צדקת הצדיק/מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · צדקת הצדיק · מח· >>

[מח] לא יתחבר עם רשעים ואפי' לעשות מצוה וכן הוא מפורש במכילתא כמו שנאמר (דה"ב כ, לז) כהתחברך וגו' ואע"פ שנתחבר עמו ללחום נגד ארם. ונאמר (משלי א, טו) בני אל תלך בדרך אתם ובכל מקום דרך בס' משלי רצה לומר דרך התורה והמצות. ואמרו זכרונם לברכה (יומא לה, ב) גבי יוסף להיות עמה לעוה"ב (בראשית לט, י) ועוה"ב הוא רק קבול שכר ולא עונש דזה אין נקרא עוה"ב. רק שבאמת יוסף נשא בתה ומהם יצא שבט בישראל ומשיח בן יוסף. ויוסף ראה ג"כ זה שממנה יצא שלשלת גדולה כזו רק לא רצה להיות עמה אפי' לעוה"ב דגם שיהודא זינה ויצא ממנו מלכים ונביאים והי' זנותו רצון הש"י כמשז"ל (סוטה י, ב) יצתה בת קול ממני כו' ולמצוה יחשב. אבל תמר היתה צדקת וזו רשעת לא רצה להיות עמה בעוה"ב: