צדקת הצדיק/קנג
העגמת נפש שיש לאדם על עונותיו הוא תמורת יסורין, וכמ"ש בזוהר (ויקהל ריב א) ממשיח עיין שם[1]. וידוע דנפש מנהיג הדור הוא הכוללת כל נפשות הפרטיות שבדור. ונפש משיח הוא כלל נפשות כל הדורות, אחר השלימות של השתדלותם בעוה"ז [כמו שהאבות כוללים נפשות כל הדורות בהתחלתם ושורשם ומקור מוצאם] ונמצא בכל נפש פרטי נקודת השתדלותו אל התכלית האמיתי הוא נקודת משיח, ובאותו נקודה הוא סובל צער על עונות, כטעם מדוכא מעונותינו. ומקיל בזה העונשים דיסורין. וע"ש דמקבלם בג"ע, ר"ל שמתעורר ע"ז מכח דברי־תורה עיין שם (ר"י א'). דרקיע שעל הג"ע נעשה מד"ת עיין שם. והיינו שרואה חומר העונות וכיוצא. וע"י הצער והעג"נ שיש לו בנקודת הלב מעונותיו, על־ידי־זה מתעורר תוקף נקודת משיח הגנוזה בו ומאיר לו. וע"ש (רי"א ב') דמאור של גיהנם בא לג"ע, וזהו הסימן על העג"נ שנתקבל לפניו ית' כאשר בא על־ידי־זה לעונג, דהיינו ג"ע והיינו שמאיר לו מנקודת משיח, דר"ל השלימות שבסוף. וע"ש דההוא אשא נחית מלעילא, רק כיון דמטי לארעא לא דקיק, ר"ל שהוא מיראה עילאה, וע"ד שאז"ל (חגיגה יג:) נהר דינור מזיעתן של חיות. מתוקף היראה שלהם ויורד על ראש רשעים, ועי"ז מתלבנים וזוכים יראי שמי דייקא לשמש צדקה יעו"ש:
- ^ וּלְבָתַר מְשַׁטְּטֵי וּמִסְתַּכְּלָן בְּאִינּוּן מָארֵיהוֹן דִּכְאֵבִין וּבְנֵי מַרְעִין, וְאִינּוּן דְּסַבְלִּין עַל יִחוּדָא דְּמָארֵיהוֹן, וְתָבִין וְאָמְרִין לֵיהּ לִמְשִׁיחָא. בְּשַׁעֲתָא דְּאַמְרִין לֵיהּ לִמְשִׁיחָא צַעֲרָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלְוּתְהוֹן, וְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דִּי בְּהוֹן דְּלָא מִסְתַּכְּלֵי לְמִנְדַּע לְמָארֵיהוֹן, אָרִים קָלָא וּבָכֵי עַל אִינּוּן חַיָּיבִין דִּבְהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדוּכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ (ישעיה נג). תַּיְיבִין אִינּוּן נִשְׁמָתִין וְקַיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ.