צדקת הצדיק/קעח
כל התנשאות הוא על־ידי התורה, כמ"ש: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ" (משלי ח, טו), אפילו מלכי אומות העכו"ם יש בהם חידושין דאורייתא בסוד הגלות. כי באמת האומר יש תורה באומת עכו"ם אל תאמין (כמ"ש מ"ר איכה ב ט[1]). כי לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי (תהלים קמז, כ). אבל מכל מקום הרי אפי' בתושב"כ נכתב הרבה דברי רשעי אומות עכו"ם והם מכלל התורה וכן בנו"כ. והם עצמם לא ידעו מה הם מדברים, רק הנביא וישראל שבתוכם ידעו שזהו דברי־תורה וכל כחו מזה, ומיד שהוציאו בלעם מפיהם נתבטלה מלכותם. ומתוך הגזירות מבינים במה כחם בד"ת, ושורש כל גזירותם הוא תא ניהוי לעמא חד (סנהדרין לט, א). שזהו עיקר בנין השם יתברך מימות חורבן ראשון ואילך, להפוך גם על כל עמים שפה ברורה לקרוא בשם ה'. והם נחלקים בפרטים, אם הוא על מצוה פרטי, רצון השם יתברך להתחזק יותר בה, כענין הפטורה שנתקן על־ידי גזירה שלא לקרות בתורה, והבינו רז"ל דרצון השם יתברך אדרבא, דקורין רק מעט ודצריך להוסיף עוד קריאת מפטיר בנביאים. וכיוצא בו באמירת שמע ישראל בקדושת מוסף שנתקן בגזירה על־ידי רז"ל, כמ"ש בס' האשכול[2]. [וכיו"ב אז"ל (מ"ר אסתר פ' ז) בהמן שלגלג שבת היום פסח היום, חייך עוד מוסיפים מועד על מפלתך]. גם תקיעות במוסף נתקן על־ידי גזירה (ר"ה לב:). [ושמעתי לפי שהוא שלא עפ"י דין, דמדין ראוי להיות זריזים מקדימים, ודבר כזה א"א להיות על־ידי חכמי ישראל רק נעשה על־ידי גזירתם], ונמצא הם הביאו חדוש תורה זה לעולם, ואחר שנתחדשה הלכה זו, פקע כחם ונתבטלה גזירתם, כי זהו כל עיקר כחם להוציא דבר הלכה זו:
- ^ מלכה ושריה בגוים אין תורה. אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן, הדא הוא דכתיב והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו (עובדיה א, ח). יש תורה בגוים אל תאמן, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה.
- ^ (ספר האשכול דף ט"ז ע"ב) ובמוסף של שבת ושל יום טוב ושל יום הכפורים ובנעילה אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים. מפני שנגזרה גזרה על שונאי ישראל שלא לקרות ק"ש כל עיקר, והיה אומר אותה שליח צבור בהבלעה בעמידה בכל תפלות שחרית בין בחול בין בשבת, וכיון שבטלה הגזירה והיו פורסין על שמע ומתפללין כתקנן, בקשו לסלקה כל עיקר, שהרי חזרה קריאת שמע למקומה, אלא אמרו חכמים שבאותו הדור נקבע אותה במוסף שאין בה קריאת שמע, וקבעוה במוסף שיתפרסם הדבר לדורות.