צורת העולם

ספר צורת העולם

לר' יצחק בן אברהם ן' לטיף

רבי יצחק אבן לטיף חי ופעל רוב ימיו בטולדו, לעת זקנתו (1290) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה נפטר ונקבר. שיטתו התאולוגית כוללת מושגים קבליים אך בסיסה תואם לגישות הפילוסופיות בנות זמנו והוא נתפס בקרב חוקרי משנתו כנאופלאטוניסט. הוא היה ממעריצי הרמב"ם וכתביו הם כנראה המקור הראשון לאמרה המפורסמת אודותיו ”ממשה עד משה לא קם כמשה”. מצד מצדדי הקבלה שוללי הפילוסופיה, זכה ליחס אמביוולנטי: הריב"ש כתב כי ”נראה שראה הרבה בפילוסופיא והיה עם זה תוריי וחסיד”, אך הוא סבר כי בהבנת עשר הספירות סטה אבן לטיף מדרכו של הרמב"ן ותלמידיו, וכי שיטתו היא חידוש עצמי שלו ולא קבלה מרבותיו. גם המקובל רבי יהודה חייט הסתייג מתורתו בתחומים הנוגעים לקבלה וכתב כי ”בדברים הנוגעים לחכמת הקבלה, רגלו אחת בפנים ורגלו אחת מבחוץ (כלומר בפילוסופיה), לכן קצהו תראה וכולו לא תראה”.

פרק ראשון

דע אתה המעיין כי חכמות העיון המיחדת כל הענינים שאפשרות השגתם בכח העיון וסובבת בראוי ובנמנע ובאפשר ומתיאשת מדלוק אחר הענינים הנעלמים שאין דרך להשיגם בכם העיון כמו שאין דרך להשיג מספר הכוכבים ואם הם זוגיים או נפרדים אע״פ שהם גופים בעלי גודל ושהם מצואים יחדו וכן מספר מיני בעלי חיים וצמחים וכל כיוצא בהם רק העיון העומד אצל מה שיש בכחו וטבעו להשיגו ועליו אומר החכם ודעת לנבון נקל ובלבד שיהיה זה המעיין שלם בשכלו בעניין שיוכל לצייר המושגים הטבעיים והשכליים שהם בכח זה העיון להשיגם השגה מקפת רק מי שלא עלה למעלת העיון הוא כמי שלא ראה אור מימיו לפיכך אינו נקרא מעיין ואין שם זה נופל עליו כלל. ודע כי סוגי ההשגות העיונית הס שלשה הרגשי והיקשי ומופתי אמנם הסוג הרגשי העיון בו צריך המעיין לצייר בדעתו כל מה שיושג בכל אחת ואחת מחמשת מהרגשים הידועים ולהמשיכו אל ההרגש הרוחני הכולל וישקלהו במאזני הצייור הדעתני עד שנתבאר אצלו אמתת מהותו מצד סבת הויתו. והסוג ההיקשי נחלק לשלשה מינין. המין הראשון כולל כל ההיקישים שתחת גלגל הלבנה ר״ל היקש הצורה לחומר והחומר לצורה שהיקש זה מצוי פעמים בכח ופעמים בפועל כמו החומר היסודי שיקבל הצורה הטבעית המיניית המיוחדת לו יהיו החומר והצורה מוקשים בכח וכשיקבל החומר אותה הצורה נמצאו מוקשים בפועל וכן ההיקש בעצמו בצורות האומניות אצל חומריהן וכן ההיקש באב אצל הבן וכן בשאר כל המוקשים למיניהם. וסבות שינויים אלו ויציאת ההיקשים מן הכח אל הפועל הוא ההויה וההפסד ר״ל הפסד צורה ולבישת אחרת ולהן סדר פנימי ועיון דק. והמין השני ממיני ההיקש הוא ההיקש המצוי תמיד בפעל , בלי שינוי כהיקש השמים לארץ שהוא כהיקש העגול לנקודה וכהיקש חומר הגלגלים והכוכבים אצל צורותיהן בפעל שלא יצוייר להם פירוד ולא שינוי ולא חילוף ולא מציאות בכח ולא מחוץ לשכל ולא בשכל. ומין ההיקש השלש הוא המוקש מן הגלגלים המתנועעים אצל השכלים הנפרדים על דעת הפלוסופים שהוא היקש מיוחס להם בדבר שהוא חוץ מעצמן אע״פ שאין להם מופת ולא ראיה מספקת על היקש זה לפי שאין מביאין ראיה על הסמוך מציאות החומר הגלגליי אל מציאות שכל נפרד עד שלא יצוייר מציאות העצם הגלגליי בזולת מציאות עצם השכל הנפרד אלא שהם מוקשים מצד התנועה בלבד לפי שאי אפשר לגוף המתנועע מגלי שום מניע זולתו חוץ מעצם המתנועע ואין היקש זה עצמיי כדי שיהיה מורה על עצם מוקשו ביחיד והוא דומה אצלי קצת דמיון למקצת מלות מורגליות בכל הלשונות וכן בלשוננו כאמרם אל ועם ואם וגם וכיוצא בהם הרבה שאין מוקשים לזולתן בתכרח וכשיעלה על הלב שיודיעו למי הס מוקשים לא יסתלק הספק להיותן איפשריים להקישם לדברים הרבה משתנים במינים או באישים מבלי נודעים מצד עצמם ואין מסגולת המצטרפים כי אס ההיפוך בשוה אמנם הסוגים והמינים השכליים והטבעיים וההיקשים הנכללים בצורת העולם כלם מוקשים זה לזה בפעל על צד ההשתלשלות הנעלמת ועל צד העיון השכלי התורני המופלא והמכוסה מעיני כל בעלי העיון הזר ארמוז אליו בחתימת המאמר בע״ה ודע כי להעיר אל זה הסוד הפנימי בפרט שמתי עיקר כונתי בזכרון מיני ההיקשים בפרק זה ואשוב לשאר כונת הפרק : ואומר כי ההשגה המופתית היא כוללת כל מה שיושג במופת אבל המעיינים אם שיהיה המופת על תנאי או נתלה בזמן או במקום לפי שלא יצוייר מופת מוחלט על שום מצוי מהמצויים הנבראים שיוכל להסתלק מחלק האפשר לגמרי כדי שנוכל לאמר עליו שאי אפשר שלא ימצא או שלא ישאר בו שום ספק או שום הרהור וזה מבואר מאד אצל כל מעיין אמתי. אמנם המופת על מציאות האל יתברך הוא המופת האמתי המזוקק המוחלט העומד בעצמו שאינו מוקש לזולתו ואינו על שום תנאי ולא בזמן ולא במקום ואינו נופל תחת שום סוג והוא המופת השלם הנחתך שאין בו שום ספק ואין דרך להרהור אחריו. ודע כי ההשגות האמתיות כולן מצויירות במלאכת ההגיון או אמור מבטא או דבור או שכל והוא הנותן לכל אחת ואחת מהן צורת שבה תשלים מציאות השגתה בפעל בציור השכל האנושי כי ההגיון רב פעלים אשר לא יספרו ולא ימנו מרוב לפי שידו בכל ויד כל בו ולא לחנם הסכימו הקדמונים ברוב הלשונות להעלות לו שם כשם רבו כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו ומי שמזג מוחו מיוסד על מלאכת ההגיון יצוייר גס הוא בצורת ההגיון ובניין אב לעד ועיין בכל זה כי סתום וחתום הוא :

פרק שני

הנה אנכי בא לפרסם קצת זיוף המבואר במקצת דברי בעלי שיקול הדעת ובציור עיונם במקצת עניני עולם השכל ועולם הטבעי ואתפוש ממנו מועט על פי כוונת הספר כדי שיהיה נתפס אצל בעלי השכל המודים על האמת ואחלק אותו לפרקים על סדרם כדי ליתן ריווח בין הדבקים ואדבר בהם בצורת זכרונות בלבד על דעתי להוסיף להם הערות בחבורי זה ברמזים עמוקים ודברים עתיקים ומישרים אל המסילה העולה בית אל יהיה בהם די למבין מדעתו כל שכן אם היו באמנה אתו; דע כי הפלוסופים הקודמים בעלי העיון ומכללם אריסטו וכל הנמשכים אחריו נמנו וגמרו והסכימו בעניין החומר הראשון הנקרא היולי שהוא מצוי בהכרחו ושהוא חסר מכל צורה וזהו רחוק מן העיון ההיקשי מאד ר״ל להמצא צורה טבעית מבלי חומר או חומר בלי צורה כלל מחוץ לשכל ואולי רוחק העיון וקיצורו הכריחום לשום להם מקום אשל ינוסו שמה אע״פ שאין המקום קולטם. ומקצתם אמרו שהמבקש לחומר זה מציאות מחוץ לשכל שנמצא מבקש מציאות ללא מצוי כלל וזהו דבר והפכו ועניין זה זר מאד שלא יציירהו השכל כלל בשום פנים והוא כמאמר אחרים על העניינים הכלליים שאינן מצואים ולא נעדרים כמו שזכרם החכם רבינו משה ז״ל במאמרו הנכבד הנקרא מורה נבוכים ואמר כי אלה הענינים נאמרים בלבד מבלי עיון והם מצואים במלות לא בלבבות כל שכן שתהיה לנו מציאות מחוץ לשכל וסתירת דעת זו תתברר גם כן במציאת במקצת דברים בזה החבור בע״הי עם ההערה אל מקום הסתר העליון אשר התחברו שם שרשי החומר ההיולי שתארהו הכתוב בעץ הדעת טוב ורע אלא שעץ הדעת רומז לשום מצוי תמידי וקיים ר״ל השכל הפועל וטוב ורע להוויה והפסד והבן זה וכן מה שהסכימו עליו בסבות שנוי הצורות היסודיות על פי קרבם ורחקם מן התנועה המסובבת נתבאר סתירתו שם גם כן בקום הסתר התורני מן המארב. ועל דרך כלל תצטרך לדעת כי רוב מה שדבר ארסטוט' באותות העליונים במקצת עניני האויר וברוב עניני המים והארץ הס סברות קרובות. לדעתי יותר מסברות אחרות זולתן לא שהן מופתיות ורובן נאחזות בסבכי הספקות באין מפריד ביניהם ומקצת המפרשים מבני עמים נמשכו אחריו במקצת הדברים כי בא ישראל דרך האתרים ואני תמה ממאמר החכם רבינו משה ז״ל נאמרו כי כל מה שדבר ארסטו מכל הנמצאים תחת גלגל הלבנה ועד מרכז הארץ שהוא אמת בלי ספק ולא ידחה אותו ויט מעליו אלא מי שלא יבינוהו וכמעט הביאנו מאמרו זה לחשוד דעתי ולהניח מקומי ולבטל עיוני החסר מפני עיונו השלם ולשום עצמי מכלל אותן שאינן מבינים דברי ארסטו לולי שעיוני זה הגס מצאתיו אחוז בחבלי הסתרים העליונים התורניים ונקשר בהם קשר עתק לא במהרה ינתק;

פרק ג

חכמת התכונה כמה ספיקות מפסיקות בינינו לבינה אזכיר מהם מעט מהרבה אחר שאשאל לבטלמיוס החכם הנודע המפורסם בחכמה זו יותר מזולתו ואומר מי הראה לנו גופי הגלגלים באצבע וכמה מספרם בדקדוק ומי הגיד לנו חמרם כדי שיחייב טבע זה החומר תנועה מסובבת ומי הביא לנו מופת על גלגל הקפה ואם חומר הגלגלים הוא חומר הככבים או אם הם שני חמרים נבדלים זה מזה בעצם אלא שנמצא פשט הכתוב כמכריע קצת הכרעה אל היותם שני חמרים ואפשר שתהיה ההכרעה לשתי צורות לא לשתי חמרים רק פנימיותיהם רוחו על שני מינין משותפים בחמרם הראשון ומשתנים בצורות על פי שינוי הבנות משתנות מקדמות ומאוחרות וזה סוד מופלא ארמוז אליו בחתימת המאמר בע״ה וכן הספק המוחלט במספר הככבים ואם הם כולן כדוריים או משתנים בצורות וכן נמצא ספק ושבוש אל קצת הקודמים כמו שהתפרסם במקומותיהם מדבריהם אם הככבים הגלגלים נשואים כגלגל העליון כאברים הנשואים בגוף או אם כל אחד ואחד מהם עמידתו בעצמו ואין אנו יכולין להכריע ממלת שמים או ממלת שמים מספרים או ממלת האזינו וכיוצא בהם שהם מורים על רבוי וכן מאמר שמי השמים לפי שאפשר לסבור בהם סברות אחרות פנימיות ואם הם נעלמות בתכלית ההעלמה ארמוז עליהם קצת רמז במאמר זה בע״ה אמנם הכתוב נראה כמכריע קצת הכרעה באמרו ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ואמרו חז״ל במסכת חגיגה רקיע שם חמה ולבנה כוכבים ומזלות שהם קבועים בו שנ׳ ויתן אותם אלחים ברקיע השמים וכל זה סוד מופלא צריך עיון זך ושיהיה נמשך אחר החקירה הפנימיות השכלית וכן היו הדעות חלוקות בין חכמי תורתינו וחכמי אומתינו אס גלגל קבוע ומזלות חוזרים או אם גלגל חוזר ומזלות קבועים והספק ג״כ לדעת האומרים גלגל חוזר אם הגלגלים כלס מתנועעים התנועה היומית בתנועת הגלגל העליון או אם יש לכל אחד ואחד תנועה יומית בפני עצמו ובא החכם ע״ה והכריע קצת הכרעה ואמר דור הולך ודור בא ולא אמר דורות כמו שהעירותי אליו בחיבורי הנקרא שער השמים ואמרו והארץ לעולם עומדת גלה דעתו שכוון אל הגלגל העליון בפרט שמרכזו מרכז הארץ ולזה ג״כ נטה דעת דוב הפילוסופים האחרונים ואל המקום אשר יפנה הראש ואל אשר יהיה שמה הרוח והיא החיה מכריע ג״כ קצת הכרעה וכן הספק אם הכוכבים להם אור מעצמן או אם הוא מושאל להם מהשמש והנה הלבנה מעידה על ההשאלה בלי ספק וכן נוכל להקיש ממנה אל שאר הכוכבים וגם היא זאת דעת חשובי הפילוסופים לוטשי העיון הלימודיי׳ וכן הספק הגדול אם נגה וככב הם למעלה מן השמש או למטה ממנו וההכרעה היא היות נוגה וככב למטה מן השמש ואור הככבים מושאל ממנו כמו שהעירותי אל מעשה המנורה באר היטב בחיבורי הנקרא שער השמים :

פרק רביעי

דע כי כשהשיגו חכמי הפילוסופים הגלגל מתנועע חייבם העיון לבקש מי המניע לפי שהמתנועע לא יניע מצד שהוא גיוז(?) בלבד שא״כ יהא פועל ונפעל יחד וזה שוא ולפי ציור דעת ׳בתנועה התמידי׳ הסובבת הכריחם עיונם לחפש אחר מציאת מניני נבדל מן החומר הבדל מוחלט כמו שהתבאר היטב מדעתיהם במקומותיהם ונזכר שהיא אלוה ית׳ ולפי שמצאו הגלגלים והציורים והחושקים נבדלים מצד תנועותיהם המשתנות פסקו הדין שיש שכלים נפרדים כמספר הגלגלים שצריך סבה ראשונה לכל עם היותם מציירים לכל גלגל וגלגל שכל וציור ותשוקה אל החשוק הנבדל המצוייר בשכלו וזה ממה שלא בא עליו המופת והנך רואה כי הם יסדרו עיקר עיונם על עיקר קדמות העולם לפי שגזרו שהתנועה תמידית שיש לה מניע ראשון נבדל מחומר הגווז (?) הבדל מוחלט והנך רואה ג״כ לפי כי ריבוי התנועות גזרו שיש שכלים נפרדים כמספר התנועות ושהם אמצעיים בין הגלגלים המתנועעים ובין הסבה הראשונה והנה הענין המובן הנמשך מכלל דבריהם הוא שאם לא תהיה התנועה תמידית שאין שם שכלים נפרדים ואם אין שכלים נפרדים יתחייב שיהא ריבוי החשוקים בעצם הסבה הראשונה לפי זאת התשומה ית' האל מדבריהם וגם אין התנועה התמידית צריכה למניע זולתי נפש הגלגל בלבד והבן זה ועתה ראה גס ראה האיך בנו השכלים וגם מציאות המניע הראשון על יסוד מתנועע מבלתי מיוסד במקום נאמן שהרי כבר חזרו על כל צדדי עיונם ולא התקיים להם מופת על התמדת התנועה ולא יתקיים לעולם ופרטי ענינים אלו אינן מובנים אלא למי שקדם לו העיון השלם בכללי דבריהם ובפרטיהם והרגיש היטב בתולדות המתחייבות מן הקדמות ההם והנה כבר הגיע תורת ה׳ ועת לעשות לה׳ ועזרנו בשם ה׳:

פרק חמישי

נאום יצחק בן אברהם הבא בשם ה׳ ונאום הגבר הכותב ידו לה׳ הנה נא הואלתי לדבר אל ה׳ ואנכי עפר ואפר לא ידעתי ספר כי בער אנכי מן הילדים אשר כגילי ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה ולא ידעתי מקומה אף כי דעת קדושים המשמח אלהים ואנשים עוד כי גלמו ראו עיני בלי צורה כמלונה במקשה כעיר נצורה ולבי נדכה ונשבר עיף ורעב וצמא במדבר לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לדרוש ולתור בחכמה וכראותי כי אין ידי משגת ולכפר על הנפש השוגגת וכי לא זאת המרגעה עם היות זה מושג הנסיעה אמרתי בלבי אלכה נא אל השדה ואלקטה בשבלים שנים או שלשה גרגרים אחרי הקוצרים ואעמוד על הדרכים לראות מי ומי ההולכים לשמוע מה בפיהם ואם חכמת מה להם ואשאל לנתיבות עולם דבר עצה על כל נעלם ויקר מקרה באנשי החיל אשר נגע אלהים בלבבם ורוח נכון חדש בקרבם ואשר שמנה לחמם קרואים והולכים לתמם מהם לומדים מפי השמועה ומהם עומדים על שפת הידיעה ומהם נכנסו לפרדס רמונים ופשטו ידיהם לפני ולפנים רק בדברים נכבדות הפליגו סודות והעמיקו חדות והמריצו אגדות עד אשר נסתרו דבריהם מעיני רוב המעיינים ואין רואה ואין יודע כי כלם ישנים וגם אני שמעתי ולא אבין ואשתומם על המראה ואין מבין ואשאל אותם ואומר הן אתם כלכם חזיתם את שאהבת נפשי ראיתם ויענו ויאמרו אלי האדון את אשר אתה מבקשו מי יקום במקום קדשו הלא ברום עולם מושבו וענן וערפל סביבו ואיש לא יבא בו והנה אין חזון נפרץ ולמה זה אתה רץ הלא די לך בהתהלכך ברחבה בהויה דאביי ורבא עד כי נשאך לבך לעורר את האהבה בסוד קדושים רבה עד היסוד בה הלא ידעת כי נכרי אתה וכי יצר לך להתחלות ואתה לבקש לך גדולות התבונן במה שהורשת להבין ולהורות אין לך עסק בנסתרות וכראותי שמאל דוחה ואין ימין מקרבת תרתי בלבי מחשבת ואמרתי אשים פני אל המדבר מלון אורחים ואלין תחת אחד השיחים ואדרוש בבעלי החכמות העיוניות יורדי הים באניות אולי המה ראו מעשה נורא עלילה ונפלאותיו במצולה וכצאתי לקראתם לשחר פניהם עם היותי נכרי בעיניהם הביאוני אל בית יינם וחזרתי על כל צדדי עיונם וגאותם וגאונם והוחלתי לדבריהם אאזין עד תבונותיהם ומששתי את כל כליהם אשר תארום בחכמה ותושיה וראיתי קצתם כקיר נטויה וגדר הדחויה ומקצתם מתהפכים בתחבולותם ודורשים מסבות אחר מחיצות רבות והם בעיניהם כמחזיקי שרשי אמונה ואם היא חזקה שאין עמה מענה ואין איש בנקודת האמת נוגע כי קצר המצע מהשתרע וילאו למצוא הפתח ולא מצאו דרך לגשת אל קדש הקדשים בהקדמות עיוניות ובהיקשים ונראה כי אין וכי מקור האמת נעלמת מן העין ואבא היום אל העין ואומר ה׳ אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום והצליחה נא לעבדך היום בבואי לדרוש ולתור אחרי ים הפלאות בסתרי התורה והנבואות כי הם הנשארים למופת ואות מיתר הרפואות המה הגבורים הנגשים אל ה׳ והמה יראו כבוד ה׳ כי מי עמד בסוד ה׳ זולתם ומי העומד בהראותם ואני הירא ורך הלבב זחלתי ואירא יראה גדולה מגשת אליהם כי גובה להם ויראה להם והלכתי הלוך וקרוב אל המחבואים אשר התחבאו שם צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם מדלג מדבר לדבר וממשל למשל ומקפץ מנמשל לנמשל ואהיה מתהלך באהל ובמשכן כמריח מכאן ומכאן עד אשר באתי ותראינה עני מראה כבוד אשר עשה עמי להפליא ויורני ויאמר לי :

פרק ששי

אכן יש ה׳ הוא האלהים חיים ומלך עולם ברוך הוא וברוך שם כבודו לעולם הוא היש האמיתי העומד בעצמו וכל יש ויש זולתו לא הגיעו למקומו כי גרים ותושבים הם עמו ועד שלא נברא העולם היה הוא ושמו וזה השם גבוה מעל גבוה ומי ישיגנו ונורא הוא ומי יכילנו כי הוא שרש ישי אשר לנס עמיו יעמידנו ואם בשתי פארות יפארנו אמנם הוא באחד ומי ישיבנו והוא המושפע השפעה ראשונה מאת הישות העליונה מתעצם בשכל נצחי נבדל במציאתו לא כשכל אנושי ולא כשכל גלגלי ולא כשכל נפרד שבו השרים הראשונים מתעצמין כי אם שכל עליון מתגאה על כל הגאים ונעלה ונשגב על כל הנבראים אליו רמז החכם ע״ה ה׳ קנני ראשית דרכו וכונת זה הסוד נמשכת עד שנקשרת בפסוק התשיעי שלו שבו רמז גם כן אל השם הנכבד ר״ל אהיה וחזר ושנה לו ושלש כמו שהוא שנוי ומשולש בצורת התשובה על שאלת משה רבינו ע״ה לתוספת ביאור וזה החכם ע״ה הוסיף להרחיב נקבי משכיותיהם קצת הרחבה ועשה ווים לעמודים לשלש קדושתם וחבר את היריעות הנעלמות אשר נקבו בשמות והיה המשכן אחד ועוד אוסיף להם הערה בפרקים שאחר זה בע״ה ויום יום רומזים לימי בראשית וסוף הפסוק העשירי באחרית הימים תתבוננו בו. ואשוב לכוונת הפרק ואומר כי זה השכל העליון הנשגב שרמזנו עליו מתפלש באור בהיר כמראה זוהר פשוט בתכלית הפשיטות וזך בתכלית הזכות הולך ואור עד אין חקר ונגה לו עד לאין תכלית לא נתנה רשות לעין לראותו ולא בכח העיון לבא עד תכונתו הוא שאליו רמז דניאל ונהורא עמיה שרי וזה הסוד הקדמוני הנרמז אליו הוא דרך משל כדמות חומר פשוט בתכלית הפשיטות והטוהר וזך בתכלית הזוהר והזכות והוא המתואר באור פני מלך וזה האור הרוחני מתאחד ומתעצם בזה השכל העליון הקדמוני הנרמז אליו עד שנמצא זה השכל דרך משל ג״כ כדמות צורה לו מתפלשת ומתאחדת בזה האור הרוחני כנרמז רמז זר באמרו אשכילך ואורך שכל נאור ר״ל שהוא עצם הנאור וזה האור אור שכל ר״ל שהוא עצם השכל והנה נמצאו שניהם מציאות אמת ומהות אחת ועצם אחד נאור מתהפך על עצמו בשוה והוא שתארוהו קצת המושלים הקדמונים בטלית לבנה והוא מופלג בתכלית ההפלגה ועוד אוסיף עליו קצת הערה בזה המאמר בע״ה והוא גם כן מתואר בפנים נתאר כולל וכלי׳ מתחלק לפרטים והבן זה היטב. ודמות הנמשל כהוית הפשוטה שעליה נצמדים החומר והצורה היא הקושר והמאחד הרשום בשכל קצת רושם והיה לה׳ לשם. ואולי עניין סוד זה השם המתואר גם כן בחפץ אל אצל הקדמונים החריפים לוטשי העיון ההיקשי החוקרים אל חפץ אמצעי בין החומר והצורה ובין הישות הראשונה אלא שחס בל ידעו ידה (?) כלל ואפשר שהוא מתבקש קהלת למצוא דברי חפץ לפי שהחפץ מורה על מציאות חפץ בהכרח ותהיה הכונה על הדברים לא על עצם החפץ המתאחד הפנים שאינן נראין והבן זה. וציור זה השם הנשגב הקושר והמאחד והמתואר בחפץ הוא ממה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע ואין דרך לחקירת העיון המופתי לציירו והוא שתארותיו כתבי הקדש בשם בן שתי אותיות כי אם היות זה השם הפשוט המתואר אחד בתכלית היחוד אעפ״כ אין דרך ואין מציאות לדבר המתאר בפחות משתי אותיות וזהו התאר הסובב לתאר בו האחד עם היות זה התאר ג״כ דבר פשוט שלא יצוייר בו רבוי ולא שום הצטרפות ולא שום רושם זמן וגם אינו נגזר ובשמחתו לא יתערב זר ואינו מורה אלא על ישות פשוטה בלבד ואולי אל סוד החומר והצורה מופלאים הקדמונים רמז באות הראשונה הקודמת במעשה בראשית מה מאד ענינה ומה גבהו בעיניה עד אשר רוב המפרשים חשבוה לזרה כי כסתה את פניה ומקצתה היה להם טוב ויפה היותה היא להם לפה והם לא ידעו כי היא מגדת מראשית אחרית וכי היתה לאות ברית כ״ש שלא הרגיש בסודה הפנימית הנעלם העומד ברום עולם ולא הבינו כי אין זאת כי אם בית אלהים והיא ג״כ כוללת והמתעצמת בשני האלפין האחדין העומדים על הפקודים שהם שני עמודים אשר הבית נכון אליהם עם היות הוא האחד הוא השני בעצמו וחותם שנים בפה ואחד בלב כי השנים התחלת הבנין והאחד התחלת המנין ואם תשא את שמותם על שפתיך אפשר שיהיו רומזים אל שמונה עשר עולמות כאשר יאמר משל הקדמוני מצד היות אלף סובל וכולל כל העולם כלו בכלליו וחלקיו ר״ל סוגיו ומיניו ופרטיו ומרכזו כמו שאבאר היטב בחתימת המאמר בע״ה וכן אי אפשר שהוא סוד וישבע בחי העולם והם נרמזים קצת רמז בגאה גאה וגם הם שניהם וכל אחד מהם בפני עצמו רומזים אל סוד ימות העולם על סדר האחדים והעשרות והמאות והאלפים כמו שסדרנום בחבורי הנקרא גנזי המלך ובפירושי לספר איוב נמצא האלף ראשון רומז אל חג המצות הגדולת והשני אל חג האסיף תקופת השנה ומי חכם ויבן אלה אם אליהם רמז החכם ע״ה ואלו חיה אלף שנים פעמים. ועתה דע וראה מי הצריכו לפעמים ואז תשכיל וכל זה נרמז רמז מופלא באותיות ששת ימי המעשה הנכפלות בשוה מה שאין כן בשאר אותיות ומי יודע אם אליהם כיון משל שלישית בחשבון האלפים שנה שהתורה קדמה לעולם שהקדימה זו היא קדימת מעלה לא קדימת זמנית להעדר מציאות זמן קודם מציאת הגלגל ויהיה אז איפשר שכיון במילת שנה שהבורא ית׳ שנה אותם למציאותו ואין כונתי בזה המשלים ובפתרוניהם להביא מהם ראיה כי אם ליפות כח המשלים בלבד אם שכוונו המשלים לפתרוניהם אלו או לזולתם או לחלק לחזק בהם שום בדק בזה העיון הדק והנשגב כי האמת במקומה עומדת אינה צריכה לשום עיון מחשבי זולתה :

פרק שביעי

עוד אוסיף להביט אל היכל הקדש ולחפש אחר סתרי הסתרים אלו העליונים והנשגבים ואומר כי הצורה והחומר הפשוטים העליונים הנצחי׳ שרמזנו אליהם עם היותם עצם אחד ומהות אחד נעלמת בתכלית ההעלמה כנרמז בתאר הראשון מן האיפשר הוא שאליהם רומזים גס כן תוארים שני שמות הקדושים המורים על מציאת הבורא ית׳ עם היותם מעידים גם כן אל בנין הבית ופניהם איש אל אחיו וזה סוד גדול והם המתוארים באהיה ובשם הנכתב ולא נקראו עד שיהיה זה השם השני כדמות חומר דרך משל והשם הראשון כדמות צורה לו ג״כ דרך משל ואל שני שמות אלו נתיחסו התורה והמצוה רמז אליהם דוד ע״ה כי הוא אמר ויהי ואחר כך הוא צוה ויעמוד ואמר כי הוא צוה ונבראו נלוה אל היות סתר שני השמות סתר אחד ושם אחד מלא להיותם מתאחדים ומתעצמים זה בזה כהתעצם אותו חומר בנעלם הנעלם באותו צורה הנעלמת ובהתעצם הנקודה בחוט הסובב והסובב בנקודה כנרמז באלף ובואו (?) וגם שתי התיבות משולבות אשה אל אחותה אליהם רמז החכם ע״ה מה שהיה הוא שיהיה ואומר רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו וכמה סתרי סתרים נרמזין בשני כתובין אלו ואל השם הראשון נרמז זה שמי לעולם וכתיבתו בחסרון וי״ו רומזת לשתי העולמות ורומז לעולם השכל ועוד אוסיף לו הערה בזה המאמר בע״ה אל השם השני נרמז וזה זכרי לדור ודור כאילו אמר בכל יום ויום רצה בו בכל הקפה והקפה יומית מימות ששת החמה והבן זה כי חתום הוא בטבעת שם הנכבד והנורא ידוד ארמוז אליו במקומו הראוי לו ורמז ג״כ לעולם הטבע בדור ודור ומה נכבד סוד זה ואין זה שער השמים ואין והוא סוד די שלישין שמיא וגם מלת שמים רומזת גם לשתי צורות משתנות מוסכמות בחומר ומתחלפות בצורות והן זו למעלה מזו בהכרח כמו שאבאר בעתיד ושמים ג״כ שם מים וגם זה סוד לסתר מינו ממין הראשון אמנם היות שם שמים ג״כ מונח לרקיע בעליון בפרט אפשר שהוא רומז בו אל החומר ההיולי ואל הצורה ההיולית הגלגלית להיותם מתאחדים בעצם ומתחלפים בצורות והיות ג״כ האויר מתואר בשמים הוא סוד מופלג אעיר עליו הערה מבוארת בפרקי זה המאמר בע״ה ועוד רמזו ז״ל מה שמים אש ומים והוא סוד דק נלוה אל היותו רומז למקצת סבת התנועות הגלגליות והס סודות תורניים מופלאים במשלים זרים בתכלית הזרות צריכין עיון זך ופשוט אעיר אליהם קצת הערה אל המבינים מדעתם בסתרי זה המאמר בע״ה ואין זה מעניין הפרק רק העניין המכוון ממקום זה הוא הערה אל שלש השמות הקדושים העליונים המיוחדים לבורא ית׳ ואל שלשתם העיר הנביא ע״ה כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובברכת כהנים רמז ג״כ אל היותם שלשתם שם אחד וכן בפסוקים רבים בתורה ובנבואות אין צורך להזכירם ולפי שנזכרים וידועים במקומותיהם וכן השלשה השמות שכתבנו זכרם בפרקים אלו והם נרמזים שלשתן בהשלמת צורת הבית הראשון הרוחני והגשמי שהעירותי אליהם בשני פרקים אלו ועוד הם נרמזים קצת רמז באפוד ובחשן ובציץ נזר הקדש וכמה פתוחי חותם מפותחים בציץ ונזר הוא ג״כ מן חחרכים מציץ וסתרי האפוד והחשן מה מאד עמקו שרשיהן ומה עצמו ראשיהן ואין זה מקום ביאורם אמנם המחפש היטב בגנזי זה המאמר ויאסוף אותם אל משמר אולי יפתחו לו השמים הגבוהים ויראה מראות האלהים וכן סוד שמן המשחה הנרמז בסוד ריח שמניך טובים שהם שמי ה׳ ובשמן תורק שמיך המעידים על שמע שלמה לשם ה׳ וכמה סתרים ביציקת השמן הטוב על הראש ושגם הוא משכן השכל שבשבילו משוח בו משיח ה׳ ואיך נגד ה׳ משיחו תארו דוד ע״ה בשמן ראש וכן צריך לעיין בסוד הכרובים ובשמותיהם וסוד הדבור והקול מבין שני הכרובים שניהם להיות הכרובים שנים הוא ג״כ סתר עליון תורני אינו מעניין הפרק והנה כבר משכנו מתק סתרים אליו משך חכמה עד שהוציאנו מן הענין המיוחד בזה הפרקים אל עניינים קרובים אליו ממשפחתו. ואשוב אל העניין המכוון בו ואומר כי אל סוד זה השם כיון ר׳ אליעזר הגדול באמרו עד שלא נברא העולם היה הב״ה ושמו בלבד ועוד אוסיף לו ביאור בזה החבור בע״ה ומאמר הנביא ע״ה ושמו אחד קשור בסוד ה׳ אחד כי השם מורה על מציאות העצם והעצם מורה על מהות השם כמו שאבאר היטב בחתימת המאמר בע״ה וזה השם הוא המתואר בחפץ ובתמונת ה' בלי ספק התבונן בו ותצלח ואליו רמז ישעיהו ע׳׳ה לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני והוא סוד ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואמר ליראה את השם הנכבד והנורא הזח ואני יכול לחקור בזה העניין הנפלא הנצדק יתר מזה השיעור הדק כי הוא משומר בענביו עד יבוא ויורה צדק. ודע כי הסוד המופלא הנרמז בשני פרקים אלו הוא תכלית הסתר העליון המתואר בעצמו לא בעצם השכל האנושי והוא הכל במאמר מוחלט והיא החכמה נעלמת מאין כל חי:

פרק שמיני

כבר העירותי אל סוד הצורה והחומר העליונים הקדמונים וביארתי בתכלית הביאור שהם חומר שכליי וצורה שכליית כי החומר הוא עצם הצורה והצורה היא עצם החומר וכי נמצאו שניהם מצוי אחד ועצם אחד ומהות אחת פשוטה פשיטות גמורה בלי שינוי כלל לא בעצם ולא במקרה ואין האחד סבת השני ואין קודם לא בזמן ולא בסדר ולא בטבע ואין אחד מהם לבדו ראשון וזה סוד השם המחוקק הנרשם בשני אלפין פשוטים בתכלית הפשיטות והן מצטרפין ומתהפכין בשוה ואין רואה ואין זכרון בכאן אל האחד שהוא ראש המנין לפי שהוא והשני לו מצטרפין לבנין המספר ועצם כל אחד מהם הוא מספר שאפילו כל יהיה (בלי היה?) זח האחד שכל נפרד לא תצוייר לו מציאות נקייה מן הרבוי לגמרי ר״ל מבלי היותו כעל חומר וצורח פשוטים מצואים בפעל כמו שאבאר היטב בפרקים שאביא בזה המאמר בע״ה . ואשוב לכוונת הפרק התורנית הנעלמת שהוא הישור והקרוב להבנת היחוד השלם המוחלט על דרך המופת המזוקק האלוהי הנעלה והנשגב מעיני כל בעלי המחקר העיוני. ואומר שזה המתאחד הנמשל בשני האלפין שמשלנו בהם רכב אלהים והוא הסוד הנרמז ג״כ בשמות הקדושים המתאחדים שרמזנו אליהם והאחד המאחד משני השמות הם המתואר ג״כ בחפץ הוא סוד השם הנכבד המתואר בשתי אותיות ונמצא הוא הקרוב אליו ית׳ בלי אמצעות לפיכך חפץ בו המלך ונקרא בשם נרמז בהכינו שמים שם אני נמצאו האחד והמתאחדים מתוארים באב אחד אליהם רמז חבקוק הנביא ע״ה וקרנים מידו לו ואומר משם חביון עזו לתוספת ביאור רק כל אחד ואחד משאר המצואים הנבראים מתאחד במאמר בלבד לא בעצם ההתאחדות הפשוטה שהכונה אליה במקום זה כמר שאבאר עוד בעתיד חה המאחד הנרמז אליו הוא המאמר אל היחוד העולם המוחלט המסתפק בעצמו הנקי מכל הרכבה ומכל שתוף ומכל סמיכה ומכל דמיון הוא הבורא ית׳ וזה האחד האמיתי ר״ל הבורא ית' נקרא בשם אחד שייחד הוא לעצמו והיה לאות ולעד לה׳ צבאות תארו הנביא ע״ה באב אחד לכולנו וסמכו לאל אחד בראנו וכוון בזה להורות שאל אחד מורה על אל אחד וזהו אחד מעיקרי הסוד באמרו והיה ה' אח״ד ושמו אח״ד כמו שנבאר כל זה היטב בזה המאמר בע״ה. ודע כי אדונינו דוד ע״ה תאר המתאחדים שרמז אליהם כאלים ותאר המאחד בכבוד ועוז ותאר השכלים הנפרדים בבני אלים אמר הבו לה׳ בני אלים אחר כן זכר הענין המבוקש מהם אמר הבו לה׳ כבוד ועוז וסוד אלים ומספרם וסוד המאחד אשר בין אלים כמה היא ראוי להעלים כי שם נגלו אליו האלהים וזה בית דין של מעלה ושם לבך לזה. וממה שצריך היחיד השלם להתעורר אליו ולהתבונן בו תכונה וכה הוא השלשה שמות המיוחדים לבורא ית׳ הבונים בית אלהים שכל אחד ואחד בפני עצמו מורה על סתר נסתר בתכלית ההסתר השם האחד הוא הרשום ביה שמו ועם היותו מורה על מציאות הבורא ית׳ ויחודו השלם הוראה שלמה נמצא מורה ג״כ על פשיטותו של עצמו ר״ל עצם זה השם ועל עצמותו והתיחדו להישיר אל היחוד העליון השלם המוחלט ורומז קצת רמז בשתי אותיותיו למציאת עולם השכל ועולם הטבעיו והשם השני הוא הרשום במלת אהיה מעיר על השם הקדמוני הנרמז אליו ומורה על מציאת האל ית' ועל היותו קדמון ונבדל מכל המצואים זולתן והיותו סבה ראשונה פועלת כל המצואים השכליים והטבעיים ורומז בשלש אותיותיו קצת רמז לשלשת חלקי העולם והשם השלישי הוא הרשום בארבע אותיות הנכתב ולא נקרא ומורה על מהותו ועל עצמו ועל חדוש העולם הוראה גמורה ועל מציאות צורתו בכל הנמצאים ועל מציאת מיוחד ית׳ ורומז ג״כ בארבע אותיותיו קצת רמז לעולם היסודות כמו שאבאר כל זה בפרק מיוחד בפרקי זה המאמר בע״ה ומן התחברות שלשתן והתאחדם והיותן כלן שם אחד מלא כן עשר אותיות יעידו על חפץ אחד ועלת היחוד השלם המוחלט עדות נאמנה כנרמז בפסוק ראשון של קריאת שמע והשומע ישמע ושלש השמות צריך עיון דק וכמאמר ה׳ אלהי ישראל הבה תמים קצת השמים וזה סוד נעלם בתכלית ההעלמה ועיון דק בתכלית הדקות לא נתנה רשות לגלותו עם היותו נרמז ג״כ אל היה והוה ויהיה המורים על הישות הראשונה ושלשתן נרמזין בשם בן ארבע על סדרם ומציירים צורת העולם ותכונתם ושיעור קומתו ועשר ספירותיו איש על דגלו באותות לבית אבותם וסוד עשר מאמרות שבהם נברא העולם וסוד עשרת הדברים הרומזים אל סודי הסודות הנעלמים הא בבתי גובאי הא בבתי בראי ואין רואה ואבני בנין אהוי כלילותו והאיש השלם בשכלו ובמדותיו ועולה למעלת העיון הזך הבהיר עד שיזכה לחזות בטעם הדבוק העליון וחוקר על עיקרי זה השם הנכבד והנורא והזריז בו ומשמרו בטהרה ויתקרב לדעת סודו ונקדש בכבודו וישמור מזוזות פתחיו יחזה מראות ונפלאות ויבא בכל עת אל היכל לפני ושרת בשם ה׳ הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך:

פרק תשיעי

תדע ותשכיל ממוצא דבר כי משפע זה האור השכליי הקדמוני המקבל הצורה העליונה הקדמונית והמתאחד בה שהם שני שמות נרדפים רומזים על ענין אחד פשוט בתכלית הפשיטות ומברכתו ומזיו כבודו ומנגה נגדו השפיע החפץ הקדמון ר״ל חפץ הבורא ית׳ הנברא הראשון והוא השר הגדול הרם והנשא על כל נבראי העולם ומציאות זו נמצאת על צד ההשפעה והאצילות השכליית לא על צד חיוב מציאות דבר מדבר כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם והיא המתואר גם כן באש לוהט ומלת אש כוללם צורתו וחומרו ר״ל המבדיל והמשתף איש על דגלו כראשו באותות וירא ראשית לו ויהי לראש שוכן בבית המקדש של מעלה כנרמז במלת בראשית ואליו רמז דוד ע״ה ראש דברך אמת ולהיותו נכנס ג״כ בין בתרי מלה זו ר״ל בראשית נקרא מלאך הברית ומאמר החז״ל יין משומר בענביו מששת ימי בראשית אפשר שכיונו ביין המשומר לרמז אל זה המחוקק הספון ר״ל אל זה הנברא הראשון המתואר באש לוהט והוא מושפע מן השם הקדמון המתעצם והמתאחד באש רוכל שהוא שלהבת יה ואש רוכל מתאר השם הקדמוני הנצחי המתעצם והמתאחד בצורה ובחומר הקדמוניים הנצחיים המתוארים בשכל ובאור בא״ש רוכ״ל עולה כמספר ראשון והתבונן בזה היטב ונאמר בעד הנברא ראשון הוא ההולך ולפניך אש אכלה הוא רצה בין אל המשתף והוא ג״כ סוד המלאך הנאמר בו כי שמי בקרבו ואמרו השמר מפניו רוצה בו שישמר מן הפנים שאינן נראין ומה נמרצו אמרי יושר ואמר ושמע בקולו רימז אל הקול הקורא הנותן מציאות לעולם הטבע כאמרו קורא אני אליהם ונאמר כל הנקרא בשמי והוא הנותן תנועה לגלגלים כאמרו וינועו אמות הספים מקול הקורא וכל זה סתר עליון תורני מקויים במופת שכליי מאחז בסבכי ההיקש הדעתני כבר העירותי אליו בחיבורי הנקרא שער השמים ועוד אוסיף לו ביאור בחתימת חיבורי זה בע״ה ואחזקהו במסמרים לא ימוש ואשוב לכוונה הפרק ואומר כי זה האש הלוהט הנרמז אליו הוא המתואר ג״כ בצח ואדום לפי ששני תארים אלו מתארים צורת האש וחמרו ונעשה זה הנברא הראשון עצם אחד פשוט מקבל צורת האחדות שהוא התהות המינין כמו שגוזר העיון השכלי וכמו שהעירותי אליו בחבורי הנקרא גנזי המלך והנמשל בחמרו שלזה הנברא הראשון הוא מציאותו המיוחדת לו המתוארת באש לוהט והנמשל בצורתו הוא מה שהשיג ממה שעליו שבו מציאותו וקיומו ושמו כי הוא היודע השם הוא שם ונקרא בשם וגם אנשי שם הבאים בשם נקראים בשם ועוד אוסיף לרמוז אל זה הסוד הנפלא במקום אשר הכינותי לו בע״ה לפיכך צורתו של זה הנברא ראשון המיוחדת לו הוא מתוארת לו גם כן בפנים נסתרים כנרמז גס כן בסוד האלף ואמרו זה הפשוט מתואר באחדים נראים וצח הוא המתואר בפנים ואדום הוא המתואר באחדים וסודם זה המבדיל והמשתף אעיר אליהם בחתימת המאמר בפרק בע״ה וזהו סוד אמרם מה שלמעלה כמראה החשמל ומה שלמטה כמראה אש ואמר נפק נורא מחשמל ואכלתיה והמשל המעיר עליו קצת הערה בדמיון הערת הגלוי על הנסתר והערות המורגש על המושכל הוא במציאת האש הזר בעולמנו זה שהוא פשוט מצוי בשכל והצבע הוא המורגש תחלה הנכוה בגחלת והנה בסבת הפשוט נמצא הצבע המורגש ונמצא המושכל כדמיון צורה למורגש וזהו סוד גס כן רומז אל מלת האדם והעד המסיח לפי תומו בדומה לזה הוא אמרו ויקרא את שמם אדם ודע כי מלת אדם הנעשה בדפוס העשוי לו סובל רוב סתרי התורה והנבואות וגם הוא סוד תאר מאד ולטוש מחשבותיך לזה כי חתום הוא ומהמושכל במורגש הופיע אחר מציאות המצוי הרוחני המתואר באדם שעל כסא מצד היודע מושג במראה הנבואה ועוד אוסיף להעמיק ולהרחיב בזה המשל הנכבד בפרקי זה המאמר בע״ה ואתה עתה המעיין אם הבינות לבך ואס בעל נפש אתה תכין לך הדרך כשתקיש מענין המשל החיצוני אל סוד הענין העצום הפנימי הנמשל בו שהפשיט צורת הנמשל פשיטות גמורה מעל המשל ושתציירהו בנפשך ציור שכליי פשוט לא ציור דמיוני:

פרק עשירי

ממה שאתה צריך לדעת גם כן ולהתעורר אליו הוא כי משפע זה הנברא הראשון ומנגה נגדו זה השפיע הבורא ית׳ שכלים נפרדים כמתנוצצים מאשו הגדולה והם מצואים על מעלות הרבה זו למעלה מזו על דרך היות האחד עלה והשני עלול וחומר כל אחד מהם הוא מציאותו וצורתו שבהמתעצם היא השגת עלתו הקרובה אליו ומציאות השכלים נמשכת עד המצוי הנעלם המתואר בדמות כסא ובמים העליונים ובחומר הכסא הוא מציאותו המיוחדת לו וצורתו שבה מתעצם היא השגתו מה שעליו וזה השלוש הנמשל במלך ובמשנה ובשליש המתוארים באש ברוח ובמים והוא הסדר השלם והנכון למוצאי דעת ועוד אוסיף לו הערה בחתימת המאמר בע״ה ומציאות זו ר״ל מציאות השכלית משתלשלת גם כן ונמשכת עד השכלים האנושים המצואים בפעל הגנוזים תחת הכסא וחומר אלה השכלים האנושים הוא מציאותם והשגתם מה שעליהם היא צורתם שבה מתעצמים ואצלם פוסקת מציאות הצורות השכליות אפשר רמז חז״ל אליהם בכל יום ויום בורא הקב״ה כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם ואפשר שרצו בבריאות הכתות התחדשם בכל יום לפי שהם פנים חדשות שהכונה בהם להשיג מציאות בורא ית׳ ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו כאמרו דור לדור ישבח מעשיך להודיע לבני האדם גבורותיו ואיפשר שרצו גם הם בהולכים להם שובם למקומם העליון אחר מציאות שלימותם בפעל כי זה כל האדם. ואשוב לכונת הפרק ואומר כי אור הכסא הפשוט המתואר באספקלריא המאירה הוא האור הנוצץ הבהיר בשחקים הנרמז מי יספר שחקים בחכמה והפליא הסוד באמרו ונבלי שמים מי ישכיב להיותם מרוקעים וחזקים כראי מוצק כאומרו הרקיע עמו לשחקים והוא סוד הנרמז באמרו כורסיה שביבין די נור דליק ואמר החכם ע״ה בהכינו שמים שם אני וסמך לו באמצו שחקים ממעל ומאמר אסף ויצו שחקים ממעל והוא סוד מופלא ואומר דוד ע״ה כי גדול מעל שמים חסדך כיוצא בהם בדבריהם הרבה ומה מאד הטיבו לראות ובחתימת המאמר נעשה להם אזנים עד שיודע מציאותם מאין אל אין וכבר קדמה להם ההערה גם כן אמר רוכב שמים בעזרך ואשוב לכונת הפרק ואומר כי מאור הכסא נשפע האור השמשי לצורך העולם הטבעי ושלמותו ונקשר בו כדמיון השלהבת הקשורה בגחלת עד שהאירו ברקיו תבל והולידו עבי שחקים ואל היות האור השמשי מושפע מן האור הרוחני המתואר באספקלריא מאירה כוונו מאמרם ז״ל נובלות גלגל החמה וזה מבלי שום אמצעי גשמי לפי שהוא מכלל הקרובים אליו בענין הפשיטות כי כמו שהשכל האנושי מעיר אל ציור שכל נבדל כן האור השמשי אל ציור אור רוחני מושכל כרמז במלת שמש שהוא להט החרב המתהפכת המעירה אל שתי התנועות הנכוחיות והשמשיות ואל המתאחדים העליונים הנעלמים הנקובים בשמות ואל המאמר הנרמז במלת אות המ״ם ומה נפלא סוד מלה זו שהוא רומז בו גם כן אל צורת העולם ואל שיעור קומתו בסוד המלה עצמה בסוד המאציל והנאצל ובסוד ההערה אל שלשת חלקיו וארבע פינותיו הכוללות עשר ספירותיו חמש כנגד חמש וכמה הפליג ר׳ אליעזר הגדול להמשיל ולדבר נפלאות בפרק מפרקיו הידועים לו בהעירו אל פעולת השמש ואל סוד האש וברד הנמשלים בנהר דינור וכל זח בהמשילו דרכיו של חמה ואין מבקש ואין רמזים אלו מענין פרק זה ואשוב לענינו ואזמר כי סבת היות זה האור מורגש הוא מצד הגופים המקבלים ניצוצי השמש כמו שהחיות מושגת בבעלי חיים מצד הגופים שהוא כח בהם לא שהעצם האור מורגש מצד שהוא גוף וזה האור השמשי הוא הנמשל בברק היוצא מן האש במראות יחזקאל ע״ה והוא כדמיון ריח מריח לא כדמיון נר מנר כי הנר לא ידליק לזולתו עד שיפגיש המדליק בנדלק או שיפגום נמי שיפגשם וזהו סוד מסודות שמש ירח ואין מבין וכל זה צריך עיון דק ופשוט מוצל משריפת העיון :

פרק אחד עשר

עוד אוסיף להרחיב בצורת השתלשלות שרמזנו עליה ואומר כי אור השמש מתפשט ונוצץ בכוכבים המתנוצצים ולהם סוד מופלג אעיר אליו בחתימת המאמר בע״ה וזה האור השמש הוא כדמות הצורה להם המשלמת מציאותן גם על דעת רוב חכמי התכונה כי על מי לא יקום אורהו וכמעשהו במאור הקטן בחדשו כן מעשהו בעולם הקטן ביומו וזהו סוד השמש ידע מבואו המשיל גוף הירח בחמר ואור השמש בצורה ומשם יכנס קדום הדעת אל סוד העבור והמולדות והמחזורים ואין מבין לפיכך נמצא הגלגל עם כל מה שבתוכו כדמיון חומר והאור צורה לו וזה האור מתפלש גם כן באויר הנרמז אליו המתואר בתבל וגם הוא טוב תאר מאד והתבונן בסוד המאמר המיחס לאליהו שבו רומז אל סוד הוית זה ארץ מהנמשל בשלג כאמרו כי לשלג יאמר הוה ארץ ומה ששנה לו וגשם מטר וגשם מטרות עזו הוא כאמרו ועזו בשחקים והוא סוד גשם נדבות ואמנם אמרו וארבות השמים נפתחו הוא העניין בעצמו כאמרו ודלתי שמים מי פתח והעד הנאמן וימטר עליהם מן ואמר לחם אבירים אכל איש ואמרו חז״ל שחקים רחים עומדות וטוחנת מן לצדיקים לעתיד לבא ומה מאד הטיבו לראות ור׳ אליעזר הגדול התיר קצת זה הסתום בפרק מפרקיו הידועים לו וזה פשט דבריו כשירצה ה״בה לברך צמחה לארץ פותח אוצרו הטוב שבשמים וממטיר על הארץ שהם מים זכרים ומיד מתעברת וצמחה זרע של ברכה שנ' יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב ואמר דוד ע׳׳ה גם ה׳ יתן הטוב ואמרו חז״ל מים העליונים במאמר הם תלויין ופירותיהן בשמים שנ' מפרי מעשך תשבע ארץ ועוד הוסיף ר׳ אליעזר הגדול להפליא תהו הסוד הפלא ופלא וחתמו חותם בתוך חותם אמר מהשלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק על פני המים ונעשה עפר הארץ שנ' כי לשלג יאמר הוה ארץ ואמר אם התרחצתי במי שלג ואמר ליה גם חום נזלו מימי שלג והשלג והכסא הן מתוארין בלבנת ספיר ומי החכם ויבין אלה וסוד זה גם כן המתואר בשלג רומז אל הטבע קור נמס שאין לו מציאות כלל לדברי הפילוסופים כי אם בערך אל החום המתחדש עליו בסבת האור השמשי ובאמצעות האויר הנרמז אליו כמו שהחשך הוא אסיפת האור ואינו ניכר כי אם במציאות האור והשתיקה במציאות הדבור והם לא ידעו ולא יבינו כי זה הקור המקרי הנשוא בשם בלבד לדבריהם וזה החום העצמיי העומד בעצם האור שניהם משרש גבוה ימשכו וממקום קדוש יהלכו ועוד אוסיף להם הערה קרובה אל הביאור במקצת פרקי זה המאמר בע״ה ואשוב לכונת הפרק ואומר כי באמצעות זה האויר מתפשט זה האור אל היסודות ומהם אל המורכבים כלם והוא הנותן צורותיהן המשלימות מציאותן באמצעות החום המתחדש שם קיומם ועמידתן וחיות כל בעלי חיים המושפע מן האוד הרוחניי המושכל כאמרו באורך נראה אור והכח השכליי המשפיע האור המורגש הוא הנותן צורותיהן הטבעיות הסוגיות והמיניות והאישיות והמלכות והעולמות ושאר הכחות המתרגשות בעולם איש איש על עבודתו ועל משאו וכל זח על פי הסדר המשתלשל מפשוט רוחני רחוק ומפשוט רוחני קרוב אל מורגש בלי מוגשם וממורגש בלי מוגשם אל מורגשם מוגשם ואין הכחות העליונות הגלגלים אל היסודיים על דרך התלכדות ראש בעקב וכבר העירונו אל היות בה האור השמשי מתפלש על כל בעלי גופים עליונים ותחתונים ושהוא כדמות צורה להם משלמת מציאותם כאמרו ושוליו מלאים את ההיכל רצה בו שולי הכסא לכך נאמר באור בפרט כי טוב לפי שידו בכל ויד כל בו אמנם להעיר אל מציאות האור הקדמוני רמז יהי אור ויהי אור מבלי שסמך לו זכרון עשייה ובבראשית רבה רמזו ז״ל והיה אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור כבר היה כבר אמרו וירא אלהים את האור כי טוב העיר בו אל האור השמשי וזכר בו כי טוב כדרך שזכר בשאר הויות שבכל יום ויום ובבריאת הכלים שזה האור השוכן בהם זכר לשון עשיה וכל זה עמוק וגבוה מעל גבוה אליו רמז החכם מה שהיה הוא שיהיה וגו׳ והבן זה ואשוב לכונתו ואומר כי השפעת אור מורגש מהאור המושכל מחייב גם כן שום מקבל גשמי בהכרח שבו יתפשט האור ויהיה האור אז אצל ה מ ק ב ל י ם המקבלים אור בפעל והרואים רואים בפעל והנראים נראים בפעל כמו שהצורה מחייבת מציאות שום חומר עד שתהיה צורה בפועל והחמר מצוייר בפעל להיותם שניהם משער ההצטרפות והכחות הנפשיים יתנו עדיהם ויצדקו אמנם צריכין שכל צרוף לחקור עדותן ואיזה הוא ועל צדדין אלו הנעלמים משתלשלות מציאות העולם השכלים והטבעי עם כל מה שבתוכו עד שנמצאו העולם הטבעי מתגשם ומצטייר משפע העולם הרוחני ועוד אבאר זה בחתימת המאמר בתכלית הביאור בע״ה ואשוב עוד לכוונת המשל המכוון במקום זה ואומר כי נמצאו הגוונים הנראים על ידי האור השמשי התחלות מעירות ומציאות הגשמים באור שבעת הימים על ידי האור המושכל הנברא הנוצץ בכלל והמוציא שאר הנבראים כלל לידי מעשה וזה סתר עליון תורני נרמז קצת רמז דרך משל ר״ז מאד באמרו מראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם וכן נאמר כעין החשמאל אשר שם משטרו בארץ באמצעות פעל הלבנה נלוה אל היות הלבן סבת שאר הגוונים כמו שזכרו הפילוסופים בזולת זה העניין והוא עיון עמוק מאד אעיר אליו במקום אחר וגם אי אפשר לגוונים המשתנים הנמשלים מכל התחלות וסבות רוחשות כמספרם וכבר העירותי אל דוגמת סתרים אלו בחבורי הנקרא גנזי המלך בכלל הערתי אל סוד המנורה הטהורה ואל המעירים אל עבר פניה רק סוד הגוונים המשתנים הנמשלים והמתוארים כבוד ה׳ הוא נסתר ונעלם בתכלית ההעלמה כי כמו שאין הראות משיג מהנראים המורגשים מלבד הגוונים כן השכל האנושי אינו משיג מהמושכלים הנמשלים בהם אליו שהם מצואים בהכרח מצד פעולותיהן המשתנות הנראות לעין נלוה אל היות לזה השכל האנושי קצת השגה מצד עצמו כמו שאבאר עוד בזה המאמר בע״ה :

פרק יב

הנני מוסיף להמשיל משל נראה מרחוק עם היותו קרוב לכונת חבורי זה ואומר כי מן האור השמשי בחזקתו וגבהו יתחדש ניצוץ האש במדת האור המתחמם האויר ופתרון זה הוא שכבר נודע כי האש זר בעולמנו זה ופשוט פשיטות נעלמת מן העין והוא נוצץ נוצצות ראשונה באויר החם והאויר נוצץ כזכוכית הזכה הספוריית המלאה מים טהורים ואחר כך מתחלק הניצוץ הזכוכית לכמה ניצוצות והניצוצות ומתלכדים בנעירת הנלכדת מריח האש ואחר כך מתלכד בעצים היבשים הדקים ואחר כך בעצים הלחים העבים ויתחדש אז העשן והעשן כלה ויעמד אז עשן אחר כל זמן שהעצים העדים עומדים בלחותם וכן הדמיון בעצמו הנמשלים בהם והם האור הזך העליון הפשוט הקדמוני והאש העליון הנברא באמצעותו והרוח העליון המקבל פעל האש והעצם הספירי הנעלם המתואר במים העליונים והגלגל העשירי המתואר בגלגל השכל אצל אנשי לבב למוד נעלם והגלגל התשיעי המתואר ברקיע והכוכבים והיסודות והמורכבים מהם ההוים והנפסדים שהם כדמות עשן שהמשלנו בו כאמרו והבית ימלא עשן ויגיע מהשפע מזה לזה על צד ההשתלשלות הנאמר הנעלמת שכבר העירותי עליה במה שקדם בזה המאמר ודע כי העיון הזך הדק השכליי החוקר על צורת העולם ימשיך עמו קצת חקירה על מקומו ר״ל מקום העולם ועל סוד הריקות שעליה נפלה המחלוקת בין המעיינים הקודמים אם ישנה במציאות אם לאו וחקר הכבוד הנחקר בזה המאמר היו הקורא שם מלא על עולם מלא כנרמוז במאמר החכם ע״ה תוכו רצוף אהבה נלוה אל היות לשאלה זו קצת רושם בנסתרות שלא נתנה רשות לדרוש בהם ודע גם כן כי זה הרושם הוא הסוד הפנימי המופלג שאליו כיון זה המאמר בכללו וחלקיו ר״ל סוד מקום העולם ואינו מובן אצל כל מעיין בו אם אחר הקדמות טבעיות ושכליות הרבה ואחר התרת קשר מהודק תורני שלא שזפת עין שום פילוסוף ולא עיין כל בעלי מחקר מופתי עם היות הצורך ההכרתי אל היות השכל התורני הקרוב להתבונן בו טהור ונקי מן הזיוף ונבדל מן מחשבות הדמיונים האמללים השמים חשך לאור ואור לחשך ית׳ האל מדבריהם מעלה הראויה לו ועוד אעיר אותך הערה מופלאות אל קצת זה הסוד בזה המאמר בעזרת מגלה עמוקות ומתיר ספקות :

פרק יג

כבר הראית לדעת כי הנברא העליון הפשוט מושכל אצל השכל האנושי מצד שהוא מצוי בלבד ועדות הנבראים באמצעות והוא שאי אפשר שלא ימצא שיושכל מצד עצמו והשכלים הנפרדים מושגים מצד השכל האנושי המצוי בפעל מבלי שנחוש לדברי הפלוסופים המציירים להם מציאות מצד תנועות הגלגליות והמתואר בדמות כסא מושכל מצד אמצעיתו והשפעתו מציאות על זולתו לא מצד עצמו וזה ג״כ סוד עיוני עמוק והגלגל העשירי המתואר בגלגל השכל מושג מצד החקירה הפנימית הנעלמת לא עצמו והוא המתואר בערבות בלי ספק ודברי חכמים ז״ל במס' חגיגה בענין ערבות בפרק אין דורשין עיין בהם בעין שכלך והם יורוך ויאמרו לך וגם הטל הנמשל במקצת דבריהם נמשך אחר פשוטו קצת המשך ונשען על ידו ואתה דע לד וגם עיון ההקישי יתחייב מציאותו בהכרח והיודע סודו ידע ג״כ סוד חומר הראשון ההיולי וסוד ראש עפרות תבל ודע וראה כי שחקים ועפרות תבל הנחת שלשה שמות אלו כונה אחת ומה מאד הפליא החכם ע״ה בהמשילו בראש אמנה ובראש שניר ובראש חרמון ובראש מעונות אריות והררי נמרים וכן אמר דוד ע״ה מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין איש שם של לב ואמרו חז״ל כחלל שבין הארץ לרקיע כן יש בין רקיע למים עליונים ור' אליעזר הגדול תאר החלל העליון שבין רקיע למים עליונים באויר ואמר וכסא גבוה למעלה באויר ומה הטיבו לראות ואמר הכתוב כמעשה לבנת ה והבן אמרו כמעשה בתוספת הכ״ף ועוד אוסיף לו ביאור בזה המאמר בפרק כ״ג ממנו וגם הוא סוד וכעצם השמים לטהר ואין זה מענין הפרק ואשוב לעניינו ואומר כי הגלגל התשיעי המתואר ברקיע מושג מצד חקירה עיונית על דעת קצת המעיינים בחכמת התכונה לא מצד עצמו והשאר הגלגלים מושגים מצד ככביהם ומצד תנועותיהם לא מצד עצמם והאור השמשי מושג מורגש מצד הגופים המקבלים ניצוציו לא מצד היותו גוף והטבע הוא סוד אלהי וכח רוחני נעלם מתלכד התלכדות ראשונה בתנועת הגלגל העליון אינו נודע מצד עצמו כלל אלא מצד הטבעיים המשתנים המקבלים פעולותיו המשתנות והוא כדמיון זיו השמש הפוגש בעשישיות השמשיות הזכוכית ונראה כמשתנה כשפגש בגוונים המשתנים כפי השתנות גווניהם וצבעיהם והוא ענין אלהי מושפע ממה שאחר הטבע ולזה כוון המאמר הפילוסופים באמרם שהטבע חכם לפי שהעיון הצריכין להאמין שיש שם התחלה אחרת זולתי הטבע והוא שקראוה התחלה שכלית והחומר הראשון ההיולי מושג מצד צורותיו ר״ל היסודות הארבעה לא מצד עצמו בלבד והעיון במציאותו אצל הפילוסופים ערבא צריך וכבר הקדמתי לדבר בו בפתיחת מאמרי זה ועוד אוסיף בע״ה והצמחון להחיות והדבור מושגין מצד פעולותיהן לא מצד עצמן והשכל האנושי הנפעל מושג ג״כ מצד השכל הם הפועל המשפיע לו מציאות לא מצד עצמו וזה מקום עיון שצריך להתבונן בו נמצאת למד ששרשי מציאות העולם והתחלותיו הם מושכלים לא מורגשים והרחבת העיון בזה הוא כדמות צורה בצורות הנמשלות ההשתלשות הנמשכת אחר החקירה העיונית מצד השילוש המתקן והמשלים עצם כל אחד ואחד מהעצמים הנבראים על צורה זו והוא החוט המשולש שלא במהרה ינתק והוא הקושר הקו המיניי מראשו ועד רגליו ראש בעקב והוא סוד מופלא ועיון עמוק בתכלית העומק רק צורת ההשתלשלות הנעלמה השוכנת בתוך צורה זו שכינה רוחנית לא ידעו כל בעלי המחקר העיוני דרכה ולא הבינו מקומה ואינה מושגת כי אם לבעליה והם מועטים אמנם הנמשכים אחר סדר ידוע ממקומותם ר״ל התחייב ממלאך רוחניי פשוט גלגל מן האפשר היה אצלם לסמוך אליו ג״כ שהשכל הפועל במה שמכשיל מן הראשון שיתחייב ממנו השכל האנושי במה שמתעצם במהותו המיוחדת לו שיתחייב ממנו החומר הראשון ההיולי ונתינת הצורות הטבעיות המיניות אלא שזח הסדר שעליו סמכו חשובי הפילוסופים הנמשכים אחר דעת בו בדמיון גולם בלי צורה ולפי שמן האפשר היא ששמעו את שמעו בצורת ההכרה בלבד ובאמת לא ראו את כבודו וגם לא ידעו משפט אלהי הארץ רק סוד מסודות הקושר העליון ר״ל הנברא הראשון הוא שהכחות הראשוניים מתפשטים בעולם והמשתלשלים ג״כ מן הקושר האמצעי המתואר בדמות כסא קשורים זה בזה מצד המנע החלוק בנפרדים שאינן גופים כדמיון הגידין והעצבים הקושרים האברים הנפרדים לפיכך התחייב הקשר בטבעיים בסדרם על צד ההשתלשלות ומעשה המנורה עד ירכה ועד פרחה מקשה היא מעירה לעזור לדורשי רשעים נמצאת מציאות העולם בכללו קו אחד סוגיי מדובר מחודד דרך משל כדמיון חדוד האצטוונה וזה דמיון אמתי שזה מרוב צדדיו על כן התבונן בו וגם מזה הצד יתחייב הדבוק הרוחניי השכליי שהאדם השלם אפשר לו להדבק בקשר העליון ואשר רוח אלהים בו יתן אל לבו :

פרק יד

מכלל מה שאנו צריכין להתבונן בו הוא במקצת דברים מוגנבים אצל קצת מן הפילוסופים היחידים לומדי העיון ומכללם אפלטון ולאיזה מקום הגיעם עיונם אלא שרואים ואינם יודעים מה הם רואים מפני שמשכם הדבור הדמיני המתלכד בעיון למציאת החומר קדמון מבלי שיציירו למציאתו שום ציור שכלי שלם אלא שמצינו מאמר לאפלטון כנוגע ואינו נוגע להשיג אל מה שלמעלה מעיונו והוא אומר שהאל ית׳ יעיין בעולם השכלים וישפיע ממנו המציאות וכמה סתרי סתרים גנוזים במאמר זח אלו יבין ואחר ידבר וכבר נתפרסם דעתו ג״כ במציאות חומר קדמון דק לא זו דרך ולא זאת ההערה הנאמנה ואעפ״כ התבונן כי הוא חלק מחלקי העיון המתקן עצמו בפרוזדור ועדיין לא נכנס לטרקלין:

פרק טו

אמר דוד ע״ה הוד והדר לפניו רמז בו אל השם הנכבד בן שתי אותיות ואמר ג״כ עוז וחדוה במקומו ואמר החכם ע״ה מגדל עוז שם ה׳ ועוד אוסיף להם הערה תכף זה ועוד אמר דוד ע״ה הוד והדר לבשת ואמר גדלת מאד כיון אל המצוי הראשון ית׳ שאין סקר לגדולתו והוד והדר רמז לשני המצואים העליונים הפשוטים הנצחיים שאליהם רמזנו בתחלת המאמר תארם בהוד והדר שהם תארים פשוטים ויהיה הוד כדמיון צורה פשוטה והדר כדמיון חומר פשוט וכבר הטיבו לראות גדולי הפיליסופים בעלי העיון השכלי האלהי והמריצו דבריהם בזה הענין המופלא ר״ל ההוד וההדר והחדוה המיוחדים לאל ית׳ בלבד אלא שנבאו ולא ידעו מה נבאו ואשוב לכוונתו ואומר כי דוד הוסיף לתאר הוד והדר בלבוש כולל להעיר נו אל הצטרפם והתאחדם והיותם עצם אחד פשוט אמר הוד והדר לבשת וראה שתארם בלבוש הודיע שהם קרובים אליו ית׳ בלי אמצעות כי אין המלבוש עצם הלובש אלא שהוא דבק בו מכל צדדיו כמו שרמז אליו החכם ע״ה במלת קנני ואמר הוד והדר פעלו ולא אמר פעליו להודיע שהם מציאות אמת ועצם אחד פשוט וכי הבורא ית׳ הוא המציאו והמתמידו כמו שכבר הקדמתי והוספתי ההערה במה שקדם ואחר כן תאר הלבוש בגאות לתוספת ביאור. והתאחדות הוד והדר ולבוש בעצם אחד פשוט ובתואר אחד אמר ה' מלך גאות לבש וזהו סוד כי גאה גאה תארם בעזי וזמרת וסמכם זה לזה והנה ג״כ סוד מגדל עוז שם ה׳ וכן אמר זמרו כבוד שמו ולשמך אזמרה וסוד ובגאותו שמקים הוא סוד בערבות ביה שמו וכן אמר לרוכב בשמי שמי קדם ומה נפלאו סודות אלו ואמרו זה אלי ואנוהו אבאר פתרונו בחתימת המאמר בע״ה ומאמר דוד ע״ה אמר זה עוטה אור כשלמה רמז בו אל האור השכליי תפשוט הנברא הראשון המושפע מן הלבוש העליון המתואר בגאות ותאר זה הנברא בלבוש החיצוני כאמרו כמאמר הנביא ע״ה וילבש בגדי נקם תלבושת ואחר כך ויעט כמעיל קנאה וכן הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני ומאמרו נוטה שמים כיריעה תאר השמים בדמיון האהל כאמרו וימתחם כאהל ונאמר יריעות עזים לאהל ומרמז אליו החכם כאהלי קדר כיריעות שלמה איש כפתרון חלומו ואשוב לכוונת הפרק ואומר כי מה שתאר השמים באהל היא להיותם כדמות מכסה רחוק בלי דבק בעצם הלובש אלא שהוא נבדל ממנו הבדל גמור ומאמר ר' אליעזר ז״ל שמים מאיזה מקום נבראו מאור לבושו הודיע שזה האור השכליי הנברא מושפע מן הלבוש וכי השמים נבראו משפע אותו האור לא מעצם הלבוש ומה שהוסיף דאמרו שהוא לבוש כיון לתוספת בו ביאור וכדי שלא יצוייר שנמצא בלא לבוש ואחר כך נמצא בלבוש וכן דוד הוסיף לבש ה׳ וסוד זה מופלא :

פרק טז

השם הנכתב ולא נקרא הוא הנקרא בדבריהם מ פ ו ר ש והוא הכולל היה והוה ויהיה וכולל ג״כ השלשה שמות ועל סדרם החותם שבו נחתמים כל הצורות השכליות והטבעיות וארבע אותיותיו כוללת עשר ספירות שהם שיעור קומת העולם ושאר העשרות המתקנות והכוללות החשבונות עד לאין תכלית והם נרמזות ג״כ באות ראשונה והשלש אותיות מצויות וחותמות השלוש בכל הוה ומתהפכות בשוה עד סוף העולם ואמר אליהו כי לשלג יאמר הוה ארץ כתבו באל״ף להצרף בראשון וסמך לו וביד כל אדם יחתום וכל זה סתר עליון אליו נרמז בפרט ובשמו תשבע ואין רואה ואין יודע וכן נאמר ונשבעת חי ה' ודע כי עצם זה השם ומהותו הוא ענין מצוֶה והוא ג"כ מחייב, מצוה כעניין יהי אמר יהי רקיע ומציאת מצוה על זולתו בהכרח ר׳׳ל כי למציאות עולם הטבע וזהו עיקר גדול באמונה האמיתית קחנו ועיניך שים עליו קשרהו על גרגרותיך וכתבהו על לוח לבך וכן קדמות המצוה וחדוש המצוה על זולתו ר״ל עולם השכל נרמזים בסוד מלת אהיה ובנקודה ורומז אל החוט המשולש הסוגי הכולל וגם מזה אל תנח ידך כי הוא יסוד המורה ועמוד האמונה המעיד על מציאת הקדמון הנצחי ועל חדוש העולם אשר יאמר ראה זה חדש הוא ועתה דע וראה כי הצבת בצבת עשויה והשליש האמצעי המאחד נאמן ונאמן רוח יכסה דבר:

פרק יז

אחר שהעירותי אל צורת העולם בכללו וחלקיו והמשכתי החקירה ההכרחית על מציאות מקומו ר״ל מקום העולם ועל כמה מעלות טובות למקום עלינו ראיתי להמשיך עוד החקירה על מרכזו ר״ל מרכז העולם עד שתהיה החקירה מיוסדת על רמז הכתובים התורניים הנבואיים : ואומר כי מן הידוע אצל כל מעיין בזה הוא שחלקי העפר כל אחד ואחד מבקש מרכז בטבע לכך נאמר בצקת עפר למוצק ובדחות החלקים זה את זה ילחצו זה עם זה וידבקו ויתקשו עד שיתהיו מהם רגבים כנאמר בהם ורגבים ידובקו להם הנאמר עליהם על מה אדני הטבעו ואמר דוד ע״ה מוסדות הארץ והרגבים בטבעם לדחות זה את זה זה דחיה מדומה כלפי מעלה הפך טבעם הקודם והבן זה ומי יודע אם אליהם כיון המאמר באבנים המפולמות המשקועות בתהום ואפשר ג״כ שעליהם אמרה חנה כי לה׳ מצוקי ארץ וישבת עליהם תבל לפיכך העיון השכלי יחפש אחר שום מצוי פשוט עומד בעצמו לא תצוייר לו עלייה ולא ירידה ולא נטייה לשום צד וזהו עיקר הסוד הנרמז בהיכל הקדש מכוון באמצעו אליו כיון באמרו או מי ירה אבן פנתה תארו במקום זה באבן בלשון יחיד שלא בדרך שאר הכתובים שהעירונו אליהם במה שקדם בפרק זה לרמוז בה אל היסוד התורני הקבוע במקום נאמן ואמרו פינתה היא ג״כ מליצה באה כאמרו ממנו פנה וממנו יתד ומן הנראה אליו הוא שאליו כיון ר‘ אליעזר בן שמוע באמרו על עמוד אחד וצדיק שמו שנ' וצדיק יסוד עולם ולזה כיון החכם ע״ה באמרו שמאלו תחת ראשי תאר מעלה זו האחרונה העשירית בשמאל וכדמיון מוסף וכאמרו וימינו תחבקני תאר המעלה הראשונה בימין וכדמיון מקיף כאמרו תחבקני וכן נהג הכתוב במקצת מקומות לתאר מעלה זו בימין נאמר בימינו אש דת למו נלוה ג״כ אל היות ימין ושמאל רומזים לשתי מחנות שרמז אליהם ר׳ אליעזר הגדול בפרקיו הידועים לו אמר מחנה הראשון של מיכאל על ימינו ומחנה שניה של גבריאל על שמאלו תאר גם היא שתי המעלות בימין ושמאל ואמר מימינו חיים ומשמאלו מות רצה בהם אל החיים התמידים ואל ההוייה וההפסד ומה מאד היטב לראות ואולי להעיר קצת הערה אל מציאות כל אחד ואחד מהם בפני עצמו וציור ממשלתו ומעלתו רמזו בתורה קצת רמז דקדושת הבכור והעשירי וטעם ראש השנה ויום הכפורים עם היות גם צורת העולם עשר מעלות כמו שאבאר היטב בזה המאמר בע״ה אמנם המאמר התורני מעונה אלהי קדם רמז למקום העולם והוא סוד מופלא מתחת זרועות עולם איפשר שכיון בהם אל היסודות הארבע שהן זרועות העולם התחתון והנה רואה כי באמרו זרועות נתייחדה הכוונה במקום זה אל הזרועות בלבד לא אל האבן הראשונה שהמשלנו בה : פרק יח בחבור זה הנודע בצורת העולם העיר יוצרי ית׳ את רוחי ועצם כחי בכחו לא בכחי לרמוז בו אל הסוד הנכבד והנורא הנצחי בכלל סודות רבים ונכבדים שהם כבשונו של עולם ופניתי בכל מעשי שעשו ידי בזה החבור וראיתיו כמחוסר אבר מאבריו הנסיכי׳ שבהם תיקונו ועמידתו והוא שהעלמתי עיני קצת ההעלמה בסוד ל״ב נתיבות פליאות חכמה אע״פ שכבר רמזתי אליו בגילוי נעול ובעיון סתום על דעתי לבליעו בנעימת המשלים הנעלמים והנרמזים החתומים עם הניחי מקום לדורשי רשומים וכראותי פתוחי החותם דקים וטמונים וכי נחתרו מעיני המעיינים תרתי בלבי לבוא שנית בתוך הבאים עד שאסיר המסך בין הרואים והנראים ואען ואומר כי בלב נתיבות חכמה ראיתי שואלים לא מחכמה ומקצת המפרשים הלא כפעם ופעם לקראת נחשים וגם הולכי נתיבות ומישרים בערבה מסילות הלכו ארחות עקלקלות ובאש וברוח ובמים באו עד גבים ולא מצאו מים ובספר וספור וספר זכרו משלי אפר ועם היותם מבקשים למצוא דברי חפץ הגיע לדברים אשר תאמר אין לי בהם חפץ וגם בעלי החכמות אשר נקבו בשמות לקחו אבני ובנו בהם פיוטים ואם עלתה על רובן חזזיתי לא בנו אתהן גזית ולא הניפו על הפשט חרב לשונם שמא לא השיגה יד עיונם כי בראותם בדרכי העיון התחתים כתתו חרבותם לאתים ואחרי החכמים וגדולים העלמו דעתם וישבו תחתם במחנה עד חיותם מאין לי עצה להפליא משל ולהגדיל מליצה אמנם אחרי אשר השיאני חסרון המוסר לספר בגדולות ובנפלאות ממני במה שהקדמתי במאמרי זה נעשה לי כהיתר ולהעמיק בפנימיותיו ולהרחיב קצת הרחבה בנקבי משכיותיו ומאשר לו היכולת והגבורה אשאל רשיון ועזרה והוא ינחני במעגלי צדק למען שמו :

פרק יט

דע אתה המעיין כי משה דבינו ע״ה בקש מהאל ית' להודיעו שצורת העולם ואמר הודיעני נא! את דרכיך שהם נתיבות עולם על דעתו שהבורא ית׳ נודע מצד פעליו ואמר ואדעך למען אמצא חן בעיניך ובאתהו התשובה על ידי מושגי השכליי הנשאל אני אעביר כל טובי על פניך רצה בו עצם זה הנברא הראשון הושאל בלבד הכולל כל הנבראים שנאמר בהם וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ואחר כן העמיק שאלה או הגבה למעלה אמר הראני נא את כבודך בקש ממנו עקר ידיעת צורתו של זה הנשאל המתוארת בפנים ובאתהו התשובה על שאלה זו לא תוכל לראות פני ועניין ראיית הפנים איפשר שבקש לדעת סוד הצורה והחומר הקדמונים הנשגבים והנעלמים המאחדים וסוד המאחד המתואר בחפץ ובתמונת השם ית׳ ואולי על הפלגת שאלה זו בפני עצמו הוסיף זה הנשאל לנעול דלת בפני שניהם שאחר שאמר לו לבדו לא תוכל לראות פני אמר ופני לא יראו כלו׳ גם לי גם לך לא יראו אותם הפנים שהם פני וזה סוד מופלג ואולי להשגת שום רושם מציאת בסוד זה השם הנכבד והנורא הוא שהבטיחה בו הנבואה ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל רצה בו הודעת מציאות לא הודעת מהות וחבקוק הנביא ע״ה ייחד ופרסם הודעת זה השם המובטח בו אמר כי אז תמלא ה ארץ לדעת את ה׳ החי נמצא מתאר השם בכבוד ה׳ ואמר דוד ע׳׳ה ברוך שם כבודו לעולם ויברכו שם כבודך על דבר כבוד שמך הבו לה' כבוד שמו ויעקב אבינו ע״ה סמך זה לתשובת בניו על שאלתו באמרם ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואמר ברוך שם כבוד מלכותו כמו שבא בקבלתם הנכונה והוא מה שבקש משח רבינו ע״ה הראני נא את והוא הנאמר בעדו ותמונת ה׳ יביט הכונה יביט לראות ואיזה מת הרואה ודע כי מלת כבוד נאמרת גם כן בשיתוף על שלשה ענינים כללים נבדלים זה מזה בעצם האחד מהם נאמרת על העצם הקדמוני שכבר רמזנו אליו מה שיש בידי ליראי ה׳ ולחושבי שמו ר״ל זה השם הנכבד והנורא אליו כיון ישעיהו גם כן באמרו ונגלה כבוד ה׳ והוא שאליו חרדנו את כל החרדה הזאת בפרק הזה והעניין השני המתואר גם כן בכבוד נאמר על כל סוגי הנבראים ומיניהם ואישיהם כאמרו מלא כל הארץ כבודו ולפיכך נמצא זה הכולל ר״ל הנברא הראשון הכולל מציאת העולם מתואר בפני עצמו גם כן בכבוד ונאמר בו והיה בעבור כבודי והבן זה היטב ומלת כבוד נאמרת ג״כ על ענינים רבים פרטיים אין צורך להזכירם במקום הזה ואם להימין או להשמיל אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת כבר הראית לדעת בו כבודם כבוד :

פרק עשרים

ממה שתצטרך לדעת ג״כ הוא כי מציאות השר הנברא הראשון הכולל 'מציאות כל הנבראים היא מתוארת במקצת הכתובים במלת עולם לסוד נעלם לפי שהוא צורת העולם וקיומו באשר הוא עולם כאמרו וישבע בחי העולם ושהוא המה התכליתי והבן זה כי חתום הוא ונקרא ג״כ עולם העליון ועול׳ השכלי וכן עולם ועד עול׳ ועד להיותו עד נאמן על מציאות הבורא ית׳ ואמר דוד ע״ה ה׳ ימלוך לעולם ועד ולא אמר בכאן לעולם ועד ואמר ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה ואמר כסאך אלהים עולם ועד תארו במקום הזה בכסא ובאלהים ואמר שבט מישור שבט מלכותך לתוספת ביאור והוא שתארו ר׳ אליעזר הגדול בשבט של אש והנה מה טוב ומה נעים המשיל בשבט ובאש ואמר זכור לעולם בריתו ואמר דבר צוה לאלף דור לתוספת ביאור וכן נאמר ברית עולם במראת הקשת ויודע סוד הבא במסורת ויבין סוד נתיבות ביתו יבין נתיבות עולם שהם ל״ב נתיבות פלאות חכמה ואמר חבקוק ע״ה הליכות עולם לו וזה סוד מופלא כולל מעלות העולם ונמצא בזה השם הכולל לפי שהוא כדמיון סוג כולל עולם השכל ועולם הטבע ולא לחנם נקנא האדם הנברא בצלם אלהים עולם קטון ודע כי עשר הספירות כלל עשר מעלות שהם בנין העולם וצורתו ושיעור קומתו ומכלל עשר המעלות הנזכרות הם השלש צורות העליונות המתוארות באש רוח ומים ועוד ארמוז אל סוד כל אחת ואחת מהן על סדרן בפרק מפרקי זה המאמר בע״ה ית׳ והצורה הרביעית האור השמשי המושפע מן האור הרוחני השכלי המתואר באספקלריא המאירה כאמרו באורך נראה אור והצורה החמישית היא הצורה בתכלית ההעלמה והיא המתוארת בגלגל השכל אצל בעלי העיון התורני הזך וגם בעלי העיון הפילוסופי מעידין על מציאותו עדות נאמנה צודקת על פי העיון הדק הטבעי ההקשי המתואר במקומותיו והצורה הששית היא צורת הגלגל התשיעי המתואר ברקיע כי כשמו כן הוא וגם זה סתר עליון וצורה זו היא המקנית והכוללת שאר הצורות הגלגליות כולן ובהתלוות אליהם ארבע הצורות היסודיות הרי לך עשר ספירות המתוארות בעשר מאמרות שבהם נברא העולם המושכל והמורגש הידוע אצלינו ששמו כשם רבו הכולל והן חמש כנגד חמש כדמיון הסדר המתוקן בשני הלוחות שעשרת הדברים עליהם אין להוסיף וממנו אין לגרוע אע״פ שרוב המעיינים הסומכים על חקירתם ומהם על קבלתם לא יבינו מהם דבר לא לזרות ולא להבר מלבד חשבון הספירות העולה בידם בלבד לא צורותיהן השכליות אף כי צורות צורותיהן שהן שרשי מציאותן ועל פיהם תהיה צורת העולם מושגת לא על פי זולתן ולא עוד אלא שכבר חתך הדין ארסטו׳ וכל הנמשכים אחריו בסבת שנוי הצורות היסודיות שהן על פי קרבם ורחקם מן התנועה הסבובית הגלגלית והם לא ידעו ולא הבינו כי קצר עיונו מהשתרע ובי מנהיג העולם בכללו וחלקיו הוא סדרם והגבילם על סדר הנכון כאשר יישר בעיני היוצר לעשות וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו כאשר יהיה האופן בתוך האופן וכי הם נתלין באילן גבוה לא השיגה ידם לנגוע בו כל שכן לאכול ממנו כי גבוה בעל גבוה שומר את אשר ה׳ אומר ואל זה סוד נסתר ועיון תורניי דק בתכלית הדקות עליו בפרקי זה המאמר בע״ה ית׳:

פרק כא

אחר שעוררנוך במקצת רמזים אל סוד השם הנכבד המתואר בכבוד ואל סוד עשר הספירות אעיר אותך אל קצת מה שיעדתי והיא הערה אל סוד ל״ד נתיבות פלאות חכמה הנרמזים בל"ב צורות אלהיות שבפרשת בראשית מבראשית עד ויכלו וכבר העירותי עליהם בחיברי הנקרא גנזי המלך וכי הם נרמזים במלת אהיה והם מפורסמים וידועים ג״כ בחשבון מיני הנבראים כולן על סדרן ויודעם ומכירם ומחשבם יאמין ולהס סתר עליון מופלג גנוז בסוד האל״ף ואין רואה אעיר עליו בחתימת המאמר בע״ה ומספרם נכלל במלת כבוד וסדר אותיותיה מעיד לעזור עזר מעט כי הוו' והד׳ רומזים אל עשר ספירות והכ״ף והבי׳ת כוללים ורומזים אל הכ״ב אותיות כי ביה ה׳ צור עולמים והנך רואה כי הצורה הכוכבית לא התפקדה בתוך עשר הספירות שהקדמנו זכרם לפי שהספירות סוגים כוללים והנתיבות מינין נכללין בהם אמנם הצורות הכוכביות כולן בפרטן כבר התפקדו בכ״ב אותיות וביאור זה הוא שחשבון הבתים הנבנים מן הכ״ב אותיות שהן כלי הדבור שאליו נתיחסה בריאת העולם הוא החשבון הרומז אל מספר הככבים הנאמר בהם אם תוכל לספור אותם אשר לא יספר צבא השמים אפשר שאליהם כיון דניאל ע״ה באמרו אלף אלפין ישמשניה ורבוא רבוון קדמוהו יחומון וכן אמר בסתרי ספר יצירה בבנין הבתים הנבנים ממקצת האותיות צא וחשוב מכאן ואילך מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכולה לשמוע כל שכן אם יספרו בנקודיהן וזה אמת ויציג וקרוב אצל הדעת וגם בבחינת הסתרים התורניים ומתוקן ומקובל אצל בני עלייה אלא שקצת דברים שרשיים בגו יצטרפו ויתבררו ויתלבנו במקום אשר הכינותי להם בזה המאמר בע״ה והבורא ית' הוא המסדר והמתקן פעולת הככבים עם ידיעתו מספרם אמר דוד ע״ה מונה מספר לככבים לכלם שמות יקרא איפשר שרמז אל היות שמותיהן נגזרים מפעולותיהן ושתהיה זאת הכונה בהתיחד כל אחד ואחד מהן השם בפני עצמו כדמיון השמות המיוחדים לכל אחד ואחד מבעלי החכמות האומניות אמנם היסודי התורני הוא היות פעולותיהן נגזרו משמותיהן וזה צריך לביאור רחב אין זה מקומו ואמר ישעיה ע״ה המוציא במספר צבאם מורה על מספרם המסיימין בידיעתו ית׳ ואמרו לכולם בשם יקרא מורה אל היותם עלולים מעלה אחת והוא השם הנכבד והנורא המתואר בחפץ שבו נברא הכל שנ׳ וכל הנקרא בשמי ובכלל רמז זה גם כן אל הדבור הראשון הכולל כ״ב אותיות ובו רמז ג״כ אל האותיות המתארות את השם העליון הפשוט שהם אותיות אה״וי שעולה מספרם כמספר אותיות הדבור הכולל וכבר נתבאר אצל המחזיקים באמונת התורה כי העולם נברא בחפץ פשוט ופשטי פרשה בראשית תארו החפץ במאמר והוא סוד מופלג אליו רמז דוד ע״ה כי הגדלת על כל שמך אמרתך ואשוב לכונת הפרק ואומר כי בניני הדבור כוללן נכללין בכ״ב אותיות ותנועות האותיות נפעלות מכח הארבע אותיות ר״ל אותיות אה״וי נמצא הארבע אותיות כנשמות ורוחות מניעות מדברות ושאר האותיות בנויות שוקטות נאלמות והנה נמצאת למד במקצת רמזים ומקצת דמיונים עיקר הכונה באמרם כי בשם נברא העולם ומאמר ספר יצירה כשזכר הב״ה השם הגדול מיד היה כל רצונו ונעשו כל חפציו ונמצא השמש המתאר ר״ל אה״וי מוציא הדבור הכולל לידי המעשה ועניני זה השם וצורות צורותיו ממושכלות מורים על השם הנשגב הנעלה מן הכלל בהוראות גלוי על הנסתר והמורגש על המושכל שזה הנסתר הוא שרש שרשים וקדש הקדשים ועתה ראה נתתי לפניך קצת רמזים סתומים אל סוד השם הנכבד והנורא הקדמוני הנעלם המתואר ביה שמו ואל סוד אהיה ואל סוד שם בן ארבע אותיות הנכבד ולא נקרא ואל סוד עשר הספירות שהן שיער קומת העולם ואל סוד כ״ב אותיות ואל היותן נכללות בל״ב נתיבות פלאות חכמה ואל היות מלת כבוד כוללת ואתה דע לך :

פרק כב

העניין הנפלא והנשגב המכוון בפרק הוא כדמות חתימה מישרת אל סוד היסוד הנאמן המיוסד בזה המאמר והוא נכתב בשם המלך ומן הראוי והנכון הוא שיהיה נחתם בטבעת המלך עם היות הכוונה להרחיב נקבי משכיותיו קצת הרחבה למען ירוץ קורא רק מי שאינו בבל יבא בלבד ואומר כי כבר מנו חכמי׳ ז״ל ההוג׳ את השם באותיותיו בכלל המנויים שאין להם חלק לעול׳ הבא לפי שיש בזה ביזוי לשם ית׳ כן פירשו הרמב״ם ז״ל ולפיכך כנוהו הנביאים באל״ף דל׳׳ת נו״ן יו״ד משום כבוד אלהים הסתר דבר והזהירוהו זה השם בכתיבה לא בקריאה עם הסתרה קצת הסודות בכנוי זה מבלי שאר הכנויים אם כן הפשטת השם מעל החומר וציור בדעת הוא החפץ המבוקש אלא שאי אפשר לדמיון לציירו מבלי ציור שום חומר גשמי כי הדמיון אינו מובדל מהמורגש ורוב מה שישיג פעל הדמיון הוא שיעיין בתבנית אותיותיו ובצורותיהם ובמספרם ויבין גם כן כי אותיותיו הן המגיעות והמדברות ושאר האותיות מתנועעות ולא יצוייר להם דבור בזולת אותיות השם וגם שאינן מתערבות ולא מחליפות מקומותיהן בריבוע המספרים וכיוצא בהם בדברים אלו הרבה וכל זה אינו מורה על עצם השם ולא מפשיטו מעל הדמיון כמו שדמו הפותרים הנחלמים הריקים מכלל החכמה ובכללן המתיחסים בקבלתן ובאמת אין להם חלק בחכמה ולא בדבר הראוי להקרא חכמה ומה מאד הם חכמים בעיניהם ומן הידוע אצל כל חכם לב כי בהסתלק הדמיון יסתלקו האותיות אם כן צריך שכל פשוט שיפשוט זה השם מעל החומר הפשט הגמור ויצייר בו לדעת ציור שלם שכליי שהוא ציור ענינו התכליתיי הנסתר מבלי ציור שום חומר גשמיי כלל והנה הפשטת השכל מעל החומר רוב מה שישיג אותו הציור כמו שיצייר שכל נפרד בלבד והשכל הנפרד המצוייר בשכל האנושי יהיה חמרו שכל פשוט וצורתו הפשוטה שבה מתעצם היא השגתו מה שעליו ר״ל סבתו הקרובה אליו שהוא צריך אליה להשלמת מציאותו אם כן הוא מורכב מחומר וצורה פשוטים רוחניים מצואים בשכל ומחוץ לשכל וכל מורכב מחודש כמו שכבר התקיים במופת וזה לא ילך עד לאין תכלית לפיכך יתחייב להמצא שום מצוי נותן הצורה הראשונה התכליתיית מבלי שיקבל הוא צורה מזולתו אלא שיהיה חמרו הפשוט הוא בעצמו צורתו שבה מתעצם ולא יתכן לחשוב שזה המצוי קבל צורה מהעצם הראשונה שאם כן יתחייב שיהא מתעצם ומתאחד בעצם הצורה הראשונה ויהיה אז חמרו וצורתו בדבר אחד מזה הצד יה׳ האל מזה אם כן מצד המצוי הראשון שלפי קבל צורה משום גברא אי אפשר שיצוייר בו שום חדוש מתחדש עליו להשלמת מציאותו לא שהוא נמצא כמציאות ממצאי ית' והוא הקרוב אליו המושפע מחפצו ית׳ בלי אמצעית ואליו כיון ר׳ אליעזר הגדול באמרו עד שלא נברא העולם היה הקב״ה ושמו בלבד וזה המצוי הנקרא שם בלבד במאמר מוחלט לפי שהוא מורה על עצם הבורא ית׳ הוראה קרובה בלי אמצעות והמצוי הראשון ית׳ הוא הנקרא בו אמנם החידוש יתכן לציירו במציאות העולם בכללו שהרי ההרכבה הראשונה הפשוטה העליונה היא החומר והצורה המתוארים באש לוהט והבן זה ונמצאת הצורה חדוש נוסף על החומר והחומר חדוש נוסף על הצורה לפי שהחומר נושא והצורה נשואה בו כל שכן כשיהיו החומר והצורה גשמים לפיכך כל מחובר מחודש וזו היא צורת השניות שהיא ראש המנין והנה בא האות והמופת על חדוש העולם ועוד אוסיף לו במאמרו זה ביאור ואחקהו במאמר שכליים ועיונים שלא ימוט וא״כ פשיטות השם הנעלם והנצחי והתאחדו וקדמותו הוא לפי שנאצל אצילות ראשונה מהקדמון האמתי בלי שום הרכבה כלל בעצמו ובלי אמצעתו ואל היותו ג"כ שם אחד ומצוי אחד סמך הנביא ע״ה יחודו ליחוד קונו אמר ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד רצה בו אחד כפי יסודו שלא כאחדות ושמו אחד כפי היותו מאחד ההתאחדות שרמזנו אליה בסוד המאחד והמתאחד ובאמצעות שני השמות המתאחדים הושפעה והוגבלה מציאות העולם ומציאות פרטים ממנו מדת זמניהם והקרן קיים והוא עץ החיים העליונים בלי ספק ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו כרוב אחד מקצה מזה וקרב אותם אחד אל אחד לך אל עץ אחד והיו לאחדים בידך ותדע ותשכיל ממוצא דבר כי הם חלקך בחיים וכי הם שני חייך וזה עיקר הסוד האלהי שרמזנו אליו בפרקים הקודמים והוא נתיב לא ידעו עיט ובל תלך זו אניה שיט אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומו וכמה הוא רחוק מן האמת מי שמדמה שהגיע בשקול דעתו ובציור שכלי לתכלית חבורי זה ושהסיר סקו מעליו אם לא קבל ואשוב לכונת הפרק ואומר כי ידיעת רושם זה השם המאחד הוא שהבטיח בו קצת הנבואות ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ואמר ישעיהו הנביא ע״ה אני ה׳ הוא שמי רצה בו אני ה׳ ומלת הוא היא שמי ואמר וכבודי לאחר לא אתן לתוספת ביאור כי השם הוא הכבוד במאמר מוחלט כמו שבארנו בשתוף מלה זו ולהודיע ג״כ כי ההבטחה היא לישראל בלבד אמר בתוך עמי ישראל ומלת הוא המובן ממנה הוא שהוא בניין שם מכוון להורות בו לזולתו על אמתח העצם הנקרא בו וכששואלים בעבורו אין בכח זה הנשאל לתארו בשום תאר עצמיי ולא בשום תאר מקריי לפיכך תהיה התשובה ההכרחית היא בלבד כאמרו ראו עתה כי אני אני היא והם שלש בתים כללים ארבע השמות ואיה הסופר ואין משמע המתאר זולתי הערה רומזת אל עצם התואר הפשוט ואין העצם זולת הוא אלא הוא הוא וזה עייון מופתיי דק בתכלית הדקות כלוה אל היות אותיות המתואר הן בעצמן אותיות השם המיוחד לבורא ית׳ ולו שם בשלשה ג״כ בריבוע אותיותיו. ואולי אל זה השם המתאר כוונו חז"ל באמרם הוא מקומו של עולם לפי שאצל זה השם מגעת מציאת העולם ועומדת לא שמגיעות אצל העצם המתואר וזהו סוד הנה מקום אתי וכן נהגו לומר ברוך המקום ומה נורא המקום הזה אשר יאמר כי הוא זה נלוה אל היות מלת הוא שלש כל ההויות והוא אינו הווה וכן שם יה בערך אל שני השמות :

פרק כג

עמוד והתבונן נפלאות אל דע כי ממציאות האל ית׳ הוא הוא היסוד השלם המוחלט ומציאות השם הנשגב הוא המאחד את ההתאחדות הנעלמת שאליה רמזתי ושניתי ושלשתי במאמרי זה ומציאות השר הגדול הנברא הראשון שהוא הבכור בבני אלים הנוטל פי שנים על הצד שהעירותי אליו בחבורי הקודם הנקרא שער השמים הוא ראש המניין והוא המורכב הרכבה ראשונה שהיא חמר וצורה פשוטים שכלים ונמצא המנין שרש מציאות העולם באשר הוא עולם ומנין זה אינו מצוי בפעל מחוץ לשכל להמנע החלק בנפרד וכן מניין העלות והעלולות הנפרדים אין לו מציאות מחוץ לשכל להמנע המניין בשכלים הנפרדים שאינן גופים ולא כחות בגופים א״כ המניין אינו מניין בפעל והעולם המצוי במציאותו אינו נעלם מצוי בפעל לפיכך יתחייב זה המניין שום יציאה מן הכח אל הפעל בהמצאת מושכל ומורגש כדמות צורה וחומר מצואים בפעל כלי׳ עולם השכל ועולם הטבע עד שתהיה מציאות העולם בכללו שלימה מצואה בפועל מחוץ לשכל וצורה זו התחייב מן המושכל הראשון המתואר באש לוהט קו לקו ברבוי ההרכבות הפשוטות המושכלות הניצוציות המתוארות ברוחות כאמרו עושה מלאכיו רוחות עד שהגיעה מציאותם אצל שום מושכל נבדל מן החומר גם כן אלא שנוטה קצת נטיה בשום מציאות עצמית ובתאר מתאחד ברבוי ההרכבות האמצעיות ושום צד מצדדי השנוי והוא המתאר בתאר במים העליונים והוא העצם הנעלם הנושא לגשמות העולם וזה סתר עליון תורני זך ועיון הקשי דק בתכלית הדקות ואין רואה עד שנמצא ערכו אצל האש הלוהט כערך פעל הלבנה אצל פעל החמה ונמצא הרוחות אמצעיים מכריעין בין המתואר באש ובין המתואר במים וזהו סוד נהר דינור לדעת החכמים ז״ל באמרם נהר של אש נמשך ויוצא ולזה נאמר עושם שלום במרומיו ושתי מלות אש ושלג משולבות אשה אל אחותה ושים לבך לזה ולפי שיסוד היצירה הנעלם חייב השלוש בכל אחד ואחד מהנבראים המשתלשלים על צורה זו והיות זה הנבדל המתואר במים העליונים ג״כ משלש שלוש שכליי והיות השלישית הקיצונה במחברת היא המחייבת והמשפעת נבדל אחד מימינו ויתחייב מזה להשתלשל מציאות השכלים הנפרדים עד לאין תכלית לפיכך חייב החפץ האלהי להתחייב שום ציור מזה הנבדל הקיצוני המתואר במים העליונים ליפות בו כחו ולצייר בעצמו שום מצוייר קרוב אל ההגשמה להתפלש בו אורו הפשוט כדמיון האור הלהבי המתפלש באויר על הצד שהעירותי אליו בפרק י״א מפרקי זה המאמר ולהוציא ג״כ עצם המנין ושלמות בנין המציאות אל הפעל וכדי שיגיע מציאות השכלים הנפרדים הקיימים לשום תכלית מסויימת להמנע מציאות עלות ועילולים באין תכלית למספרם והתחייב מזה הצד להיות זה המצוייר קרוב אל המצייר בשום ענין מעניני הפשיטות מתרחב רוחב קצת רושם הרחבה לשום צד מצדדי הגשמות ומאותו הציור התחייב שום מצוי מורכב מחומר וצורה אמצעיים בין הפשיטות והגשמות וזה המצייר הוא מעשה לבנת הספיר ומה שתחת רגליו נאמר בו כמעשה כי הדומה לזה אינו זה והבן זה היטב וגם זה המצוייר הוא המתואר בגלגל השכל אצלו אנשי לבב רוצים בו גלגלו של שכל ומצטייר בדמיון ניצוצי האש ובדמיון ניצוצי המים להקריבו קצת הקרבת לדעת השומע דרך משלים נעלמים מאד מצד ברוחם וגם מצד דקותם ושני דמיונים אלו נאותים למשל בהם כדי להעיר מן המורגשים אל המושכלים הנעלמים לא לדמות הנמשלים אל המושלים בשום דמיון עצמי אלא כהוראת הצלם המחוקה בקיר על דמות האדם החי המדבר המשל הזה הראשון הוא כדמיון פעל האש במים הרותחים באמצעות האויר המחפש המתפלש במים וכשהאויר מתחמם יתחממו המים חום חזק עד שמעלים ניצוצות מקבלים במים טבע שהוא חם ולח ושים לבך גם לזה והמשל הזה השני הוא כדמיון זרימת השמש בגבהותו בצהרים על פני המים הזכים באמצעות האויר הזך ויתחדשו מן המים ניצוצי האור עד שפוגשים בגופים הרחוקים שכנגדם וכבר העירותי לסתרים אילו במה שקדם הערות נאמנות ואשיב לכונתי ואומר כי ציור מניעות בזה שאנו מיחסים לנבדל שאינו גוף ולא כח בגוף אינו נמנע בחקו מניעות גמורה כמו שאין ציור שכל נפרד נמנע בחק השכל האנושי עם היות זה השכל האנושי כח בגוף ואחז בסבכי הדמיון הנתלה בגוף נלוה אל היות ציור הנבדל פועל בעצמו וגם בצורת הנבואה פועל מקול הקורא בלבד וזה סוד מהסודות התורניים הפנימיים העליונים ועוד שזה השכל נפרד פועל מצד השפע האלהי הנאצל אליו והציור האנושי נפעל מזולתו ומצואי חומר זה וצורותיו המתחייבים מציור הנבדל הם המתוארים בשחקים ובגלגל השכל ובנינוצות הנמשלים כשביבין דינור במראות דניאל ע״ה והם מכת הסתרים התורניים הנעלמים מעיני כל בעלי המחקר העיוני ומאותו חומר ומאותה הצורה נתקשרו החומר והצורה המרוקעים הגלגליים ושפע המצוייר הפשוט הנבדל הנרמז אליו פועל במקצת הניצוצות ומרקעם כדמות פועל הקיבה בחלב אלא שזה המצייר הנבדל הוא פועל מחשבי לא טבעי בלבד וגם הוא סוד אמרם שמיס לחים הם ונתקרשו בשני עד שנמצא הרקיע כקרח הנורא וכל זה דרך משל זר ונעלם מאד ואמר החכם ע״ה באמצו שחקים ממעל וכמה הפליג דוד ע״ה באשחקם ובארקעם וגם בעתה הארץ והבן זה ואשוב לכונתו ואומר כי הגלגלים מתרחקים קצת הרחקה מן הפשיטות ומתקרבין הקרבה גלויה מפורסמם לצורה גשמות וגשמות בו מורגשת מצד תנועותיהן לא מצד פגישות כח הראות בהם לפי שהם גשמים פשוטים זכים שעוברת בהם ראות העין וזהו סוד גדול אמרו בדבר ה׳ שמים נעשו תארם בצורת הדבור שאין רשומו אחר שהדבור פוסק אמנם סוד הסבה הקרובה המניעה הגלגל וסוד הטבע המחייבו תנועה סיבובית עמוק מי ימצאנו רק מן האפשר הוא שאיש תבונה ידלנה והתבונן בזה היטב רק מצד התאחד גם כן ניצוצי האש הפועלים במים זה בזה אחר התפלשם באויר העליון ואחר הלכדם והתקשרם בחומר הגלגלי המתואר ברקיע נתחדשו אישי הככבים עד שנעשו גשמים מורגשים נראין לעין באמצעות ניצוצות האור השמשי הפוגשים בהם בדמיון קצת חלקי השלג פוקפעין ונקשרין זה בזה ונעשין כמין שצורת בולטות אחר היות חלקי השלג נקשרין ומרוקעין ופוגשין ניצוצי האור באותם חלקים עד שמזה ירים כאבנים טובות ומרגליות כן נמצא כל אחד ואחד מהככבים מזהיר ומתאחד בחומר ובצורה מורגשים מצואים בפעל מצד ההרכבה המיוחד בכל אחד ואחד מהם בפני עצמו וזהו אמרו סוד וברוח פיו כל צבאם והתבונן גם בזה לא שהרגיש הראות משיג החומר בפני עצמו והצורה בפני עצמה ועל דרך הכונה זו נמשכו ונשתלשלו השכליים והטבעיים הגלגליים וגם היסודיים וטבעיהם וחמריהם וצורות היסודות הארבע המשתנות וסבותיהן וסבות סבותיהן כולן על סדרן מתחלתן ועד סופן ואמר הנביא ע״ה רוקע הארץ ומה נפלא מאמר זה והחכם המבין מדעתו יראת אחרית דבר מראשיתו:

פרק כד

אתה עתה המעיין ברוך ה׳ דע והבין כי זה השכלים הנפרדים כולם מוסכמים בחמר שכליי ומתחלפין בצורות שכליות על צד עלות ועלולים ועל פי מעלת כל אחד ואחד מהם בהשגתו מה שעליו וכן הגלגלים מוסכמים בחמרם ומתחלפין בצורותיהן כמו שהורו עליהם צורותיהן המשתנות וחומר כל אחד ואחד מהם מתאחד ומתעצם בצורתו וכן אישי הסובבים וכן גופי ההסודות וכן כל איש ואיש מאישי המינים המורכבים מתאחד בצורתו עד שנמצא כל אחד ואחד מהם עצם מצוי נפעל מחוץ לשכל והרי נמצאו החומר והצורה פשוטים מצואים בשכל בלבד ומורכבים מצד התאחדם בכל אחד ואחד מהמצואים הרוחניים והגשמיים עד שנמצא כל מצוי נברא מורכב מחומר וצורה הרכבה מתאחדת מצואה בפעל מחוץ לשכל לא שימצא חוץ לשכל חומר מבלי צורה ולא צורה מבלי חומר וזה מופת אמתי נחתך על חידוש העולם ועל היותו נמצא יש לא מיש וזהו סוד אמר והחכמה מאין תמצא ואם בעל נפש אחה קחנו ועיניך שים עליו נמצא כל אחד ואחד מהמצואים הרוחניים והגשמיים נחתם בטבעת ואולי בטבע ההתאחדות השלימה הפשוטה העליונה המאחדות כל הצורות הנבראות השכליות והטבעיות בחמריהן קשר טבעי נקרא טבע מלשון טבעת וטבעם וטבעת זו העליונה הנרמז אליה אין שום נברא משתתף עמה במציאות כ״ש בחומר או בצורה לפי שאותה הצורה העליונה הנצחית היא עצם החומר הנצחי והחומר הוא עצם הצורה אין ביניהם הפרש כלל מחוץ לשכל אלא בשכל והחותם בטבעת זה הוא המאחד הנעלם הזך הבהיר שרמזנו אליו המורה על עצם היחוד האמתי המוחלט והוא המתואר בשם בן שתי אותיות והוא המתואר ג״כ בחפץ או אמור ברצון והרצון מתואר באמירה וממנו פנה לעת רצון וממנו יתד משום מצוי נברא ואיזה בית הרואה והאמירה מתוארת באצבע עד שני שמות הקדושים המתוארים באהיה ובשם הנכתב ולא נקרא גם הם מתיחדים אל החומר ואל הצורה הקדמונים הנצחיים המתוארים בטבעת ויחסם אל השם המאחד הוא כיחס הטבעת אל האצבע והם המתארים התורה והמצות הכתובים באצבע אלהים לפיכך נקרא האדון שם שם ה׳ צבאות על שני שמות השוכנים בתוכו הנכתבים באצבע אלהים והעד המעיד עליו עדות נאמנה הוא מאמר וישב הכרובים וצריך לעין היטב ביישב ובשני הכרובים ומה מאד הפליגו חכמינו ז״ל להמשילו כשיעור שני פתחים קודם תפלה ובשלש פסיעות אחר תפלה ולהגביל בשתי השתחויות אחד לימין המלך ואחד לשמאלו כנרמז ג״כ בתנועות הככביות והשמשיות ובנטיותיהן כאמרו וצבא השמים לך משתחוים ואין איש שם על לב ומה שדרשו באמרו זה אלי ואנוהו ואמרו הכבוד עלה אליהן ומראין אותו באצבע אין הכונה שמראין הקב״ה באצבע חלילה לאל שמראין כבודו ותעצומו המנצח מערכת הטבע מתוך גבורת השם המתואר בכבוד במאמר מוחלט והיא הגבורה [ה מ י ו ח ס ת ל א צ ב ע כ מ א מ ר מ ו ח ל ט ] ו ה י א ה ג ב ו ר ה המיוחסת לאצבע כמאמר הנביא ע״ה גדול אתה וגדול שמך בגבורה אליו רמזו ז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ומה נכבד סוד זה ומה שאמרו החרטומים אצבע אלהים הוא נבאו ולא ידעו מה נבאו כלל רק מה שדרשו חז״ל כמה לקו באצבע כוונו ליחס המכות לפעולות הגבורה בלבד כדי להבדילם מפעולות הכוכב כמאמר דוד ע״ה לעושה נפלאות גדולות לבדו ונתנו כלל גדול במכת בכורות באמרם ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכיתי כל בכור בארץ מצרים אני ולא שרף וראה ותמה אתה המעיין כמה גדול כחם ולאיזה ענין יחסו אני ולאיזה ענין רמזו מלאך ושרף ולאיזה ענין יחסו כבוד והבן לבך ולשום עיונך ויחד ציורך להבין סדרי כל משל ולחפש אחר סתרי כל נמשל כי אז תבין יראת ה׳ ודעת קדושים תמצא :

פרק כה

כבר העירותי בפרק הששי מפרקי זה המאמר הערות מופלאות אל סוד האלף הקודמת למציאות העולם ואל סוד המאחד והמתאחד ובאותו פרק העירותי ג״כ אל היות אל״ף כולל צורת העולם בכללו וחלקיו ובפרק כ' זכרתי כי השר הגדול הנברא הראשון המתואר במקצת הכתובים במלת עולם ומרוב אהבתי וחשקי באיש שלומי היחיד בדורו ועומד על בני עמו אוהב שלום ורודף שלום ונכנס בשלום ויוצא בשלום אשר השיגה יד ענותנותו ועיונו השלם וטוהר ציורו לגשת אל קדש הקדשים ולהכנס לפרדס חבורי זה לאכול מפריו ולשבוע מטובו ראיתי אני להעירו אל סתר מסתרי המאמר כדי שתהיה צורת העולם בכללה וחלקיה מצוירת בדעתו ציור שלם נוסף על מה שהעירותי אליו בפרק כ׳ עד שתעלה שצורה זו בידו בזכרון מלה אחת או אמור אות אחת וזה כשנכוין במקום זה אל הנברא הראשון שהוא שר האלף לא אל האות הראשון הנצחי המתואר באל״ף העולה מן הכלל שהוא הקודם לבריאת העולם כי כבר הניעני חסרון המוסר לרמוז אל אותו הסוד הנעלם והמופלג בתכלית הפלגה עד שהייתי בעיני כפורץ גדר וכהורס לעלות אל המעמד העליון שבעליונים וה׳ הטוב יכפר בעדי לפיכך לא תגע בו יד לא בנגדו ולא ברמז ואחר הקדמה זו שים לבך להבין כי בניין האלף וצורתו המיוחדים במקום הזה הם להעיר אל סוד שר האל״ף שהוא הנברא ראשון ואומר כי הוא סיג עליון כולל ד' אחרים ואלו הארבעה כוללים צורת העולם ושיעור קומתו ועשר ספירותיו כמו שהארבעה אחרים הספורים בתחלת המנין כוללים חשבון העשרה וחשבון העשרה והמאות והאלפים וצורות ההשתנות עד לאין תכלית כנרמז באדמת קדש אעיר אליה בצורה מיוחדת מלבד הצורה שיחדתי להם במה שקדם בפרק כ' וסימני אלה הארבעה אחדים הם אלף קי״א והם כדמיון סוג ומין אמצעי ומין שפל ופרט שאינו מן הכלל וזה האלף הסוגי הנעלם מציאותו בשכל ונשוא בשם הכולל לא בצורת אות מהאותיות והוא רומז לשר האלף המתואר במלת עולם ומתואר ג״כ במדת הסוג הכולל וזה הסוג כולל כלל ראשון תשע מאות שהם תשעה אחדים והוא והם השכלים הנפרדים המסיימים בעשר מעלות עליונות שכליות והק׳ מן האמצעי כולל תשעה והוא רומז אל גלגל השכל הנעלם ואל תשעת הגלגלים והם מין שפל כולל תשעה והוא רומז אל העצם הגשמי ואל תשעת המקרים וזה העצם הנעלם מצוי בשכל רומז אל החומר הראשון הנעלם הנקרא היולי והמקרים התשעה הנערכים אליו במקום זה הם היסודות הד׳ והקיטורים והמחצבים והצמחים ובעלי חיים ואדם והרי מסרתי לך שצורת העולם מצויירת בשלשת חלקיו שהם חוט משולש ציור שלם אמתי וכי הם נכללים בסוג העליון המתואר בשם עולם ונמצאות למד שהם נמצאים על שלשים תעלות זו על גב זו ובהתלוות אליהן המרכז האמצעי הנשוא בא' הפרטי שעליו סובב העולם בכללו ושהוא מצוי בשכל מציאות קיימת שאי אפשר בזולתה הרי עלה כמספר שלשים ואמת וכאשר תלטוש שכלך ותלבין עיונך ותשים ציורך במציאות השר הגדול בעניין המבדיל והמשתף כמו שרמזתי אליהם בחבורי הנקרא שער השמים ותיחד בדעתך מציאות המבדיל הנעלה מן הכל שהוא מתואר בפנים שאינן נראין אז יעלו בידך ל״ב נתיבות חכמה פלאות הנכללים במלת כבוד עליהן אין להוסיף ומהם אין לגרוע וי״י צבאות הוא מלך כבוד :

פרק כו

מפני שלא נתנה רשות לדרוש בנסתרים תרתי בלבי לבוא דרך האתרים ואדרוש שמים וסודות נעלמים במשלים סתומים וחתומים ואמרתי אשימה נפשי בכפי ואפתחה במשל פי אולי יחן אתי אל ואוכל להופיע מן הגלוי אל הנסתר ומן המורגש אל המושכל אחרי אשר אקדים ואומר כי האור השמשי אינו גוף שאילו היה גוף לא יכנס באויר פתאם בלא זמן והואיל ואינו גוף אינו גוון שאילו היה גוון יהיו כל הגופים שיפגוש בהם נראים כצבועים כאותו צבע אלא שנוטה קצת נטייה לצד הלובן לא שהאור מלובן אלא שפעולתו מלבנת קצת הגופים בפעל והנה נוגה הלבנה ולבונה לעד נאמן רק בשאר הגופים תראה כמגלה טפח ומכסה טפח כמורגש מחמה לכל לפי שאין האור המתואר במלבין מחליף צבעוני כל גוף וגוף בפעל וגם הוא אינו מקבל שום צבע מזולתו אלא כדמיון ניצוצי השמש הפוגשים בעששיות הזכוכיות ונראה האור כמשתנה בהשתנות גווניהן וצבעוניהן לא שהאור משתנה בעצמו ולא שהוא מקבל גוונין מזולתו. ואחר הקדמה זו אומר כי כבר אמרו הפילוסופים בהשתדלות עיונם במרוגשים הטבעיים אמרו כי הלובן הוא סבה למציאות שאר גוונים והגבלתם ושיעורם כדמיון האחד המגביל מתחלת המנין והוא אינו מנין וזה אמת מזה הצד ר״ל מצד העיון בלימודיות כי סבת התייחד הגוון והתעצמו בשום נושא הוא הלובן והמגביל הקו משני צדדיו ואלו הנקודות המתוארות כל הלובן אחת ואחת מהן מורכבת מחומר וצורה פשוטים מצואים בשכל אלא שהחומר הוא הצורה והצורה היא החומר אין ביניהם הפרש ולא שנוי כלל והבן זה אמנם הסתר העליון הנמשל אצלינו שהכונה אליו שאליו חרדנו את כל החרדה הזאת הוא שהמשילוהו קצת הקודמים הפשוטים ידיהם לפנים בטלית לבנה וגם אמנה כאכלי בנינה ועלה מנינה אש רוכל לראש הלובן הנמשל גשמיי ולא גווניי כי אם על דרך המשל בלבד כמו שהמשיל יחזקאל ע"ה דמות ד"מ דמות כסא כמראה אבן ספיר שתכונה זו לפי שהספיר זך בתכלית הזכות ובעניין שעוברת בו הראות לא שהכסא גווני וגם הכתוב התורני יבאר ג"כ מעשהו שלזה המתואר בכסא כלבנת ספיר ור׳ אליעזר ז״ל תארו בשלג שתחת כסא הכבוד ומי האיש החכם ויבן את זאת ואשוב לכונתי ואומר כי החומר והצורה הפשוטים הקודמים הנצחיים המשילום המשל רחוק כאילו הם שני קוים פשוטים פוגשים ומתאחדים בזוית שטוחה נצבת תארוה בחפץ ונקרא בשם אלא ששני הקוים הפשוטים הנמשלים הפוגשים בנקודה הפשוטה הנמשלת נמשכים עד לאין תכלית מבלי נקודות תכליות מגבילות בהסתלקות הגוף והמקום והזמן והעדר ציור החדוש כאילו הקוים הנצחיים ולטוש ציורך לזה וכן נוכל להמשיל בנבראים הפשוטים המתוארים בימין ושמאל שהם דרך משל בדמות שתי סודות פשוטות משערות ומגבילות צורת העולם בכללו שאם אי כן יהיה זה העולם המוגבל קו דמיוני בלי מדובר ושתי נקודות אילו אינן משוערות ג״כ ולא מוגבלות אצל השכל האנושי מצד היותם בלתי גופים ולא כחות בגופים וגם מצד מניעות הקפ? בהם רק נקודת העולם האמצעית המתואר בכסא היא נמשלת בצורה הקושרת והמאחדת עולם הטבע בעולם השכל ואין זה מעניין הפרק ואשוב לענינו ואמר כי מקצות ההערה ג״כ מן המורגש על המושכל הבט נא השמימה וראה הככבים שכל אחד ואחד מהם שש נקודות ומצד היות גוף בעל שלשה צדדין ומוגבל בשלשה קוים ונקודותיו מושגות בשכל לא בהרגש לפי שציורם הוא בגופים פשוטים מבלי מושגים בהרגש הראות כ"ש להגבילם אלא שהגבלתם מציאה בשכל מצד שהם גופים ואין צריך לומר שציור התכלית והשיעורים בנקודות הגלגל העליון שהוא מכת הנמנע לפי שאינן גופות כלל וגם אינן מצויירות מחוץ לשכל ולא בשכל ולטוש ציורך לכל זה ואז תשכיל ובזה השיעור די למבין מדעתו והוא שקדמה לו הערה אל קצת החכמות העליונות האלהיות הנעלמות מעיני כל בעלי המחקר העיוני וגם לא יבין יניח לו מקומו ויהי נועמו ליראי ה׳ ולחושבי שמו:

פרק כז

העיון המוסכם עליו אצל חכמי תורתינו וגם אצל בקיאי הפילוסופים שהוא השכל והמשכיל והמושכל הם דבר אחד כשהוא מצוי בפעל וזה עיון אמתי מכל צדדיו לפי׳ שמתיהו כחותם על יד ימיני וראיתי להמשיל ולחתום בו קצת עניני הספר הנפלאים והנוראים הרואים ואינן נראין אתפוש מהן מועט כדי שיהא נתפש לפי שהוא הסוד הנאמן שעליו נבנה זה הספר בכללו וחלקיו ודרך מלך הכבוד אלך והיא דרך שלא דרכו בה המעיינים וגם לא כל בעלי שקול הדעת ולא רוב קבלת המתנשאים להעמיד חזון אלא שראו זה הציור השכליי ואמר איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא בלבד הנבראים המדברים ברוח הקדש מקצת חכמי תורתנו אשר נגע אלהים בלבבם ואומר כי זה השכל העיוני האנושי הוא עצם הפשוט עומד בעצמו והוא המאחד את המשכיל ואת המושכל עד שנמצא שלשתם עצם אחד ומהות אחד בפעל וזה מבואר היטב אצל כל מעיין אמתי אליו הגיע עיין כל פילוסוף ולא יסף אמנם העצם העליון התורני הנעלם הנמשל בהם הוא שנמצא ג״כ השכל העליון הקדמוני הנצחי הנעלם המתואר בחפץ ומאחד הצורה והחומר הקדמונים הנצחיים המתאחדים המתוארים באש רוכל ונמצא המשכיל רומז אל הצורה העליונה [הנצועצו ?- ונמצא] המושכל רומז אל החומר הנצחי ונמצא שלשתם מציאות אחת ועצם אחד קדמוני נצחי מתואר באב אחד לכולנו מורה על כל אחד בראנו והיה ה׳ לשם והוא יסוד היסודות וסוד הסודות נעלם מעין כל חי ואחר הדברים והאמת האלה אל יתהלל בחכמתו ואל יתהלל הסובר בסברתו ואל יתהלל המקבל בקבלתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל ועל זאת כל חסיד יתהלל וי"י אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם צופה ומביט כל נעלם ברוך הוא וברוך שם כבוד מלכותו לעולם: סליק סליק נשלם ספר צורת עולם שבה להוד העולם המכוסה מכל חי והנעלם