צדקת הצדיק/קעג
[קעג] כל הדברים הטבעים הם עושים רצון השם יתברך, כמ"ש כל פעל ה' למענהו - לקילוסו. וא' בחולין (ז.) בגינאי נהרא - אני הולך לעשות רצון קוני מה שהוא בטבעו כך [ולפיכך גם האדם כשעושה מעשים הטבעים שהוא מוכרח בהם מצד טבעו נקרא הולך לעשות רצון קונו ויש מצוה בדבר. ובכלל גם כן אכילה ושתי' וזיווג שהוא בטבע כבכל בע"ח הטבעיים שאינם בחיריים. ובלבד מה שהוא בהכרח כגון אכילה לרעבון וכן בזיווג, עד"ש הרמב"מ כשמוצא כו' דהטבע תובעו לכך. וכיוצא בו ביהודה שאז"ל (בר"ר פ' פה) רמז למלאך הממונה כו'. ועי' במ"נ (פ' ו מחלק ב). ולהיות מכוין לכך רק בשביל רצון קונו שבראו כן, ז"ש בנדרים (כ.) דומה למי שכפאו כו' וזהו רצון קונו] ובזוהר פנחס (רכב ב) ובפרק שירה דצפרדע אמרה לדוד שהיא מקלסת יומם ולילה להשי"ת, והיינו דמה שצווחת בקולה כיון דהכל למענהו לקילוסו (שוח"ט תהלים קמח) הרי פעולתה תמידית לקילוס להש"י. וצריך האדם ללמוד מהם, כדרך שאמרו בפסחים (נג:) דחנניה מישאל ועזרי' למדו ק"ו מצפרדעים, ואע"פ שהם אינם בעלי בחירה רק מכל מקום למידין שעשיית רצון השם יתברך הוא גם במס"נ ובטול הדבר ההוא, שהרי כך ראינו יסד השם יתברך בצפרדעי מצרים דכשיש קידוש השם בדבר הם פועלים פעולתם במס"נ. הגם דבטבע כל הברואים לברוח מדבר המזיקם, ומזה למידין בבחירה גם כן לשמור הגוף ולשבות מפעולתו גם במצות ה' דוגמת הם בפעולתם הטבעית. אבל בפעולה שיש בה קה"ש צריך למסירת נפש כמוהם. וכמ"ש מלפנו מבהמות הארץ וגו'. שאנחנו בפעולתינו הבחירית למידין מהם.