זה יעוד ענק ומתמשך. זוהי תכלית כל הבריאה, תכלית העולם מיום היבראו. התהליך הזה אמור להיות ארוך ומתמשך. בתהליך הגיבוש-בדרך קל לערער את האמונה. קל מאוד לפורר את הכול1.

2. "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" התורה משתמשת בביטוי נוסף כדי להדגיש את זהותו ואופיו של עמלק. "גיבור נגד חלשים". זה לא מספיק שהוא נלחם בעם ישראל בדיוק כשיצא ממצרים והוא בדרך, בראשית הדרך. עמלק נלחם נגד החלשים שבסוף השיירה. בלשון התורה: "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ" (שם, שם, יח). עמלק אינו נלחם בחזית. הוא אינו יוצא למלחמה נגד צבא. הוא מזנב. הוא מאחור, ונלחם נגד החלשים שבסוף הדרך.

לביטוי "הנחשלים אחריך" שני מובנים. א. נחשלים – חלשים פיזית. אלה שבסוף השיירה, כי הם חלשים. נגדם עמלק נלחם. ב. "נחשלים אחריך" – מבחינה רוחנית. אלה שעדיין אינם חזקים באמונתם. אותם החלשים בדעתם ובאמונתם. אלה שקשה להם להכיל את תכלית יציאת מצרים, ואת יעודו של עם ישראל. כלומר, עמלק נלחם נגד החוליה החלשה שבעם, הקבוצה החלשה מבחינה אמונית. נגדם קל להילחם. אותם קל לנצח.

אם כך ואם כך עמלק נלחם נגד החלשים. אם מבחינה פיזית ואם מבחינה רוחנית. זוהי מהותו של עמלק, לפגוע בנקודות הרגישות והחלשות.

ג. מהותו של עמלק – הכול יד המקרה

התורה כותבת את חטאו של עמלק, ומציינת בין היתר: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ..." (שם,שם). לפי ההקשר, פירוש המילה "אשר קרך"- אשר פגש אותך, כלומר פגע בך. רש"י התייחס למילה "קרך" והביא שלושה פירושים.

- "אשר קרך בדרך" - לשון מקרה. - דבר אחר, לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. - דבר אחר, לשון קור וחום. צננך והפשירך מרתיחתך. שהיו העובדי כוכבים יראים להילחם בכם.

     ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים.
     משל לאמבטי רותחת, שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה.
     בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה.
     אף ע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים.

(רש"י, דברים כ"ה, יח)

במילה אחת פירש רש"י את כל תורת הכפירה שהביא עמלק לעולם. "קרך" – פירש רש"י: מקרה. כלומר, תפיסת העולם של עמלק היא שהכול יד המקרה. העולם לא נברא על ידי בורא עולם, אלא נברא במקרה. הקב"ה אינו משגיח על עולמו, אלא הכול נתון ליד המקרה. זוהי תפיסת עולם הפוכה ומנוגדת לאמונה בה' אחד, בורא עולם, המשגיח על ברואיו. כל המהלך של יציאת מצרים בא לומר שיש בורא לעולם. רק מי שברא את העולם, את הטבע, מסוגל לעשות את עשר המכות. רק מי שברא את הטבע, יכול לשנות את מערכות הטבע. כל מהלך יציאת מצרים בא להראות לעולם, כי בורא עולם משגיח. ה' בחר לו עם. ה' מנהיג את עמו. ה' גומל לרשע כרשעותו, וגומל לאיש חסד כמפעלו, גם בחיי הפרט וגם בחיי הכלל. האומה המצרית משעבדת, לכן היא תיענש. האומה הישראלית משועבדת, ולכן ה' גואל אותה. בא עמלק וכל רצונו לקעקע את האמונה. הוא עושה זאת על ידי סיסמאות קצרות: "הכול מקרה".

ד. מהותו של עמלק – טומאה

בפירושו השני, רש"י מתייחס לזווית אחרת של הכפירה: "אשר קרך בדרך", אומר רש"י: לשון קרי וטומאה. עמלק מייצג את הטומאה בעולם. עמלק הוא "הסתרא אחרא" של עם ישראל. עמלק הוא ההיפוך של ישראל. בעוד שעם ישראל מייצג את הקדושה בעולם, הרי עמלק מייצג את הטומאה. מציאות עם ישראל בעולם – כל כולה אומרת קדושה. התורה חוזרת ומדגישה את קדושת עם ישראל פעמים רבות: "קדושים תהיו", "כי עם קדוש אתה" ועוד ועוד. תפקידו של עם ישראל להפוך את עולם המעשה לעולם קדוש. לקדש את חיי המעשה. עמלק ההיפך הגמור. עמלק בא ומטמא את העם הקדוש, ובלשון רש"י: "היה מטמאן במשכב זכור".

ה. מהותו של עמלק – קירר את האמבטיה

בשני הפירושים הראשונים רש"י הביא שני היבטים שונים של הכפירה העמלקית. בפירושו השלישי רש"י מדגיש את עזות הפנים של הרשעות העמלקית: "דבר אחר, לשון קור וחום. צננך והפשירך מרתיחתך. שהיו העובדי כוכבים יראים להילחם בכם. ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטיה רותחת וכו'". עמלק העז להילחם נגד ישראל. נגד עם שכל העולם פחד מפניו. לא פלא שכולם יראו ופחדו מהעם הנבחר לאחר עשר המכות ולאחר קריעת ים סוף. עם ישראל יצא ממצרים באותות ובמופתים. העם המצרי הוכה בעשר מכות. הצבא המצרי הושמד בקריעת ים סוף. ישראל יצאו לחירות ביד רמה. העם יוצא לכיוון ארץ ישראל כדי למלא את יעודו בעולם. קידוש שם ה' בעולם. לא פלא לאחר יציאת מצרים כל העמים פחדו מפני בני ישראל. התורה כותבת זאת במפורש ומדגישה זאת בחמישה פעלים שונים המביעים פחד: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן" (שמות ט"ו, יד-טו)

את אותו הרעיון אנו נפגוש בכניסה לארץ בדברי רחב למרגלים של יהושע. היא תשתמש בארבעה פעלים להביע את אימתם של עמי כנען מפני ישראל:

ט וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. י כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. יא וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת . (יהושע ב', ט-יא)

עם ישראל הופך להיות העם של אלוקים. מי יעז לנגוע בעם של המלך ה'?! מי יעז לפגוע בבנו בכורו ויחידו של המלך?! והנה, עמלק מעז! במלחמה זו, עמלק מביא לידי ביטוי את מלחמתו הנחרצת נגד הופעת ה' בעולם. עמלק אומנם הפסיד במלחמה, אך הוא "קירר את האמבטיה". הוא סלל דרך לאחרים. הוא העז ובכך הראה לאחרים שזה אפשרי לנגוע ולפגוע בעם ה'.

ו. עם ישראל - זרוע ה' בעולם

עם ישראל הוא הזרוע של ה' בעולם. הקב"ה ברא את העולם עם יעוד מסוים. ועם ישראל אמור להגשים יעוד זה. המהלך האלוקי בעולם הוא לברוא עם מיוחד, עם קדוש. עם אשר יחיה לפי תורת ה'. לפי התורה והמצוות. בדרך זו עם ישראל יביא לידי ביטוי את מציאות ה' בעולם. כדי שכל העמים ידעו ויכירו ב"מי שאמר והיה העולם". אשר על כן כל מי שמתנגד לעם ישראל, הרי הוא מתנגד למציאות האלוקית בעולם. הריהו כופר בבורא עולם, בהשגחתו ובמציאות תורת ה' בעולם. ממילא שעמלק מתנגד לעם ישראל ונלחם בו, הרי הוא כנלחם בה'. משום כך אומר הכתוב: "מלחמה לה' בעמלק".

עם ישראל ילחם את מלחמת ה' רעיון זה, שעם ישראל הוא הזרוע של הקב"ה בעולם, בא לידי ביטוי במלחמה נגד עמלק. בספר שמות התורה כותבת כי ה' הוא שיילחם בעמלק: "מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". לעומת זאת בספר דברים כתוב שעם ישראל אמור להילחם בעמלק: "...תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק...". מי אם כן אמור למחות את זכר עמלק? מתברר אם כן שעם ישראל הוא הזרוע המבצעת של הקב"ה בעולם. הקב"ה נשבע שהוא ימחה את זכר עמלק, ובמציאות כאן עלי אדמות עם ישראל אמור לבצע זאת. המלחמה בעמלק באה ומדגישה את תפקידו של עם ישראל בעולם: להביא לידי ביטוי את הרצון האלוקי בעולם.

מלחמה קשה ממושכת ועל אנושית נמצאנו למדים, שהתורה כתבה פעמיים עניין זה של מחיית עמלק. פעם ה' ימחה את זכר עמלק. ופעם עם ישראל יעשה זאת. בדרך זו התורה אומרת לנו, שלמלחמה בעמלק יש פנים שונות. לעתים עמלק יופיע בהיסטוריה באופן כזה שעם ישראל יוכל להילחם נגדו. לפעמים עמלק הוא ישות מוגדרת במקום ובזמן. לעם ישראל יהיו הכלים להשמידו. כך היה בימי שאול ובימי דוד המלך. מאידך יהיו תקופות שלעם ישראל לא תהיה היכולת להילחם בעמלק. או בגלל חוזקו או מפני שהוא לא יהיה מוגדר למקום אחד מסוים, או אז הקב"ה יעשה זאת. כדברי התורה, "מחה אמחה את זכר עמלק".

ז. עמלק פוגם בשלמות כיסא ה'

כבר אמרנו בראש המאמר שכיסא ה' אינו שלם ושם ה' אינו שלם, כל עוד ועמלק קיים בעולם. ומצאנו לנכון להאריך קצת בעניין זה: כאמור, מציאות עמלק זה הניגוד וההיפוך של מציאות עם ישראל בעולם. מציאותו של עמלק פירושה התנגדות למציאות ה' בעולם. מתברר שחז"ל אמרו דברים הרבה יותר חריפים בנדון: מציאות עמלק פוגעת ומכרסמת בכיסא ה' בעולם ובשמו של ה' בעולם. חז"ל לומדים זאת מהפסוק: "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות י"ז, טז). פסוק זה טעון בירור. מה עניין יד ה', ומה עניין כיסא ה'? מדוע המילה כיסא אינה שלמה? ומדוע שם ה' אינו שלם? רש"י בפירושו לפסוק התייחס לשאלתנו:

"כי יד על כס יה" ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית.

ומהו "כס" ולא נאמר כסא?
ואף השם נחלק לחציו.
נשבע הקב"ה שאין שמו שלם
ואין כסאו שלם
עד שימחה שמו של עמלק כלו.
וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם...

(רש"י, שמות י"ז, טז)

לפי רש"י, שם ה' אינו שלם, וכיסאו של ה' אינו שלם, כל עוד עמלק קיים. לפי דברינו עד כאן, הדברים ברורים. מציאות עמלק פירושה התנגדות למציאות ה' בעולם. עמלק הוא הסמל של ההתנגדות להתגלות ה' בעולם. ה' מתגלה בעולם דרך עם ישראל, לכן עמלק מתנגדים לעם ישראל, ולכן עמלק נלחם נגד עם ישראל. אין לנו עם עמלק לא סכסוך גבולות ולא סכסוך היסטורי כל שהוא. יצאנו ממצרים, והנה עמלק נלחם בנו. למה? מפני שעם ישראל מביא לידי ביטוי את שם ה' בעולם. עמלק זו התנגדות לכיסא ה' ולשם ה', לכן הכיסא אינו שלם ושם ה' אינו שלם, עד ש"מחה אמחה את זכר עמלק".

ח. ההתנגדות לעם ישראל – מציאות טבעית בעולם

נסיים שיחה זו אודות עמלק בשאלה מאוד יסודית: מדוע חייב שיהיה עמלק? מדוע חייב שתהיה התנגדות לעם ישראל? והאם יוצא מזה משהו טוב? כפי שראינו, התורה אומרת במפורש שהמלחמה בעמלק אינה מסתיימת. זו מלחמה תמידית, וכדברי הכתוב: "מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". פירוש הדבר, שעם ישראל, עם הנצח, יתקל בהתנגדות נצחית. להלן ננסה להסביר, מדוע ההתנגדות לעם ישראל היא חלק מהמציאות הטבעית.

בחיי הפרט ננסה להסביר זאת ברמת הפרט, ואחר כך נעבור למישור הלאומי הכללי. התורה אומרת במפורש שהאדם נברא עם יצר הרע. כלומר, האדם נברא עם כוחות המתנגדים לטוב, ליושר ולאמת. בלשון התורה: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח', כא). רש"י על הפסוק מסביר: מנעריו- "משננער לצאת ממעי אמו". העולה מכך שמרגע הלידה יצר הרע מתלווה לאדם. העולה מכך, שיצר הרע הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות של האדם. כוחות הרע – אלה מתנגדים לאמת ולטוב, אלה קיימים באדם כל עוד האדם חי. מאידך האדם נברא עם בחירה חופשית ועם כוחות חיוביים. כל ימיו אמור האדם להילחם ביצר הרע ולהתמודד עם המציאות הסותרת מיניה וביה. כדי להתגבר על היצר הרע האדם אמור לגלות את כוחותיו הטובים. אלה באים לידי ביטוי במלחמתו ביצר הרע. בכך האדם חושף את מהותו כאדם שנברא בצלם אלוקים.

ברמת הכלל בדיוק כפי שאמרנו ביחס לפרט, כך בחיי הכלל. עם ישראל עם ה' מייצג את היושר, את הטוב, את האמת שבעולם. ה' הוא נצח. עם ישראל דבקים בה', לכן עם ישראל הוא עם נצחי. ותמיד תלווה אותו ההתנגדות. אלה הם כוחות הרשע שבעולם. אלה מטבעם מתנגדים לאמת האלוקית, למוסר, ליושר ולכל מה שתורת ה' מייצגת (ראה מהר"ל – חידושי אגדות חלק ד. חולין ק"ט, ע"ב). מאידך ההתנגדות לעם ישראל היא שמצליחה להוציא לאור את מהותו של עם ישראל. עצם ההתנגדות לעם ישראל ולמהלך האלוקי, היא בעצמה נותנת ביטוי וכוח לעם ישראל ולמציאות ה' בעולם. ההתנגדות מעצימה את תפקידו ומהותו של עם ישראל בעולם.