צדקת הצדיק/נו
ה' יתברך נתן התורה בעל כרחם של ישראל, כמו שאמרו ז"ל בשבת פרק ר' עקיבא (פח.), וכן לעתיד, כמו שכתוב (יחזקאל כ', ל"ג): "ביד חזקה (ובחמה שפוכה) אמלוך עליכם" [ורז"ל פרק "חלק" (סנהדרין קה.) קראוהו "רתחא", ולכן אמרו בשבת פרק רבי עקיבא (פט:) על פסוק (ישעיהו ס"ג, ט"ז) "כי אתה אבינו" שיצחק הוא הגואל על־ידי מדתו].
וכן אצל כל פרט, ה' יתברך שולח לו הרהורי־תשובה ומחשבות של קבלת עול מלכות שמים בעל־כרחו ושלא מרצונו.
רק גם לזה צריך הכנה ואתערותא דלתתא קצת, כמו שהיה גלות מצרים הכנה למתן תורה, וגלותינו לביאת משיח, שלזה של מלוכה בעל כרחנו, ההכנה הוא גם כן מצד ה' יתברך, והוא יסורין ששולח. ולכן צריך כל אחד ליסורין, כמו שאמרו בערכין (טז:). והיסורין הם גם כן מצד הרתחא, ממדת גבורתו יתברך.
ויש אתערותא דלתתא המועיל לזה – והוא היראה, שהוא גם כן ממדה זו, ועל־ידי־זה מעורר למעלה למשול עליו בעל כרחו, כמו אדון על עבד. וזהו (דברים י', י"ב) "מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה", ואחר־כך ה' יתברך ידריכך בתורה ומצוות בעל־כרחך. וזהו מצות ציצית על זה, שהיא ליראה כנודע, וכמו שכתב בזוהר סוף פרשת שלח, דתכלת היא יראה. ועל־ידי־זה הוא זכירת כל המצוות אף בעל־כרחו, כעובדא דמנחות (מד.).