צדקת הצדיק/רב
בילדות החשק והאהבה גובר באדם, ואז הזמן להשתמש במדת האהבה. וכן שלמה המע"ה אמר בילדותו שה"ש (כמ"ש שהש"ר פר' א וזח"ב לט א). וכן אברהם שהוא התחלת שם ישראל, וכמו ששמעתי על מאז"ל בשבת (פט:) לא בסבא טעמא ולא בדרדקי עצה. דרדקי הוא אברהם אבינו שהי' ההתחלה והילדות וסבא יעקב. וכן מדה כנגד מדה - השם יתברך אוהב האדם בילדות, כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו. ואח"כ האדם חושק לד"ת וחכמה ואז זמן היראה, דאורייתא מסט' דגבורה (זח"ג פ סע"ב). וכן השם יתברך משפיע לו חכמה. ואח"כ זקני ת"ח דעתן מתישבת ובא לדיעה שלימה ואמיתית הקיימת לעד, אז הוא זמן שמחתו ותענוגו שמתענג על ה'. וזהו סדר של ג' אבות, וכן ג' רגלים כסדרן. וכן שלמה המע"ה עשה אחר־כך ס' משלי מלא חכמה. ושמעתי דהוא כמו פי' על התורה, שכל התרי"ג מצות מעשיות שבתורה טעמן ורמיזתן בלב כללן שהמע"ה בס' משלי. ובזקנותו קהלת. ושמעתי דלכן קורין אותו בסוכות, לא מפני שמהביל שמחת עוה"ז, רק שממנו נקח תוקף ועיקר השמחה האמיתית, על־ידי ההבלת כל עניני עוה"ז רק זה חלקי כו' ואכ"מ. והסדר הזה הוא מצד השלימות הראוי, אבל מצד החומר ושהאדם בעל חסרון וצריך להגדרה היראה קודמת, כידוע בכל מקום הסדר דחילו ורחימו דסור מרע ואח"כ עשה טוב. ובילדות שהתאוה גוברת מצד החסרון צריך ליראה, שהוא המגדרת בפני התאוה. ואח"כ כשעוסק בתורה צריך להגביר החשק והאהבה לד"ת שלא יזוז ממנו. ובאמת הם כלולים זה בזה, ושניהם אינם שלימות האדם עדיין, כי אהבה ויראה נקרא גדפין בזוהר, כי יעקב גופא ואהבה ויראה דרועין. כי עיקר צורת האדם היא הדיעה שלימה וקו האמצעי. והוא לעשות רצונו בלבב שלם האמור אחר אהבה ויראה. רק אלו הם כחות השימוש לצורת האדם. ולכך צורת יעקב חקוקה בכסה"כ, שהוא נגד שם הוי' שהוא הכולל הכל כנודע. כי זה כל האדם להיות נמשך אחר אמיתות רצון השם יתברך בלי שום מסך ומונע. רק שהדרך להגיע לזה הוא על־ידי אהבה ויראה הקודמין: