צדקת הצדיק/נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

על כל מיני ישועות של ה' יתברך לאדם יש "בעתה" ו"אחישנה", זכו – "אחישנה", לא זכו – "בעתה".

ו"בעתה" – היינו: כשכבר חסר לו הדבר והוא צמא ומשתוקק ונצרך לה, [וכן הוא בעתה לענין ביאת משיח, כאשר יהיו הכל צמאים לישועתו ולא יהיב שום עצה אחרת לישועת ישראל, ומובן למשכיל כמה מרז"ל בזה]. ו"אחישנה" – היינו: טרם יקראו, שמקדים רפואה למכה. וזה שרמז רבא לרבי עילש (ב"ב קלג:) במה שקרא עליו בעתה אחישנה[1], ר"ל: שלא זכה ל"אחישנה" אבל על כל פנים "בעתה" – לזה זוכה כל נפש מישראל, אף הלא זכה, ש"בעתה" מזמין לו ה' יתברך הישועה. ואם יראה שאין מזמין – זה לאות שעדיין אין צריך לה, ויוכל להיות בלתה.

  1. ^ ההוא דאמר ליה לחבריה "נכסי לך ואחריך לפלוני". והראשון ראוי ליורשו. הוה שכיב ראשון, אתא שני קא תבע. סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר שני נמי שקיל. אמר ליה: דייני דחצצתא הכי דייני! לאו היינו דשלח רב אחא בר רב עויא! אכסיף. קרי עליה: "אני ה' בעתה אחישנה".