צדקת הצדיק/מח
[מח] לא יתחבר עם רשעים, ואפילו לעשות מצוה, וכן הוא מפורש במכילתא: כמו שנאמר (דה"ב כ, לז): "כהתחברך" וגו', ואף־על־פי שנתחבר עמו ללחום נגד ארם.
ונאמר (משלי א, טו): "בני, אל תלך בדרך אתם", ובכל מקום "דרך" בספק משלי – רצה לומר: דרך התורה והמצות. ואמרו זכרונם לברכה (יומא לה, ב) גבי יוסף: להיות עמה לעולם הבא (בראשית לט, י), ועולם הבא הוא רק קבול שכר – ולא עונש, דזה אין נקרא "עולם הבא". רק שבאמת יוסף נשא בתה ומהם יצא שבט בישראל ומשיח בן יוסף. ויוסף ראה גם כן זה שממנה יצא שלשלת גדולה כזו רק לא רצה "להיות עמה" אפילו לעולם הבא, דגם שיהודא זינה ויצא ממנו מלכים ונביאים והי' זנותו רצון ה' יתברך, כמשז"ל (סוטה י, ב): יצתה בת קול ממני כו' ולמצוה יחשב. אבל תמר היתה צדקת, וזו רשעת לא רצה להיות עמה בעוה"ב: