צדקת הצדיק/קסו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · צדקת הצדיק · קסו· >>

[קסו] כשהאדם מקבל על עצמו עול תורה ונכנס תחת עבודת הש"י - צריך קבלה בלב והסכמה ‏גמורה - לעזוב כל חמדות עוה"ז המתנגדים לרצון הש"י, ולא לאחוז בזה וגם מזה אל ינח ידו, שאז זה ‏וזה לא עלתה. וע"ז נאמר (יומא עב:) לא זכה נעשית כו' כי גם תורה אין לו (כמ"ש יבמות קט:). ‏וכדרך שנא' בעשו וישמע כי רעות בנות כנען וגו' ויוסף וגו'. ואז"ל בבר"ר (ס"פ סז) כוב על כוב ע"ש. ‏והיינו מאחר שלא גירש הראשונות רק כמבקש לצאת ידי יצחק ג"כ וליקח גם שלא מבנות כנען, אבל ‏מ"מ החזיק גם הראשונות, לכך נהפכה לו גם זה לרוע. ומ"מ נאמר בתורה אנכי קודם לא יהי' לך, כי ‏אצל בני ישראל ודאי מאנכי יבוא ללא יהי' לך, וסופו לרחק, וכמ"ש (פסחים נ:) לעולם יעסוק כו' שלא ‏לשמה שמתוך כו'. והתוס' הקשה מה שמצינו בכ"מ שכל העוסק שלא לשמה נוח כו' ושנהפכה כו' ולא ‏זכה נעשית כו'. אבל באמת שניהם אמת וכל העוסק כו' אע"פ שיודע דשלא לשמה נוח כו' ונעשית ‏כו', מ"מ הוא מקבל על עצמו כל זה כי חשקה נפשו בתורה, ומה יעשה אם אין לבו שלם ומנוקה מכל ‏רע ופניות וחמדות עוה"ז עדיין. באהבתה של תורה ישגה, ואע"פ שיודע הסכנה והרע שבתוכה. מ"מ ‏לעולם יעסוק וכו' ויקבל על עצמו כל זה, לפי שמתוך כו' ואז ישוב הכל לטוב. ‏